נשאלתי כמה שיעור ריוח [מינימום] כשר בין בני המן לצד שמאל "ואת"? כי הראו לי מגילה שהעמוד צר ועשרת בני המן באותיות גדולות והריוח בין התיבות צר כרוחב שתי אותיות גדולות (או מעט יותר) מכתב עשרת בני המן. האם היא כשרה?
[התמונות אינן מהשאלה. שמתי אותם רק כדי להראות דוגמאות בלבד]
זוהי תמונתה של המגילה שבשאלה:
מבואר בשו"ע [או"ח תרצ"א סעיף ג] דאם שינה שלא עשה עשרת בני המן כצורת שירה, המגילה פסולה. מ"מ יש לדון מה נחשב שינוי צורת השירה.
מבואר בשו"ע [או"ח תרצ"א סעיף ג] דאם שינה שלא עשה עשרת בני המן כצורת שירה, המגילה פסולה. מ"מ יש לדון מה נחשב שינוי צורת השירה.
וכתבו קצת אחרונים דכל שלא נשאר ריוח ט' אותיות בין הטורים פסול גם במגילה, ע"ד המבואר בשירת הים ושירת האזינו דהריוח באמצע השיטין צ"ל כשיעור ריוח פרשה סתומה (כמבואר ביורה דעה סי' ערה והאחרונים). ועיין משנת הסופר סימן כח סעיף ה ובשער הציון שלו, דמביא דיעות בשאלתינו, לענין מגילה.
ונראה לי [בדיעבד] דכל שיש שיעור יותר משתי אותיות גדולות מאותו הכתב [של עשרת בני המן], או כשיעור ט' יודי"ן משאר הכתב [שהוא יותר קטן מכתב עשרת בני המן] המגילה כשרה לברכה, ואין להחשיב זה שינוי מצורת שירה לעכב.
ונראה לי [בדיעבד] דכל שיש שיעור יותר משתי אותיות גדולות מאותו הכתב [של עשרת בני המן], או כשיעור ט' יודי"ן משאר הכתב [שהוא יותר קטן מכתב עשרת בני המן] המגילה כשרה לברכה, ואין להחשיב זה שינוי מצורת שירה לעכב.
שהרי לר"ת ורא"ש שיעור פרשה סתומה כשרה אף בס"ת כשתים או שלוש אותיות לבד הוי ריוח פרשה סתומה. והרי כל המחמירים בריוח שבשירה משום דבעי שיעור פ' סתומה, א"כ יש לומר דבמגילה בדיעבד שיעור זה סגי. וכן אם יש ריוח ט' יודי"ן שהוא שיעור פרשה בכל מקום, סגי לשיעור ריוח בשירה.
הריב"ש (מובא בבית יוסף יורה דעה סי' ערה) מכשיר בשירת הים בשיטה המחולקת לג' שיהא חצי השיעור של ט' יודי"ן [כלומר ד' וחצי יודי"ן] בריוח אחד וחציו השני של השיעור בריוח השני שבשיטה, כדי שבצירוף יהא שיעור ט' יודין בריוח שבשיטין של השירה. שמע מינה דיש שיעור ניכר בשירה גם פחות מט' יודי"ן. ויש מקילים (דלא כריב"ש הנ"ל) דס"ל דלא בעי ממש שיעור ט' יודי"ן או שיעור פרשה סתומה בריוח בשיטות השירה (עיין גדולי הקדש סי' ערה ס"ק ט, קסת הסופר ומשנת הסופר סימן טז סעיף ג).
הריב"ש (מובא בבית יוסף יורה דעה סי' ערה) מכשיר בשירת הים בשיטה המחולקת לג' שיהא חצי השיעור של ט' יודי"ן [כלומר ד' וחצי יודי"ן] בריוח אחד וחציו השני של השיעור בריוח השני שבשיטה, כדי שבצירוף יהא שיעור ט' יודין בריוח שבשיטין של השירה. שמע מינה דיש שיעור ניכר בשירה גם פחות מט' יודי"ן. ויש מקילים (דלא כריב"ש הנ"ל) דס"ל דלא בעי ממש שיעור ט' יודי"ן או שיעור פרשה סתומה בריוח בשיטות השירה (עיין גדולי הקדש סי' ערה ס"ק ט, קסת הסופר ומשנת הסופר סימן טז סעיף ג).
ויש להוסיף דכאן מחמת גודל האותיות לכן נתמעט [רוחב ריוח בשופי] שיעור הריוח, אבל לגבי שאר הכתב יש בודאי ריוח כשיעור ט' יודי"ן. ועיקר צורך ריוח זה שיהא ניכר צורת שירה לדף זה, ששונה משאר הכתב שהוא רצוף ולא מסורג. על כן יש לומר דעיקר שינה צורת השירה שנזכר בהלכה, הוא ששינה שלא יהא לה צורת שירה מפורדת וניכרת שהיא שונה משאר כתב המגילה, אבל בעמודים הללו שהאותיות גדולות והריוח ניכר היטב שהוא מפורד לשתי טורים סגי בשיעור קטן של ריווח, כי הדבר ניכר.
ויש להעיר [מענין דומה קצת] בדלי"ת רבתי דאחד, דאע"פ שדלי"ת בעי לה שיעור יו"ד מאותו הכתב באורך ירכה, יש אחרונים המקילים אם יש בדלי"ת רבתי שיעור ירך דדלי"ת רגילה. כמו כן הכא, היות שיש לה שיעור ריוח פרשה סתומה למקום אחר במגילה, וניכרת הפרדת הטורים שיהא לה צורת שירה, היא כשרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה