לכבוד כ"ף –
כ"ד טבת, ימי הילולא של הרמב"ם ואדמו"ר הזקן
שו"ע
אדמו"ר סימן לב סעיף כב
כבר ביארתי חלק
מסעיף זה בעבר, ראה http://hebrewstam.blogspot.co.il/2012/01/blog-post_19.html. אמנם לחיבת הקודש
עברתי על סוגיא זו שוב, והוספתי בה.
הוספתי בפנים מעט ביאור בסוגרים בצהוב.
***
ואם
נפלה טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות (אע"פ שעדיין היא מוקפת גויל
בתוכה), כגון שנפלה (טיפת
דיו) לתוך ד' ונראית כה"א, או שנפלה לתוך ב' ונראית כפ"א, או
שאין (נראית הב' לאות אחרת
אלא שאין) שם ב' עליה, או שנפלה לתוך אות אחרת ואין שמה עליה, או ש(נפלה הדיו על האות ו)מחסרת
קצת מן (צורת) האות
אפילו אינה מחסרת ממנה אלא קוצה, והיא קוץ שהאות נפסלת בחסרונו (כגון קוצו של יו"ד),
או שנראית הטיפה כאילו הוא (מ)גופה
של אות (וגורם לשינוי
בצורתה) אע"פ ש(דיו)
האות ניכרת היטב (כגון
שהטיפה דהויה מדיו האות), פסולה.
ואין
לה(אות) תקנה לגרור
הטיפת דיו, ועל ידי כך תהיה האות כתיקונה, מפני שהוא כחק תוכות דהיינו שחוקק התוך
של אות וממילא נשאר צורת אות במה שאינו נגרר. והתורה אמרה וכתבתם ולא וחקקתם, ופי[רשו]
חכמים שבחק תוכות הכתוב מדבר.
והוא
הדין אם מוחק הדיו (במקרים
הנ"ל) בעודו לח, ועל ידי כך נעשית האות כתקנה, הרי זה כחק תוכות, שאין
חילוק בין חקיקה וגרירה (בדיו
יבש) למחיקה (בדיו
לח) כיון שאינו כתיבה, והתורה אמרה וכתבתם (ולא תיקון צורתה באמצעות גרירה או מחיקה):
***
חידוש וביאור:
א) ואם נפלה טיפת דיו לתוך האות כו'.
הלשון
"ואם" בוי"ו החיבור, צ"ע מה הכוונה. דהרי זה ענין חדש, ואינו
המשך סעיף הקודם?
רבינו
[וכן הטור ושו"ע] מדבר שנפל טיפת דיו שלא בכוונה, וגרם לשינוי בצורת האות כפי
שמבאר כאן. אך אם כתב בכוונה אות אחת [או אפילו טעה ונתכוון לכתוב אות אחרת, חשיב
כתיבה בכוונה לענין זה] ובא למחוק חלק ממנה לעשותה אות אחרת, הוי חק תוכות גמור
לכל דבר [ולא נחלקו בזה סמ"ק ורא"ש שהביא הטור כאן].
ב) (אע"פ שעדיין היא מוקפת גויל בתוכה).
אבל לא דיבר מנפילת דיו חוץ לאות. ופשטות לשון רבינו בכל הסעיף משמע, דאין פיסול
ח"ת אם נפל דיו מחוץ לקוי האות ואינו נוגע בה, ואע"פ שאפשר שיתדמה ע"י
כך לאות אחרת או שתאבד צורתה מחמת כן, מ"מ היות שאין הדיו הזה כלל חלק מהאות או
חלק הכתיבה, מותר לגררה, ואין זה כחק תוכות.
ועוד
משמע מדבריו כאן, דאין פיסול מה שנפל דיו על קוי האות, או נפלה לידה ללא היקף גויל
ביניהם [כאשר אינו משנה צורת האות], ואין בזה חיסור היקף גויל או פיסול דיו [כתב]
על גבי דיו [כתב]. דלא כחשש כמה אחרונים בענינים אלו. [עיין ביאור הלכה סעיף יז (ד"ה
ע"כ) סברת הנודע ביהודה דיש בזה חסר היקף גויל, ובפרי מגדים (מש"ז
סקט"ו) לענין כתב ע"ג כתב].
ג) כללות
לשון רבינו כאן לקוח מהשו"ע ומג"א (ס"ק כג). וצ"ע למה השמיט רבינו
ולא ביאר כלל שתי דינים נוספים שכתב המג"א, וזה לשונו:
"אפילו מחק הטיפה [שנפלה לחלל האות] לגמרי
וגמר האות ע"י כתיבה פסול דבעינן שיהא כל האות ע"י כתיבה (רד"ך).
ובכנסת הגדולה כתב נפל טיפת דיו והיא עשויה
כמין חצי אות לא משכחן מאן דשרי להשלים האות ע"י כתיבה. אבל הב"י
ורמ"א באבן העזר סימן קכה [לענין גט] מכשירים".
והנה טעם השמטת רבינו את הדין [הראשון של] הרד"ך,
יש לומר [בדוחק], משום דלא קיימא לן כוותיה, כפי שכבר העיר רעק"א בגליון
השו"ע כאן, דסברת הרד"ך נסתרת מדין המפורש בשו"ע סעיף יח מ"ם שנדבקה
החרטום ונסתמה, דמספיק לגרור את הנכתב בפיסול בלבד, והיינו החרטום כולו, אבל
הנו"ן שנכתבה תחילה בכשרות אין צורך לבטלה [ודלא כסברת רד"ך בזה, דצריך
לגרור כל המ"ם כולה, שלאחר שנדבקה חזרה המ"ם כולה להיות דיו ולא כתב כלל],
שמע מינה שמה שנכתב בכשרות תחילה לא נפסל ואין צריך לגררה, וממילא כמו כן בנפלה טיפת
דיו לחלל האות ומחקה, הרי מה שנכתב תחילה בכשרות לא נפסל.
[והדוחק
הנזכר אינו משום ספק שמא סובר רבינו כרד"ך. אלא משום שאין דרכו של רבינו להשמיט
לגמרי דין הנזכר במג"א, לבאר מה הדין למעשה].
ד) אמנם צ"ע למה השמיט רבינו מדברי המגן
אברהם את מח' הפוסקים בנפלה טיפת דיו והשלים ממנה אות.
ואפשר
דרבינו אינו מסכים עם המג"א להכשיר [אבל עדיין תמוה למה רבינו התעלם מלבאר
כלל הדין]. וי"ל כמה טעמים לכך.
א.
מה שהעיר הפרי מגדים (א"א ס"ק כג) דאין ללמוד מגט מה שמכשירים השלמת
האות בכשרות לסת"ם, דבסת"ם בעינן כתיבה לשם קדושה, ואפשר דאע"פ שזה
צורת אות וכתב, אבל אינו נחשב לשם קדושה.
ב.
כתב סת"ם אינו כגט, דבגט לא בעינן כתיבה תמה, אבל בסת"ם בעינן כתב תם.
ומה שנעשה חצי אות מאליו אע"פ שגמרו בכתיבה, אע"פ שלגבי גט נחשב כתב, וכשר.
אך לענין סת"ם בעינן כתב תם וכה"ג אינו נקרא כתב תם. [חילוק זה
מבואר בתשובות צמח צדק אבה"ע סי' קסה, אות ד].
אמנם
להלן מאות ז ואילך - אבאר סברא אחרת להשמטת רבינו.
ה) ואין לה תקנה לגרור הטיפת דיו, ועל ידי כך תהיה
האות כתיקונה, מפני שהוא כחק תוכות.
משמע
קצת שאינו חק תוכות ממש [וכסברת הבית מאיר (אבן העזר סי' קכה), דכל שאינו עושה
האות ממש באמצעות חקיקה בדיו, אלא שרק חוקק ומסלק הפיסול מהאות שהיא עצמה נכתבה,
אינו ח"ת מדאורייתא אלא מדרבנן בלחוד].
אמנם
אפשר לבאר דפסולי ח"ת הללו פסולים ממש כדין ח"ת (מדאורייתא). וכוונת
רבינו לבאר שהיא פסולה כמו בחקיקה. כלומר [כ"ף] הדמיון אינו להחלשת האיסור,
אלא לומר שכשם שחקיקה ממש פסולה, כמו כן עוד פעולות שהכשר האות נעשית מאליה, וכגון
המטיף דיו על הקלף, שאינן דרך כתיבה פסולות כחקיקה. וכן גרירת דיו המפריע לצורת
האות הוי כחק תוכות.
