תשובת צמח צדק בדין כ"ף פשוטה מרובעת

תשובת צמח צדק [אורח חיים סימן יח]

תשובה זו דנה בכ"ף פשוטה עם זוית, מה דינה, והאם מותר לתקנה. וממנה נלמד כמה פרטים בהגדרות צורות האותיות, ותיקוני פסולים השנויים במחלוקת הפוסקים.

התשובה עצמה ארוכה וא"א להעתיקה כולה, לכן הנני עורך קיצור של עניני התשובה, וקצת הערות משלי מה חידוש יש ללמוד מדבריו. כל קטע שמתחיל בצהוב הוא תמצית מהתשובה, ע"פ סדר סימני האותיות שבתשובה. הערות שלי מסומנות בכחול.
ישנם כמה מהדורות של תשובת הצ"צ בענין הכ"ף, וכולם שווים בעיקר סברתו להתירה בתיקון. ראה צמח צדק שער המילואים או"ח סימן ב פסק קצר מתשובתו זו, ובשער המילואים החדש [חלק ה] סימנים א-ה, מהדורות שונות של תשובתו.

***

שאלה:  ראיתי בכמה ס"ת, תפלין ומזוזות שהכפי"ן פשוטין אינן עגולות, יש שהם חדין מבחוץ וגם מבפנים בזויות חדה, ויש שמבחוץ הם חדים בזויות ומבפנים הם בעיגול, או להיפך שמבחוץ הם בעיגול ומבפנים הם חדים.

והנה לפי המבואר בב"י בשם מהר"י אסכנדרי ובשוע"ר פסולה ואין לה תיקון בתו"מ. לכן נהגתי לפסלן, אך כי רבים חולקים עלי [ואמרו] שמה שמבואר שזויות פסולה היינו אם הגג בולט [כעקב] ועובר מעבר לדופן.

ואני השבתי שהבליטה שמעבר לדופן הוא נקרא עקב ולא זויות. ולכן זה שהוא מרובע בזויות למעלה מבפנים ומבחוץ ודאי נלע"ד שפסולה, אך בשארי הכפי"ן פשוטין שהם בזויות מבפנים ולא מבחוץ או להפך מסופק אני אם לדונו כזויות גמורה או לא. ע"כ מלשון השואל.

תשובה:

א:  פשוט כסברת השואל מה שהוא מרובע ולא עגול, זהו הנקרא זויות. וא"כ דברי מהריא"ס מתפרשים כפשוטן שאם עשה הכ"ף פשוטה מרובעת למעלה היא פסולה. השאלה אם מהני לה תיקון, ואיך יהיה התיקון, כי מדברי מהריא"ס הנ"ל מבואר דלא יועיל בה תיקון.

הערה א.  הצ"צ מסכים עם השואל שכ"ף עם זוית היא הנזכרת בדברי הפוסלים (ולא כ"ף עם עקב בולט מעבר לירך). וכל התשובה דנה בפסול או הכשר כ"ף מרובעת זו ותיקונה. הצ"צ אינו עונה על השאלה השניה, מה דין כ"ף שהיא בעלת זוית מבפנים ולא מבחוץ או להיפך זוית מבחוץ ולא מבפנים, האם נקרא כ"ף עם זויות לפסלה. ונראה שלא נחית הצ"צ לזה, כי מאחר שיבאר שמותר לתקן הכ"ף פשוטה, ממילא צריך לתקן את כולם. ואפילו כ"ף שיש בה עקב ממש ובולט מעבר לדופן (דהסכימו הכל בשאלה לפסלה), מותר לתקנה, דלא חילק הצ"צ כלל, וגם בסברא נראה שאין חילוק ביניהם, דאין העקב פסול יותר מריבוע הזוית.

בשער המילואים [החדש, חלק ה', סימן ב'] ענה הצ"צ על שאלה זו, וכתב, לענין זויות מבפנים או מבחוץ, העיקר הן הזוית מבחוץ [כלומר אם יש זוית מבחוץ אע"פ שעגולה מבפנים פסולה לסברת מהריא"ס, אבל עגולה מבחוץ וזוית מבפנים כשרה]. וסיים, אבל מ"מ טוב לתקנם בהוספת דיו שיהיו עגולות גם מבפנים.

ב:  וטעם סברא זו לפסול כ"ף פשוטה מרובעת, משום דכתב היראים כ"ף פשוטה צ"ל כתמונת כ"ף כפופה דאין חילוק בין הכפולות רק שזו פשוטה וזו כפופה, וגבי כ"ף כפופה ס"ל שצ"ל עגולה למעלה ולמטה כמו שכ' האגור.

אך יש דעה בב"י [וכן מבואר בשו"ע רבינו] דגם כ"ף כפופה אם עשה לה זויות באחוריה מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה, ולדבריהם כמו כן אין לפסול בכ"ף פשוטה שעשה לה זויות למעלה משום שאינה עגולה שם. ולכן הניח בשו"ע רבינו [במראה-מקום] את פסק מהריא"ס לפסול כ"ף פשוטה עם זוית בצ"ע.

