רצועה של תפלין נחתכה קצת

רצועת תפלין נחתכה ממנה רצועת עור באלכסון, האם מותר להדביקה?

אם הקרע אינו מפריד את החתוך לגמרי, אלא עדיין חלק זה של הרצועה מחוברת מצד אחד, אע"פ שבמקום שנחתך נתמעט שיעור רוחב הרצועה [9 מ"מ מינימום], מותר להדביקה בדבק חזק שתשאר רצועה אחת בשיעורה הנכון.

אבל אם אותו עור שנחתך נקרע לגמרי ונפרד מהרצועה, וע"י כן נתמעט שיעור רוחב הרצועה במקום אחד. אם הקרע הוא במקום הקשר של יד או של ראש אין להדביקה, אלא יש להחליף את הרצועה. ואם הקרע הזה הוא בשאר הרצועה שלא במקום הקשר, בשעת הדחק יכול להדביקה, אבל מצוה לכתחלה להחליפה.

[עיין פרטי דין זה בשו"ע אורח חיים סו"ס ל"ג, ומבואר שם דיש ב' סברות להקל, א) דאין קשירת הרצועה פוסלת אלא במקום הקשר עצמה ולא בשיעור אורך הרצועה, ב) כל שנדבקת יפה שלא ניכרת בחוץ אינו פוגם 'קשר תם'. וכאן יש לצרף עוד המבואר בשו"ע רבינו סי' כז סעיף כא שבמקום שא"א להקפיד על שיעור רוחב הרצועה כו'].
ראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: קרע ברצועה שם כתבתי להקיל יותר מכאן.

שאלה בדין היכר ציר למרפסת

שאלה:  בתמונה פתח מהבית למרפסת, המזוזה קבועה לפי היכר ציר לכיוון הבית, כי הדלת נפתחת פנימה. במקרה זה אי אפשר לפתוח את הדלת מבחוץ כי אין שם ידית ורק נפתחת מבפנים, נמצא שאי אפשר לבוא מהמרפסת לתוך הבית, ורק מהבית למרפסת. האם במקרה זה יש להתחשב שהימין הוא דרך יציאה מהבית למרפסת, ולהפוך את מיקום המזוזה.

תשובה:  מצד סברת היכר ציר [כמנהג חב"ד - ע"פ הרמב"ם. משא"כ לפי שיטת רש"י בהיכר ציר] מוכח שהדלת שייכת לבית דוקא, וא"כ אע"פ שאי אפשר לבוא דרך פתח זה מהמרפסת מ"מ החיוב הוא מצד שהוא פתח של הבית. ואמנם שאלתו מקהה קצת את כח "היכר ציר" שהרי אינו ראוי לביאה מהמרפסת כפי שאלתו, נראה לי שבמקרה כזה יש לנו לצרף את סברת המרדכי [הובא בב"י סי' רפט] דאזלינן אחר חשיבות החדר, והבית חשוב יותר, ועל כן הכניסה הוא לבית, וישאיר את המזוזה במקומה ע"פ היכר ציר.
ואמנם אותו קושי יש גם לסברת המרדכי דאזלינן בתר חשוב, שהרי אינו ראוי לביאה מצד המרפסת כנ"ל, א"כ מה איכפת לי משתי הסברות 'היכר ציר' ו'חשוב'.
אינו כן, דלאחר שיוצא מהבית למרפסת, יכול לבוא מהמרפסת חזרה אל תוך הבית, ועל כן אין לומר שאין פתח זה ראוי כלל, מכיוון המרפסת. אלא שמצד סברת 'דרך ימין כניסה' הנזכר באחרונים, ודאי דרך ימין של הכניסה הוא מצד הבית למרפסת, אבל שתי סברות הנ"ל 'היכר ציר' ו'חדר היותר חשוב' מכריעים. כן נלע"ד.
אשמח לשמוע תגובות ודיעות נוספות בענין זה.

שתי שאלות בדיני מזוזה

פתח היוצא לחצר שאחורי הבית, ואין כניסה אחרת לחצר. ולפתח זה שני דלתות, א) דלת בטחון הנפתחת לתוך הבית, ב) דלת רגילה הנפתחת אל החצר.

שאלה א) בדלת הרגילה יש מנעול רק מצד הבית, וא"א לפותחו מן החוץ כי אין שם חור למפתח. האם אפשר לומר שזה מוכיח יותר מהיכר ציר על צד הכניסה, וקובע שה'פנים' הוא הבית, ולכן יש לקבוע מזוזה לימין הנכנס לבית [סברא זו נזכרת בספר פתחי שערים סימן רפט סעיף ג, ס"ק סב], או דבכל אופן אזלינן בתר היכר ציר.

שאלה ב) על דלת הבטחון יש רשת סורג (SCREEN) למנוע זבובים, ובחדר זה ישנים איש ואשתו. האם די בסורג זה, ליחשב ככיסוי על המזוזה.

תשובה:

א)  פשוט שאזלינן בתר היכר ציר של הדלת הרגילה העיקרת, לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס לחצר, ומה שכתב דיש מנעול רק מצד הבית, אדרבה זה סברא מוכחת שההיכר ציר לצד החצר נכון כי דלת זה הוא יציאה לחצר, שהרי אין כניסה מהחצר לבית כי הדלת ננעל לגמרי משם, כלומר אי אפשר כלל לבוא מצד החצר. [ודברי הפתחי שערים הנ"ל תמוהים בעיני].

