הכ"ף [דגנך] נוגעת לגג של הרי"ש תחתיה - אני מכשיר את צורת האות [של הכ"ף, ואינו פסול. כמובן שצריך לגרר את הנגיעה משום היקף גויל], משום שאני תולה שלא הפסיק הסופר כתיבתו בסיום גג הרי"ש [שאז נהפכו לבי"ת גבוהה], אלא המשיך באותה משיכה את רגל הרי"ש [כדרך כל הסופרים] וממילא לא נעשית הכ"ף לבי"ת גבוהה בשום רגע.
ואין אני דן לומר שברגע שעבר הקולמוס [באמצע משיכת הגג] תחת רגל הכ"ף נהפכה לבי"ת, אע"פ שלא הגביה את הקולמוס, כי אין אנו מתייחסים למצב [אפשרי] זה, אלא רק למצב גמור בכתיבה - כאשר הגביה את הקולמוס, דהיינו כאשר כתב קו הגג כולו, או במקרה דנן את הרי"ש כולו.
זו דעתי להלכה למעשה להקל. ואני יודע שסברת בעל קסת הסופר זצ"ל לא כן, אלא מחמיר היות שברגע קט באמצע המשיכה נעשית אות אחרת כבר נפסלה משום חק תוכות.
השבמחק