בי"ת מושב קצר

מושב הבי"ת קצר - יש לשאול תינוק ואח"כ לתקנה.

פירוד דק באותיות

 

הפירודים הללו מותר לתקנם כי לא נשתנה צורת האות כלל וניכרת האות בבירור.

דיבוק ראשי השי"ן

ראשי השי"ן מדובקים זה לזה, נוהגים לפסול משום שהדיבוק עב ואין לגרור ביניהם משום חק תוכות.

שאלה על נו"ן

מתחת לנו"ן פשוטה נמרח דיו, יש שאלה האם נהפכה לנו"ן כפופה על ידי כך. יש לשאול תינוק.

שאלה על דלי"ת

נראה לי שצריך לשאול תינוק על דלי"ת זו, שמא יקראנה רי"ש.

שאלה על יו"ד ווי"ו

נראה לי שהיו"ד הזו פסולה. היא רחבה מדי ורגלה ארוכה מדי [יותר משיעור ירכה].

הווי"ן יש להם אף שבולט למטה, הראשון נראה לי כשר. אך השני [בעתו] האף גדול וצריך לשאול תינוק אם לא יקראנה פ"א פשוטה.

דיבוק רגל כ"ף פשוטה לגג תחתיה

רבים פוסלים כ"ף זו, משום שבעת שמשך גג הלמ"ד [שמא] נשתנתה לצורת בי"ת, ומה שאח"כ סיים גוף הלמ"ד, הוי חק תוכות ביחס לכ"ף כי נעשית מאליה.

אמנם יש מקום להקל, וצריך לשאול רב על כל מקרה לגופו.

מיקום חיבור המזוזה לבית

נשאלתי האם אפשר לחבר מזוזה שתעמוד במקומה הנכון בגובה הסף, אך הברגים המחזיקים את מסגרת הבית-מזוזה רחוקים מן הסף?

זה ציור שציירתי להדגים את השאלה:

הצבע האדום הוא המזוזה, הכחול בית המזוזה. הכוכב הסגול מדגים את מקום הבורג המחזיק את בית המזוזה.

 

משאלה זו נתעוררתי על שאלה אחרת, האם מותר להעמיד מזוזה במקומה על מקל שעומד קבוע ברצפה, או משתלשל מהמשקוף. נמצא שהמזוזה עומדת במקומה הנכון, אך אינה מחוברת כלל לסף אלא לרצפה או למשקוף. מה דינם?

 

אמנם לא מצאתי דין זה מבואר מפורש בפוסקים (ולכאורה מהדין תלאה במקל וכו' לפירש"י ותוס' במנחות לב,ב, יש מקום ללמוד דכשר, כל שהמזוזה קבועה במקומה, הגם שדבר המחזיק אותה למקומה עומדת במקום אחר). ונראה פשט ההלכה ברמב"ם (הל' מזוזה פ"ה ה"ו) טור ושו"ע (סי' רפט סעיף ד): כיצד קובעה ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח כו' משמע קצת שצריכה להיות מחוברת לסף עצמו שהוא מקום החיוב. וכן משמע יותר בערוך השלחן (סי' רפט סעיף טו).

ואפשר שזו הוראת התורה "וכתבתם על מזוזות ביתך" ותירגם אונקלוס "ותקבעינון בסיפי ביתך" דהיינו שהקביעה עצמה [כלומר לא רק מיקום עמידת המזוזה, אלא גם חיבורה לבית] תהא דוקא על סיפי ביתך. כלומר הסף עצמו.

ולפי זה מזוזה המחוברת למקל [בציורים הנ"ל] אינו יוצא ידי חובה, כי היא אינה מחוברת כלל לסף הבית, הגם שקבועה ע"י המקל למקומה הנכון בגבוה השער (ופסול תלאה במקל פי' הטור שם הגם שעומדת במקומה הנכון. כלומר שהמקל עצמה עומדת במקומה בסף, אך אינה קבועה שם אלא תלויה ומתנדנדת, וכמבואר בב"ח).

על כן לכאורה גם בשאלתינו בענין הבורג המחבר את בית המזוזה, יש לתקנו, שיהא עומד סמוך לסף, דהיינו עד עומק טפח מחלל הפתח ולא עד בכלל [כי יותר רחוק מזה אינו נקרא סף]. ומצוה לכתחילה שיהיו הברגים בסף עצמו בחלל הפתח.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: מזוזה קבועה שלא במקומה

דיבוק אותיות

הכ"ף שאלת תינוק, כי יש לו כעין עקב בגבו, ושמא תינוק יטעה בה כבי"ת.
הדיבוק שבין הבי"ת לשי"ן מותר לגררה. ואע"פ שיש מקום לחשוש שמא נדמתה למ"ם פתוחה, דהיינו כאשר עשה זרוע ימין של השי"ן תחילה ולא עשה עדיין שאר השי"ן, אז צד ימין השי"ן והבי"ת נדמו למ"ם. איני צריך לחשוש לזה, כי מנין לי אימתי נעשה הדיבוק, שמא נעשה אחר גמר השי"ן, על כן אני מסתכל על האותיות כמו שהן עתה, ולפי מראית העין עתה לא נשתנו כלל האותיות מצורתן.

ראה גם מה שכתבתי [חפש בתויות] "ספק שינוי צורת האות"

ריוח בין הטורים - בדף עשרת בני המן במגילה

נשאלתי כמה שיעור ריוח [מינימום] כשר בין בני המן לצד שמאל "ואת"? כי הראו לי מגילה שהעמוד צר ועשרת בני המן באותיות גדולות והריוח בין התיבות צר כרוחב שתי אותיות גדולות (או מעט יותר) מכתב עשרת בני המן. האם היא כשרה?

[התמונות אינן מהשאלה. שמתי אותם רק כדי להראות דוגמאות בלבד]

זוהי תמונתה של המגילה שבשאלה:

מבואר בשו"ע [או"ח תרצ"א סעיף ג] דאם שינה שלא עשה עשרת בני המן כצורת שירה, המגילה פסולה. מ"מ יש לדון מה נחשב שינוי צורת השירה.

וכתבו קצת אחרונים דכל שלא נשאר ריוח ט' אותיות בין הטורים פסול גם במגילה, ע"ד המבואר בשירת הים ושירת האזינו דהריוח באמצע השיטין צ"ל כשיעור ריוח פרשה סתומה (כמבואר ביורה דעה סי' ערה והאחרונים). ועיין משנת הסופר סימן כח סעיף ה ובשער הציון שלו, דמביא דיעות בשאלתינו, לענין מגילה.
ונראה לי [בדיעבד] דכל שיש שיעור יותר משתי אותיות גדולות מאותו הכתב [של עשרת בני המן], או כשיעור ט' יודי"ן משאר הכתב [שהוא יותר קטן מכתב עשרת בני המן] המגילה כשרה לברכה, ואין להחשיב זה שינוי מצורת שירה לעכב.

שהרי לר"ת ורא"ש שיעור פרשה סתומה כשרה אף בס"ת כשתים או שלוש אותיות לבד הוי ריוח פרשה סתומה. והרי כל המחמירים בריוח שבשירה משום דבעי שיעור פ' סתומה, א"כ יש לומר דבמגילה בדיעבד שיעור זה סגי. וכן אם יש ריוח ט' יודי"ן שהוא שיעור פרשה בכל מקום, סגי לשיעור ריוח בשירה.
הריב"ש (מובא בבית יוסף יורה דעה סי' ערה) מכשיר בשירת הים בשיטה המחולקת לג' שיהא חצי השיעור של ט' יודי"ן [כלומר ד' וחצי יודי"ן] בריוח אחד וחציו השני של השיעור בריוח השני שבשיטה, כדי שבצירוף יהא שיעור ט' יודין בריוח שבשיטין של השירה. שמע מינה דיש שיעור ניכר בשירה גם פחות מט' יודי"ן. ויש מקילים (דלא כריב"ש הנ"ל) דס"ל דלא בעי ממש שיעור ט' יודי"ן או שיעור פרשה סתומה בריוח בשיטות השירה (עיין גדולי הקדש סי' ערה ס"ק ט, קסת הסופר ומשנת הסופר סימן טז סעיף ג).

ויש להוסיף דכאן מחמת גודל האותיות לכן נתמעט [רוחב ריוח בשופי] שיעור הריוח, אבל לגבי שאר הכתב יש בודאי ריוח כשיעור ט' יודי"ן. ועיקר צורך ריוח זה שיהא ניכר צורת שירה לדף זה, ששונה משאר הכתב שהוא רצוף ולא מסורג. על כן יש לומר דעיקר שינה צורת השירה שנזכר בהלכה, הוא ששינה שלא יהא לה צורת שירה מפורדת וניכרת שהיא שונה משאר כתב המגילה, אבל בעמודים הללו שהאותיות גדולות והריוח ניכר היטב שהוא מפורד לשתי טורים סגי בשיעור קטן של ריווח, כי הדבר ניכר.

ויש להעיר [מענין דומה קצת] בדלי"ת רבתי דאחד, דאע"פ שדלי"ת בעי לה שיעור יו"ד מאותו הכתב באורך ירכה, יש אחרונים המקילים אם יש בדלי"ת רבתי שיעור ירך דדלי"ת רגילה. כמו כן הכא, היות שיש לה שיעור ריוח פרשה סתומה למקום אחר במגילה, וניכרת הפרדת הטורים שיהא לה צורת שירה, היא כשרה. 

רי"ש - הירך לא ברור

הירך של הרי"ש לא ברור משום שהוא נטוי אלכסונית, ולא ברור מהיכן מתחיל הרגל והיכן סיום קו הגג. ונפקא מינה היכן למדוד את שיעור ירך כמלוא אות קטנה?
לכן [לענ"ד] צריך לתקן הירך שיהא יותר ברור.

מ"ם - סמ"ך

הסמ"ך ומ"ם מאוד דומים - שתיהן שאלות תינוק.

עירוב השיטין

הלמ"ד נכנסת לחלל התיבה "היום", וכן בשיטה שתחתיה הלמ"ד נכנסת בין המלים "ימים תאכל" - אמנם בדיעבד זה כשר. אך מלכתחילה אין לערב השיטין בסת"ם [ורק בגט נוהגין כן], כלומר להכניס למ"ד לתוך שיטה עליונה, או אות ארוכה לירד לתוך שיטה שתחתיה. בדיעבד אין צורך לתקן דבר זה, כל עוד לא גרם הלמ"ד פיסול כגון שנכנס לחלל אות שביטלה צורתה, כגון לחלל רי"ש או כ"ף פשוטה וכיוצא בזה.

במקרה השני הלמ"ד גם יוצרת עוד בעיה, שאין ריוח בין התיבות בתחתיתן, ולכתחילה יש להניח ריוח ברור בין תיבה לתיבה כמלוא אות קטנה [כשיעור יו"ד] לכתחילה, גם למעלן וגם בין מושבותיהן. וכאן אין לה ריוח זה למטה רק למעלה אצל השירטוט. מ"מ לדינא זו כשרה, כי ניכר הריוח בין התיבות אצל השירטוט. (עיין שו"ע רבינו סימן לב סעיף לו - לענין מקרה הפוך !!).

זייני"ן פסולים

הזייני"ן פסולים - הראש אינו עובר ימינה כדבעי, אלא הוא בעצם כמין וי"ו. [הגם שהדבר פשוט, אלו השאלות שמגיעות השבוע].

 

 

כתב שלא על השרטוט

השאלה היתה על המ"ם, ותינוק קראה כדין והכשירה.

אבל שימו לב הכתב אינו על השירטוט, אלא בין השירטוטים. ישנה שאלה אצל האחרונים האם זה כשר ונקרא משורטט [שבמזוזה מעכב כי הוא הלכה למשה מסיני] וישנם שפוסלים אם הכתב אינו דבוק או לכל הפחות סמוך ממש לשירטוט. אמנם רבים מתירים בדיעבד, אם הכתב מיושר ע"י השירטוט אע"פ שהוא רחוק מעט ממנו [כלומר בין השירטוטים].

 

אך יש להקפיד ולבדוק היטב מזוזות או תפלין כאלו, כי זה הוכחה ברורה שהסופר אינו כותב כדין. ובכתב פשוט וזול כזה הכותבים חשודים וכו' לכל דבר. וכל ספק יש להקפיד על כך, משום שאין [כל כך] חזקת כשרות.

שאלות על נוני"ם

הנו"ן המסומנת מושבה אינו ישר [שטוח] אלא קמור כלפי מעלה מעט, ולכן עלול להדמות לגימ"ל - יש לשאול תינוק.

 



הנו"ן המוסמנת יש בה שבירה מסויימת בצוארה, אין לפסלה מיד משום אות שבורה [ודלא כסברת איזה אחרונים - כמדומה לי בספר כתיבה תמה או אמרי שפר], אבל מ"מ עלולה להראות מעט כעין צד"י.

אמנם במקרה זה ודאי שתינוק יקראנה נו"ן, ולכן פשוט שאפשר לתקנה. אך יש ללמוד מכאן לעיקום הראש יותר בשבירה מעין זו, שעלולה להדמות לצד"י ותצטרך שאלת תינוק.

הנו"ן המסומנת היא כנו"ן בתמונה הראשונה - שאלת תינוק אם לא יטעה בה כגימ"ל.
הדלי"ת שציינתי לא מספיק ברור בתמונה איכות עוקץ הגג, אך אם היא עגולה לענ"ד צריך לשאול תינוק עליה אם אינה רי"ש, כי אין לה זוית ברור, ולא מספיק מה שהגג עוברת על ראשה, אלא צ"ל עקב או זוית ועוקץ ברור.