שיעור אורך האותיות

כבר הסברתי את הנושא הזה כמה פעמים, אבל היות שנזדמן שתי שאלות יפות לאחרונה, אני מעלה אותן ואת הנושא שוב:

הוי"ו ארוכה ויש בה שיעור של נו"ן פשוטה. רוב העולם מיקל וסובר היות שיש כאן שאלה על תמונתה, קריאת התינוק יוכיח. ואני סבור שכיון שהאות חורגת משיעורה ונכנסה לגדר שיעור של אות אחרת [הוי"ו או זיי"ן נכנסו לשיעור נו"ן פשוטה] פסולה [ולא מועיל בזה היכר תינוק].

השאלה כאן מעניינת, בגלל שאמנם הוי"ו כשהוא עומד בפני עצמו נראה כוי"ו, אבל בגלל סמיכותה לתיבה נראית ארוכה משאר האותיות ולכן נראית כנו"ן. מה דינה?

עניתי: שלדעת המקילים מותר לגרר אריכותה, כי מכיון שהאות עצמה כשרה (אחר היכר תינוק), מה שהיא לא מסתדרת עם שאר האותיות שבתיבה, אין תיקון זה בגדר חק תוכות. ואעפ"כ כל זמן שלא תיקנוה המזוזה פסולה, כי התיבה אינה נקראת יחד.

בתיבה "פן" מקרה הפוך מהנ"ל - הנו"ן לכאורה נראית נכונה כי היא ארוכה ביחס לשאר האותיות הסובבות. אבל במדידה נראה שהיות שראשה עבה כפול [עוביה ב' קולמוסים], ויריכה אינה פי שלוש מראשה כשיעור נו"ן, אלא פי שתים בלבד כשיעור זיי"ן - היא בעצם זיי"ן גדולה ולא נו"ן פשוטה ופסולה !!
למטה תמונה מוגדלת עם קוי רשת למדידה:

שאר הסימונים בתמונה דלעיל:
תי"ו - כפיפת רגל שמאל לא ברורה, צריך שאלת תינוק ותיקון.
בי"ת - גגה עבה במיוחד בקושי נשאר בה חלל. נראה פסק האחרונים שאין שיעור כלל לעובי חללה, וכל זמן שתינוק מכירה כשרה, ומותר לגרר מחללה.
ממי"ן - שאלות קשות של שינוי לסמ"ך.