פ"א - נפסקה הנקודה מהגג

מותר לתקנה, שהרי ניכרת כפ"א ולא נהפכה לאות אחר.

ריוח בתוך תיבה, בין התיבות

 

יש ריוח בתוך התיבה בין הו' לא', ויש בה שיעור ליו"ד שלימה [הקוץ הבולט של האל"ף מטעה !!].
מכל מקום היות שבכללות נראית כתיבה אחת [ביחס לרווחים שמבחוץ, דהיינו הרווחים שבין התיבות] ולכן יש להכשיר.

ראה הגדלה
בין ובלכתך בדרך יש ריוח גדול, מדדתי ויש בה כמעט ג' אותיות בינוניות [מסומנות בתיבה אדומה בתיבה ואהבת]. בדקדוק יש כשמונה וחצי יודי"ן ריוח. קשה להקל.

וא"ו מרובע

כשר.

תי"ו - גגה עבה ולא נשתייר שיעור מלאו"ק בירכיים

 

כבר הערתי על בעיה זו  פורום לנושאי סת"ם: תי"ו ללא שיעור ירך

נראה שהיא פסולה, כי אין בה שיעור ירך לא ברגל ימין ולא בשמאל [כמלוא אות קטנה] ביחס לעובי גגה.

מעיקר הדין נראה שמותר לתקן ירכותיה בכתיבה [ולא בחקיקה].

ראה דין דומה בנוגע לדלי"ת הרבתי  פורום לנושאי סת"ם: שיעור ירך בדלי"ת רבתי, מ"ם סתומה

רי"ש

 

רי"ש ארוכה מעט - שאלת תינוק אם אינה כ"ף פשוטה.

רי"ש זו מוזרה - איני יודע מה לדון בה. מן הסתם שורת הדין, דינה קריאת התינוק. אבל משהו מוזר כאן ...

פתחים בבית חב״ד לעזרת נשים, ופתח אחורי לגינה

פתח עיקרי לעזרת נשים.

מעבר נוסף בין עזרת גברים לנשים. מאחורי העזרת נשים דלת לגינה.

שתי הפתחים הללו [לעזרת נשים] צריכים מזוזות בלי ברכה [כי אין בהם דלתות]. הראשון שהוא עיקר כניסה לנשים חייב במזוזה בצד ימין של כניסה לעזרת נשים, כי זה דרך כניסתו הרגיל של פתח זה.

פתח השני הרחב - תלוי איזה דרך רגילים יותר להשתמש בפתח זה, מצד גברים לנשים או מצד נשים לגברים. אם אין הכרע בדבר, נראה שיש לקבוע אף בפתח זה לצד הנשים.

במקרים הללו היות שאין כאן דלת, אין "היכר ציר", אלא אנו מסתכלים על דרך ההילוך הרגיל, או חשיבות החדר לקבוע לאן שייך הפתח.

בנוגע לפתח לגינה - אם משתמשים בגינה זו, אוכלים שם או לומדים שם וכל הדומה, יש לקבוע [ע"פ מנהג חב"ד] ע"פ היכר ציר, כי גינה זו תיחשב כחצר וכחדר בבית.

אבל אם בגינה לא משתמשים שם כלל, וגם אין מעבר משם החוצה לרחוב - הרי פתח זה פטור.
אבל אם הוא משמש מעבר ליכנס מהרחוב דרך שם [פתח אחורי], חייב בצד ימין של הכניסה מהגינה לבי"ת חב"ד.

ואם יהא מעבר לא רגיל [כלומר לא רגיל להשתמש בה] מהגינה החוצה לרחוב, שאפשר לצאת מהבית חב"ד החוצה דרך הגינה לרחוב [או להכנס משם] - ראוי [להחמיר] לקבוע בצד ימין של הכניסה לבית חב"ד בפתח זה של הגינה.

חזר השואל: אמנם הגינה סגורה לגמרי ואין ממנה מעבר החוצה כלל, אך הוא משמש מקום משחקים לילדים כל השנה.
אם כן, הרי זה נחשב לחצר שיש בו דיורים, שהרי דיורי ילדים חייבים במזוזה גם, ועל כן לפי מנהג חב"ד יש לקבוע בפתח זה על פי היכר ציר.

שאלות על צורות אותיות

הכ"ף כשרה.

ראש הנו"ן כעין גולם - נראה שמותר וצריך לתקנו.

יש פגם קצת ברי"ש - כשר, ומותר לתקנו בהוספת דיו.

בכור - כ"ף ווי"ו סמוכים נדמים למ"ם

אם תינוק קוראם מ"ם - הם מ"ם [מותר לתקנה לחברם יחד, כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף ל].

ממי"ן, יו"ד

צריך הגדלה

הממי"ן עגולים הן מצד ימין והן מצד שמאל, אולם אלו שעיקר גופן [כללות האות] מרובעות, מויעל שאלת תינוק להכשירן.

אבל הממי"ן [[שבמלים היום, נפשכם] אין להם שום צורה מיוחדת למ"ם, בגלל שהן עקומות או צרות מדי - פסולות.

היו"ד רחב מדי - פסול, כי דומה לרי"ש קטנה.

תיבה מיותרת וקדרה מהקלף

 

נוהגים להכשיר, כי מקום החור אינו ראוי לכתיבה, וממילא לא נשתייר שיעור ט' אותיות פנוי באמצע, שיהא ריוח פרשה.

אמנם יש מפקפקים על היתר זה.

ריוח פנוי פחות מט' יודי"ן

נשאר ריוח פנוי באמצע הפרשה. בהסתכלות ראשונית ניתן לראות שאין שיעור ט' יודי"ן.

שיעור ט' יודי"ן הוא בערך כשיעור התיבה "ימים", וממנה ניתן למדוד שהריוח הוא פחות משיעור. א"כ הוא כשר כמו שהוא.

השאלה נשאלה:  האם כדאי בכל זאת לנקב את הקלף בנקבים?

תשובה:  לדעתי אין ראוי לעשות כן, אפילו במקום שנשאר ריוח ט' אותיות, וכל שכן במקום שאין ריוח הפוסל.

האם קריאת תינוק מועיל כדי לתקן חסר משיעור ירך האות

האם אפשר לתקן את הרי"ש של בדרך על ידי שאלת תינוק?

גימ"ל

 

הגימ"ל כשרה.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: שאלה בשם, גימ"ל

מדידת שיעור ריוח לפרשה

התמונה היא מתפלין - והריוח אחר ובשעריך ולפני והיה, היא ריוח סתומה. כאן בכל מקרה אין שאלה, כי הריוח לפני והיה אם שמוע יש בה שיעור ט' אותיות, והיא סתומה כשרה לדעת הרמב"ם ושו"ע.

אבל השאלה תהא כאשר צריך לחשב את הריוח שלאחר ובשעריך [כגון לשיטת הט"ז - לצרפה לריוח שלפני והיה, שיהא בשניהם שיעור ריוח ט"א, או אם צריך ריוח לפרשה פתוחה במקרה אחר] היאך מודדים שיעור הריוח של ט' אותיות. מהאות היוצאת [בסיום תיבת "בין"] או משאר הכתב?

נראה לי פשוט שמודדים את השיעור מסיום הכתב [שבדרך כלל מסתיים בשירטוט הגליון] ולא מהיוצא, כזה:

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: מדידת שיעור ט' יודי"ן במזוזה

למ"ד לתוך חלל ה"א

סימון השני: ראש למ"ד נכנס לחלל הה"א - אסור שיכנס לכתחילה, אך בדיעבד אין כאן שינוי בצורת הה"א.

סימון הראשון: קוץ למ"ד נכנס לתוך חלל התי"ו - אינו רשאי לכתחילה לעשות כן, אך אינו פוסל כנ"ל.

נגיעת נון ווי"ו בשם אלקינו

הם נפסלו כי נעשו טי"ת, ומותר למחקם, כי איבדו צורתם. [מדבור בס"ת שאין בעיה של כסדרן].

יש למחוק מהראשים כלפי מטה, או מצד ימין לצד שמאל, ולא מצד מטה כדי שלא תישאר לרגע צורת נו"ן של חק תוכות.