שיעור מלוא אות קטנה בירך - כאשר הגג עבה

שאלה זו הועלה בפורום באנגלית: מה דין הרי"ש הזה? הרי גגו עבה והירך קצר, האם יש שיעור ירך [מלוא אות קטנה] כאן או לא?

הבי"ת מאוד עגולה למטה - לכל הפחות צריך לתקן ריבוע עקבה.

שיעור ירך הרי"ש כבר נידון פורום לנושאי סת"ם: שיעור מלוא אות קטנה בירך ובהערות שם. לחביבות הנושא, באתי לבאר כאן באריכות את הענין.

שיעור הירך בדלי"ת או רי"ש, כאשר הגג עבה

א.  כתב ביאור הלכה (סי' לב סעיף טו, ד"ה מלא) אם זה הכתב הוא כתב גדול [= גג עבה] נראה דודאי מהני אם כמלוא או"ק הוא מכתב בינוני [כלומר משיעור עובי הכתב של שאר האותיות].

אמנם יש חולקים על סברא זו (ראה משנת הסופר סי' ז, שער הציון נג), דבעינן שיעור בירך הראוי לעובי אותו הגג. ונלע"ד סברתם נכונה, דהרי שיעור "מלוא אות קטנה" הוא לבאר שיש שיעור מספיק לרגל שיקרא רגל, וידוע דשיעור חלקי האות הם יחסיים זה לזה, וכאשר הגג גדול יותר בעוביו יצטרך שיעור גובה הרגל בהתאם, דאחרת משתנית צורתה.

ולכן בדלי"ת רבתי של אחד, אם עובי הגג ב' קולמוסים, לא סגי בירך שיעור מלוא או"ק של עובי קולמוס אחד ברגל [שמועיל לדלי"ת רגילה], אלא צריכה להיות עבה ב' קולמוסים כשיעור הגג דוקא, לעיכוב.

ב.  אמנם לענין תיקון ירך קצר במקרה כזה, נראה דיש להתיר לתקנה.

שהרי כתב המשנה ברורה (שם ס"ק מ) בירך שמאל של ה"א, דהרמ"א דינא נקט דבעי דוקא שיעור מלאו"ק בירך שמאל ואם לאו פסול. אמנם אם תינוק מכירה, מותר לתקנה דומיא דמה שכ' הפמ"ג בכ"ף מרובעת שהיא פסולה בזוית (כי צריכה להיות דוקא עגולה) ומ"מ מותר לתקנה בהוספת דיו שהרי תינוק מכירה, דומיא דנפסקים המובא בשו"ע סי' לב סעיף כה, דאע"פ שפסולים מותר לתקנם שלא כסדרן.

אמנם המ"ב לא פירש מה הדין בירך ימין של הה"א וכיו"ב שאין בה שיעור מלוא או"ק, האם גם בכה"ג כאשר תינוק מכירה, אע"פ שפסולה כמו שהיא דאין בה שיעור ירך, מ"מ יהא מותר לתקנה, או לא.

וכתב ביאור הסופר (עמ' קט, ד"ה פסול) דבירך ימין שאין בה שיעור מלאו"ק, אין לה צורת אות, ואסור לתקנה שלא כסדרן. ודברי המ"ב נאמרו רק בירך שמאל של הה"א, והטעם דרק בירך שמאל דשיטת הרא"ש וטור דלא בעי שיעור, ע"כ התיר לתקנה, אבל בירך ימין דלכו"ע בעי שיעור ובלא"ה פסולה, לא מהני תיקון.

ג.  ולענ"ד נראה דעיקר טעם הפמ"ג ומ"ב להתיר בכ"ף פשוטה המרובעת בזוית לתקנה בהוספת דיו, אינו משום פלוגתת הפוסקים בזה (שהביא המג"א סי' לב ס"ק כו) אלא משום שניכרת היטב ככ"ף ואינה מתדמה כלל לאות אחרת, וכל שתינוק מכירה היטב מותר עכ"פ לתקנה, כנפסקים הנ"ל שהתיר מהר"ם לתקנם.