ו) והתורה אמרה וכתבתם ולא וחקקתם, ופי[רשו] חכמים
שבחק תוכות הכתוב מדבר.
לשון
השו"ע כאן הוא "וכתב ולא חקק" ורבינו הוסיף "תם". ונראה
שבא לבאר [מה שכתב תחילה דאפילו הטיפה מחסרת קוצה של יו"ד, שפסולה רק משום
כתב תם] גם חלק מהכתיבה שאינו "כתב" אלא "תם" בלבד, גם הוא
נפסל בח"ת.
ומה
שכתב רבינו "ופירשו חכמים שבחק תוכות הכתוב מדבר". נראה לי שכוונתו
לדברי ר"י בן הרא"ש שהזכיר הב"י, דחק יריכות בתפלין כשר, עיין שם.
ונראה
דחק יריכות [פירושו כאן] היינו לגרור דבר המעכב את האות, אבל אינו נוגע לעצם צורת
הכתב. כגון חסר היקף גויל, דאע"פ שמעכב הכשרה מ"מ אין בגרירתה ח"ת,
משום שצורת האות היתה קיימת.
ועד"ז
אפשר לומר דאם נפל ט"ד מחוץ לאות ואינו נוגע באות, אע"פ שהוא מעכב את כשרותה,
מ"מ אין בגרירת טיפה זו ח"ת, כי אינו גורר בעצם התוך של האות לעשותה וגם
אינו גורר מתוך חלל האות כלום.
ז) שוב נראה לי לבאר את טעמו של רבינו שהשמיט את שתי
הדינים הנ"ל שכתב המג"א. דיש לומר באופן אחר, ע"פ מה שהבנתי מתשובת
הצמח צדק (אבה"ע שם).
בטור
"כתב בסמ"ק שאם נפלה ט"ד קודם שנגמרה האות ולא היתה ניכרת
ואח"כ נטל הדיו" פסולה משום חק תוכות. ומשמע פשט הלשון דנטל הדיו לפני
שגמר האות, דהיינו שגם אם אח"כ חזר וגמר האות, כבר נפסל משום שחציו הראשון
נעשה בח"ת ופסולה. אבל אם נפלה ט"ד אחר שנגמרה האות בכשרות, שוב אינה
נפסלת בנטילת הדיו משום ח"ת.
וכתב
אחר כך הטור "וא"א הרא"ש פסל גם בזה, וכ"כ בס'
התרומה". משמע דודאי פוסלים מה שפסל הסמ"ק כנ"ל. וא"כ נראה דעת
כל הראשונים הנ"ל שאם נפלה ט"ד לפני שנגמרה האות, לא שנא נטלה
ואח"כ גמרה בכתיבה, לא שנא גמרה בכתיבה ואח"כ נטל הדיו, פסולה משום
ח"ת. וא"כ דעת הראשונים הנ"ל כסברת הרד"ך.
אמנם
הב"י באבן העזר מפרש הסמ"ק הנ"ל דוקא שלא נטל את הדיו עד שנגמר
האות, דנמצא שסיים את האות בגרירה וזהו ח"ת. אבל אם נטל הדיו קודם, וסיים את האות
בכתיבה הוא כשר.
ולפי
זה צ"ע למה לא ביאר בעל השו"ע [באו"ח סי' לב לענין תפלין, וכן באבן
העזר סי' קכה לענין גט] דין זה. אלא בשתי המקומות סתם, וכתב רק אם נפלה ט"ד
לאות שנגמרה כבר ש[הרא"ש] פוסלה. אבל מה לענין נפלה ט"ד לפני גמר האות,
מה דיניהם לא פירש כלל.
ונראה
לענ"ד הטעם, דבאמת הרב"י מסופק בדין זה, ולא רצה לסמוך על פירושו בטור אבן
העזר למעשה.
ח) ומה שכ' רעק"א דדברי הרד"ך נסתרים
משו"ע סעיף יח לענין גרירת חרטום המ"ם. לכאורה יש לחלק, דלענין אות
שנכתבה בכשרות ושוב נפסלה מצד הלכה, מהני לבטל הכתיבה בפיסול לבד, אבל מה שנכתב
תחילה בכשרות לא צריך לגררה (דלא כרד"ך).
