הרווחים כאן לא מסודרים. שורת הדין שאלת תינוק על הרווחים. הסיבה לכך - כי הרווחים שבין האותיות ובין התיבות עצמן לא ניכרות נפרדות זו מזו. בנוסף לכך רגל התי"ו [של 'לטוטפת'] קצת קרובה לתיבה שאחריה.
הריוח בין הנו"ן לכ"ף גדול מדי, ולא מועיל סמיכות שלמטה של מושב הנו"ן.
היות שאי אפשר לתקן יש להכשיר בדיעבד, כי ניכרת יותר כתיבה אחת מחמת גודל הרווחים שבין התיבה, שבזה ניכר שריוח זו אע"פ שהיא כמלוא יו"ד, עדיין כולה תיבה אחת.
כנ"ל בשתי הדוגמאות הבאות, יש סמיכות לאותיות למטה ואין סמיכות למעלה אצל השרטוט - דבר שאינו כשר לכתחילה לחשבן כתיבה אחת, ומ"מ בדיעבד כאשר א"א לתקנם יש להכשיר ע"י הכרה כללית בפער בין הרווחים הגדולים שבין התיבות, לבין הריוח זו שבתוך תיבה.
כאן בעיית ריוח בתוך התיבה שקשה מאוד לתקנה. יש ריוח מעט בתוך "מזזות" בין הז' לו' - יש לשאול תינוק היאך יקרא תיבות הללו.
אין ריוח מספיק בין נפשכם וקשרתם, ויש לפסול עד שיתקן (ע"י גרירת קצת מגג המ"ם).
יש סברא בבני יונה [שאפשר לסמוך על זה בשעת הדחק], שניכר סיום התיבה מחמת אות סופית. נדמה לי שגם היתר זה, רק אחר קריאת התינוק [והחידוש הוא אע"פ שלעינינו נראה ברור כתיבה אחת מחמת שויון הרווחים בין האותיות מחוץ לתיבות והרווחים שבתוך התיבה].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה