מזוזה אי אפשר בשאלה

שו"ע אדמו"ר סימן לח סעיף יא

היה צריך לתפילין ולמזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם, תפילין קודמין מפני שהם חובת הגוף. ועכשיו שאין מניחים תפילין אלא בשעת קריאת שמע ותפלה, אם אפשר לו לשאול תפילין מאחרים לקריאת שמע ותפלה, מזוזה קודמת שאי אפשר בשאלה.

***

הערה בדרך אפשר:

א)  מזוזה קודמת שאי אפשר בשאלה (לשון המגן אברהם).

העולם רגיל לפרש, שתפילין יוכל לשאול לזמן קצר בכל יום להניחם, משא"כ מזוזה אינה מצויה לשאול לתקופה ארוכה. ולכן יקנה מזוזה לקיים המצוה (שאי אפשר בשאלה, כלומר אינו מצוי לכך).

אך פשט הלשון "אי אפשר בשאלה" משמע שמצד הדין אי אפשר לשאול מזוזה, ולא שאינו מצוי לשאול.

ולכאורה יש כאן חידוש דין, דמזוזה שאולה אינו יוצא בה. וי"ל הטעם, כשם שרק 'ביתך' שלך חייב במזוזה, ובית שכור פטור מדאורייתא ממזוזה. הוא הדין מזוזת הקלף שלך בעי, ולא שאול או שכור.

ב)  אמנם במנחת חינוך (מצוה תכג) כתב, ובודאי מזוזה שאולה יוצאין בה דלא כתיב [במזוזה] לכם. וכ"כ בשו"ת הר צבי (יורה דעה סי' רלח). וכן מובן מהמקדש מעט (סי' רפה סק"ב), וכ"כ בגד"ה רפט אות ג' (ועי' דעת קדושים שם (סק"ה) "ויש לומר דאינו יוצא יי"ח רק במזוזה שלו").

ויש להעיר מדין 'תעשה ולא מן העשוי' דלא כתיב מפורש במזוזה ויליף מציצית, שמא הו"ה 'לכם ולא גזול ושאול' יליף מזוזה מציצית.

וכתבתי כל זה רק להעיר.