ועל כן אין חילוק עקרוני בין ירך שמאל לירך ימין, דכל שתינוק מכירו היטב לאות, אע"פ שחסר בה שיעור ירך, אין פי' הדבר שאין כאן ירך כלל, אלא דפסולה מדין כתיבה תמה דבעי פרטים של האות [כמו שהכ"ף פשוטה לא סגי שניכרת בכללות צורתה, אלא דבעי דוקא להיות עגולה משום שהיא כ"ף] כמו"כ שיעורי ירך באותיות.

ואם משום חילוק הנ"ל שכ' ביאור הסופר דבירך שמאל יש לסמוך על שיטת הרא"ש, הרי לענין ירך ימין לא נתפרש בדברי המחבר [שו"ע לב סעיף טו] מפורש מהו הגדרת "מלוא אות קטנה", ובבית יוסף כ' דאפשר שהוא מלוא אות קטנה דידה, כלומר וי"ו או נו"ן קטנה, וה"ה לדלי"ת וה"א קטנות. והכוונה דכל שניכר היטב לתינוק צורתה כשרה. וכן דעת המאירי שהביא הב"י שם (וכ' הדרכי משה דכן נראה סברת הטור). א"כ גם לענין ירך ימין יש לומר דשיעור זה שכ' הרמ"א ע"פ המרדכי שהביא הב"י, אינה דעה מוחלטת בפוסקים, ומאחר דיש דיעות בפוסקים להקל בפחות משיעור זה [דמלוא עובי היו"ד דוקא], עכ"פ מהני תיקון כל היכא דתינוק מכירה.

ד.  ואפשר שזה ממש מחלוקת הפוסקים האחרונים, בדין הגלמים [קו משוך בשוה], שכ' בשו"ע סעיף יח יוד"י האלפי"ן פאי"ן ושיני"ן וכו' שהן גולם [כלומר לא ניכר צורת יו"ד שבהם, כיו"ד עם ירך, אלא קו פשוט בלבד] ופסולות. וכ' המשנת סופרים באות אל"ף בשם הפמ"ג, דלא מהני תיקון בתו"מ שלא כסדרן. וטעמם דבכה"ג הוי שינוי גמור בצורת האות (משמעות ביאור הגר"א סעיף יח שם).

אמנם יש סוברים [מקדש מעט וצמח צדק] דגם בגלמים הנ"ל, היות שתינוק מכירם היטב, מותר לתקנם כסברת מהר"ם בנפסקים.

א"כ כמו"כ בנוגע לתיקון ירך ימין שחסר בו שיעור מלאו"ק, באנו למחלוקת הנ"ל.

ה.  אלא שנראה לי דשיעור ירך ימין קל מגלמים הנ"ל. דהגלמים הנ"ל נזכרו בשו"ע ללא מחלוקת, הגם שנדחקו האחרונים לבאר מהו טעם הפסול, אבל כך קבלנו מרבותינו הראשונים שזה חשוב שינוי בצורת האות.

אבל בשיעור ירך ימין כמלוא אות קטנה כלומר כשיעור עובי הקולמוס דהיינו יו"ד, ודאי פליגו המפרשים כמבואר בבית יוסף בפירוש לשון "מלוא או"ק" האם היא יו"ד של הכתב [סברת המרדכי], או אות קטנה דידה [סברת הב"י והמאירי], א"כ עכ"פ יש לסמוך על המקילים הנ"ל להתיר לתקנם.

ו.  ובר מן כל דין, נראה האמת דעל פי סברת המרדכי עצמו [ופסק רמ"א שם] היה מותר לתקנן.

דברי המרדכי הנ"ל הוא חידוש גדול בדיני צורת האות, שסובר דיש שיעור הנדרש לאות, ולא סגי בהכרת תינוק. ופשטות הגמרא מנחות כט המבארת פסולים חדשים מדין כתיבה תמה, דהגמרא שם שאלה על המשנה דחסר אות אחת מעכבת התפלין ומזוזה - פשיטא, ומתרץ לא נצרכה אלא וכו' כלומר לחידושי תמה, דאע"פ שהאות ניכרת מ"מ חסרה היא עוד איזה פרט והוא תמות האות, כגון קוצו של יו"ד, היקף גויל וכו'. ועל זה מביאה הגמרא ניקבה ירכה וכו' כמלוא או"ק, פירוש אף פסולים הללו [שיעורי הירך] הן בגדרי תמה של האות, דאע"פ שניכרת האות מ"מ פסולה ומעכב בה אפילו אות אחת שחסרה בה שיעור זה.

וכ' מהר"ם (בהגהות מיימוניות סוף פרק א, והוא המקור ובסיס לפסק השו"ע סעיף יח) דאע"פ שקוצו של יו"ד מעכב, מ"מ היות שתינוק מכירה מותר לתקנה, ומכאן למד לשאר פסולים הדומים כגון נפסקים.

וביארו האחרונים, דסברת מהר"ם היא, דמה שנוגע לעצם צורת האות שאינה ניכרת, כגון בי"ת עגולה שנראית כ"ף, או חסר אבר שלם באות [כגון יו"ד ללא רגל ימין – מג"א שם ס"ק לו] שאין לה שם אות, הרי זה פיסול פשוט, דהרי חסרה אות, ובזה גם לא מהני תיקון, כי אינו "כתב". אבל מה שנתחדש מדיני כתיבה תמה דוקא, כגון קוצו של יו"ד והיקף גויל, ואין בהם חסרון בקריאת התינוק את הכתב, מותר עכ"פ לתקנם. במלים אחרות: אין עיכוב שלא כסדרן בפיסולי "תמה".

ומעתה מה לי ירך ימין ומה לי ירך שמאל, כל שתינוק מכירה, לדעת מהר"ם ושו"ע הנ"ל צריך להיות מותר לתקן.

ז.  ולענ"ד זה פשט דעת שו"ע רבינו (סימן לב סעיף ל) "ואפילו אות שמכשירו בכתיבה מועטת מ"מ אם היתה צורתה עליה קודם לכן .. ותינוק .. קוראן כהלכתן יכול לתקנו .."

"כתיבה מועטת" אין הפי' מועט בכמות הכתב והדיו, אלא מועטת באיכות צורת האות. והוא דיני תמה שנתבארו בחז"ל דלא סגי שהאות נקראת לתינוק אלא דבעי גם פרטי תמה, כגון עוקץ שמאל ביו"ד דמעכב, שלימות האותיות שתהיינה מחוברות לגמרי ולא נפסקו בפיסוק אבריה וכו', וכמו"כ בשיעור ירך הנ"ל. דעיקר האות הוא "הכתב" של האות, וכאשר רק חסר דבר מועט שבאות – "תמה" שבה – מותר לתקנה כנ"ל.

וכן פשוט בשוע"ר שם סעיף כא "ומ"מ מועלת קריאת התינוק באותיות אלו לענין שיוכל לתקנן .." ונראה לי פשוט דקאי גם על הנאמר קודם [סעיפים יט, כ] בדיני שיעורי ירך האותיות.

ח.  לכן נראה לי להלכה, דבודאי כל אותיות הללו שחסר בשיעור ירכן הנדרש ע"פ רמ"א וגדולי הראשונים, שתהיינה כמלוא עובי היו"ד דוקא, ואם חיסר מהשיעור מעכב לפסול. מ"מ כל שתינוק מכיר האות כאשר הירך הוא קרוב לשיעור וניכרת היטב לעין כל [דלא שייך לומר שחסר בה ירך לגמרי, דהרי לקצת סברות בראשונים היא כשרה] מותר לתקנם בהוספת דיו שלא כסדרן.

ט.  אבל במקרה שלפנינו שיש בה שיעור ירך לפי הביאור הלכה, דהיינו מלוא או"ק של היו"ד של הכתב הבינוני, אע"פ שאין בה שיעור לגבי הרבתי עצמה, וניכרת צורתה היטב, פשוט וודאי שמותר לתקנה לסברת המשנה ברורה. שהרי ממה נפשך, גם אם נאמר דסובר בעל המ"ב להחמיר בירך ימין כסברת ביאור הסופר דלא מהני תיקון שלא כסדרן, עכ"פ לשיטתו יש בה שיעור ירך, ואין להחמיר שתי החומרות יחד, לפסול שלא יועיל תיקון.