הערה ב.  מדקדוק לשון המראה-מקום שבשו"ע רבינו נראה, שהגם שבפנים השו"ע העתיק בפשיטות את סברת מג"א ע"פ מהרי"ל ומהריא"ס לפסול כ"ף פשוטה מרובעת, מ"מ באמת לא פשיטא ליה דין זה והוא מניחו בצ"ע, כי נראה שאינו מתאים לסברת הב"י המכשיר כ"ף כפופה עם זוית למעלה.

ונראה דזה סברת הצ"צ לחתור להיתר, וכמו שכתב באות ד' דאע"פ שרבינו נמשך אחר פסק המגן אברהם לפסול כ"ף זו, מ"מ שמע הצ"צ מאדמו"ר בעל השו"ע, שיש דברים שחוזר בו ממה שסמך יותר מדאי על דעת המג"א, ולכן הרשות נתונה לחקור. כלומר, דאם היה ברור לצ"צ דעת רבינו לפסול [אפשר] לא היה חותר להיתר, אך מאחר שרבינו מסתפק בכך, לכן הרשות נתונה לחפש היתר בדבר.

ג:  יש סברא לחלק דהכ"ף הכפופה עכ"פ עגולה למטה, ולכן נחשבת [כ"ף] עגולה [כי היא עגולה מצד א'], אע"פ שיש בה זויות למעלה. משא"כ הפשוטה אין לה מקום להיות עגולה רק למעלה, ולכן מעכב בה אם היא מרובעת [כי כל כ"ף צ"ל עגולה], אע"פ שזוית זו אם היתה בכפופה היתה כשרה.

ומ"מ סובר הצ"צ שסברא זו דוחק, דהיאך נפסול בפשוטה משום שצריכה להיות ראויה לעשותה כפופה, כאשר בכפופה עצמה אין זה מעכב.

ד:  לעומת הפוסלים, מהר"ם גלאנטי ועוד רבנים מכשירים כ"ף פשוטה עם זויות למעלה.

ה:  הפוסלים אף בדיעבד ס"ל דדין זה מבואר בתלמוד ממש, דמכיון ששתי הכפי"ן צריכים להיות שוין בכל היכולת, ואמרו בגמרא שלא יעשה כפי"ן ביתי"ן, א"כ כל זוית בכ"ף עובר על דברי התלמוד שלא יעשה בכ"ף תמונת בי"ת שהיא זויות, ופסולה.

הערה ג.  נראה פשוט בסברתו שאין לפסול שום אות, אם אין מקור מהתלמוד לפסול זה. וכ"כ הצ"צ מפורש בתשובות ליורה דעה בהל' ס"ת.

ו:  מהר"ם גלאנטי השיב שאין הכרח כלל ללמוד מכ"ף כפופה לכ"ף פשוטה שצריכה להיות עגולה דוקא, דנו"ן פשוטה יוכיח שאינה לגמרי כתמונת נו"ן כפופה [בכתב ספרד], שהרי ראש הנו"ן פשוטה כזיי"ן, והכפופה כעין וי"ו עקומה – על כרחך דלית להו סברת הב"י בשם היראים דכל הכפולות צ"ל שוין.

וכתב הצ"צ וכן המנהג בסת"ם שלנו [כתב הנהוג בחב"ד – הנקרא כתב המיוחס לאדמו"ר הזקן] שאין שתי הנוני"ן שוין לגמרי, דזו דומה ממש לזיי"ן וזו דומה לוי"ו עקומה הנ"ל. ועוד ראיה שאין הממי"ן שוין, שהמ"ם פתוחה עגולה למעלה והמ"ם סתומה מרובעת עם זוית שם, ש"מ שאין מקפידים על סברת היראים להשוות את הכפולות בכל היכולת. וכמו"כ אין לפסול כ"ף פשוטה משום שאינה ראויה להיעשות כפופה.

ועל כן קשה לפסול התפלין שהכ"ף פשוטה אינה עגולה כיון שהרבה גדולים מכשירים, ואין הכרח מהגמרא וראשונים לפסול, ומ"מ ודאי קשה להקל להכשירה לכתחילה נגד הרבה רבנים הפוסלים.

הערה ד.  סברת היראים והב"י שהכפולות צ"ל שוין בכל היכולת, אינה מוסכמת. מנהג [כתב] ספרד וכתב סת"ם שלנו [כתב המיוחס לאדמו"ר הזקן] אין מדקדקין להשוותן לגמרי, שהרי אין הנוני"ן וממי"ן שוין, ודלא כדקדוק כתב אשכנז שכתב הב"י.

הערה ה.  יש כאן עדות על עצם כתב המיוחס הנהוג בחב"ד ע"פ תקנת אדמוה"ז. וכן על שתי פרטים חשובים בציור הכתב - פרטי ציור ממי"ן ונוני"ן.

ז:  ולכן יש להורות לתקן הכפי"ן בהוספת דיו, כמו שכ' הפרי מגדים.

