תשובת צמח צדק - תיקון יו"ד שחסרה רגל ימין, ואל"ף שנדבקה היו"ד לגגה

תשובת צמח צדק [אורח חיים סימן יז]

תשובה זו דנה בתיקון אותיות שיש בהן פסול משום שאינן כתיבה תמה [יו"ד שחסר לה רגל ימין, נדבקה יו"ד האל"ף כולה לגגה], האם יש בתיקונן פסול שלא כסדרן.

העתקתי עיקר לשון התשובה, וקיצרתי ממנה קצת. והוספתי ביאור בסוגרים בצהוב.

***

א.  בש"ע א"ח סי' ל"ב סעיף כה כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה (ועל כן פסולה) כגון נגע [רגל] האל"ף בגג האל"ף או פני (יו"ד העליונה של) האל"ף בפנים בגג שתחתיה (ונעשה כעין קו משוך בשוה) כו' ואחר שכתב לפניו (כלומר המשיך וכתב אותיות שלאחר האות הפסולה) חזר ותקנה הוי (האותיות שלאחר התיקון) שלא כסדרן ופסולין ..
והגר"א [ביאור הגר"א שם] כתב (על לשון הש"ע הנ"ל) או היתה אות [אחת חלוקה (ונראית כשתי אותיות אחרות)] כו' זהו מן הפסולין דברייתא (שבת קג) שנדמה לאותיות אחרות, וכן ברישא [בשו"ע] נגע רגל [האל"ף] כו' שנשתנה צורת האות (כלומר שיש פיסול נשתנה צורת האות אע"פ שלא נדמית לאחרת, וזהו טעם הפסול של נגע רגל האל"ף בגגה, אע"פ שאינה דומה לאחרת) וכמו שכתב לקמן בש"ע סי' לו ס"א שלא תשתנה [צורת שום אחת מהן] ולא תדמה לאחרת (שתדמה לאות אחרת זה פסול המבואר בברייתא שבת קג שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן כו', והפסול הראשון "לא תשתנה צורת שום אחת מהן" פירושו אע"פ שלא תדמה כלל לאחרת, ופסול זה נלמד ממנחות כט קוצו של יו"ד מעכב, אע"פ שבחסרון הקוץ אין היו"ד דומה לאות אחרת – ביאור הגר"א סימן לו) משא"כ בסיפא (של הש"ע סי' לב סעי' כה: אם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן כו' ותינוק מכירם שאע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם, וליכא פסול שלא כסדרן. והטעם מבואר בש"ע משום דצורתן עליהן שהרי תינוק מכירם) עכ"ל. וכ' עוד הגר"א שהוא הדין דמנחות (כח,א) במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן ואמרו בגמרא שם לא נצרכה אלא לקוצו של אות. ופרש"י רגל ימינו של יו"ד. (הרי סברת הגר"א דנגע רגל האל"ף לגגה וכו' כל אלו [קוין משוכין בשוה] פסוליהן משום שנשתנו צורתן לגמרי, ולא מהני בהו תיקון שלא כסדרן, ואע"פ שלא נשתנו לצורת אות אחרת).

וקשה (על סברת הגר"א) דהא בב"י כתב בשם הגהות מיימוניות והנה הר"ם פסל לי תפלין בשביל שלא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן כו' נוגעים לגוף האות ואמר דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא שבורה. אכן שוב אמר [הר"ם] שיכול לתקנם רק כשנעשו תחלה דתינוק דלא חכים כו' יכול לקרות אותם, אז יכול לתקן תיקונים אלו וכהאי גוונא (כלומר פסולים קטנים אחרים הדומים לאלו, שפסולם רק משום חסרון כתיבה תמה, אבל תינוק מכירם היטב) אפילו אחר שנכתבו כל הפרשיות ולא הוי שלא כסדרן עכ"ל. וכתב הב"י שכן כתבו מהרי"ק ותה"ד.
ואפשר לומר (הוכחה שתיקוני כתיבה תמה מותרים שלא כסדרן) מדאמר המשנה והגמרא (מנחות הנ"ל) ואפילו כתב אחד מעכבן (ופירשו בגמרא חידוש המשנה "כתב אחד מעכבן" לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד דמעכב), משמע ד(רק חסר הכתב עצמו – כלומר קוצו של יו"ד – מעכב) אבל סדר כתב אחד (הזה – קוצו של יו"ד) אינו מעכב, והיינו אם כתב היו"ד בלא רגל הימני של יו"ד וכתב אותיות אח"כ וחזר ותיקן רגל הימני של היו"ד אינו פוסל משום שלא כסדרן, והיינו אם תינוק יכול לקרות אותו (היו"ד ללא רגל ימין). והיינו דדוקא הקוצו של יו"ד עצמו (אם חסר) מעכב ולא סדר כתיבתו (דאע"פ שנכתב הקוצו של יו"ד לאחר שכתב הלאה, אינו מעכב סדר הכתיבה בכעין חסרון זה), דאם לא כן הוה ליה למימר (היה לו לומר) במשנה ובגמרא רבותא (חידוש) יותר דאפילו סדר כתב קוצו של יו"ד מעכב. והיינו (והטעם) כיון שעיקר האות רובו ככולו נכתב כסדרן וגם תינוק היה יכול לקרותו גם קודם התיקון, לכן נהי דבעי תיקון מ"מ לא חשיב (כתב) שלא כסדרן:

קיצור.  (אם חסר אפילו רגל ימני של יו"ד ותינוק דלא חכם ולא טפש קורא יו"ד וכתב אח"כ אותיות הרבה נהי דצריך תיקון לתקן הרגל הימני של יו"ד, מ"מ לא מיפסלי האותיות משום שלא כסדרן):

ב.  וא"כ קשה דיהיה כמו"כ הדין בנגע רגל האל"ף בגג האל"ף כו' דהענין שנשתנה צורת האות (מצורתו הנכונה, אך לא נדמית לאות אחרת כלל, כפי שביאר הגר"א) דהוה ליה כמו יו"ד שחסרה קוצו של יו"ד יהיה מהני תיקון (להוסיף דיו לעשות ליו"ד האל"ף ראש ניכר, גם אחר שכתב הלאה).

וראיה מתשובות מהרי"ל [לענין דיו שדהה ועיקר רישומו ניכר, וחי"ת שנפרדה מעט החטוטרת, דבשתי התשובות מתיר לתקנם בתפלין ומזוזה ואינו חושש לכתב שלא כסדרן] כמו שכתב מהר"ם (הנ"ל) והתיר לתקן כשלא היו האותיות גופן אחד אלא פרודות, דחשיב (התיקון) כתב כסדרן כיון דתינוק .. קרי ליה, וראייתו מדקאמר אין תולין (אותיות שחסרו) פי' (לתלותן) בין השורות בתפלין ומזוזות (משום שהתליה היא שלא כסדרן), תולין הוא דלא (רק חיסור כל האות והשלמתה נפסלת משום שלא כסדרן) הא כהאי גוונא (שעיקר האות הנקראת לתינוק קיימת, אלא שיש בה פירוד ופסולה משום שאינה כתיבה תמה ושלימה אלא פרודה) שרי (לתקנה אח"כ) וכו' עכ"ל. וא"כ (כמו שהוכיח מהרי"ל לענינים שונים ממהר"ם הנ"ל, דכל שעיקר הכתב קיים והחסרון הוא בתמות ושלימות הכתב בלבד, מותר לתקנם ואין בה פסול שלא כסדרן כי האות היתה נקראת היטיב לתינוק) גם בנגע רגל האל"ף בגג האל"ף כו' שייך לומר כן אע"ג דפסול לגמרי (משום שאין האות כתיבה תמה) מ"מ כי מתקן ליה לא חשיב שלא כסדרן כיון דתינוק קרי ליה:

ג.  ובש"ע אאזמו"ר [אבי אדוני זקני מורי ורבי] הגאון נ"ע [נשמתו עדן] סי' ל"ב סוף סעי' ל' אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה (אחר שכתב הלאה משום שיהא הכתב שלא כסדרן) כו' וכ' [נראה ט"ס וצ"ל: וק' [וקשה] דהא מהר"ם מדמה יודי"ן שעל האלפי"ן שלא נגעו לחסר רגל ימנית של יו"ד כו' (א"כ דינן שוה גם להתיר תיקונם שלא כסדרן). ובתשובה אחת הארכתי בענין (תוקף הפסול של) שלא כסדרן, ומתוך מה שכתבתי שם (שבצירוף דעות מקילים, יש להקל בתיקון שלא כסדרן, גם כאן) נראה להקל בהדין שחקרתי לעיל סעיף ב' ושהביא [נראה ט"ס וצ"ל: ושהבאתי] עליו ראיות מתשובות מהרי"ל:

***

חידוש וביאור:

א)  ביאור דעת הגר"א. הגאון סובר שיש שתי פסולים שוים, א) נשתנה האות לצורת אות אחרת, ב) נשתנה צורתו אע"פ שאינה דומה לאות אחרת, וכגון חסר קוצו של יו"ד. בשתיהם חומר הפסול שוה ואסור לתקנם שלא כסדרן. ולא התיר [מהר"ם ו]השו"ע סעיף כה לתקן אחר כן, אלא בפירוד [יודי"ן שעל האל"ף מהגוף] בלבד, שהיתה צורת האות ניכרת. אבל נגע יו"ד האל"ף לגג, נחשב אין צורתן ניכרת ואסור לתקנה שלא כסדרן.

ועיין ביאור הגר"א בסימן לו (ד"ה לכך) דנראה מלשונו שם דאף נפסקים פסולות וא"א לתקנם שלא כסדרן [וא"כ יסתור לדבריו הנ"ל בסי' לב סע' כ"ה]. ואפשר לחלק דסובר כפרי מגדים, דרק בפירוד דק שאינו ניכר להדיא התיר בשו"ע [בסי' לב] לתקנם, אך כל שהפירוד ניכר להדיא אע"פ שגם ניכרת היטיב איזו אות היא, מ"מ חשיב פסול ברור ואבדה צורתה, וא"א לתקנה שלא כסדרן.

ב)  וכ' עוד הגר"א שהוא הדין דמנחות (כח,א) במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן ואמרו בגמרא שם לא נצרכה אלא לקוצו של אות. ופרש"י רגל ימינו של יו"ד.

צ"ע מה שציין הצמח צדק כאן, לאיזה מקום בביאור הגר"א כיון. ולכאורה כוונתו למה שכתב הגר"א בסי' לב סעיף יח לבאר מקור וטעם הפסול של נגע רגל האל"ף לגג. ושם כתב הגר"א אם נגע [רגל האל"ף כו'] אע"ג דאין נדמה משום זה לאות אחרת יש לומר דהוי שינוי בצורתה וכמש"ל סי' ל"ו ס"א וכמו קוצו של יו"ד לפי' תוס' כט א ד"ה קוצו.

הרי שבשתי המקומות מבאר הגר"א דדין נגע רגל האל"ף כו' הוא דין של שינוי בצורת האות דמעכב, ומקורו מנחות כט קוצו של יו"ד דמעכב.

אך הצ"צ לא העתיק לשון הגר"א, אלא ביארו בלבד. ועוד הוסיף דפירש"י רגל ימין. והרי אדרבה הגר"א כתב לפי' התוס' שפירשו כר"ת דהוא עוקצו של שמאל?

ואפשר דהצ"צ לא נחית לדקדוק הוכחתו של הגר"א ממנחות כט האם הוא על פי פירש"י או פיר"ת, דבכל מקרה מוכח סברת הגר"א דנגע רגל האל"ף וחסר רגל ימין של היו"ד פסולים שוים שאסור לתקנם שלא כסדרן. ומה שמשמע דעתו דאפילו פסול עוקצו של שמאל [פיר"ת] מעכב שלא כסדרן, הניח רבינו, דלא רצה לדון בזה כאן. ודוחק גדול, ואפשר שחסר כאן קצת מלשון תשובת הצ"צ.

ומשמע מהגר"א [הנ"ל בסעיף יח] דגם תיקון קוצו של יו"ד לר"ת שלא כסדרה פסול, שהרי ממנה הוכיח פסול נגע רגל האל"ף, ובסעיף כה מבאר דפסול לתקנה שלא כסדרה. ומשמעות זה, דלא כהסכמת האחרונים [מג"א וט"ז] להתיר לתקנה שלא כסדרה [וכן כנגד משמעות תשובת מהר"ם הנ"ל]. וצ"ע דעת הגאון בזה.