אבל
אם נפל ט"ד וביטל צורת האות, ואפילו חציה הראשון, שוב יש לקבל שיטת רד"ך
כשיטת הסמ"ק, דאבדה לגמרה הכתב הראשון, וממילא גרירת הט"ד לבד הוי
ח"ת גם לדעת השו"ע.
ט) וי"ל דלכן לא העתיק רבינו דין זה של
הרד"ך, כשם שלא העתיק המחבר דין זה [של הסמ"ק] דיש כאן ספיקא דדינא, האם
רד"ך צודק כפשט הטור, או שמא הרב"י שהביא מג"א חולק על זה.
ואפשר
לענ"ד לעשות פשרה בדין זה [ע"פ מה שהבנתי מהצ"צ הנ"ל, דבנפלה
דיו על האות וביטלה לגמרי לכו"ע הוי ח"ת גמור. ולא נחלקו סמ"ק
וסה"ת והרא"ש אלא בנפלה תוך האות ושינתה צורתה, והוי דיו המפריע
אבל עדיין קוי האות שנכתבו תחילה בכשרות קיימין לעצמן].
אם
נפלה הט"ד על האות וביטלה צורתה לגמרי, שאינה ניכרת, כבר בטלה צורת אות זה,
ובין שנפלה באמצע הכתיבה או אחריה, אם יגרור הדיו מהאות [או מחציה] הוי ח"ת
ממש (וכסברת סמ"ק).
אבל
אם נפלה ט"ד לתוך האות ומבטל שמה, שאינה נראית כב' אלא כפ' או לתוך ד' ונראית
כה', יש לומר דמחיקת טיפה זו הוי ח"ת דרבנן לבד, שהרי אינו חוקק התוך ממש של
דיו האות, אלא רק חוקק תוך מהחלל שלה לבד. בזה יש לומר דאם סיים האות בכתיבה, בזה
צודק הרב"י דהוי גמרה בכתיבה וכשרה. אבל אם נפלה אותה ט"ד לחללה ואינה
נראית כב', ובא לתקנה רק ע"י גרירה הוי ח"ת [מדרבנן].
י) ועפ"ז יש לומר גם בדין השני שהעתיק
מג"א מהכנסת הגדולה, דאם נפלה ט"ד כעין ראש היו"ד או וי"ו
והשלים עליה הירך לא מצינו מי שמכשיר. אבל הב"י באבן העזר מכשיר.
דאם
לא תיקן הטיפה כלל, נעשית חצי ראשון של האות לא בדרך כתיבה הוי ח"ת ממש.
דאע"פ שאינו חקיקה, מ"מ נתבאר לעיל דלאו דוקא חקיקה, אלא כל שהאות נעשית
ממש מאליה ללא פעולת כתיבה, הוי דין ח"ת.
אבל
אם מושך ומתקן הטיפה הנ"ל לעשות לה צורה, ואח"כ השלים עליה ירכה, אפשר דהוי
חק יריכות וכשרה, כפי שכ' הט"ז באבן העזר [קכה ס"ק י].
יא) וע"פ הנ"ל, נראה דרבינו בסעיף זה דן רק
בח"ת דרבנן [שנחלקו סמ"ק וסה"ת ורא"ש] והיינו בנפלה דיו לתוך
האות ואינה ניכרת כו' או נפלה על מקצת האות וביטל קוצה לבד, אבל עיקר צורת האות לא
בטלה.
ושני
פסולים הללו הם משום כתיבה תמה ולא חקיקת התמה. אבל חקיקת תוך האות ממש, הוי פסול
משום כתב ולא חקק כלשון השו"ע.
אבל
אם נפל דיו על האות עצמה וביטל צורתה שוב בטלה לגמרי צורת האות, וחקיקתה הוי חק
תוכות ממש [ולא משום חקיקת התמה, אלא משום חקיקת הכתב].
ולפ"ז
חקיקת תמות האות כגון קוצו של יו"ד אינו פסול תורה של ח"ת, אלא פסול
ח"ת דרבנן. ראה גם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה