מקום קביעת המזוזה בחדר קטן הנפתח לחדר חשוב

התמונה שלפנינו הוא כניסה מהמטבח לחדר שירות (כביסה וכדומה), המזוזה שנקבעה מסומנת בצד ימין [חץ אדום] ואין לפתח זה דלת. היכן מקום קביעת המזוזה על פי מנהג חב"ד בפתח כזה?

כבר נתבאר  פורום לנושאי סת"ם: ימין לחדר חשוב או ביאה מבחוץ  שמנהג חב"ד דהולכים בכל הפתחים אחר היכר ציר, ובמקום שאין היכר ציר יש לילך אחר חדר החשוב [כשיטת המרדכי], ודרך ימין לחדר החשוב הוא מקום ימין לביאה.

אמנם בנידון חדר שהוא סתום ללא יציאה, ואין דרך כניסה אליו כלל רק מצד אחד, לא אזלינן בתר חשיבות. כן נראה נכון הלכה למעשה.

ועל כן במרפסת זו אם יש לה מוצא החוצה [שלא נראה בתמונה] קביעת המזוזה הוא לימין הכניסה למטבח (דלא כבתמונה) שהוא בודאי חדר חשוב יותר מהמרפסת שרות. אבל אם המרפסת אין לה מוצא, על כרחך הכניסה הוא לצד ימין למרפסת, והמזוזה היא לימין הנכנס אליה (כבתמונה).

דבר זה מבואר ג"כ מתוך פסקי הרב זלמן שמעון דבורקין ז"ל.

בפסקי הלכות סת"ם של הרז"ש (פסק לו): חדר שאין לו שום חלון ורק פתח א', קובעים המזוזה בימין הכניסה, אם אין לו דלת והיכר ציר.

ובספר קובץ רז"ש (עמ' 58, ג): כל החדרים הפנימיים שאין להם דלתות הולכים אחר ימין הכניסה להחדר העיקרי שבבית היינו שעיקר תשמיש האדם שם.

אין סתירה בין פסקיו, כי לעולם חדר שיש לו כניסה מכאן ומכאן, כלומר אפשר לבוא מב' צדדים (אע"פ שצד אחד הוא יותר עיקר כגון שהוא דרך לבוא מבחוץ או הפתח העיקרי), אין אנו הולכים אחר דרך רגילות לבוא [דרך ביאה של הבא מצד חוץ] אלא אחר החדר החשוב, ולצד הכניסה של החדר החשוב הוא ימין הכניסה.

אבל כאשר אי אפשר לבוא אלא דרך צד אחד, אזי מוכרח הוא לבוא מצד זה, אין זה הרגל וחשיבות של ימין ביאה לבד, אלא דרך ביאה מוכרח, ואזי ימין ביאה הוא לבא מדרך הפתח מבחוץ אפילו מחדר חשוב לחדר שאינו חשוב. (ואע"פ שמנהג חב"ד במקרה זה האחרון לא להתחשב בימין ביאה מוכרח, כאשר יש היכר ציר לכיוון ההפוך).

ומה שכתב הרז"ש בפסקי הלכות סת"ם "חדר שאין לו שום חלון וכו" נראה לי שכתב כן [ראה בקובץ הרז"ש הנ"ל] כי לשון האדמו"ר מהר"ש היה שיכנסו דרך חלון, משמע דבליכא חלון ושום אפשרות כניסה לא אזלינן בתר היכר ציר. ועכ"פ פשיטא דלא אזלינן בתר חשיבות.

ואמנם נראה להלכה למעשה דלא אזלינן כלל בתר חלון דאינו דרך ביאה כלל. ועל כן אפילו יש חלון שאפשר לטפס בסולם מבחוץ, ביש בה דלת למנהג חב"ד אזלינן בתר היכר ציר אפילו כאשר הוא דלת הפונה לצאת מהחדר הסתום. ובליכא דלת, לעולם קביעת המזוזה היא לימין כניסה לחדר זה, כי אי אפשר לבוא רק מדרך החוץ אליו.

שיעור ריוח תשע אותיות שיש בו הפסק

השיעור תשע אותיות לפני והיה נפגם ע"י החתך (אמנם הוא כשר בדיעבד בגלל שיש בודאי 9 יודין מתחילת השורה עד החתך [מעל המלה ונתתי]) אמנם השאלה היא האם ניתן לצרף שיעור הריוח לפני החתך עם השיעור שאחר החתך, לקבל שיעור ריוח פרשה של תשע אותיות גדולות [כדי שיהא שיעור של לכתחילה]?

לפני זמן כתבתי כתבה  פורום לנושאי סת"ם: קרע או חסרון במקום ריוח פרשה  שממנה נשמע להכשיר.

בפועל אני מציע להדביק טלאי מקלף כשר במקום החתך, לרווחא דמילתא אע"פ שאין אנו נוהגים לכתוב על הטלאי, מ"מ הוא ראוי לכתיבה, ועכ"פ יצרף יותר טוב ויותר יפה את שני הרווחים להחשב כריוח אחת.

דלי"ת נראית כזיי"ן

'דברי' התינוק קרא את הד' זיי"ן, ופסלה.



דלי"ת ארוכה

הדלי"ת של ידך ארוכה מהשיעור, דינה שאלת תינוק. ותינוק קראה כ"ף פשוטה, על כן נפסלה.

בעיה ביו"ד ומ"ם

יו"ד - בעיה גדולה בגלל שנתקלף הרבה מגופה, ועכשיו נראית כמין ויו כפופה מאוד או כעין חית . נלע"ד שפסולה משום שאיבדה היו"ד את צורתה. (וכאמור כמה וכמה פעמים לא שייך כלל בכה"ג לומר אין שיעור לעובי האותיות)

המ"ם - נפסקה הנו"ן מימין מהוי"ו. הוא פסול, ואי אפשר לתקנו כי נפרד להדיא לשתי אותיות אחרות.

עיי"ן בעיה גדולה

חלק ניכר ממושב העיי"ן התקלף. אני מסתפק, האם מה שנשאר הוא צורה כשרה.

ידיד שלי שאל תינוק, והתינוק קראה עיי"ן (ואם כן לכאורה מותר לתקנה).

 

*****

מצד שורת הדין אם תינוק יקרא העיי"ן היא צריכה להיות כשרה. אך משהו מסריח כאן, וליבי אומר לי (משום מה) שמשהו כאן לא בסדר. (אין לי תמונה של כל הפרשה, כדי לראות איזה פסולים אחרים יתכנו כאן)

שאלה מעניינת [חשש לחק תוכות]

מה הדין במקרה הזה שלמעלה, שרואים אות כשרה, כמו שהיא כעת, אבל אם מסתכלים טוב רואים רושם שמראה שהיו"ד היה גדול כ"כ עד כמו ו' והסופר מחק.

האם יש מקום לחשוש שעשה אחרי הכתיבה?

רשמתי את הרושם בשחור ורואים ממש אות כשרה ל-"ו"י

סמ"ך עם שפיץ

בהמשך לדיון על סמ"ך רציתי לדעת מה הדין לסמך כזה

בזמנו פסלו אותו אבל אולי זהו אותו הדין של הסמך שהציגו לא מזמן (בכתב חב"ד)

צד"י שראש ימין נוגע לגוף

יו"ד הצד"י נוגע גם בצד ימין לגוף, הרי זה דינו כנגיעת יוד"י האל"ף לגוף בנגיעה דקה, דמבואר בשו"ע רבינו דכשר. וכתבו האחרונים שצריך לתקן [למחוק הנגיעה] והוא הדין כאן.

סמ"ך שצד אחד מרובע

הסמ"ך ב'ואספת' יש לא ריבוע מצד ימין. הכתב הוא כתב חב"ד, ויש נוהגים לעשות איזה שפיץ בצד זה של הסמ"ך, אמנם קצת מוגבה. מ"מ בדיעבד ברור שהסמ"ך הזה כשר, דמראית גופו כסמ"ך ולא כמ"ם.

אמנם במקדש מעט מביא תשובות הדרכי נועם לפסול סמ"ך או מ"ם שצד אחד עגול וצד זוית, משום דזה חצי סמ"ך וחצי מ"ם. מלשון שו"ע רבינו באות מ"ם פתוחה, ברור דמ"ם סתומה שצד אחד עגול למטה הוא שאלת תינוק ולא נפסל ממילא. א"כ כמו"כ בסמ"ך אין לפסול ממילא, וכיון שברור שתינוק יקרא האות הזה סמ"ך הוא כשר.

ונראה לי שדברי הדרכי נועם [שהיה רב במצרים] בסמ"ך ומ"ם הספרדי ששניהם גופם רחב מעט, ולכן הדמיון ביניהם גדול יותר, וכעין התמונות שלמטה. (משא"כ בכתב אשכנזי גוף הסמ"ך אינו דומה כלל לגוף המ"ם).

 

בתמונה השניה שים לב שגם התי"ו בעייתית. רגל שמאל כמעט אינו בולט כלל, אלא הוא כמעט גולם מושלם.

תפלין פשוטות עם שתי כנפים בלבד

שאלה:  בתפלין פשוטות עושין מסופי הבית כנפים כדי לתפרן לתוך התיתורא. מה הדין בפשוטות הללו שיש להן רק שתי כנפים מהצדדים, ואין להם כנפות מארבע צידי הבית?

 

תשובה:  במשנה ברורה (סי' לב ס"ק רכח) מבואר שצריך שיהיו צידי העור של הבתים מתפשטים לכל ד' צדדים ונתפרין בכפלי התיתורא. משמע מדבריו, דאי לאו הכי אינן כשרים.

וכן נראה פשוט בדעת שו"ע רבינו (סי' לב סעיף עז) שביאר למה צריך להוציא כנפים הללו, כי צ"ל התפירה בגוף הבית, ולא סגי מה שהתיתורא עצמה תפורה, דקיי"ל תפלין תפורות הלכה למשה מסיני. וכל מקום שנזכר "תפלין" פירוש גוף הבית שבו מונח הפרשה. והרי פשוט שתפירה מרובעת הלל"מ, א"כ פשוט שצריך הבית להיות נתפר בריבוע, ועל כרחך שהוא תפור מארבעת צדדיו.

על כן נראה לדינא דאין להכשיר תפלין כאלו.

הערות על כמה מפסקי הרב זלמן שמעון דווארקין

הערות על כמה מפסקי הרב זלמן שמעון דווארקין זצ"ל (שנתפרסם בפורום)

פסק ג: וי"ו ארוכה משאר האותיות, כשר בלי קריאת תינוק, כיון שאינו דומה לאות אחרת, שאין כותבין נו"ן פשוטה כזה:

לענ"ד הוי"ו שהיא ארוכה יותר מהשיטה בצורה ניכרת כמדת נו"ן פשוטה פסולה, מיוסד ע"פ דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיפים יט, כ, ששיעור יו"ד כשר עד ב' קולמוסים, שיעור וי"ו ג' קולמוסים, הנו"ן ד' קולמוסים, דו"ק היטב שם. ואם יש בוי"ו [כמו בזיי"ן] שיעור נו"ן פשוטה [לא איכפת לי אם תינוק יקראנה וי"ו, משום שהיא שיעור נו"ן] ופסולה.

ואפשר שגם הרב ז"ל לא אמר אלא כאשר הוי"ו ארוכה [משאר אותיות] מהשיטה כשיעור ג' קולמוסים וחצי, שאילו באות זיי"ן מתחלפת בנו"ן פשוטה, אבל הוי"ו פשיטא שאינה מתחלפת בנו"ן כפי שביאר. אך כאשר היא ארוכה כשיעור נו"ן פשוטה מלאה [דהיינו לערך ד' קולמוסים] אזי מודה דהיא פסולה.

פסק יד: ריבוע הבתים דתפלין, מודדים מקרן לקרן, וחסר ויתר באמצע, לא מעלה ולא מוריד:

זה דלא כשיטת הביאור הלכה בסי' לב סעיף לט דפוסל פגם גם באמצע הריבוע. ועי' הדעות בזה בספר זכרון אליהו פרק ז סימן יב. ויש קצת הוכחה מהא דהשי"ן בולטת מדפני הבית ש"מ שאינה פוגמת הריבוע באמצע הדופן. אע"פ שהפוסלים מיישבים דשאני שי"ן שהיא הלכה למשה מסיני, משא"כ שאר פגם או בליטה אפילו באמצע הדופן פוסלים, כסברת הביאור הלכה.

וצ"ע מה דעת הרב בתפירות שבאמצען עקומות ורק זויות התפירה מכוונות בריבוע מכוון, האם גם בזה סבר דהעיקר המדידה מקרן לקרן ולא איכפת לן מחריגות באמצע התפירה.

ומנהג כל העולם לדקדק עד לעיכובא בדבר כסברת הביאור הלכה.

פסק טז: תיתורא או בית שריבוע שלו נעשה ע"י דבק, או עור מדובק בדבק, כשרים, אבל אינם מהודרים.

הלשון הזה כפשוטו תמוה (כפי שהעיר ידידי הרב דוד ברסמן שליט"א) דמשמע שריבוע שאינו ע"י עור הבית עצמו אלא ממילוי של דבק כשר בדיעבד. ופשיטא דזה אינו, דצריך שהריבוע יהיה דוקא מגוף עור הבתים, כפי שכ' משנה ברורה סי' לב ס"ק קעח בשם הנודע ביהודה.

ונלע"ד שיש כאן טעות סופר, וצ"ל: "תיתורא או בית שריבוע שלו נעשה ע"י דבק, כלומר עור מדובק בדבק, כשרים, אבל אינם מהודרים." וטעמו משום דתפלין הנעשין שלא מעור אחד אלא מעורות מדובקים כשרים.

פסק כג: אם חלק מהאות שנוגע לכשרותו, יורד לתוך התיתורא, אם התיתורא נעשה מעור הבית, אז כשר בדיעבד.

נלע"ד מיוסד על דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיפים נה, סא, דהפרשה כולה צריכה להיות דוקא בבית שלה מן התורה. ובסעי' עז מבואר דהתיתורא אינו מכלל הבית, א"כ חלק הפרשה [כלומר מקצת מהאות המעכבת האות] שאינו בתוך הבית, פסול אף בדיעבד.

אינה מוקפת גויל, אלא נייר דבק

סיום הפרשיות הנ"ל - הצד"י סופית גובלת בנייר דבק [כנגד הסימון האדום] הצד"י אינה מוקפת גויל בצד שמאלה. (קשה לראות מהתמונה עד היכן בדיוק הקלף והיכן הנייר דבק)

 

אם קרע זה קרה אחר השלמת הכתיבה, ההלכה היא שהיקף גויל לאות מעכבת רק בשעת הכתיבה ולא לאחריה. אמנם אני מסתפק מאוד לחשוב שדבר זה קרה אחר הכתיבה, כי קשה להאמין שהקרע גובל כל כך יפה בגבול הצד"י במקרה.

 

דרך אגב: ראש ימין של הצד"י הוא גולם, או קרוב לזה. צריך לראות את זה בגודל אמיתי

יו"ד שאין לה חלוקה של גוף ורגל

אע"פ שכבר פרסמנו ענין זה, אני רואה חשיבות לפרסמו שוב ושוב. היו"ד המצויין פסול, אין לו חלוקת גוף ורגל ימין. הקוץ שמאל ונטיית האלכסון של היו"ד, נותן תרמית כאילו יש לו גם גוף ורגל.

בתמונה זו היו"ד של 'יורה' גם כן אלכסונית והקוץ ר"ת עבה קצת, אמנם אפשר לראות בה קצת גוף. הייתי מציע לתקנה [ע"י הוספת דיו לשמאל הראש להמשיך את ראשה מעט].

'היום' היו"ד מאוד אלכסונית, אך ניכר בה גוף מעט. ראוי לתקנה כנ"ל.

'וביום' היו"ד כנ"ל, יש בה גוף מעט. ראוי לתקנה.

הכתב הזה נראה יפה, אך אינו מדקדק מספיק בהלכות צורות האותיות. כתיבת היו"ד באלכסון מוגזם, הוא דוגמא. 

דלי"ת כזיי"ן



הדלי"ת ממש דומה לזיי"ן - נראה לי שהיא פסולה משום שינוי צורת האות. (דרך אגב כמה יודי"ן ארוכין ביותר)

וא"ו שחסר בראש

הוא"ו של והיו חסר לו דיו בראש והוא פסול.

(זה סקן שקבלתי מחבר, יש קיפול בקלף שמפריע קצת לראות)