מצות כתיבת תפלין, כסדרן, חשיבות יד או ראש

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף א

מצות תפלין שיכתוב ד' פרשיות שהוזכרו בהן מצותן שהן קדש .. והיה כי יביאך .. ופרשת שמע .. והיה אם שמוע ..

וצריך לכתבן כסדר שהן כתובות בתורה, לכתוב תחלה פרשת קדש ואח"כ והיה כי יביאך ואח"כ שמע ואח"כ והיה אם שמוע, ואם שינה סדרן פסולין (התפלין הנעשים מפרשיות אלו. אבל הפרשיות עצמן יש להן תקנה שהמוקדמת בתורה שכתבה באחרונה הרי יכול לכתוב עוד פרשיות המאוחרות לה ולצרפן אליה, וכן המאוחרות שכתבן בראשונה יכול לצרפן לפרשה מוקדמת מתפלין אחרות שנפסלו בהן פרשיות המאוחרות. ואם אי אפשר לו לצרפן צריכים גניזה).

ויש אומרים שראוי להקדים ג"כ פרשיות של יד לשל ראש מפני שמוקדמת בפסוק, אך אם לא הקדים לא פסול.

(ויש אומרים שלכתחלה ראוי להקדים פרשיות של ראש לשל יד מפני שקדושת של ראש חמורה משל יד, וכן נכון ע"פ הקבלה):

***

חידוש וביאור:

א)  "מצות תפלין שיכתוב", כן הוא לשון הטור ושו"ע. ויש לדקדק פירוש לשון זה, שהרי כדי לקיים מצות תפלין צריך הרבה פעולות, עשיית הבתים, הנחת הפרשיות בהן, כריכתן בשיער, קשירת הרצועות וכו'. ולמה כתבו "מצות תפלין" בענין הכתיבה דוקא?

והרי ידוע שאין מצות התורה בכתיבתן [לבד] אלא המצוה להניחן. ואין הכתיבה ושאר פעולות הנ"ל אלא הכשר ותיקון למצוה עצמה?

ב)  ונראה טעם הדברים ע"פ הרמב"ם ריש הל' תפלין "ארבע פרשיות אלו, שהן קדש לי והיה כי יביאך .. ושמע ווהיה אם שמוע, הן שנכתבות בפני עצמן, ומחפין אותן בעור, ונקראין תפילין".

"הן שנכתבות בפני עצמן", הכוונה, שהרי אסור לכתוב פרשיות פרשיות מהתורה, אלא רק ספר שלם, כמו שכתב הרמב"ם (הל' ס"ת פרק ז הל' יד, שו"ע יו"ד סי' רפג סעי' ב, שו"ע רבינו סי' שלד סעיף יג), אבל תפלין [ועד"ז מזוזה] היות שנצטוינו לכתבן לבדן [לא כספר שלם, אלא כפרשיות לבדן] "הן שנכתבין בפני עצמן" מחמת המצוה.

וכן כוונת הטוש"ע ושוע"ר משום שמצות תפלין לכתבן, לכן מותר לכתבן פרשיות פרשיות. ולא יקשה מכאן על האיסור לכתוב שאר התורה פרשיות פרשיות. כלומר, רק כאן שהוא מצות התורה, מותר לכתבן פרשיות פרשיות.

ג)  וצריך לכתבן כסדר שהן כתובות בתורה, לכתוב תחלה פרשת קדש ואח"כ והיה כי יביאך וכו'.

יש לפרש אריכות לשון רבינו, שצרריך לכתוב תחילה פרשת קדש עד תומה דוקא, ורק אח"כ להתחיל פ' והיה כי יביאך, וכן שאר הפרשיות. ולא רק קדימת כללות פרשה א' לב' [דהיינו שסיים פ' קדש לפני שסיים פ' והיה כי, ונמצא שהיא קודמת לה בסדר כתיבתה], אלא גם שכל אות מפרשה א' תהא קודמת כסדרה לפרשה ב'. ובלאו הכי הדבר מוכרח לדין משו"ע רבינו סי' לב סעיף לד.

ד)  ואם שינה סדרן פסולין (התפלין הנעשים מפרשיות אלו. אבל הפרשיות עצמן יש להן תקנה כו' ואם אי אפשר לו לצרפן צריכים גניזה).

הטעם שהעמיד רבינו סוגריים כאן, כי במכילתא שהוא מקור הדברים נאמר שהן צריכין להיות כתובות כסדרן, ואם לאו יגנזו. ויש מקום לטעות שהכוונה, שעצם כתיבת פרשיות התפלין שלא כסדרן פוסלן [והטעם משום שאין רשות להעתיק פרשיה מהתורה, שלא ניתנה ליכתב פרשיות פרשיות אלא משום מצות תפלין או מזוזה, וכאן אינה מצוה שהרי אינו כותבן כסדרן] ואי אפשר לקחת מהן לחברן לפרשיות אחרות המתיאמות לסדר כתיבתן, משום שהן פסולות בעצמן. קמ"ל שאין הדבר כן, אלא שהפסול אינו בעצם כתיבת הפרשה אלא רק בסדרן, ואם ימצאו פרשיות אחרות המתאימות לסדרן, מותר לצרפן והתפלין כשרות.

ה)  ויש אומרים שראוי להקדים ג"כ פרשיות של יד לשל ראש מפני שמוקדמת בפסוק, אך אם לא הקדים לא פסול.

(ויש אומרים שלכתחלה ראוי להקדים פרשיות של ראש לשל יד מפני שקדושת של ראש חמורה משל יד, וכן נכון ע"פ הקבלה).

הלשון וי"א .. וי"א .. מוכח שהדיעות שקולות, ואין הכרע ועדיפות לשיטה אחת על פני השניה, ע"פ נגלה. ורק ע"פ קבלה נכון יותר לעשות כשיטה השניה.

ונראה לי שזה הטעם שהעמיד רבינו את הסוגריים כאן בשיטת היש אומרים הב' – כי עדיין רצה לעיין בדבר האם השיטות שקולות, או שמא יש עדיפות לשיטה השניה, גם ע"פ הלכה.

ו)  ונראה ששיקול ב' הדיעות כאן, הוא ע"ד הדין בתדיר ומקודש שאין הכרע מי קודם, כמבואר ברמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ט. וכן כאן, כסדרן הרי זה דומה לתדיר, שהרי התורה הקדימתו, וקיי"ל שתדיר [כסדר שהן כתובות] ומקודש אין הכרע איזה עדיף, ויכול לעשות כפי שירצה.

ולכאורה מכאן יש ללמוד הלכה חמורה, דמי שאינו יכול להשיג אלא תפלין אחת בלבד, של יד או של ראש, איזה מהם יקח. דלפי שיטה הא' של יד קודם בתורה, ולפי שיטה הב' הראש מקודש טפי.

עי' משנה ברורה סימן כו, ביוצא לדרך וא"א להניח אלא תפלין אחת, איזה מהם יניח של יד או של ראש, וכתב שתי דיעות בכך – ונראה לי שהיא אותה מחלוקת המבוארת כאן. (אמנם אפשר דלא פליגו האחרונים במ"ב שם, אלא, כאשר עכ"פ יוכל להניח אח"כ גם התפלין השני. אבל אם יודע שיוכל רק להניח אחת מהן לבדה כל היום דילמא לא פליגו. ולא משמע כן, אלא דנחלקו כנ"ל, אפילו אם לא יניח השניה כלל).
ובשערי תשובה (סימן כה סעיף א) כתב בשם שו"ת דבר משה דמי שאין בידו להשיג רק תפלה אחת, של ראש קודמת.