קו עפרון בחללו של דלי"ת

     

לפנינו קו עפרון בחלל הדלי"ת, זוהי שאלה לא פשוטה משום שבעיקרון שינוי צורת האות אינה חייבת להיות רק באמצעות דיו, אלא כל צבע וסימון שיגרום לשינוי צורת האות תפסול.

לכן יש ליזהר הרבה בשאלות מסוג זה, ולהתבונן היטב מה דינם.

במקרה שלפנינו נראה לי להקל ע"י שאלת תינוק, משום שהקו אינו חזק כל כך וניכר לעין שהוא זר לגבי הדלי"ת, ולכן יש לשאול תינוק ואם תינוק יקראנו דלי"ת יש להתיר למחוק את סימון העפרון.

אני חייב להוסיף קשה לראות תמונה מדוייקת מהסקן

היכר ציר בדלת שאין לה ידית מצד אחד

לכבוד ר' שי שיחיה
בנוגע לשאלתך: דלת הנפתחת לתוך הבית מתוך המרפסת, כלומר היכר ציר לצד הבית, ואי אפשר לפתחה כלל מהמרפסת כי אין שם ידית לדלת, האם הולכים אחר היכר ציר לקבוע המזוזה בצד ימין של כניסה לבית, או שמא משום שאי אפשר להשתמש בדלת מבחוץ ככניסה לבית, אלא רק מצד הבית לבד כיציאה למרפסת, על כרחך הוא דלת יציאה למרפסת?

נראה לי שלפי מנהג חב"ד בכל מקרה הדלת הזו שייכת לבית, וצריך לקבוע המזוזה על צד ימין של כניסה לבית. ולא לצד ימין של יציאה למרפסת. [היכר ציר אינו בנוי על ההגיון של דרך ביאה, מחוץ לפנים, לומר שכיוון פתיחת הדלת הוא הביאה לחדר. אלא על ההגיון לאיזה צד שייכת הדלת, שם הוא צד החיוב. כן נראה לי].

עצה בתפלין של יד שלא תיפול הפרשה לתוך התיתורא

בתפלין של יד אע"פ שיש בעומק הבית מספיק מקום ליכנס שם כל הפרשה, מ"מ היות שהבית רחב הפרשה תיפול לתוך היתותרא, לכן צריך לשים חתיכת קלף או עור בתוך התיתורא שלא תוכל הפרשה ליפול לאויר התיתורא.

בענין פרשיות שנכנסות קצת בתוך התיתורא

הריני מצרף בזה צילומים לפטנט שהצעתי, במקרה שחלק מהפרשיה נכנסת לעובי התיתורא.

כמובן  שכל זה מדובר רק בתפלה של יד. זה למעשה קציצה חדשה, ומרובעת, אבל אין לפטנט הזה כנפות שמתכפלות שישתמשו במקום התיתורא ויתפרו יחד עם התפילין, וע"ז נצטרך להשתמש עם סברת האלטער רבי שעורות דבוקים ותפורים נחשבים לעור אחד.

אני משתמש בזה בד"כ בתפילין פשוטים מהודרים שהחלל  מבפנים קטן, וחלק מהפרשי'ה הוא בעובי התיתורא, לפעמים גם בדקות אם קשה לו להחליף הבתים.

במקרה שדוד ברעסמן הציג אפשר בד"כ להעמיק הבית עד כמעט שתי מילימטר, למרות שזה לא קל וצריך זהירות גדולה וכלים מיוחדים - 

אפשר לעשות זאת עם מקדחה ולהשתמש עם אבן השחזה מאד קטנה, כך שהוא כמעט לא אוכל מהעור והסיכון הוא קטן.
לפעמים  צריך להרטיב קצת המעברתא כדי שיפתח קצת כדי לאפשר להכניס את המקדחה בלי להזיק לבית.

לעשות הפטנט הזה צריך [כל אות מתייחסת לתמונה מתחיל מהראשון]:

א - לקחת חתיכת קלף לפי המדה, בשביל זה עדיף לקחת קלף של מזוזה, שלא ראוי כ"כ לשימוש

ב - לקפל באלכסון משני הצדדים ואז לקבל את נקודת המיצוע

ג - לעשות מרובע שיכנס לתוך הבית, בדרך כלל צ"ל 2 מ"מ פחות מרוחב הבית שיוכל להכנס

ד - לקפל מארבע הצדדין ולהכניס הקיפולים בפנים, כבתמונה

ה - להדביק הקיפולים מבפנים

ו - להכניס לתוך חלל הבית ולהדביק אותם שיהיה חלק אחד עם הבית.

מזוזה גזולה

ספר תורה גזול אין אדם מקיים מצות כתיבת ספר תורה בו. זה פשוט משום שנאמר "ועתה כתבו לכם" ו'לכם' בשאר מקומות פירוש חז"ל משלכם למעט הגזול. חוץ מזה אסור לקרוא בו, משום מצוה הבאה בעבירה.

תפלין גזולות אינן פסולות מן התורה ופסולות רק מדרבנן משום מצוה הבאה בעבירה, כמו שכתב בשו"ע רבינו סי' כה סעיף לה.

ומה הדין במזוזה גזולה?

נראה לעניות דעתי, שהמזוזה פסולה מן התורה משום שנאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" כשם שהבית צ"ל שלך, ובית גזול פטור ממצות מזוזה, כן מזוזה גזולה אינה שלך.

אמנם אודה על האמת שלא נמצא דרשה כזו בשום מקום. וגם לפי זה תהא שאלה: האם יכול אדם לקיים מצות מזוזה, במזוזה שאולה, שהרי אינה שלך. ואע"פ שהפתרון הוא פשוט - שיתנו לו את המזוזה במתנה על מנת להחזיר, מ"מ לא מצאנו בשום מקום בפוסקים שיבהירו ענין זה.

אבל מדין מצוה הבאה בעבירה ודאי שמזוזה גזולה פסולה, דהרי אינו שלו, ועובר בו עבירה מה שגוזלו ומשתמש בו ללא רשות.

פרשיות היורדות בקצה הבית בשל ראש

בהמשך ל'שטורעם' בנושא של פרשיות היורדות לתוך עובי התיתורא, שעלה בפורום, אוסיף עוד נקודה בנוגע לתפלין של ראש:

עובי העור של התפלין של ראש בגסות הוא בערך כשלושה מילימטר (עדיין שיעור ניכר ומשמעותי בתפלין). קפל המחיצות של הראש לכתחילה יורד מעט תוך אויר התיתורא, כדי שמעל הקיפול שהוא מקום החריצין יגיע עד לתפר - פני התיתורא העליונה. נמצא שמבפנים [בחלל התיתורא] המחיצות יורדות תחת מקום תחילת התיתורא, ומקום הקפל הזה שאינו באמת באויר הבית, אינו ראוי להניח שם הפרשיות, כי אין הבית מרובע שם מבחוץ. וריבוע הבית מעכב, וא"כ כל שאינו מרובע בבית אינו ראוי להניח שם הפרשיות.

אלא צריך להקפיד שהפרשיות בראש יהיו דוקא כנגד החלק של הקציצה הבולט מעל התיתורא שהוא מרובע מבחוץ.

תליית דילוג שורה במגילה

שאלה: דילגתי שורה במגילה ואני מהרהר האם מותר על פי הדין לתלות את השיטה שהחסרתי בין השורות?

ואם מותר, האם אני חייב לשרטט על התליה?

ומה יהא הדין אם איני יכול לכתוב שורה התלויה ברצף אחת, בגלל אותיות ארוכות היורדות מהשורה שמעל, האם אני יכול לכתוב הדילוג בשתים או שלוש חתיכות? האם יש כאן בעיה של ריוח פרשה [ט' יודי"ן של פרשה סתומה] בין דילוג אחד לשני?

***

אני מבין [ועל כל פנים נותן לך עצה טובה] שאתה אינך מתכוין לתלות השורה שדלגת בין השורות, אלא רק שואל מבחינת ההלכה. עדיף לגשת לסופר מומחה שימחוק עבורך כמה שורות, ותכתוב בקצת צפיפות וכתב קצת יותר צר עד שתכניס את השורה שדלגת לתוך הכתב של העמוד. זה יותר נאה, הגם שיש בו טירחא, ובפרט מבחינה כלכלית קשה לי להאמין שמישהו יקנה ממך מגילה שיש בה תליית שורה. לכן עצה טובה קא משמע לן.

***

אך לענין ההלכה, השאלות שלך מעניינות ביותר. זה מה שנראה לי לדין (בהשקפה ראשונה):

א. פשוט שמותר לתלות דילוג במגילה כמו שמותר בס"ת.

ב. פשוט שאם כותב יותר מג' תיבות יחד בדילוג אחת שצריך לשרטט עליהם.

ג. נראה לי שמותר לתלות בין השיטים [כשאלתך] אפילו בשתים או שלוש חתיכות, וישרטט על כל קבוצה של דילוג בנפרד, ובכך ימנע הבעיה של ריוח פרשה בין הדילוגים משום שניכר שאין שירטוט נמשך מדילוג לחברו [ונוסיף שניכר שהפסיק הדילוג [ודילג לדילוג הבא] משום אותיות ארוכות המפריעות ויורדות, כמבואר בשאלתך].

ד. במקרה שהניח ריוח ט' אותיות [בין לפי גודל הכתב הקטן של התליה, בין לפי גודל הכתב שבשורה] באמצע הדילוג. נראה לענ"ד שאין בזה פסול של הניח ריוח פרשה במקום שאינה צריכה, דהתלייה מוכיחה עליו שאינו ריוח לשם פרשה, אלא כתיבה בדילוג בדרך תליה.

[כך נראה לי נכון, אמנם קצת לא נח לי הדבר והייתי מציע עד כמה שאפשר לתקן שלא ישאר הריוח. ראה גם תשובת רשב"ץ (חלק א סי' קעו), המובא בבדק הבית לבית יוסף יורה דעה סי' רעו, דיש ללמוד ממנו מה שכתבתי כאן].

ה. לפי זה צ"ע מה יהא הדין אם דילג שיטה שלימה שיש בה ריוח סתומה. כי לכאורה אי אפשר לתלות השיטה ואפילו יניח ריוח באמצע השיטה במקום ריוח הפרשה לא תהא ניכרת שהניח לשם ריוח סתומה. כן נראה לי.

אבל ריוח פרשה פתוחה פשיטא שאי אפשר להניח בתליה.

פתח עם שתי דלתות מקבילות

בפתח שבין שני חדרים, ויש לכל צד של הפתח דלת לעצמה - לכל חדר נפתח דלת, במקרה כזה לא ניתן לקבוע מקום המזוזה על פי הכלל "הלך אחר היכר ציר", כי לכל חדר יש דלת והיכר ציר משלה.

על כן חייבים ללכת במקרה זה, או אחר כיוון הכניסה הכללי, כלומר מהיכן באים מבחוץ לתוך פתח זה (דעת רב הפוסקים) או איזה חדר חשוב יותר (דעת המרדכי. עיין בב"י ט"ז וש"ך יורה דעה סי' רפט).

[והגם שאין הוראה של רבותינו נשיאנו למקרה כזה] נראה לעניות דעתי [על פי הבנתי את שיטת מנהג חב"ד בהיכר ציר] שיש לנהוג כסברת המרדכי, ולילך אחר איזה חדר יותר חשוב בעיני בעל הבית, ושם הוא הכניסה והחיוב. כי בהכרח לבטל דלת אחת ולחשוב שאיננו, ובודאי בעל הבית מבטל [החדר] הטפל מפני החשוב. ושוב נשאר פתח עם הדלת לחדר החשוב לבדו, והוא "היכר ציר" בפתח זה.

היכר ציר בחדר שאין לו שום מוצא

מנהג חב"ד לענין מקום קביעת המזוזה, שהולכים בכל חדרי הבית אחר היכר ציר. כלומר, בכל חדר אנו רואים היכן הדלת שייכת ולאותו חדר שהדלת שייכת שם הוא החיוב, לימין הכניסה של אותו החדר.

ואע"פ שאין לחדר הזה שום כניסה אחרת אלא מכיוון פתח זה, [ועל כן העולם (שאינו נוהג כחב"ד) נוהג להכריח שהכניסה הוא ימין לביאה לתוך החדר, כי אי אפשר להגיע לחדר אלא מבחוץ, ולא שייך לומר שהכניסה הוא היציאה מהחדר לתוך שאר הבית, משום שאי אפשר להגיע לתוך החדר אלא דרך פתח זה] מנהג חב"ד שלא להתחשב כלל באפשרות של הביאה או היציאה מהחדר, ולהתחשב רק בהיכר ציר כלומר לאן הדלת נפתחת.

ובמקרה והדלת נפתחת החוצה מהחדר, יש לקבוע את המזוזה על ימין היציאה מהחדר שהוא ימין כניסה לבית (מאותו החדר).

דבר זה נכון גם אם אין שום מוצא [כולל חלון] מהחדר, כי אין זה משנה כלום לענין חיוב המזוזה.

נראה לי שמנהג חב"ד כן הוא משום דעת הרמב"ם דכל בית [כולל חדר] שאין בו דלת פטור ממזוזה, ועל כן כאשר בפתח שבין שני חדרים יש דלת, עלינו להחליט באיזה חדר מהם חל החיוב, ולאותו חדר ששם הדלת שייכת באותו חדר חל החיוב, אבל צד השני הרי זה כפתח שאין בו דלת.

כ"ף קצת מרובעת למטה

נראה לי ברור שהתינוק יקרא לכ"ף הזה כ"ף - ומכל מקום יותר טוב לשאול תינוק.

פתח חצר עם מצבות המבטלות צורת הפתח

 

תמונת הפתח מבחוץ

תמונת הפתח מבפנים

לפנינו פתח לחצר שיש לה מזוזות השער מימין ומשמאל המגיעות לגובה י' טפחים [ויותר] מהרצפה לפני שהקשת מתחיל, [שלכאורה יש לה ב' מזוזות ומשקוף (הקשת שמעל), לכל הדעות כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רפז] ואעפ"כ הוא פטור ממזוזה.

כי המצבות שמב' הצדדים הן לבודות לקירות מימין ומשמאל תוך ג' טפחים, כך שמבטלות את מזוזות השער. והמצבה עצמה גובהה פחות מי' טפחים, כך שבמרכז הפתח שהוא מקום המעבר אין מזוזות שער כלל, ונשאר רק חלון אחד גדול מעל המצבות, ובמרכזה מעבר הליכה שפטור, כי אין לה צורת פתח, שהרי אין לה מזוזות גבוהות י' טפחים.

שורות לא שוות

כזנב?


הוספתי למטה דוגמא של זנב שהכניסה היא כל שורה כשיעור אות גדולה.

ז' עם גג ארוך

כשר בדיעבד?

י' ארוך

ש"ת?

פרשיות בולטות לתוך התיתורא

הפרשיות אינן יכולות ליכנס פנימה יותר ממה שנראה בתמונה, והן בולטות לתוך עובי התיתורא.

לפי מה שהבנתי ממך הרב משה, לדעת שו"ע אדמו"ר הזקן התפלין פסולות. אמנם בשבט הלוי מקיל להתיר אם הפרשיות בולטות [קצת] לתוך התיתורא.

האם אפשר להקל לחב"דניק בדיעבד?

פתח שבין בית לחצר

ומה הדין בפתח שבין בית לחצר? האם יש הבדל בין חצר קדמית או חצר אחורית?

בשאלה של פתח שבין בית לגינה ציינת שיש שתי דלתות, והדלת העיקרית נפתחת לתוך הבית, אם כן לפי מנהג חב"ד במקרה כזה, לעולם פתח זה תתחייב במזוזה בצד ימין של הכניסה לבית, מכיון שהדלת שייכת ונפתחת לתוך הבית.

אך אם היתה הדלת נפתחת החוצה לצד החצר, כך שהיכר ציר של הפתח היה לתוך החצר, כאן יש הבדל מהותי בין חצר לגינה.

גינה אינה חייבת מצד עצמה במזוזה כי אינה מקום דיור, ולעולם פתח שבין גינה לבית תהא חייבת רק לצד הבית, כי כל פתח שבין מקום פטור [גינה] למקום חיוב [בית] הולכים אחר צד החיוב.

אבל חצר היא עצמה מקום חיוב. ההגדרה של חצר, הוא מקום שמשתמשים בו צרכי דיור האדם [דוגמאות מקום משחקי ילדים, הכנת אוכל, כביסה ותליית כבסים וכדומה] אבל חצר שאינה משמשת שום צרכי דיור, דינה כגינה שהיא פטורה מצד עצמה, ותהא דינה כפתח שבין הגינה לבית שתמיד הולכים בפתח לפי צד ימין של כניסה לבית.

וחצר שמשתמשים בה לצרכי דיור, אם כן יש בה חיוב מצד עצמה, אם החצר סגורה ואין מוצא לרחוב ממנה, אזי הולכים בפתח שבינה לבית אחר היכר ציר, כלומר לאן שהדלת נפתחת היא הכניסה וימין כניסה זו יש לקבוע שם המזוזה.

אבל אם החצר פתוחה לרחוב, החצר שלפני הבית נחשבת כמבוא לבית, ואפילו היתה הדלת נפתחת לתוך החצר, היות שהיא כניסה ראשית, הבית עיקר, וקובעים המזוזה בימין כניסה לבית [גם בניגוד להיכר ציר. זוהי הוראת הרבי בספר המנהגים - חב"ד] אבל בחצר צדדית כלומר שאינה עיקר הכניסה לבית אע"פ שיש יציאה לחצר לרחוב [כמו בארצות הברית שיש חצרות אחוריות שאפשר לצאת מהן לסמטה (alley) אבל אינה כניסה ויציאה ראשית לבית] בזה יש לילך אחר היכר ציר הדלת, אם הדלת נפתחת לתוך הבית [כפי שבדרך כלל קובעים דלת במצב כזה] יש לקבעה על ימין הכניסה לבית, ואם הדלת נפתחת החוצה לחצר אזי יש לקבוע המזוזה בימין היציאה מהבית שהוא ימין הכניסה לחצר.