(ואפשר שרבינו הצ"צ סבר דיש טעות הדפוס בביאור הגר"א הנ"ל, וצריך להיות "וכמו קוצו של יו"ד עי' תוס' כט א ד"ה קוצו". ופירושו עיין בתוספות דמה שפירש"י חסר רגל ימין הוא פשיטא דאין כאן צורת אות, ומזה הוכיח הגר"א דודאי הוי פיסול פשוט ולא מהני תיקונו. ובהג"ה זו בלשון ביאור הגר"א, נרויח שלא יחלוק הגאון על כל האחרונים המתירים תיקון עוקץ שמאל שלא כסדרן).

זה ביאור פשטות לשון ביאור הגר"א [בלא לדחוק בכוונתו פירושים אחרים, שאינם משתמעים מלשונו].

ג)  וקשה דהא בב"י כתב בשם הגהות מיימוניות והנה הר"ם פסל לי תפלין כו' ואמר דלא גרע מקוצו של יו"ד דמעכב ובעינן כתיבה תמה ושלמה ולא שבורה. אכן שוב אמר [הר"ם] שיכול לתקנם רק כשנעשו תחלה דתינוק כו' יכול לקרות אותם, אז יכול לתקן תיקונים אלו וכהאי גוונא .. ולא הוי שלא כסדרן עכ"ל.

הצ"צ מדקדק בסברת מהר"ם דכל פסולי כתיבה תמה מותרים לתקנם שלא כסדרן, מאחר שהיו ניכרים היטב לתינוק. כלומר, יש לחלק בין שתי הפסולים שביאר הגר"א, פסול נשתנה צורת האות לאחרת [או אבדה צורת אות לגמרי שלא תיקרא כל עיקר] בזה לא מהני תיקון משום שלא היתה כתב כלל ואחר שנתיקנה הרי הכתב שלכס"ד. אך פסול השני [נגע רגל האל"ף בגג] קל מזה, ופסולו רק משום שאינה כתיבה תמה ושלימה, כגון נפסקו יוד"י האלפי"ן וכן חסר קוצו של יו"ד שממנה הוכיח מהר"ם פסול נפסקים, מותר לתקנם כי אין הכתב שלא כסדרן, רק התמות אינו כסדר.

ואפשר שמדקדק הצ"צ לשון מהר"ם וכהאי גוונא, לומר דלאו דוקא אלו [נפסקים] אלא כל כיוצא באלו. וכן מוכיח ממהרי"ל שמביא באות ב. שמע מינה שכל שהאות היתה ברורה לפנינו ויש פסול הלכתי בלבד [הנקרא "כתיבה תמה"] מותר לתקנם.

ד)  והיינו אם כתב היו"ד בלא רגל הימני של יו"ד וכתב אותיות אח"כ וחזר ותיקן רגל הימני של היו"ד אינו פוסל משום שלא כסדרן.

הצ"צ סובר שתיקון רגל ימין של היו"ד מותרת שלא כסדרה. וזה מוכח מדברי מהר"ם הנ"ל, שהתיר תיקון נפסקים שפיסולן לא גרע מקוצו של יו"ד, כלומר לפירוש רש"י חסר רגל שלה, ואעפ"כ מותר לתקנם אח"כ כפי שמבאר. וא"כ הוא הדין דרגל ימין של יו"ד מותר לתקנה מאותו טעם.

דאם היה סובר מהר"ם דרק [פי' ר"ת] עוקצה השמאלית בלבד מותר לתקנה, ולא את רגלה הימני. א"כ היאך הוכיח ממנה [מפי' ר"ת] להתיר לתקנם, אדרבה יוכיח מפי' רש"י חסר רגל הימני דאסור לתקנם. אלא על כרחך, דדברי מהר"ם להוכיח מהגמרא קוצו ש"י, היא, בין לפירש"י או לפיר"ת, דלפי כל הפירושים הפסול הוא חידוש משום שאינה תמה, אבל מותרים בתיקון אחר כן, כיון שתינוק היה מכיר היו"ד לפני כן.

ה)  הצ"צ סובר דפסול נגע רגל האל"ף כולה לגג (וכל הקוין המשוכין בשוה) שהזכיר ב"י ושו"ע, אינם חמורים יותר מחסר קוצו ש"י [רגל ימני לרש"י] שהתיר מהר"ם לתקנם. דפסולים הללו לא אבדה צורת האות הניכרת לתינוק, ולכן פיסולם רק משום שאינן כתיבה תמה ושלימה. וכן מבואר עוד בצ"צ יורה דעה סימן רה.

ולפי זה ביאור לשון השו"ע "חזר ותקנה הוי שלא כסדרן" לגבי פסול נגע רגל האל"ף ושאר קוין משוכין בשוה אינו שתקנה בהוספת דיו, דזה מותר לפי הצ"צ. אלא לצ"צ מיירי דוקא אם תיקנה בגרירת היו"ד וחזר וכתבו מחדש, דהוי אל"ף חדשה והכתב שלאחריה היא שלא בסדרן. [אבל לפי ביאור הגר"א פי' השו"ע הוא, שבכל ענין שתיקן פסול זה אף בכתיבה והוספת דיו, כבר הוי שלא כסדרן].

ו)  ובש"ע אאזמו"ר הגאון נ"ע סי' ל"ב ססעי' ל' אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה כו'. בשו"ע רבינו מעתיק פסק המגן אברהם (שהעתיק ממהר"י אסכנדרי בב"י סי' לו) דחסר רגל ימין א"א לתקנה. וכתב על זה הצ"צ, דנראה שזה כנגד סברת מהר"ם כנת"ל.

ז)  ובתשובה אחת הארכתי בענין שלא כסדרן ומתוך מה שכתבתי שם נראה להקל בהדין שחקרתי לעיל סעיף ב' ..

נראה כוונת הצ"צ לתשובתו [או"ח סימן טו, אותיות ה-ז] שם מבאר סברת מהר"ם להתיר תיקון נפסקים שלא כסדרן, כי דין שלכס"ד אינו ברור בש"ס וירושלמי, ולכן כאשר יש לצרף סברא חזקה להכשיר איזה מקרה, אע"פ שיש סברא כנגדה להחמיר ולפסול, יש להקל עכ"פ לענין תיקון שלא כסדרן.

ח)  ולכן מסקנת הצ"צ להקל כנגד פסק המגן אברהם [ושוע"ר] הנ"ל (לתקן רגל ימין של יו"ד, וכל שכן תיקון נגע רגל האל"ף לגג בהוספת דיו), ונימוקיו שלשה:

א.  דעת מהר"י אסכנדרי לאסור תיקון רגל ימין של יו"ד, יחידאה הוא כנגד משמעות מהר"ם מהרי"ל מהרי"ק ותרומת הדשן שהתירו תיקון נפסקים, כלומר התירו תיקני תמה שלא כסדרן.

ב.  ראיית מהר"ם מאין תולין אבל תיקון לבד מותר, וראיית הצ"צ עצמו מלשון המשנה וגמרא דרק הכתב עצמו מעכב אך לא סדרן מעכב.

ג.  פסול שלא כסדרן מקורו מהתלמוד רופף, ולכן כל שיש סברא חזקה להקל – כסברת מהר"ם לחלק בין פסול שאינו נקרא "כתב", לפסול [שנקרא "כתב" אלא] שאינו "תמה ושלימה" – שומעים למקיל.

ט)  מדברי הצ"צ למדנו גם חידוש לחומרא. שיו"ד ללא רגל ימין נקרא יו"ד, ולכן כאשר צריך לבטל צורת האות לא מהני למחוק רק רגל ימין [דלא כמשנת סופרים באות יו"ד, דחשיב מחיקת רגל ימין ביטול צורת היו"ד], שהרי אם מועיל לתקן יו"ד ללא רגל שלא כסדרן בגלל שנקרא אות, ק"ו לחומרא לענין חק תוכות שעדיין נקרא אות שלא נתבטלה צורתה [וכפי שביארו הפרי מגדים ומשנת סופרים בדין ח"ת, דכל שנקרא אות לענין כסדרן כל שכן שנקרא אות לחומרא לענין חק תוכות שצריך לבטלו], אלא צריך דוקא למחוק גוף היו"ד.