חור בפינת הבית

חור בפינת הבית.

אם הנקב נראה בבירור לעין, הרי זה פסול, שהרי החיפוי החיצוני של הבתים [בין ביד בין בראש] צ"ל שלם ללא קרע או נקב (כן מבואר באחרונים, או"ח סימן לג). אמנם אם החור דק ביותר שאינו נראה היטב לעין, אינו פסול כדין נקב שהדיו עובר עליו [המבואר בשוע"ר סי' לב סעיף יז] (ביאור הסופר סי' כד סעיף ב, ד"ה הבתים).
ואם ידביק שם קלף ממש, הרי זה בתים שעשויים משתי עורות, שנחלקו הפוסקים, ובדיעבד כשרים. וחייב להדביק את הקלף מבפנים הבית, כי אם ידביקנו בחוץ הרי אינו מדובק כלל לעור הבית, אלא לטיח בלבד.
אבל אם הנקב אינו מגיע בעור הבית עצמו עד לחלל, אלא הוא רק במקצת עומק העור, וכל שכן אם הוא רק בטיח לבד, הרי זה יכול לסתמו בטיח (כי עור החיפוי שלם).

יו"ד עם בליטה מעט דומה לז'

בשתי התמונות יש ביו"ד בליטה מעט לצד ימין, והוא עלול להידמות לז' קטנה.

העיקר שהיא כשרה, ומ"מ ראוי לשאול תינוק, ואחר שיקראנה יו"ד - לתקנה. 

ראה דוגמאות נוספות:

https://hebrewstam.blogspot.com/2018/10/blog-post.html 

https://hebrewstam.blogspot.com/2018/07/blog-post_19.html 

https://hebrewstam.blogspot.com/2016/11/blog-post_77.html 

https://hebrewstam.blogspot.com/2016/08/blog-post_64.html

רי"ש ווי"ו דבוקים מעט דומים לחי"ת

יש כאן דמיון לחי"ת [פשוטה - של רש"י] -

נראה לי שיש לדון בזה שאלת תינוק, ואם תינוק יכירם כרי"ש ווי"ו מותר לגרר ולהפרידם, והן כשרות.

יש לשאול תינוק הבקי בצורת חי"ת דרש"י מהסידורים.

נוני"ן הפוכין של "ויהי בנסע הארן"

ספר תורה שחסרות בו נוני"ן ההפוכים שבין הפרשיות, לפני ואחר פר' ויהי בנסוע הארון.

א.  האם יש כאן העדר קיום מצות כתיבת ס"ת, בגלל חסר, או שאינו נחשב ס"ת חסר רק חסר מתיבות החומש עצמו, ולא אותיות יתירות מה שבין הפרשיות?

ב.  מה הדין לענין קריאת התורה - בס"ת זה שחסרים בו הנוני"ן הללו, האם הספר כשר לכתחילה לקרוא בו, או בדיעבד לקרוא בו?

בפוסקים (בני יונה סו"ס רעד, מקדש מעט שם, וקסת הסופר סו"ס טו) מבואר דאין הנוני"ן הללו מעכבים לפסול. כלומר, יצא ידי חיוב כתיבת ס"ת, ומותר לקרוא בספר זה בדיעבד.
וכתב בשערי אפרים דאין לקרוא לכתחילה בספר כזה עד שיתקן, אם יש ספר כשר אחר. והטעם, כי אינו עשוי כתקנת חז"ל.

שם קדוש יוצא מהשיטה

מבואר בפוסקים שאסור להוציא אות אחת מהשם - מהשיטה בס"ת. והוא הדין בתפלין ומזוזה. והטעם כי אין זה כבוד להשם שיהא תלוי, אפילו מקצתו מחוץ לישטה.

מ"מ בדיעבד אינו פוסל, כמבואר בפוסקים.

טעות בשם קדוש, ותיקונה

הסופר טעה בשם, וכתב ו' מיותרת. הדין - שו' זו והה"א שאחריה, לא נתקדשו, ועל כן מותר למוחקם לגמרי, ולחזור לכתוב הה"א [בס"ת, שאין דין כתיבה כסדרן, וחייב לקדש ה"א זו].

אני מציע למחוק רק רגל ימין של הה"א, ולמשוך ולחבר את גג הה"א לוי"ו ולהפוך את שתיהם לאות ה' רחבה, על מנת למעט במחיקה. ומותר למחוק את התג המיותר.

כתב על טלאי בספר תורה

הטלאי בודאי נדבק לפני הכתיבה, ואחר כן כתבו עליה האותיות -

מנהג זה הוא על פי שיטת הט"ז (ביו"ד סי' רפ) שסובר אחר הדבקת הטלאי לקלף, נעשה הקלף והטלאי דבר אחד, ומותר לכתוב עליהם. דלא כשיטת הב"ח וש"ך (שם) שגם אחר הדבקת הטלאי חייב להיות אות שלימה על הטלאי בלבד עם היקף גויל, ואם האות [או היקף גויל שלה] אינו על הטלאי, הרי זה פסול.

(אמנם חצי אות שנכתבה תחילה [או אות שלימה שנכתבה, אלא שנמחקה חציה] ואחר כך הדביק טלאי - וכתבו החצי השני על הטלאי שניתוסף - פסול גם לט"ז).

וקהילות רבות סמכו להקל כשיטת הט"ז (ולכן כאשר נמצא ספר כזה, אין להורידו. זכורני שכ"כ החיד"א בספרו לדוד אמת).

אגב: הספר פסול בגלל שהדיו דהה הרבה בקוין הדקין, ואבד והלך כל צבע הדיו [גם לפי שיטת החתם סופר המפורסמת] - כגון רגלי הו'. ואינו כשר עד שיתקן בהעברת דיו, להשלים מקומות שאבד הדיו.

לענין כתיבה על טלאי והקלף יחד, ראה גם:
https://hebrewstam.blogspot.com/2016/08/2.html
https://hebrewstam.blogspot.com/2016/01/blog-post_91.html
 

דלי"ת רבתי - נמרח עליה הרבה דיו

אני חושש שהד' נפסלה ואבדה צורתה. (הן בכלל - כי אבדה צורת אות ונשתנית הרבה. והן בפרט - שאין זיהוי אמיתי בינה לר'. אע"פ שעל הפרט השני יש מקום לדון, כי ניכר שהירך אינו יוצא מסוף הגג וא"כ אינה ר'. מ"מ נראה לי, שעיקר ריבוע סיום הגג אינו ניכר, ואינה כשרה כ'כתיבה תמה' - כלו' כתיבה מדוייקת עם זיהוי ברור לאות).

יו"ד - רי"ש קטנה

היו"ד הזה פסול - הוא ממש רי"ש קטנה.

ה"א - פסיעה לבר ארוכה מדי ופוסל

הפסיעה לבר [בה"א של השם] ארוכה ויורדת הרבה ונעשית ירך שמאל כמין קו"ף - פסול.

בי"ת עם קו דק חוסם חללה, צד"י פשוטה היו"ד הימני מורחק

הב' [נשבע] קו דק ביותר חוסם חללה - כשרה [אחר קריאת התינוק] ויכול לגרר הקו.

כי הקו דק ואינו משנה צורת הבי"ת.

הצד"י פשוטה [הארץ] היו"ד הימני אינה מחוברת טוב, וחייבת תיקון להיטיב צורת החיבור וצורת הצ' בכלל.
ראה גם: https://hebrewstam.blogspot.com/2016/02/blog-post_16.html

כ"ף משוכה הרבה

הכ"ף משוכה, אין בה פסול בדיעבד, היות שצורתה ניכרת היטב. כמבואר בשו"ע רבינו (סימן לב סעיף לו) "אם המשיך יותר מדאי .. [ו]יש להסתפק אם כשר אם לאו, ויש להראות לתינוק וכו".

הרי שכל זמן שתינוק מכירו הוא כשר.

ספר תורה שנשכו עכברים מהגליון

עכברים נשכו ואכלו מהגליון של ספר תורה.

על פי הדין אין זה פוסל כלל הספר, כי הקרע לא הגיע לכתב. ומצוה להדביק מטליות לקיים הגליון, ונוי הספר.

אמנם יש להעיר כאן שתי נקודות:

א.  משום שניכר ניקור ואכילת העכבר הוי מאוס, כמבואר בשו"ע רבינו (או"ח סי' תרמט סעיף כ) "אתרוג שנקבוהו עכברים אע"פ שהוא כשר בשאר הימים .. מ"מ לכתחילה לא יטלנו .. עד שיסיר ניקור העכברים משום מיאוס". כלומר, לכתחילה אינו הדור ונאה למצות זה א-לי ואנוהו [ו"הדר" של אתרוג].

צ"ע, דלכאורה הוא הדין כאן שיש להסיר ולחתוך מקום הניקור משום מיאוס כלפי המצוה, ופגם ב"זה א-לי ואנוהו" של הס"ת.

ואע"פ שיש לדון שהרי מוריד הגליון מקדושתו, שאסור להורידו מקדושתו כמבואר ביו"ד סי' ר"ץ.

מ"מ נראה לי דעדיף לחתוך מקום הניקור [משום מיאוס כנ"ל] משום נוי וכבוד הס"ת, כמו שמותר לחתוך הגליונות מיריעות שהגליונות ארוכים מדי [כגון במקרה שהדביק שני ספרים וגליון אחד ארוכה מהשניה, שנוהגים לחתוך העודף, משום נוי ויופי הספר].

ב.  כמדומה מנהג ישראל שאם נפל ס"ת, שנוהגים להגיהו ולבדקו. דחיישינן שמא מהשמים הזמינו נפילתה, לעורר על חסרון שיש בספר [מלבד מנהג ישראל לצום על כך, ראה מגן אברהם סי' מ]. כמו כן במקרה כזה, שמא היה ראוי להגיהו ולבדקו, שמא יש בו בפנים איזה פסול.

אשמח על כל הערה בענין זה.