וקבל היהודים - טעה וכתב בה שם הוי' ב"ה, שאלה על צורת תי"ו

טעות מפורסמת - הרבה פעמים היא נגרמת מחמת שהסופר טרוד במחשבתו ליזהר מלכתוב כאן שם הוי', הוא אכן טועה וכותב את הה"א -

מותר למחוק לגמרי את הה"א האחרונה [או סגי למחוק את ב' רגליה, ולהשלים רגל ימין של הד'] כי לא נתקדשה כלל בקדושת השם, וגם אין שם כזה כלל בתנ"ך - עם ה' בראשה. (דבר זה מבואר בלשכת הסופר סימן יב סק"ב).

דרך אגב:  נראה לי שהתי"ו המסומנת פסולה, אין לה צורה כי שתי רגליה גסות ודומות זו לזו, ואין היכר מספיק בין רגל ימין לשמאל. הרי זה כעין הדיון של תי"ו עם רגל הפוכה, שהיה כאן בפורום לאחרונה, שרגל ימין אין לה תבנית הנכונה לרגלי התי"ו. -

יתכן שבמציאות הנראית לעין התי"ו תיראה יותר טובה. אבל לפי התמונה הנראית בסקן לענ"ד יש כאן שינוי צורת האות.

האם סיום השיטות כקובה?

יש כאן ג' שיטות נכנסות, המ"ם בשיטה האמצעית בולטת החוצה מהכ"ף פשוטה [ומעליה מ"ם שבולטת ממנה החוצה].

אבל אין כאן יציאה של אות שלימה, שהרי מקצת גג הכ"ף פשוטה עומדת תחת מקצת המ"ם - נראה להקל שאין כאן פסול כזנב. מ"מ ראוי לתקן ע"י הארכה מעט של גג הכ"ף פשוטה עד אמצע מושב המ"ם. [כמובן יש ליזהר לא להאריך יותר מזה מחשש שינוי הכ"ף לרי"ש].

חג - תגי החי"ת וגימ"ל קרובין או נוגעין

התגין אינן נוגעין זה לזה, אלא סמוכות. אבל אפילו היו נוגעות ממש -

נראה לי שכשר ואין כאן חשש חי"ת של צירוף גוף הגימ"ל לזיי"ן של החי"ת, משום שאינה נראית כחי"ת ממש בכתב שלנו. [ויש לצרף עוד ספק, דאפשר שתגי הגימ"ל נעשו אחר שכבר הושלם רגל שמאל של הגימ"ל. איני צריך לזה, כי טעם ראשון עיקר, ומ"מ לרווחא דמילתא אמרתי כן].

ומ"מ פשוט שראוי להרחיק מעט בין התגין הללו.

ראה עוד דוגמאות תחת התוית ו ז או ח (הקשה על התוית תפתח את כל הבלוגים הקשורים)

שאלות - דלי"ת, למ"ד, טי"ת רי"ש ועוד

הדלי"ת הזו - נראה לי שהיא פסולה - כי היא מין זיי"ן ולא דלי"ת, כי הירך יוצא באמצע הגג.

הפאי"ן - מושבן קצר ואינו מכסה את הנקודה - ואין זה נכון לכתחילה.

למ"ד - לפי הנראה בתמונה אין לו צורת אות כלל, כי הגג והצואר גוש אחד. [יתכן שבמציאות היא נראית קצת יותר טוב - ויועיל קריאת התינוק?]

מ"ם [וקשרתם] - עגולה מימין ותמונתה לא ברורה - שאלת תינוק.

טי"ת - כשרה, אע"פ שאין בה חילוק בין מושב וצד ימין שבה.

רי"ש - כשרה. מ"מ היות שהיא קטנה מעט ויריכה כפופה מעט - ראוי לשאול תינוק [ולתקן צורתה].

מזזות - שתי הזייני"ן נוגעות

הזייני"ן נוגעות זו לזו בקצה גגן שלמעלה. אע"פ שאין ביניהם חטוטרת רגילה, מ"מ משורת הדין כל חיבור דק בקצה עליון של גגותיהן נחשבת חטוטרת, א"כ נעשו חי"ת כשרה, ופסולות לזייני"ן.

וי"ו מרובע עם עוקץ משהו יוצא

אני כותב לפי הנראה מהתמונה, אבל במציאות צריך לראות את הקלף ממש.

לפי הנראה יוצא עוקץ משהו מריבוע הוי"ו. אין לפסול כי כללותו נראית כוי"ו - אך מ"מ נראה לי שצריך לשאול תינוק לרווחא דמילתא, היות שיש כאן שינוי מסויים מצורתה [של לכתחילה]. ואם וי"ו מרובעת ממש ללא עוקץ יוצא, כתב שו"ע רבינו שאם ישאל לתינוק כו' תיפסל, כל שכן זו שיש לחשוש שמא תינוק יטעה בה כזיי"ן.

אני חוזר ואומר - שהדברים נאמרים כלפי הנראה תמונה, יתכן במציאות שהוי"ו נראית יותר טוב [ולא צריך לשאול תינוק] או יותר גרוע.

דלי"ת פסולה

הדלי"ת הזו פסולה. היא אינה מרובעת ואין לה עקב כלל.

כנראה שהסופר הוציא עוקץ דק יותר על מנת שיחשב לה עקב - אני אינני מחשיב זה לעקב.

עייני"ן פסולות, שאלה על מ"ם וצד"י

הסופר שכח למחוק את כל הלמ"ד והשאיר צוארו על העיי"ן - פסול, שינוי צורה.

חרטום המ"ם אין לו ראש כעין וי"ו, יש פוסלים. העיקר נראה שדיעבד כשר. מ"מ פשוט שצריך לתקן שיהא לו צורתו לכתחילה אליבא דכו"ע.

עייני"ן שמושבן בקושי בולט - חוששני לשינוי צורת האות. [ועכ"פ צריך שאל"ת ותיקון]

יו"ד הצד"י נפסק מהגוף - שאלת תינוק האם יקראנה צד"י ואז מותר לתקנה גם תפלין ומזוזה, או שמא יקראנה יו"ד נו"ן ואז היא פסולה וא"א לתקנה.

ס"ת אשכנז (כתב ב"י) ישן

צילום שלושה עמודים מס"ת ישן. [לראות בהגדלה יותר, יש צורך להוריד התמונות ולהגדיל]

הכתב הוא אשכנז-ב"י. איני יודע מקור הכתב והספר. אציג למטה הערות על הכתב הזה:

למטה חלק מהכתב מוגדל:

ראשי שעטנ"ז ג"ץ - אינם זייני"ן אלא ווי"ן, פרט לראשי הזיי"ן והנו"ן פשוטה.

נו"ן פשוטה - הרבה מהם הירך עקום וכפוף מאוד לימין.

אל"ף - ממש כמתואר בבית יוסף, רגל של נקודה השמאלית יוצאת ממצח וראש קו הגג (ולא לפנים מעט כנהוג היום), ויורדת למטה מסיום הגוף [של צד ימין] כשיעור עובי הקולמוס.

טי"ת - אין ראש ימין כפוף לתוכה.

ה"א - נקודה השמאלית אינה יו"ד הפוכה, אלא יו"ד ישרה.

למ"ד - המושב מגיע עד כנגד סיום הגג.

קו"ף - ירך שמאל מקל פשוט נוטה אלכסונית מעט, ואין לו ראש.

גובה הכתב הוא כד' קולמוסים, ואינו כשיעור ג' על ג' קולמוסים.

ריוח בין הפסוקים כשתי יודי"ן כמבואר ברמ"א וראשונים.

נו"ן - מושב קצר

כל הנוני"ן הללו כשרות. אמנם לכתחילה צריך להיות הגג צר יותר מהמושב, ולא להיפך גג רחב מהמושב.

כ"ף - שאלת תינוק

הכ"ף נראית מרובעת למטה - אמנם היות שאינה מרובעת גמורה בזוית ישרה, יש להכשיר ע"י קריאת התינוק [וכמובן מצוה לתקנה בהוספת דיו אחר שיקראנה].

יו"ד משונה

קוץ ניכר יוצא מצד ימין של גג היו"ד [יו"ד שניה ב'יהיה'] - שאלת תינוק האם נשתנה צורתה או לא.

יו"ד עליונה באל"ף נוגעת לגג

יו"ד עליונה נוגעת בעוקץ דק לגג. מבואר בשו"ע רבינו שאינו פסול [ולא הצריך אפילו גרירה. אבל שאר אחרונים כתבו שצריך לגרר הנגיעה. ועכ"פ מכיון שצורתה של יו"ד זו שאינה נוגעת לכתחילה - ראוי לגרר ביניהם].

תי"ו ללא צורה, שאלות על ווי"ן

התי"ו אין לו צורת אות - פסולה.

הוי"ו רחב קצת - ראוי לשאול תינוק. 

הוי"ו הזה רחב קצת וגם קצר קצת ומתדמה מעט לרי"ש - יש לשאול תינוק ואם יקראנו וי"ו, יש לתקן אריכותו ועביו [ע"י שיעבה מעט הירך].

מזוזה שנפל עליה שעוה וכיסה אותיות

נשאלתי מה הדין במזוזה שנפל עליה שעוה וכיסה כמה אותיות שלא היו נראות, והסירו את השעוה ממנה, וחוזר לקבעה. האם יברך כעת על קביעתה?

זה תלוי מה הדין במזוזה כזו בעת כיסוי האותיות. מבואר בפוסקים שאסור לקרוא בס"ת שמכוסה בשעוה עד שיסירו את השעוה, אבל לכאורה זה מצד הדין שאסור לקרות מהתורה בעל פה, והיות שאין האותיות נראות א"א לקרות בה. צ"ע האם שייך דין כזה במזוזה, היות שהאותיות באמת קיימות מתחת לשעוה אלא שמכוסות.

ואמנם פשוט שצריך להסיר השעוה, אבל לא יברך אח"כ על החזרתה.

תי"ו משונה

המ"ם שאלת תינוק כי היא עגולה מעט למטה, שמא יטעה בה תינוק כסמ"ך.

התי"ו משונה, בגלל שרגל ימין ארוכה משל שמאל, וכן בגלל כפיפתה שבסופה - מ"מ עדיין היא בתבנית תי"ו ומועיל קריאת התינוק.