למ"ד נכנסת לחלל דל"ת

א)  למ"ד שנכנסת לחלל דל"ת (או רי"ש) ונעשו ה"א פסולות (מגן אברהם סי' לב ס"ק מ, שוע"ר שם סעיף מא, ושאר אחרונים).

אבל אם נכנס ראש הלמ"ד רק מעט שלא נשתנה צורת הדלי"ת לה"א, כשרה. ורק אם נכנס בענין שתינוק דל"ח ול"ט אם נכסה לו שיטה התחתונה שלא יהא נראה רק ראש הלמ"ד ולא גוף הלמ"ד, לא יכיר האות [העליונה] מה היא, הוי שינוי צורת האות ופסול (משנה ברורה ס"ק קלב. וכן הסכימו כל האחרונים שהבוחן האם דלי"ת זו נשתנה לצורת ה"א, היא ע"י שאלת תינוק וכיסוי גוף הלמ"ד שמתחת לדלי"ת, וכן מבואר במהרי"ט שציין המג"א, קסת הסופר חקירה ג, משנת הסופר סי' ז ס"ק לו. ומה שכתב מ"ב שם דלא מועיל שאל"ת משום שעינינו רואות שנשתנה, היינו כאשר ברור שנשתנה הדלי"ת לה"א, וזה כלל נקוט כל שידוע לנו בודאות שינוי צורתה אין מועיל שאלת תינוק, אבל בספק בדלי"ת כזו, יש לשאול תינוק ע"י כיסוי).

ב)  הקשה קסת הסופר (חקירה ג) למה אנו פוסלים הדלי"ת, הרי גוף הלמ"ד מוכיח שראש הלמ"ד שייך ללמ"ד ואינו חלק מהדלי"ת, ושתי האותיות ניכרות היטב כל אחת לעצמה, ומה פסול יש כאן.

וביאר, דמכיון שבתחילת עשיית ראש הלמ"ד, נשתנה צורת הדלי"ת לה"א, מה שאחר כך המשיך גוף הלמ"ד תחתיה, נחשב שהדלי"ת נעשית בחק תוכות. כלומר, כל פעולה שאינה כתיבת צורת האות עצמה אלא עשייתה ע"י פעולה אחרת, הוי חק תוכות ופסול. וכסברא זו הסכימו המקדש מעט (סי' לב ס"ק קלב), ושו"ת אבני נזר (או"ח סי' ג).

וחידשו לפי זה, דאם ימשוך הצואר אחר שכתב גוף הלמ"ד, מלמטה כלפי מעלה, דלעולם לא יהא נראה הדלי"ת לה"א, דבכל רגע היה ניכר שהוא שייך ללמ"ד, לא יהא פסול מה שראש הלמ"ד עומדת בחלל הדלי"ת. או לכל הפחות כאשר נשאל תינוק על הדלי"ת אין לכסות גוף הלמ"ד, כמבואר במקדש מעט שם. (אבל אם התחיל ראש הלמ"ד בחלל הדלי"ת, אז צריך לכסות כל מה שלמטה כנ"ל).

ועוד חידשו, דאותיות שסופן נמשכות לתוך חלל הדלי"ת, כגון סיום מושב הבי"ת, וסוף קו אלכסון של האל"ף, אע"פ שנכנסות הרבה לחלל הדלי"ת, אינן פוסלות, שהרי ניכרות שהן שייכות לאותיות אחרות, ומעולם לא היה נראה חלק זה שייך לדלי"ת שיפסלנו.

ג)  אמנם אחרים חולקים על סברא זו, ואומרים דכל שנכנס סוף אות לחלל הדלי"ת, דין אחד לו עם צואר הלמ"ד, ופוסל כל שמשתנית צורת הדלי"ת לה"א, ולא משנה כלל באיזה סדר נכתבו. וכ"כ בקול יעקב (סי' לב ס"ק קנא בשם מלאכת שמים).

ונראה פשט לשון הפוסקים (מג"א, שוע"ר, משנה ברורה) נוטה לסברא זו - השניה, ולא חילקו כלל באיזה ענין וסדר נכנס הלמ"ד לחלל הדלי"ת, ולדעתם יש כאן ביטול צורת הדלי"ת, משום שנדמית לה"א.

ד)  ולבאר סברא זו [ליישב קושית הקסת, מדוע נחשב שינוי בצורת הדלי"ת, הרי עינינו רואות שחלק זה הוא ראש צואר הלמ"ד, ולא רגל שמאל של ה"א. וזה הכריח לבעל הקסת לחדש סברתו בחק תוכות ע"י כתיבה, והחילוק אם נכתב צואר הלמ"ד מלמטה או מלמעלה].

ע"פ המבואר בפירוש המשנה לרמב"ם (ידים פרק ד, משנה ה) כתב אשורי הוא המאושר [המשובח] שבכתב[ים] לפי שאינו משתנה ולא יפול בו דמיון לעולם, לפי שאותיותיו בלתי מתדמות, ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו, ואין כזה בשאר הכתיבות. עכ"ל.

פי' דבריו, כתב אשורי הוא מיוחד שאין טעות שיפול בכתיבתו, כי כל אות שבה מוגדרת בצורה לעצמה דוקא ולא תתחלף בצורת אות אחרת, וכן לא תיגע לאות אחרת אלא תהא מוקפת גויל כל אות לבדה.

וזהו "כתיבה תמה" שדרשו חז"ל (שבת קג, מנחות כט). כל אות יש לה צורתה המיוחדת שאינה מתחלפת באחרת, ואם מתחלפת אינה כתיבה תמה ופסולה. וכן כל אות בעת הכתיבה היא נפרדת לעצמה כדי שהיא תהא ברורה, ואם נוגעת לחברתה פסולה, כי אינה מוקפת גויל ואינה כתיבה תמה.

כלומר, כתיבה תמה בצורת האות, היא בב' פרטים. א) פן חיובי – לכל אות צורה מיוחדת. ב) פן שלילי – כל אות חייבת להבדל מהאחרת בצורה שונה, וכן במיקום נפרד על הקלף.

ה)  כן הדין בלמ"ד שנכנס לחלל דלי"ת. הדבר המבדיל בין דלי"ת לה"א היא, דבה"א יש רגל שמאל ובדלי"ת אין בה רגל שמאל, אדרבה חללה פנוי. כלומר, לא רק שאין בדלי"ת רגל שמאל, אלא צריך שיהא ניכר שאין בה רגל זה. ואם אין בה חלל הפנוי, כגון שהוא מכוסה באיזה דבר (ראש הלמ"ד, או סיום מושב הבי"ת שנכנס לחלל), הדלי"ת אינה תמה וברורה [ופסולה משום שאינה כתיבה תמה]. ולא יועיל מה שניכר שכיסוי החלל נגרם ושייך לאות אחרת, כי עכ"פ אין החלל שבדלי"ת פנוי להוכיח עליה שהיא דלי"ת ולא ה"א. ואע"פ שאנו יודעים שהיא דלי"ת, אין זה כתיבה תמה וברורה, והרי זה ע"ד אות שאינה מוקפת גויל שפסול, כי חסר הבירור וההפרדה התמימה בינה לאות אחרת.

ו)  ועל פי זה, גם אם ניקב חלל הדלי"ת [במקום שרגילה לעמוד רגל שמאל של הה"א], הרי זו פסולה, כי אינה תמה האם היא דלי"ת או ה"א. ולא מהני מה שאנו יודעים שהיא דלי"ת, דבעינן בירור מצד צורתה וגם הקלף שסביבה שהיא דלי"ת ולא תשתנה לאחרת בשום אופן, ואם לאו אינה כתב אשורי [כלומר אינה כתיבה תמה לפי תקנת חז"ל].