מנהג חב"ד לענין מקום קביעת המזוזה, שהולכים בכל חדרי הבית אחר היכר ציר. כלומר, בכל חדר אנו רואים היכן הדלת שייכת ולאותו חדר שהדלת שייכת שם הוא החיוב, לימין הכניסה של אותו החדר.
ואע"פ שאין לחדר הזה שום כניסה אחרת אלא מכיוון פתח זה, [ועל כן העולם (שאינו נוהג כחב"ד) נוהג להכריח שהכניסה הוא ימין לביאה לתוך החדר, כי אי אפשר להגיע לחדר אלא מבחוץ, ולא שייך לומר שהכניסה הוא היציאה מהחדר לתוך שאר הבית, משום שאי אפשר להגיע לתוך החדר אלא דרך פתח זה] מנהג חב"ד שלא להתחשב כלל באפשרות של הביאה או היציאה מהחדר, ולהתחשב רק בהיכר ציר כלומר לאן הדלת נפתחת.
ובמקרה והדלת נפתחת החוצה מהחדר, יש לקבוע את המזוזה על ימין היציאה מהחדר שהוא ימין כניסה לבית (מאותו החדר).
דבר זה נכון גם אם אין שום מוצא [כולל חלון] מהחדר, כי אין זה משנה כלום לענין חיוב המזוזה.
נראה לי שמנהג חב"ד כן הוא משום דעת הרמב"ם דכל בית [כולל חדר] שאין בו דלת פטור ממזוזה, ועל כן כאשר בפתח שבין שני חדרים יש דלת, עלינו להחליט באיזה חדר מהם חל החיוב, ולאותו חדר ששם הדלת שייכת באותו חדר חל החיוב, אבל צד השני הרי זה כפתח שאין בו דלת.
שאלתי פעם את הרב אוזדבה בקראונ הייטס שאלה כזה בבייסמנט שאי אפשר להיכנס דרך החלון או שאין חלון , והוא אז החשיב א״כ במקרה הזה כדלת הראשית שאז לא הולכים לפי היכר ציר
השבמחקאני יודע שיש חולקין עליו וסוברים כמו שכתבתה בפנים