כ"ף פשוטה שנפסקה

הפסק ברור וניכר בגג הכ"ף.

נראה לי שהיא פסולה וא"א לתקנה [ולא מהני מה שיש בחלק העליון של גגה קירוב מה כעין עוקץ לבד, אלא נלך אחר רוב מראית גג הכ"ף, והיא פסוקה].

בי"ת שרוב חללה סתום

נראה לי שהב' [בעבור] פסולה כי רוב חללה סתום.

אמנם אפשר שאם תינוק יכירנה כבי"ת, מותר לגרר מחללה להיטיב צורתה, צ"ע.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: בי"ת מקרה דומה במקצת

כ"ף משוכה

הכ"ף משוכה ואין מושבה משוך לגמרי כנגד הגג.

נראה שבדיעבד זה כשר. אך לכתחילה צ"ל אריכות המושב עד כנגד סוף הגג.

ריוח מיותר בסוף שורה

הסופר טעה וכתב [ביום החמישי] "כמשפטם", לאחר מכן גרר את המ"ם, וכנראה נעשה חור בקלף וטלה שם טלאי, ונשאר ריוח בסוף השיטה.

אין כאן שיעור ריוח פ' פתוחה, ששיעורה ט' אותיות [לכל הפחות כשיעור ט' יודי"ן], והספר כשר.

וי"ו עם קרן זוית

הו' יש בקצה גגה עוקץ בולט ימינה - נראה שמותר לשאול תינוק, ולאחר שיקראנה ו' היא כשרה, ויש לתקנה.

[רצוי בהוספת דיו אע"פ שזה טירחא, כי צריך ליזהר להוסיף מעט מעט מלמטה, ולא מלמעלה שמא תשתנה לז'. אמנם מעיקר הדין, אם תינוק קוראה ו', מותר לגרר העוקץ ואין בזה חק תוכות].

תיקון גג נו"ן פשוטה

כתב גרוע.

ראש הנו"ן פשוטה רחבה ביותר, לפי שהקו [עובי הקולמוס] צר ביותר.

נראה לי שמאחר שצורת האות נו"ן ניכרת, יש לתקנה להעבות ראשה שיהא יותר בצורת ראש לנו"ן, ולא כמין גג.

דרך אגב: בשורה התחתונה אין ריוח נכון בין המילים ...

נו"ן עם פגם קטן במושב

בנו"ן יש פגם קטן למטה, והוא מתדמה לגימ"ל - נראה לי שמועיל כאן שאלת תינוק, ואם יקראנו נו"ן יש לתקנו.

[אני מודה שקשה מאוד לקבוע דבר כזה על פי תמונה בלבד, והעיקר זה ראיית השאלה בדיוק במציאות].

הפסק בגג תי"ו

בגג התי"ו [תתן] יש הפסק המפסיק האות לשנים - לזיי"ן ונו"ן.

[אי אפשר לבחון שאלה זו על פי תמונת הסקן, כי כל שינוי קטן משנה את התמונה - וממילא הדין].

דינה [כמבואר לגבי נפסק יו"ד הצד"י מהנו"ן, המבואר בשו"ע סימן לב] שאם נראה ברור שנפרדה לשתי אותיות הנ"ל, א"א לתקנה בתפלין ומזוזה, משום כתיבה שלא כסדרן. ואם יש להסתפק שמא צורתה תי"ו או שתי אותיות הללו, שואלים תינוק, ואם התינוק יקראנה ת' מותר לתקנה [גם אחר שכתב הלאה].

ירך דלי"ת רבתי

יש ליזהר ביותר בירך דלי"ת רבתי, שהיא לא תהא קצרה מעובי הגג. כלומר, עובי הגג ד' קולמוסים, ולכן חייב להיות אורך הירך הזה ד' קולמוסים, כשיעור עובי גגה [כמלוא אות קטנה של הד' הזה].

אם היא קצרה מהשיעור, חייב לתקנה.

ראש אל"ף ולמ"ד נכנסים לחלל כ"ף פשוטה

יו"ד העליונה באל"ף נכנסת לחלל הכ"ף פשוטה. יש לכסות חוץ לחלל הכ"ף, ולשאול תינוק. אם קורא ה"א, היא פסולה [ואין תיקון], ואם קורא כ"ף כשרה [ומצוה לתקן מה שאפשר, למעט כניסה זרה לחלל הכ"ף]. למטה דוגמא של השטח שיש לכסות [מה שמחוץ לריבוע האדום]:

דוגמאות נוספות של כניסת צואר הלמ"ד לחלל הכ"ף, ויש לכסות ולשאול כנ"ל.

בדוגמא האחרונה - סיום ירך הכ"ף דהויה. א"א לבחון דבר זה בתמונה, אלא רק בראיית העין באמת.

אם נראה ברור שזה עדיין חלק מהירך, יש להסתיר מתחת לסיום הירך ולשאול כנ"ל. ואם הצבע דהוי כל כך עד שאינו ניכר כחלק מהאות כ"ף, יש להסתיר מעל החלק הדהוי בסיום הירך הנראה, ולשאול.

שאלה על חי"ת

הסופר [כנראה] טעה ועשה יו"ד, ולא מחקה אלא המשיך לידה חי"ת. אפשר נשתנית בכך צורתה של החי"ת?

נראה להחמיר ולבטל צורת החי"ת הזו, אחר מחיקת רגל היו"ד, ולחזור לכתבה נכון.

שאלות על ביתי"ן

ב' [ראשונה 'בבני'] - ריבועה למטה אינו ברור. יש לשאול תינוק, ואם יקראנה ב' צריך לתקן ריבוע הזוית או העקב.

ב' [שניה 'באדם'] - עגול מדי, ולענ"ד היא פסולה משום שנעשית כמין כ"ף.

ב' [ובכל] - עולה קוץ מהמושב הסוגר את רוב חללה. לדעתי זו פסולה, משום שנעשית מ"ם סתומה, ואי אפשר לתקנה בתפלין או מזוזה (שלא כסדרן).

ב' [חלב] עולה עוקץ מעט מהמושב. הב' כשרה כי אין רוב חללה סתום, ומצוה לגרר מעט מהעוקץ הזה.

ראה הגדלה

עוד שאלות - גימ"ל, רגלים עם בליטות כעין כפופות

גימ"ל - ירך שמאל מאוד מדובקת, מ"מ ניכרים בליטות הירך. אין לפסול, ומ"מ ראוי לתקן צורתה בהוספת דיו. 

הז' הראשונה - יש בירך בליטה גדולה מאוד ימינה. אין לפסול כי לא נשתנה צורתה, ואין זה צורת מושב של נו"ן הפוכה.

תי"ו [את] - בעיה גדולה נראית כשני ירכיים כפופות [ראה פורום לנושאי סת"ם: רגל ימין של תי"ו ורגלי חי"ת וזיי"ן - כפופות כעין מושב נו"ן]. חובה לתקן צורת ירך ימין.

אל"ף - יו"ד התחתונה צ"ל מחוברת מצד שמאל שלה כעין יו"ד תלויה בתגה או דלית קטנה הפוכה - ולא באמצעה כעין זיי"ן הפוכה. כשרה בדיעבד.

גימ"ל - כשרה.

ז' שניה - גגה רחב ומתדמה כעין דלי"ת הפוכה - שאלת תינוק.

גימ"ל משונה - כשרה בדיעבד. 

חי"ת - ירך שמאל כפופה פנימה. בדיעבד כשרה, כי אין בה כפיפה עד כדי שיעור מושב [כמושב הנ']. מצוה לכתחילה לתקן צורתה.

גימ"ל משונה

נראה לי שצריך שאלת תינוק על גימ"ל זה, כי הרגל ימין הוא קצר, ושל שמאל מושבה משוך - ומתדמה לנו"ן.

גימ"ל זה כשר בדיעבד - מצוה לתקן צורת ירך שמאל.

גימ"ל זו פסולה, כי אין לירך שמאל שלה צורת ירך כלל [אמנם מותר לתקנה לפי סברת המקילין להתיר לתקן הגלמים כיוד"י האל"ף שנדבקו לגג].

בכלל כתב זה חשוד ביותר ואכמ"ל.

החותמת למטה "מוגה"?? ידוע כעדות של פיסול !! - ובנוגע לשאלה האם זה אותיות יתירות במזוזה כבר כתבנו במקום אחר. ראה פורום לנושאי סת"ם: תאריך הרשום על קלף הפרשה, פורום לנושאי סת"ם: תיבה או אות יתירה בסת"ם

קוץ יורד מירך הזיי"ן

מהזיי"ן השניה יורד קוץ דק. גם אם נחשיב זה חלק מהירך אין בו שיעור נו"ן פשוטה.

כדאי לשאול תינוק [אע"פ שכמעט ודאי שתינוק יקראנו ז'], ואז אפשר לגרר הקוץ הזה.

רגל ימין של תי"ו ורגלי חי"ת וזיי"ן - כפופות כעין מושב נו"ן

א.  בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' ד) שקיל וטרי בדין ת' שרגל ימין כפופה החוצה, ולא כתב בזה דבר ברור. ודעתו נוטה - שצורה זו כשרה כי אין בה שינוי מובהק מעצם צורת התי"ו, ועכ"פ בודאי ע"י שאלת תינוק מהני תיקון אף בתו"מ שלא כסדרן.

והאריך בדברי האחרונים הפוסלים חי"ת שרגליה כפופות החוצה כעין נוני"ן, ונראה שרוצה להוכיח מזה לענין צורת תי"ו. (ולא ברור לי מה רוצה להוכיח מחי"ת המלופפת הנ"ל, האם זו צורת ת' או אינה צורת ת'. וגם לענ"ד אינה בכדי ראיה והוכחה, משום שפסלו חי"ת הנ"ל, ולא הזכירו שהוא צורת תי"ו או אינה צורת תי"ו, להוכיח בבירור מזה דבר לענין ת').

ב.  בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' ח) פסק בזיי"ן שרגלה [אינה עומדת ביושר, אלא] כפופה לאחור כעין נו"ן הפוכה, דאינה פסולה מחמת שינוי צורתה.

נראה דסובר כמנח"י, דאין ברגל אות הכפופה לאחור כעין נו"ן הפוכה שינוי גמור בצורתן, אלא עיקום זה הוא רק כתוספת בעלמא דאינו מגרע לפסול האות.

(בילקוט הסופר באות ז' [עמ' נג] כתב להלכה, ונראה שמבאר כן בדעת מהרש"ג, דלא מיירי אלא כאשר משוכה לאחור מעט כעין דכעין של נו"ן הפוכה, אך אין בה כפיפת מושב ממש, אפילו לא מעט.

אמנם ברור במהרש"ג דס"ל דבעצם אין כאן פיסול בצורת הז' מה שנוטה הירך לאחור עם מושב מה, ממש כעין נו"ן הפוכה, כל עוד לא יהא שינוי גדול הנראה לעינים. ואילו תמונת ז' שהראה בילקוט הסופר - שאין בה אפילו כעין מושב כלל - לא קמיירי מהרש"ג, כי זה פשוט דכשר, ולא בא לכלל השאלה).

ומ"מ מודים המנח"י ומהרש"ג בחי"ת שרגליה כפופות החוצה שפסול, משום דבחי"ת הוי שינוי גמור. וצ"ע מה טעם הפסול בחי"ת זה לדעתם, האם משום דנעשה בה מעשה תי"ו של כפיפת רגל שמאל החוצה עכ"פ. ויותר נראה מלשונם דזה נחשב שינוי גדול הנראה לעינים שנשתנה צורת החי"ת (משא"כ בז' ות' שנשאלו אינו שינוי גדול – כלומר הדברים תלויים בשיקול דעת המורה).

ג.  אמנם נראה לי בסברת האחרונים (לשכת הסופר, מהרש"ק בס' החיים סי לו ושו"ת סת"ם סי' מה, תשו' הרד"מ או"ח סי' יא, תשו' אבני צדק יו"ד סי' קט, מקדש מעט אות ח סק"ג, ועוד) דפסלו החי"ת משום שינוי בצורת רגליה – לא משום שנעשית בכך תי"ו. אלא משום שרגל זיי"ן ורגלי חי"ת צ"ל עומדות ביושר, ואם הן כפופות או לפנים כנו"ן או לאחור כנו"ן הפוכה חשיב שינוי גמור בצורתן. דצורת רגל כפופה, הוי פסול באות ז' דנעשית נ', וממילא הוא הדין בח' המורכבת מב' זייני"ן. והדברים ברורים בדברי מהרש"ק הנ"ל – דהחי"ת צורתה ב' זייני"ן וכאן נעשית ב' נוני"ן. שמע מינה דהפסול משום שנשתנה צורת הרגליים לנוני"ן, ואין נפקא מינה בין נו"ן ישרה או הפוכה לאחור, ודלא כשו"ת מהרש"ג.

ד.  ונראה לי דהוא הדין ברגל ימין של תי"ו, דחד טעמא הוא, אם הרגל כפופה כמין נו"ן כפופה לפנים או כנו"ן הפוכה לאחור, הוי שינוי בצורת האות ת' ופסולה.

והטעם, כי שלושת אותיות אלו [ז,ח,ת], עיקר צורתן תלויה בצורת רגליהן, ובדקדוק צורתה אם כפופה או ישרה, לכן כל שינוי מצורתה מעכב.

ונראה לי, דתי"ו חמור דינו יותר מחי"ת הנ"ל. שהרי עיקר צורתה מה שיש בה ב' רגלים, וכל אחת בצורה מיוחדת. צורת הימנית רגל ישרה, והשמאלית כפופה. ואם תשתנה צורת רגליה, הוי שינוי עיקרי בצורתה.

ולכן כל שינוי בצורת רגלי הת', בימני - שהיא כפופה לפנים כשמאלי או לאחור כנידון דידן, ובשמאלי - שתהא ישרה ולא כפופה, או כפופה והפוכה לאחור [ראה ראשי אות הפוכים, נקודות הפ"א ורגל שמאל של תי"ו הפוכות] פסול, שנשתנה בזה צורת האות. ונראה לי שזה סברת שבט הלוי (ח"ה סי' ח).

ה.  ונראה לי שדין זה בתי"ו כדין חילוף צורת רגלי הגימ"ל, דאם יעשה בה רגל ימנית כעין מושב [כעין רגל שמאל, בין שיהא בליטתה לצד ימין בין לצד שמאל], או השמאלית פשוטה וחדה ללא מושב, הוי שינוי גמור ופסול.

ודבר זה מבואר [בנוגע לגימ"ל] במקדש מעט סק"ג. (ואמנם משמעות לשונו שפוסל משום תוספת ראש ואיבר שאינו צריך, ולכן חלקו עליו (ראה ביאור הסופר לאות גימ"ל, ד"ה לכתחלה, עמ' מג). אמנם נראה עיקר ענין הפסול בתוספת ראש [מושב] לרגל ימין, משום שמשנה כללות צורת האות גימ"ל, בזה שמשתנה צורתה בהוספת ראש [מושב] לרגל ימין. ותלה המק"מ את הדבר בחידושו של בעל התרומה, ואכ"מ. ונראה עדיפא מיניה דלכו"ע [אף לחולקים על בעל התרומה], פסול בזה משום שינוי צורת הרגלים.

ופשוט, דאם בעל התרומה פוסל שינוי קטן ברגלים, רגל ימין קצר ורגל שמאל ארוך, כל שכן שיש לפסול בשינוי גדול בצורתן כאשר עשה בה שתי ראשים [רגל עם מושב] ברגליה למטה. ודברי המקדש מעט נכונים וישרים לדין).

ו.  ושיעור הכפיפה שמעכב ברגל שצ"ל ישרה, כשיעור שראוי להחשב כמושב לנו"ן כפופה אפילו בדיעבד. (ראה ילקוט הסופר [באות ח'] דאם כפיפת רגל ימין בחי"ת פחות מכפיפת רגל שמאל של ת' יש להכשיר. ואולי כוונתו ככפיפה הראויה לרגל שמאל של תי"ו לפחות [מינימום], ולא כשיעור הכפיפה המצויה בכתב זה).

ז.  אמנם לענין תיקון בתו"מ - זיי"ן שכפופה מעט לאחור כעין מושב נו"ן הפוכה, וכן רגל ימין שבתי"ו שכפופה כן – נראה להקל לתקנם, כל זמן שתינוק מכירם היטב.

ראשית, כדאי מהרש"ג ומנחת יצחק לסמוך עליהם לענין תיקון (וכה"ג מצינו בהרבה מח' הפוסקים, שיש לסמוך על המקילים לענין תיקון שלכס"ד).

שנית, משום דפסול זה הוא בודאי רק מדין כתיבה תמה [כמו שכתב במנחת יצחק], ותיקוני כ"ת מותרים בתו"מ שלא כסדרן.

אבל להניחן כן אפילו אחר קריאת התינוק, חוששני לפסול.

ראשי אות הפוכים, נקודות הפ"א ורגל שמאל של תי"ו הפוכות

א.  בשו"ת צמח צדק (יו"ד סי' רה) ושו"ת מהרש"ג (ח"א סי' א) מבואר, דלמ"ד שעשה ראש צוארו כוי"ו הפוכה כשרה. והוכיחו כן מפסק תשו' פנים מאירות (סי' סו) באל"ף שיו"ד עליונה פניה הפוכה לצד ימין כשרה, כי אין זה שינוי גמור בצורת האות, והוא הדין ללמ"ד שראש הוא"ו הפוכה.

ב.  כתב התקון תפלין: הף' [פשוטה] יכתוב עגול כמו רי"ש או כמו ד', רק שתהיה הנקודה שבפנים הפוכה לפנים לצד הרגל ולא לצד חוץ כמו ת'. והעתיקו דבריו באגור וב"י בשם מהר"י אסכנדרי. וז"ל הריא"ס יזהר בנקודה שבתוכה שלא תהיה הפוכה לצד חוץ פן תדמה לת'.

לא מוכרח מדבריהם שהפיכת הנקודה הוא פסול בצורת הף', ויותר משמע דרק חשש ישנה שמא תתחלף בכך [למראית עיני התינוק] לתי"ו. וכן פשט לשון מהריא"ס "פן תדמה לתי"ו" - לא שבודאי תידמה לתי"ו ותפסל בכך, אלא רק שמא תשתנה.

וכ' הפמ"ג משמע שרק בפ"א פשוטה יש חשש, אך בפ' כפופה אין חשש בהפיכת נקודתה. והטעם כי אינה מתדמה כלל לת'. (וי"ל דאין כוונת הפמ"ג דבפשוטה הוא פסול ודאי, אלא יש חשש ולכן צריך הבחנת תינוק. משא"כ בכפופה הגם שזה שינוי מצורתה הנכונה לכתחילה, מ"מ בדיעבד אין חשש כלל ואין צורך לקריאת התינוק, כי אינה מתחלפת לאות אחרת).

ג.  אך מהמשנת סופרים [אות פ] נראה בעליל שסובר שפסול יש בדבר, אם יהפוך נקודת הפ"א בכפופה [ולכאורה הוא הדין בפשוטה], הרי זה שינוי צורה ופסולה.

(וצ"ע ממ"ש המ"ס באות תי"ו דאם עשה רגל שמאלי קצר כיו"ד קטנה הפוכה בתוך הת' דפסול, כי נשתנית לפ"א פשוטה. ומקורו הפמ"ג. ולמדו כן מדכתב הב"י שאם רגל הת' ארוך שמא תדמה לפ"א. שמע מינה דבתרתי לריעותא, כאשר גם הירך ארוכה מהנקודה (רגל שמאל), וגם הנקודה הפוכה, פסולה בודאות כי נעשית פ"א פשוטה. אבל שינוי אחת לבדה תידון בשאל"ת. וא"כ מאי שנא בפ"א שיש בה רק שינוי אחד שנקודתה הפוכה, שבזה לדעת המ"ס תיפסל?

ולכאורה נראה סברת המ"ס דבתי"ו הנ"ל [ירך ימין ארוך, ושמאל נקודתה הפוכה לפנים] פסולה ודאית דנעשית מין פ"א פשוטה. אבל בשינוי אחד בלבד, היינו, שנקודת התי"ו הפוכה פנימה, או נקודת הפ"א הפשוטה או הכפופה הפוכות לחוץ, פסולה מספק בדין לבד. כלומר, מה שהניח המ"ס באותיות פ,ף דין זה בצ"ע, היינו ספיקא דדינא).

ד.  ונראה סברת המ"ס, דבהפיכת נקודת הפ"א, שתי בעיות.

א) שמא תתחלף באות אחרת, כלומר הפ"א פשוטה תיראה כתי"ו, כמבואר בתקון תפלין וב"י.

ב) יש פסול בעצם ושינוי בצורתן בהפיכת הנקודות. ולדעתו נחשב זה לשינוי גמור בצורת האות [ופסק, שמספק יש לפסול בהפיכת נקודות הפאי"ן].

ומקור סברת הפוסלים משום שזה מבואר בגמרא "שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן" ומכאן למדו שהטי"ת צריכה להיות כפופה לתוכה מעט אבל לא הרבה. ש"מ שעצם הכפיפה בטי"ת מוכרחת, כמבואר במשנת סופרים על אות טי"ת.

וכמו כן מחוייב שנקודת הפ"א [כפופה] תהא כפופה לתוכה דוקא, דאחרת אינה מתחלפת בטי"ת כלל. וכל הנשמע מסברת בעל הברייתא הוא לעיכוב ולפסול - לשיטת המ"ס וביאור הלכה (כמבואר באות ט').

וכן מבואר במקדש מעט [באות ף] שלפי שיטת היראים הפיכת נקודת הפ"א פוסל. והוא סברת המחמירים שהביאור הלכה חושש לה.

(ולפי זה יש לומר דמה שהזהיר התקון תפלין רק בפ"א פשוטה שלא יהפוך הנקודה, ולא הזהיר כן גם בכפופה. כי בפ"א כפופה הוא שינוי גמור ופסול, ע"פ המבואר בגמרא שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן, כלומר פ"א הכפופה. אבל הפשוטה אינה מתחלפת כלל בטי"ת, ולא ס"ל לתקון תפלין שהשוואת הכפופות והפשוטות הוא לעיכובא בכל פרטיהן. אבל המ"ס חושש לדבר כמבואר לעיל במ"ס לאותיות מ,נ).

ה.  אמנם קשה כי התקון תפלין באות תי"ו כתב לענין צורת רגל שמאל "ועיקום הרגל לצד חוץ ולא לצד פנים שלא תדמה לף' [פשוטה]". משמע גם כאן שאין זה פסול ודאי, אלא חשש התדמות לאות אחרת.

וקשה מאוד לומר, שתי"ו שנקודתה הפוכה פנימה – יש לה בכלל צורת האות ת'. ולמה לא יפסול בודאות, כפי שהעיר במשנת הסופר (ביאור הסופר עמ' צא, ד"ה קבלה).

ו.  ולכן נלע"ד, שהתקו"ת והראשונים מדברים על צורת רגל שמאל של הת' כעין שעושין בכתב ספרדי, שהרגל יוצא ממקומו בגג אלא שיש בה עיקום פנימה וחוצה [וכן עושין רגלי האל"ף בכתב ועליש, וכן בנקודת הפ"א יש בה עיקום זה אלא שעיקר בליטתה כלפי פנים, ורק עוקץ סופו בולט כלפי חוץ מעט] – ובזה הזהירו הראשונים הנ"ל שבליטת העיקום של הפ"א תהא כלפי פנים, ובתי"ו כלפי חוץ, שמא תתחלפנה למראית עיני התינוק. אבל לא נפסל בהכרח מחמת שינוי בדבר, משום שעדיין עיקר צורת האות עליהן. ואין זה נגד הגמ' שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן, שהרי יציאת נקודת הפ"א מהגג במקומה הנכון, ושפיר קיים מאמר הברייתא שאם תהפך הפ"א על צידה תדמה לטי"ת (ואף ליראים אין בזה פסול – ודלא כמשמעות הבנת מקדש מעט הנ"ל, שהיראים פליג על התקון תפלין וסייעתו. אלא לכו"ע אם נשתנה מעט הוי שאלת תינוק לבד).

אבל המ"ס מדבר [בכתב אשכנז] בנקודה הפוכה ממש, דהיינו בפ"א שתלויה הנקודה בגג בפנים ובולטת כלפי חוץ [תחת הגג], ובתי"ו שתלויה במקומה לצד שמאל של הגג ועקומה כולה והפוכה לגמרי כלפי פנים – בזה הוא פסול גמור, משום שנשתנה צורתן לגמרי.

ז.  אמנם אין שום הכרח שהמ"ס חולק על פסק הפנים מאירות הנ"ל, דיו"ד עליונה באל"ף הפוכה כשרה.

דשאני הפיכת נקודות הפ"א ורגל שמאל של התי"ו [כשהן הפוכות לגמרי] דהוי שינוי גמור מצורתן, כי צורה זו של הנקודה בפ"א, ורגל שמאל בתי"ו הוא מעיקר צורתן [וכ"כ משנת הסופר הנ"ל - לענין תי"ו. ולענין פ"א מוכח מהגמ' כנ"ל שזה עיקר צורתה], משא"כ ביו"ד האל"ף וראש הלמ"ד הנ"ל וכיוצא בהן, הוי הפיכת ראשן דבר זוטר ולא עיקרי בצורתן [וכן לא נרמז פרט זה בגמרא].

וע"ד שכ' המקדש מעט [באות נ] דהפיכת ראש הנו"ן [כלו' בולטת רק לצד ימין מהצואר, ולא לצד שמאל כלל] הוי פסול גמור, ולא כהפיכת יו"ד האל"ף. ומה שכ' המקדש מעט הטעם, דהוי כאילו כל הנו"ן הפוכה, כוונתו, דהיות שראש הנו"ן הוא חלק עיקרי בצורתה, הפיכתה פוסלת, כשם שהפיכת כל האות היא בודאי פסולה. משא"כ בהפיכת יו"ד עליונה שבאל"ף, שאין עמידת פני יו"ד זה חלק עיקרי וגדול באות, ולכן כאשר הוא מהופך אינו נידון כאילו [רובו או] כולו הפוך.

וכן מפורש בשו"ת מהרש"ג (הנ"ל, ועוד שם סי' ג) [דמכשיר ל' שראש צוארו הפוך כנ"ל], פוסל ראש גימ"ל הפוך לצד ימין, והיינו שהקו יוצא מקצה שמאל של הראש ואין הראש עובר כלל על הירך לצד שמאל, דהוי שינוי גמור, דאין זה צורת אות. וכן הפיכת ראשי יודי"ן ווי"ן ונו"ן פשוטין, שמע מינה שלא כל ראשים הפוכים שוים.

כתב ספרדי ישן בהן נראה צורת רגלי הא' ות' ונקודות הפ"א באופן שהרגל\נקודה בולט ומתעקם הן לפנים והן לאחור. ובזה חששו הראשונים - שמא הבליטה בפ"א תהא עודפת כלפי חוץ, ובתי"ו שמא תהא עודפת כלפי פנים.

תי"ו שבליטת נקודתה עודפת הרבה כלפי פנים. ובזה הזהירו שמא תדמה לפ"א, ויש צורך בשאלת תינוק.

פאי"ן שהנקודות הפוכות לגמרי ופסולות משום שינוי צורה כמבואר לעיל ע"פ המ"ס. וכן תי"ו שנקודתה הפוכה לגמרי ופסולה משום שינוי גמור בצורתה.

כ"ף פשוטה נוגעת לגג תחתיה

אם הדיבוק אירע כאשר עשה את גג התי"ו [ובודאי התחיל בגג תחילה ולא היו לה רגלים] נפסלה הכ"ף כי נהפכה למין בי"ת, ואי אפשר לתקנה בתפלין ומזוזה משום ח"ת וכתיבה שלא כסדרן.

אבל אם הדיבוק אירע אחר שכבר נכתבה התי"ו, ממילא גם הכ"ף לא נשתנתה ומותר לגרר הדיבוק, כשאר חסר היקף גויל.

וקבל היהודים - טעה וכתב בה שם הוי' ב"ה, שאלה על צורת תי"ו

טעות מפורסמת - הרבה פעמים היא נגרמת מחמת שהסופר טרוד במחשבתו ליזהר מלכתוב כאן שם הוי', הוא אכן טועה וכותב את הה"א -

מותר למחוק לגמרי את הה"א האחרונה [או סגי למחוק את ב' רגליה, ולהשלים רגל ימין של הד'] כי לא נתקדשה כלל בקדושת השם, וגם אין שם כזה כלל בתנ"ך - עם ה' בראשה. (דבר זה מבואר בלשכת הסופר סימן יב סק"ב).

דרך אגב:  נראה לי שהתי"ו המסומנת פסולה, אין לה צורה כי שתי רגליה גסות ודומות זו לזו, ואין היכר מספיק בין רגל ימין לשמאל. הרי זה כעין הדיון של תי"ו עם רגל הפוכה, שהיה כאן בפורום לאחרונה, שרגל ימין אין לה תבנית הנכונה לרגלי התי"ו. -

יתכן שבמציאות הנראית לעין התי"ו תיראה יותר טובה. אבל לפי התמונה הנראית בסקן לענ"ד יש כאן שינוי צורת האות.

האם סיום השיטות כקובה?

יש כאן ג' שיטות נכנסות, המ"ם בשיטה האמצעית בולטת החוצה מהכ"ף פשוטה [ומעליה מ"ם שבולטת ממנה החוצה].

אבל אין כאן יציאה של אות שלימה, שהרי מקצת גג הכ"ף פשוטה עומדת תחת מקצת המ"ם - נראה להקל שאין כאן פסול כזנב. מ"מ ראוי לתקן ע"י הארכה מעט של גג הכ"ף פשוטה עד אמצע מושב המ"ם. [כמובן יש ליזהר לא להאריך יותר מזה מחשש שינוי הכ"ף לרי"ש].

חג - תגי החי"ת וגימ"ל קרובין או נוגעין

התגין אינן נוגעין זה לזה, אלא סמוכות. אבל אפילו היו נוגעות ממש -

נראה לי שכשר ואין כאן חשש חי"ת של צירוף גוף הגימ"ל לזיי"ן של החי"ת, משום שאינה נראית כחי"ת ממש בכתב שלנו. [ויש לצרף עוד ספק, דאפשר שתגי הגימ"ל נעשו אחר שכבר הושלם רגל שמאל של הגימ"ל. איני צריך לזה, כי טעם ראשון עיקר, ומ"מ לרווחא דמילתא אמרתי כן].

ומ"מ פשוט שראוי להרחיק מעט בין התגין הללו.

ראה עוד דוגמאות תחת התוית ו ז או ח (הקשה על התוית תפתח את כל הבלוגים הקשורים)

שאלות - דלי"ת, למ"ד, טי"ת רי"ש ועוד

הדלי"ת הזו - נראה לי שהיא פסולה - כי היא מין זיי"ן ולא דלי"ת, כי הירך יוצא באמצע הגג.

הפאי"ן - מושבן קצר ואינו מכסה את הנקודה - ואין זה נכון לכתחילה.

למ"ד - לפי הנראה בתמונה אין לו צורת אות כלל, כי הגג והצואר גוש אחד. [יתכן שבמציאות היא נראית קצת יותר טוב - ויועיל קריאת התינוק?]

מ"ם [וקשרתם] - עגולה מימין ותמונתה לא ברורה - שאלת תינוק.

טי"ת - כשרה, אע"פ שאין בה חילוק בין מושב וצד ימין שבה.

רי"ש - כשרה. מ"מ היות שהיא קטנה מעט ויריכה כפופה מעט - ראוי לשאול תינוק [ולתקן צורתה].

מזזות - שתי הזייני"ן נוגעות

הזייני"ן נוגעות זו לזו בקצה גגן שלמעלה. אע"פ שאין ביניהם חטוטרת רגילה, מ"מ משורת הדין כל חיבור דק בקצה עליון של גגותיהן נחשבת חטוטרת, א"כ נעשו חי"ת כשרה, ופסולות לזייני"ן.

וי"ו מרובע עם עוקץ משהו יוצא

אני כותב לפי הנראה מהתמונה, אבל במציאות צריך לראות את הקלף ממש.

לפי הנראה יוצא עוקץ משהו מריבוע הוי"ו. אין לפסול כי כללותו נראית כוי"ו - אך מ"מ נראה לי שצריך לשאול תינוק לרווחא דמילתא, היות שיש כאן שינוי מסויים מצורתה [של לכתחילה]. ואם וי"ו מרובעת ממש ללא עוקץ יוצא, כתב שו"ע רבינו שאם ישאל לתינוק כו' תיפסל, כל שכן זו שיש לחשוש שמא תינוק יטעה בה כזיי"ן.

אני חוזר ואומר - שהדברים נאמרים כלפי הנראה תמונה, יתכן במציאות שהוי"ו נראית יותר טוב [ולא צריך לשאול תינוק] או יותר גרוע.

דלי"ת פסולה

הדלי"ת הזו פסולה. היא אינה מרובעת ואין לה עקב כלל.

כנראה שהסופר הוציא עוקץ דק יותר על מנת שיחשב לה עקב - אני אינני מחשיב זה לעקב.

עייני"ן פסולות, שאלה על מ"ם וצד"י

הסופר שכח למחוק את כל הלמ"ד והשאיר צוארו על העיי"ן - פסול, שינוי צורה.

חרטום המ"ם אין לו ראש כעין וי"ו, יש פוסלים. העיקר נראה שדיעבד כשר. מ"מ פשוט שצריך לתקן שיהא לו צורתו לכתחילה אליבא דכו"ע.

עייני"ן שמושבן בקושי בולט - חוששני לשינוי צורת האות. [ועכ"פ צריך שאל"ת ותיקון]

יו"ד הצד"י נפסק מהגוף - שאלת תינוק האם יקראנה צד"י ואז מותר לתקנה גם תפלין ומזוזה, או שמא יקראנה יו"ד נו"ן ואז היא פסולה וא"א לתקנה.

ס"ת אשכנז (כתב ב"י) ישן

צילום שלושה עמודים מס"ת ישן. [לראות בהגדלה יותר, יש צורך להוריד התמונות ולהגדיל]

הכתב הוא אשכנז-ב"י. איני יודע מקור הכתב והספר. אציג למטה הערות על הכתב הזה:

למטה חלק מהכתב מוגדל:

ראשי שעטנ"ז ג"ץ - אינם זייני"ן אלא ווי"ן, פרט לראשי הזיי"ן והנו"ן פשוטה.

נו"ן פשוטה - הרבה מהם הירך עקום וכפוף מאוד לימין.

אל"ף - ממש כמתואר בבית יוסף, רגל של נקודה השמאלית יוצאת ממצח וראש קו הגג (ולא לפנים מעט כנהוג היום), ויורדת למטה מסיום הגוף [של צד ימין] כשיעור עובי הקולמוס.

טי"ת - אין ראש ימין כפוף לתוכה.

ה"א - נקודה השמאלית אינה יו"ד הפוכה, אלא יו"ד ישרה.

למ"ד - המושב מגיע עד כנגד סיום הגג.

קו"ף - ירך שמאל מקל פשוט נוטה אלכסונית מעט, ואין לו ראש.

גובה הכתב הוא כד' קולמוסים, ואינו כשיעור ג' על ג' קולמוסים.

ריוח בין הפסוקים כשתי יודי"ן כמבואר ברמ"א וראשונים.