בפתח שבין שני חדרים, ויש לכל צד של הפתח דלת לעצמה - לכל חדר נפתח דלת, במקרה כזה לא ניתן לקבוע מקום המזוזה על פי הכלל "הלך אחר היכר ציר", כי לכל חדר יש דלת והיכר ציר משלה.
על כן חייבים ללכת במקרה זה, או אחר כיוון הכניסה הכללי, כלומר מהיכן באים מבחוץ לתוך פתח זה (דעת רב הפוסקים) או איזה חדר חשוב יותר (דעת המרדכי. עיין בב"י ט"ז וש"ך יורה דעה סי' רפט).
[והגם שאין הוראה של רבותינו נשיאנו למקרה כזה] נראה לעניות דעתי [על פי הבנתי את שיטת מנהג חב"ד בהיכר ציר] שיש לנהוג כסברת המרדכי, ולילך אחר איזה חדר יותר חשוב בעיני בעל הבית, ושם הוא הכניסה והחיוב. כי בהכרח לבטל דלת אחת ולחשוב שאיננו, ובודאי בעל הבית מבטל [החדר] הטפל מפני החשוב. ושוב נשאר פתח עם הדלת לחדר החשוב לבדו, והוא "היכר ציר" בפתח זה.
אמנם צריך עיון קצת, כאשר יש עובי לפתח זה שבין שתי הדלתות, עד כמה נחשב כפתח אחת לדון במזוזה אחת.
השבמחקנראה לי עד ארבע אמות נחשב הכל כפתח אחת, וחייבת פתח זו במזוזה אחת לבדה. אבל אם הפתח עבה [ארכה שבין שני הפתחים] ד' אמות ויותר נראה לי שבין שהיו להן דלתות בין לא היו, הרי אלו שני פתחים וכל אחת חייבת במזוזה לעצמה.
וכל זה כאשר אין לדלתות הנ"ל מזוזות נפרדים, אלא כל עובי הפתח הוא מזוזה אחת מכאן ומזוזה אחת מכאן משותפת לשני הדלתות. אבל אם יש לכל דלת, מזוזות שער לעצמה, מבואר בפוסקים [סוף סימן רפו] אפילו נבדלות [כלומר מרוחקות] רק טפח זו מזו, שתיהן חייבות במזוזה.