דיני חק תוכות וכתיבה בפיסול

נתבקשתי מחבר לערוך פסקים למעשה בחק תוכות וכתיבה בפיסול, וראיתי לזכות את הרבים בזה:

חק תוכות וכתיבה בפיסול

*  אני מתייחס כאן רק לדיני כתיבה וחקיקה, ולא לדיני היקף גויל (כגון נגיעת אותיות זה לזה כאשר לא נשתנה צורתן), ולא לדיני כתיבה שלא כסדרן.

א.  אות שנפסלה צורתה (בין בשעת הכתיבה בין לאחר הכתיבה) ובא לתקנה, אי אפשר לתקנה בגרירה וחקיקה [הנקרא "חק תוכות"] כי אין זה כתיבה, והתורה אמרה "וכתבתם" ולא חקיקה. (שוע"ר לב סעיף כב)

ב.  אות שנשלמה בחקיקה פסולה. ולפיכך כל אות שצריך לגרר ממנה כדי לתקנה כדי להכשירה, חייב להשלימה בכתיבה דוקא.

ג.  וכמה צריך לגרור מהאות שנפסלה? אם נכתבה תחילה בכשרות ואחר כך נפסלה [כגון ד' שנסתיימה ואח"כ נפל טיפת דיו לחללה ועשאה ה', או אות שהושלמה כולה ואחר כך נגעה לאות אחרת ונגרם בה שינוי צורתה, כגון נו"ן שנגעה לוי"ו ונעשו טי"ת, וכל כיו"ב] – מספיק לבטל מצורתה עד שלא תהא כשרה וייחסר עיקר צורתה, ומשלימה בכתיבה – וכשרה. (שוע"ר לב סעי' כז).

ד.  במה דברים אמורים שחלקי האות ניכרים, אע"פ שנפסל צורת האות [כדוגמאות הנ"ל]. אבל טיפת דיו שנפל וכיסה כל האות, או אפילו חלק שנכתב בכשרות תחילה אך כעת נעלם לגמרי צורתה מתחת הטיפה, הרי אי אפשר לתקנה בגרירת יתרת הדיו ותישאר הצורה הנכונה [אפילו חלק מהאות], כי תהא נעשית האות [או חלקה] בחק תוכות גמור, אלא צריך דוקא לגרור כל מה שנתכסה מהטיפה (מקדש מעט לב ס"ק עב).

ה.  דין הנ"ל בכל האותיות פרט לאות יו"ד, אבל אות יו"ד שנפסלה בין מתחילתה בין אחר שנכתבה, יש לגרר את כולה דוקא, כי עיקר האות יו"ד רק הגוף, ולא סגי במחיקת קוצותיה ורגל ימין (שכתבו בפוסקים, כגון במשנת סופרים) משום שלפי דעת הצמח צדק (שו"ת או"ח סי' יז) שמה של יו"ד עליה בלי רגל ימין לענין תיקון [שלא כסדרן], ק"ו שמה עליה לענין פסול חק תוכות, שנעשה גוף האות בחקיקה.

ו.  אבל אות שנפסלה מתחילת כתיבתה, בין שסיימה כולה ונפסלה בסיומה [כגון נדבק חרטום המ"ם לכ"ף בסיומה] או שנפסלה כשעדיין לא סיימה [כגון שנדבק נקודת הה"א לגג הה"א, וטרם עשה בה רגל ימין, או נדבק יו"ד העליונה של הא' כולו לגג] אע"פ שאחר כך סיימה [רגל ימין בה"א, שאר צורת האל"ף] בכתיבה – צריך לגרר מהאות כל מה שנעשה בפיסול, ואין להניח מהכתוב בה תחילה אלא מה שנכתב (בכשרות) קודם שאירע הפיסול. [כגון במ"ם הנ"ל מספיק לגרר החרטום, כי הכ"ף שנכתבה ראשונה נעשית בכשרות, אבל החרטום שנעשה במשיכה אחת ונדבקה למושב כולה נעשית בפיסול. וגג הה"א הנ"ל נכתבה בכשרות, ורק רגלי הה"א נעשו בפיסול. ובאל"ף הנ"ל צריך לגרר כולה חוץ מהנקודה, אם נכתבה הנקודה לבדה ראשונה, אבל כתיבת הגג נעשית בפיסול, כי היא משיכה אחת, וכל שכן נקודה התחתונה שנכתבה אחר כן]. (שוע"ר לב, סעי' כה-כז)

ז.  ואם עבר ומחק מהאות קצתה בלבד שבטל צורתה, וחזר והשלימה בכתיבה, כשרה בדיעבד [ואין צריך לגררה שוב ולכתבה מחדש]. (ביאור הלכה שו"ע לב סעי' יח ד"ה יגרור כל. וזה מסכים לדעת רבינו שמסתפק בסעיף כה האם "יש להחמיר" למחוק כל הנעשה בפיסול, או אם סגי לבטל צורתה לבד, ורק כתב "אעפ"כ אין להקל", אבל ברור שאין בו פסול ודאי של ח"ת. ולכן בשם קדוש (סעיף הבא) החמיר רבינו דוקא שלא לגרר כולה, משום איסור מחיקת השם).

ח.  וכן בשם קדוש שנפסל אות ממנה וצריך לגרר ממנה כדי לבטל צורתה ולהשלימה, אין למחוק את כל מה שנעשה בפיסול, אלא למעט בגרירתה ויגרר רק מה שנדרש כדי לבטל צורתה [כגון גג הכ"ף של אלקיך שמשכה יותר מדי ועשאה רי"ש שהיא פסולה, ואם כל עשייתה במשיכה אחת (שבתיבת חול היה צריך לגרר את כולה, כי כולה נכתבה בפיסול) בשם ק' מספיק למחוק רוב גגה, ולהשלימה ("ויזהר שלא ימחוק הרגל" שוע"ר לב סעיף כה)]. וכן בה"א של שם שנגע ירך שמאל לגגה, אפילו טרם שכתב רגל ימין. [וצריך קודם למחוק רגל שמאל הנוגעת, כדי שלא יכתוב רגל ימין בפיסול, מכל מקום] אם המשיך ועשה רגל ימין לפני המחיקה (שכיו"ב בחול צריך לגרר גם רגל ימין שנעשית בפיסול) יגרר כעת רק רגל שמאל כולו לבטלו, וישלימנו. (כדוגמת כ"ף הנ"ל)

ט.  וכל זה מעיקר הדין. אבל המחמיר למחוק כל האות, בכל מקום שיהא בה פיסול, [משום סברא של הרד"ך, שכל הנשאר מהאות שנעשה מתחילה בכשרות נחשב אחר הפיסול לעשויה בחק תוכות בכל מקרה], תבוא עליו ברכה (משמעות שוע"ר לב סו"ס כז*. וכן החמיר בקסת הסופר בסימן ח).

* אמנם במאמר אחר כתבתי שאין הכרח בדברי רבינו בסוף סע' כז שמציע להחמיר תמיד כרד"ך (אלא רק באות שנעשית בדרך כלל בכתיבה אחת כגון רי"ש) עיין שם: https://hebrewstam.blogspot.com/2012/02/blog-post.html

מושב הנו"ן

הנו"ן מושבו מצד מעלה ניכר היטיב, אבל כלפי מטה הוא משופע ונראה כאילו אינו מושב.

נראה שזה כשר, ומצוה לתקנו בהוספת דיו לתקן צורתו.

הב' שלפניו יש בו קוץ שיורד בחללו - עוד קצת והיה בו שאלה של מ"ם סתומה !!

צד"י פשוטה אין בה ירך

חיבור ירך היו"ד הימני שוה לכל אורך הירך, כך שלא ניכר כלל האם יש כאן ירך או לא.

נראה לי שזה פסול. יש עוד דוגמאות בפורום (חפש בתוית: צד"י פשוטה)

פ"א נסתמה

הפ"א נסתמה - נראה לי שפסולה, כי נעשית מין מ"ם סתומה. (אע"פ שאיני פוסל כל נגיעה דקה של יו"ד הפ"א למושב [ע"פ דעת שו"ע רבינו בסי' לו אות א'], מ"מ כאן נראה שינוי בצורתה).

 

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2019/02/blog-post_6.html 

https://hebrewstam.blogspot.com/2017/12/blog-post_56.html 

https://hebrewstam.blogspot.com/2016/11/blog-post_55.html

 

בהשגחה פרטית קיבלתי עוד שאלה קרובה:

הפ"א הזו ודאי תינוק יכירה וצורת פ"א לה, ולכן כשרה ומותר [וצריך] לגרר הנגיעה.