ואין לחשוש בתיקון זה משום שלא כסדרן, כי לענין שלא כסדרן אין איסור היכא שהאות צורתה עליה ואף אם היתה פסולה לגמרי קודם התיקון (וע"ז מועיל קריאת התינוק לברר שהאות היתה כל צורתה עליה). ולכן בנידון זה, אף שנאמר דאין בירור בקריאת התינוק כיון שהוא מורגל בכ"ף פשוטה מרובעת, מ"מ גם בלעדי קריאת התינוק אנן סהדי שכ"ף פשוטה אף שאינה עגולה למעלה ולא נשתנית לשום אות אחרת - צורתה עליה מיקרי.

ועוד כיון שהרבה גדולים מכשירים לגמרי בלי שום תיקון, עכ"פ יש לסמוך עליהם לענין תיקון שלא כסדרן.

הערה ו.  מ"מ גם בלעדי קריאת התינוק אנן סהדי .. לא נשתנית לשום אות אחרת - צורתה עליה מיקרי.

חוסר הבחנת התינוק בכ"ף פשוטה מרובעת אינה סיבה להחמיר, כי הצורך להבחנת תינוק הוא רק בירור במצב ספק, וכאן אנן סהדי שצורתה כ"ף, א"כ פשוט שמותר לתקנה. וזה על דרך סברת מהרי"ל להתיר לתקן פירוד דק בחוטרא של החי"ת, כי אנו רואים שהוא חי"ת אע"פ שלא היתה הבחנת התינוק.

הערה ז.  טעם שני להתיר התיקון "ועוד כיון שהרבה גדולים מכשירים לגמרי" אינו טעם חדש להתיר נוסף לטעם הראשון, כי עצם הדבר שרבים מכשירים מוכח שצורתה עליה, כי אם לא היתה צורתה עליה לא היו מכשירים. אלא הוא חיזוק הסברא הראשונה, היות שצורת האות עליה, על כן אין התיקון שלא כסדרן כסברת מהר"ם [בנפסקו יוד"י האלפי"ן]. ועיקר צורך טעם זה, בשביל ההמשך להתיר גם תיקון בגרירה ואין לפסול גרירה משום ח"ת, כפי שמבאר.

ח:  נוטה להתיר אף בגרירת זוית הכ"ף פשוטה ואינו נפסל משום ח"ת. על פי הבית מאיר שכתב דגרירת זוית הדלי"ת לעשותה רי"ש אינו פסול חק תוכות של תורה, אלא פסול מדרבנן לחוד. ולדעתו יש לומר דגרירת זוית הכ"ף מותר אף מדרבנן, שהרי לא נשתנה כלל לאות אחרת [דלא כמצב הרי"ש שנפסלה מחמת שינוי לדלי"ת]. ולכן אף שבדלי"ת עצמה אין להקל כלל כמותו [אלא יש להחשיבו פסול ח"ת מדאורייתא] היינו משום שנשתנה צורת האות מרי"ש לדלי"ת, אבל בכ"ף פשוטה שלא נשתנה כלל ויש מכשירים לגמרי, יש לסמוך על דברי הבית מאיר ושיטתו בצירוף סברת המתירים לגרור הזוית.

ט:  ראיה מהש"ס לסברא הנ"ל, דבמקום שנחלקו חכמים בהיתר דבר, אף שאנו נוהגים כמחמירים לאסור, מ"מ לענין צדדי יש לסמוך על שיטת המקילים.

כמו כן לענין כ"ף פשוטה זו, אף שסוברים כסברת מגן אברהם וסייעתו לפסול, מ"מ לענין תיקונה סומכים על סברת המכשירים לגמרי, להתיר עכ"פ תיקון.

ומ"מ יש לומר שלאחר שגרר הזוית יעבור עליה בדיו, לגמרה בכתיבה.

הערה ח.  בשו"ת הנדפס מסקנתו [כח דהיתירא] להתיר לגרור הזוית של הכ"ף ולהעביר לבסוף על עיגול הכ"ף דיו להשלימה. אמנם בשער המילואים [או"ח סי' ב] כתב, אך אעפ"כ לא מלאני לבי להקל לתקן ע"י גרירה, אלא מתחילה יתקנו ע"י הוספת דיו [כסב' הפמ"ג] ואח"כ כדי לייפותו [שהרי הגג עבה יותר מהרגיל ואינו נאה] יש להקל לתקן ע"י גרירה מעובי הגג וגם מהזוית שהיתה תחילה עד שיהא דק ויפה כשאר האותיות, ואח"כ יוסיף דיו שנית לעבור עליו כדי לגמרו בכתיבה.
ופשוט שהמבואר בנדפס הוא עיקר סברתו להלכה, אלא שלמעשה לא רצה להקל כ"כ.

הערה ט.  סברת הצ"צ [וכ"כ בעוד מקומות] שהעברת קולמוס חשיב מעשה [כתיבה] קצת, גם לחכמים [דקיי"ל כמותם] שלא מהני העברת קולמוס לקדש השם, מ"מ בענין זוטר כזה של תיקון הכ"ף חשיב כתיבה ומעשה, ומועיל כנגד הסברא רחוקה שנחשבת תיקון הכ"ף הנ"ל ח"ת – ולכן מהני העברת הקולמוס וחשיב נגמרה האות בכתיבה והוספת דיו, ולא בגרירה).