קו"ף נדבקה לוי"ו

הקו"ף נדבק לוי"ו, ויש חשש שחלק עליון של הקו"ף [הכ"ף שבו] והי"ו נהפכו למ"ם פתוחה.

אין לחשוש כן, כי רגל הקו"ף מוכיח עליו שהוא קו"ף. ולכן אם תינוק מכירן היטיב, אין פסול בצורתן [כמובן שיש לגרר ולהפריד ביניהם מצד היקף גויל].

נו"ן שראשה הפוכה

הנו"ן [השני] ראשה בולט רק לימין ולא לשמאל, ויש כאן שאלה שדנו האחרונים בראשה הפוך. אמנם אין להכשירה כמו שהיא, אבל פשוט שמותר לתקן ראשה בהוספת דיו [גם בתו"מ], כי יש לה מעט מהראש שעובר.

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2019/02/blog-post_25.html 

בעיה במושב הנו"ן

הנו"ן כמעט אין מושבה ניכר, אלא הצואר והמושב הוא כגולם אחד. (אמנם יש שבירה דקה, אבל עיקרה ורובה גולם).

לדעתי יש לפסלה כמו שהוא, אבל מותר לתקנה [בתו"מ] בהוספת דיו להיטיב צורת מושבה.

יו"ד ללא גוף

היו"ד הזו אין לה גוף [יו"ד] כלל, אלא כמין קו של וי"ו, ושתי קוצין - קוץ עליון, וקוץ רבינו תם.

ומבואר בפוסקים שיו"ד [הה"א, וכל שכן היו"ד עצמה] חייב להיות בה שיעור. ק"ו שחייב להיות [גוף היו"ד] במציאות, ולהיראות כצורה של גוף של יו"ד - ולכן פסולה.

(וכבר ביארתי כמה פעמים, שלא שייך "אין שיעור לעובי האותיות" אלא לרגלי הד' וה' ודומיהן, שיש להן שיעור אורך. אבל לא ליו"ד עצמה [ששיעורה נקודה - ולא קו אורך], דא"כ לא תישאר לה גוף כלל).

(ולענין תיקון - לשיטת הצמח הצדק, נראה שמותר לתקנה כל זמן שתינוק מכירה. אבל לחולקים עליו, אי אפשר לתקנה בתו"מ שלא כסדרן).

מרפסת קטנה למכונת כביסה

מרפסת קטנה שאין בה [אפילו שיעור] ד' על ד' אמות, ואינה ראויה כלל לדיור. פטורה ממזוזה (וכמדומה לי שכן כתוב או משמע בשו"ת שבט הלוי, ואין לי הספר לפני כעת לעיין בו).

ואע"פ שכתב בחמודי דניאל [מביאו פ"ת ביו"ד סי' רפו] דחדרים קטנים המחוברים לבית דירה גדול, חייבים במזוזה, אע"פ שאין בהם שיעור דע"ד, והיינו מפני שהם מחלקי וצרכי הדיור. אבל חדר כביסה זה שאינו מחלקי הדיור וצרכי הדיור, אלא רק לכביסה לבד (ומוכח בפוסקים שכביסה עצמה, אינה חלק מהדיור) פטור.

שחרות הבית

 

נתקלף שחרות הבית - מבואר בשו"ע [סי' לב סעיף מ, שוע"ר שם סעיף ס, רמ"א סימן לג] שאין שחרות מעכב את הבתים של התפלין וכשרים, אלא שמצוה להשחיר הבתים. ולכן למצוה צריך לתקנה - להשחיר הבית, אבל כל עוד שלא הושחר יש להניחם עם ברכה, והן כשרות. (ראה משנה ברורה לב ס"ק קפד, דיש מעט מהפוסקים הסוברים שתפלין שחורות הלכה למשה מסיני (היא, לא רק ברצועות, אלא) גם בבתים, אלא שאין הלכה כן).

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2012/03/blog-post_8060.html

עוד שאלות

 

ה"א - הירך נראית דבוקה לגגה, והיא מין חי"ת, ופסולה. ולא מהני תיקון כלל בגרירת הריוח בין הירך לגג, משום חק תוכות [ולא מועיל מה שבהסתכלות קרובה יותר תיראה הפסק דק ביניהם, כי הכל תלוי בראיית העין הרגילה, ומאחר שבראיית העין הרגיל נראית דבוקה - היא מין חי"ת].

הד' - הירך יוצא מאמצע הגג, והיא כזיי"ן [ופסולה].

היודי"ן המסומנים - אין בעובי הראש [הגוף] שיעור אות, שהיא צ"ל כשיעור עובי יו"ד, וכאן היו"ד עצמה אין בה שיעור [ופסולה, לדעת רמ"א ושוע"ר בסימן לב].

שאלות בצורות האותיות

התי"ו בשורה הראשונה - הרגל אלכסונית, אבל אינה כפופה. אני חושש לפסלה (ומ"מ אם תינוק יכירה כתי"ו, ודאי שיש לתקנה [לתקן צורת רגל שמאל כדין] אף בתפלין ומזוזה).

הכ"ף פשוטה - ראשה עבה והיא צרה, ודומה לוי"ו גדולה - צריך שאלת תינוק.

גם כאן התי"ו - אין לרגל שמאל שלה צורה, והיא מין חי"ת - ופסולה.

הכ"ף כפופה - מושבה קצר מדי, אבל כשרה בדיעבד.

שלא כסדרן

 

הו' בשיטה האחרונה נמחקה ומישהו עשה לה ירך חדשה. זה כתיבה שלא כסדרן.

צד"י - נדבקו ראשיה זה לזה

ראשי הצד"י [מצוך] דבוקים זה לזה - נשתנה צורתה לנו"ן, ופסולה.

זיי"ן - אין הראש עובר לשמאל

הזיי"ן [בשורה ב'] נדבקה ראשו מצד שמאל לקו הירך, כך שאין ראשו עובר ימינה ושמאלה על קו הירך.

דבר זה מעכב בצורתו, כי צורת הז' שיהא לו ראש עובר על קו הירך לימין ולשמאל, ועל כן פסול (וצ"ע אם תינוק יכירנו, האם מותר עכ"פ לתקן הדבר בתו"מ שלא כסדרן - בהוספת דיו לתקן צורתו).

חור בכפל אחד ממחיצות הבית

החור נמצא בעובי אחד מצדדי המחיצה שבין הבתים, ואינו עובר דרך צד השני של המחיצה [הנקב הוא רק במחיצה אחת המבדילה בין הבתים, ולא בשתי המחיצות].

נקב כזה הוא כשר, כמבואר בשו"ע רבינו בסימן לג שאין פוסל כל עוד רוב מחיצותיה שלימות ללא קרע. ונקב אינו קרע, ואינו פוסל אלא אם כן הנקב [או קרע] מפולש מבית לבית, כי אז פסול משום שאין מחיצה שלימה המבדילה בין פרשה שבבית זה לפרשה שבבית השני שלידה, כן משמע בשו"ע רבינו סימן לב סעיף סא.

ראה גם https://hebrewstam.blogspot.com/2014/01/blog-post_24.html

חק תוכות בשם שדי שמאחורי המזוזה

האם מותר לגרר הדיו שנפל בחלל יו"ד השי"ן, או שיש בזה מחיקת השם או חק תוכות?

אע"פ שבשי"ן כזה בסת"ם הוא פסול משום גולם, והגרירה הוא חק תוכות. מ"מ שם זה הכתוב מאחורי המזוזה, אין בו דין כתיבה או חק תוכות, ועל כן מותר לגרר ממנו הדיו לייפות השם.

דלי"ת עגולה

הד' עגולה לגמרי -  פסולה.

גימ"ל גולם

שני הגימלי"ן ירך שמאל גולם, ואין בו צורת יו"ד, אלא כולו דבוק לירך ימין, ופסול כדין גולמי הא' פ' וכיוצא בהם.

אל"ף גולם

שני האלפי"ן גלמים ופסולים. כי רוב מוחלט של היו"ד דבוק לגוף, והוא נידון אחר רובו.

שאלות על ממי"ן סתומות

 

מ"ם זו אבדה צורתה לגמרי, פסול.

מ"ם זו יש בה בליטה גדולה מיותרת - שאלת תינוק.

מזוזה של נוכל

העתקתי מהפורום באנגלית.

ברור שזה לא נכתב על ידי סופר, לא על ידי ירא שמים וכו' וכו' - מכל מקום אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מצורות כתיבה פסולה בכלל, וממקרה זה בפרט. ודי למבין.

שאלות תינוק

בשורה התחתונה "כן" סמוכים ביותר עד שנראים כמ"ם. צריך שאלת תינוק, ואם יקראם מ"ם - פסול, ואסור להפרידם או לתקנם בתפלין שלא כסדרן.

רגל הד' יוצא יותר מדי באמצע - וצריך לשאול תינוק האם יכירו כד' או שמא יטעה בה לקרותה זיי"ן.

צדי"קים

היו"ד נפסק מגוף הצד"י [הנו"ן], כנראה ששכח הסופר מלחברה. אי אפשר לתקן דבר זה בתפלין ומזוזה משום כתיבה שלא כסדרן, כי כעת ברור לעין שתמונתה נו"ן ויו"ד ממש (ולא תמונת צד"י), וכאשר מתקנה הרי זה כותב הצד"י מתחילה [שלא כסדרה].

אמנם לפעמים בצד"י של האר"י שנפסקה היו"ד מעט מגופה, ישאר בה תמונה של צד"י, ואזי יהא מותר לתקנה.

 

הצד"י המסומנת כשרה, אלא שחיבור היו"ד לגוף [קו המחברה] הוא שמאלה מדי - מחוץ לצורת היו"ד. ולכתחילה צ"ל מחוברת מקצה גוף היו"ד [ולא מבליטת עוקצה], כשאר צדי"ן שבצילום זו.

אותיות נראות מהצד השני של הקלף

נראה שזה תלוי בכך, האם זה מפריע לקריאה התקינה של המזוזה. אם זה מפריע - נראה שזה פוסל, ואם זה לא מפריע - כשר.

קו בחלל הדלי"ת

בדלי"ת שבשורה התחתונה רשם בטעות קו [כנראה התחלת ירך הה"א] בחללו. אע"פ שהוא דק, הד' נפסלה כי נעשית צורת ה'. גרירת הקו הזה, הוא חק תוכות.

נקבים באותיות

ניקב מעט בגגו של הו', מכיון שצורתו לא השתנה [עדיף לשאול תינוק] כשר.

נפסק בנקב רגל היו"ד מהגג, והוא פסול.

יו"ד רחב מדי

היו"ד רחב מדי ונעשה רי"ש קטנה.

שריטת דיו בחלל רי"ש

שריטות דיו בחלל רי"ש - יש לשאול תינוק, אם יכירנו כרי"ש יש להכשיר, ולגרר את השריטות. ואם יטעה בה, פסולה, וצריך לבטל כולה [ובתפלין ומזוזה אין תקנה משום שלכס"ד].

ואין לפסול מיד, משום שנהפכה הר' הזו לה"א, דהשריטות אינן נראות כחלק מהאות, ועומדות בצד ימין שלה, שלא כבאות ה"א עצמה. ולכן מהני שאלת תינוק. [אבל אם היה צורה הדומה לרגל הה"א, אפילו באמצע גגה, או שהיו השריטות מצד שמאל [במקום ירך הה"א] היה צריך לפסלה, משום שנהפכה לה"א.

שאלה על עיי"ן

נמרח דיו ממושב העיי"ן וכעת הוא דומה קצת לצד"י - צריך שאלת תינוק.

ירך ה"א בשם ק' נדבקה לגג

ה' בשם הוי"ה ברוך הוא - נדבקה הירך לגג בקו דק. מבואר בשו"ע (הל' ס"ת) שמכיון שה"א זו נפסלה, אי אפשר לגרר ביניהם משום חק תוכות, וכן למחוק את הה"א אי אפשר כי ניכרת תמונתה לכל, והוי כמוחק את השם.

לפיכך (בספר תורה) אין תקנה אלא לקלף השם הזה כולו, או לגנוז את היריעה. (ולכאורה הוא הדין אם אירע כן בתפלין אפשר לקלפו, ולחזור לכתוב השם על מקומו בכשרות).

ירך ה"א דקה

בכתב ספרדי רגל שמאל של הה"א קו פשוט ודק, ואמנם לפעמים עושים אותו דק ביותר. מה דינה?

אין שיעור לעובי האותיות [כלומר לקוי אורך של האות, כגון גגות וירכיים של הה"א וכיוצא בהם], ולכן יכול לעשותו דק כמה שירצה. אך זה בתנאי שניכרת היטב צורת האות, כי אם מחמת דקותן לא יהיו ניכרים כאות הנדרשת פשוט שזה פסול. ואם ספק בדבר, יש להראות לתינוק.

שאלות על צורות אות

 

הד' [והגדת] פסול, הוא עגול כעין רי"ש.

התווי"ן אינם כתובים כדין לכתחילה, יש עיקום ברגל ימין שאינו צריך. הגג עובר לשמאל, ואין להיות כן לכתחילה, אלא הגג יהא שוה לבליטת רגל שמאל.

הז' [הזה] הראש עובר רק לצד ימין ואינו עובר לצד שמאל כלל, רק קוץ התחתון בולט. זה פסול, כי מעצם צורת הז' שראשה עובר לב' הצדדים [וצ"ע האם מועיל לתקנו בתו"מ שלא כסדרן].

הב' [שבעת] חללו נוטה להיסגר מחמת הקוצים הבולטים לכיוון החלל, ושמא מתדמה למ"ם סתומה. צריך שאלת תינוק, ואם יקראנו ב' יש לגרר העוקצים הללו.

שיעור ירך - מלוא אות קטנה

עובי [גובה] גג הדלי"ת רבתי כמעט פי שתים משיעור עובי [אורך] הרגל. כבר דיברתי על הבעיה הזאת מספר פעמים.

[נניח שתינוק לא יטעה כלל באות זו, דבר שאפשר לבחון בשאלת תינוק].

על פי פסק הרמ"א [סי' לב סעיף טו] וכל האחרונים, האות ד' וכיוצא בה [ה, ר, ח, ...] חייב להיות באורך ירכה שיעור "מלוא אות קטנה" שהוא כשיעור יו"ד, כלומר עובי וגובה היו"ד. שיעור זה נאמר בד' רגילה שסתם עובי גגה כמלוא קולמוס, והוא הדין עובי ירכה לכל הפחות כשיעור הזה, ואם אינה בשיעור זה היא פסולה לדעתם.

מכאן שבאות שגגה עבה [כגון בנידון דידן] ואין יחס עובי הירך שוה כלל לעובי הגג, הרי חסר כאן שיעור ירך האות "מלוא אות קטנה" - ואין זה כתיבה תמה, ופסול. [אפשר לתאר זה באופן אחר: יש כאן עיוות של יחסי חלקי האות, ואין זה "תמה"].

ריוח בין האותיות בתיבה

בתיבה "ידענו" יש ריוח מדי בין ראש הנו"ן לו'. אמנם בליטת מושב הנו"ן קרובה לו' - ושם אין ביניהם ריוח גדול.

דין זה נסתפקו הפוסקים (כמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף לו) האם כשרה מחמת שתינוק יכירה כתיבה אחת על ידי צירוף חלק התחתון שבאותיות, או שמא אע"פ שתינוק יטעה בה [לקראה כתיבה אחת], באמת ההפסק שלמעלה הוא העיקר ואינה תיבה אחת (ואע"פ שריוח בתוך התיבה נידון על פי קריאת התינוק, כאן אי אפשר לשאול תינוק, והרי זה דומה לדין נפסקה חטוטרת החי"ת, שאי אפשר לבחון על ידי תינוק - כי הוא טועה בקריאה הנכונה, שלא מחמת השאלה).

ועל כן חייב לתקנה, לקרב ראש הנו"ן לוי"ו.

מושב העיי"ן קצר מדי

 

מושבות העיי"ן קצרים מדי. צריך שאלת תינוק האם מכיר את האות, ואם יקראנו - חייב לתקן, להמשיך מעט המושב.

העיי"ן הראשון [ועצר] יש גם חשש של התדמות לצד"י פשוטה - גם זה מתברר על ידי קריאת התינוק.

בי"ת - נפלה עליה טיפת דיו

הבי"ת נפסלה כי אבדה צורתה. אי אפשר להכיר האם היא בי"ת או כ"ף, ואין לה תקנה.

צד"י

יש להסתפק בצד"י זו האם היא כשרה, כי נראית כנו"ן מחמת קירוב הראשים כל כך, והיו"ד הימנית קטנה ביותר.

שירטוט מזוזה

הכתב אינו מיושר עם השירטוט (אמנם אין מדקדקים שהכתב יהא דבוק ונוגע לשירטוט ממש, אלא כל שכתוב מיושר תחתיו כשר. אך כאן אינו תואם כלל לשירטוט, אלא כתוב ביושר בפני עצמו ללא קשר לשירטוט, ולכן) אין להכשיר מזוזה זו.

שירטוט במזוזה הוא הלכה למשה מסיני, ולכן מעכב. אמנם יש כאן שירטוט, אך כיון שהכתב אינו תואם כלל וכלל לשירטוט, אין להחשיב מזוזה זו משורטטת.