ב)  נראה לי נכון שדלת רשת הסורג זה מכיון שהחורים צפופים מכדי להעביר זבובים, נחשב ודאי כיסוי ובצירוף בית המזוזה, יהא מותר להניח המזוזה שם אע"פ שבאותו חדר ישנים, דלכל הפחות חשיב שני כיסויים. לאפוקי סורגים רחבים שיש יותר מטפח אויר בין סורג לסורג, דנראה דלא מועיל לענין כיסוי, כי המזוזה ממש נראית לעין דרך חורי הסורג.

כ"ף פשוטה שאינה יורדת משיטת הכתב

הכ"ף ב'נפשך' היא קטנה קצת, ונראה שדינה שאלת תינוק אם יקראנה כ"ף או לא [אולי רי"ש. למעשה קרוב לודאי שתינוק יקראנה כ"ף, שהרי מ"מ ארוכה היטב מהראש, ואינה דומה כ"כ לרי"ש, ואולי יש לסמוך על זה אפילו שלא לשאול].

ויש כאן עוד בעיה, גם לאחר שיקראנה כ"ף, הרי ליד השי"ן ושאר אותיות התיבה - אינה נראית כאות ארוכה.
ונראה שזו אותה בעיה שכתבו האחרונים בתיבה "פן" שהנו"ן פשוטה ארוכה מספיק ביחס לעצמה, אך ליד הפ"א נראית כזיי"ן, והסכימו דמועיל תיקון להאריך הנו"ן (ואמנם יש לחלק דהרי כאן נראית כ"ף גם ליד השי"ן, אעפ"כ) נראה שאחר שאלת תינוק על עצם צורת הכ"ף, צריך להאריכה שתרד דוקא משיטת הכתב.

שאלה חמורה על ראש הזיי"ן

לי נראה שהזיי"ן הזה פסול, כי אין הגג עובר בצורה ברורה (לצד ימין) על הירך.

נתעבה גג הנו"ן פשוטה

בשתי התמונות אנו רואים אותה בעיה - הגג נתעבה ביחס לרגל. שיעור הראש של הנו"ן פשוטה הוא שליש או פחות [כלומר רביע] מאורך הירך. במקרים אלו, הגג אינו שליש אלא יותר משיעור שליש, אלא שלהיות שניכר היטב שהעיבוי הוא תוספת לגג ואינו עיקר הגג, נראה להקל לתקנו בגרירה, כדי להעמיד את הנו"ן פשוטה על שיעורה הנכון.

חי"ת משתי ווי"ן

חי"ת העשויה משתי ווי"ן, אע"פ שמשורת הדין אינו פסול. מ"מ כאשר סופר בצורה עיקבית עושה כן - הרי זו הוכחה שהוא חשוד שלא להיות סופר כשר, שהרי בכל סת"ם מלמדים סופר שתמונת החי"ת בצד שמאלו זיי"ן דוקא ולא וי"ו, וזה העושה מוי"ו ומזלזל [או שאינו יודע] במסורת הכתיבה, הרי זה חשוד .... וממילא מצוה לחפש פסול במזוזה או פרשיה זו.

הכתב הוא זול ביותר וחשוד מאוד.

בתמונה הראשונה ח' ב'חמץ', צד ימין שלה מין רי"ש ואינה כשרה לפי שיטת שו"ע רבינו [אבל לפוסקים רבים אחרים אין לפסלה משום כך], ולכן בכתב כזה זול - אינני בא בטענה משום בעיה זו.

נקודה קטנה בחלל הרי"ש

הווי"ן רחבים קצת - מועיל שאלת תינוק.

הרי"ש יש בה נקודת דיו באמצע חללה [תינוק קראה רי"ש] - נראה לי להחמיר ולפסול במקרה זה, היות שלפי דעת הרא"ש [ופסק כן בשו"ע] שיעור הנקודה של רגל שמאל כלשהו (אמנם ביאר בשבט הלוי שאין "כלשהו" ממש, אלא כל שניכר מעט נקודה, הרי כאן היא ניכרת).

אמנם יש קצת צד להקל, משום שהנקודה תלויה מעט באמצע חללה [ואינה ממש במקומה בצד שמאל] והיא קטנה, ותינוק קראה רי"ש. מ"מ למעשה לא נראה להקל כאן. ראה גם מה שכתבתי במאמר זה: טיפת דיו קטנה בתוך רי"ש

המ"ם נמרח קו דק עד קצה הקלף - אין כאן שינוי צורת האות, ומותר למחוק הלכלוך.

למטה הגדלת הרי"ש:

מ"ם סתומה שהיא עגולה מעט בפינותיה

המ"ם בתמונה הראשונה עגולה מעט בצד ימין, אבל בצד שמאל מרובעת בזוית, ואעפ"כ דינה שאלת תינוק כי מחמת שגוף האות צרה ודומה קצת לסמ"ך, התינוק עלול לטעות בה.

אבל בתמונה השניה המ"ם ניכרת היטב מחמת ריבוע גופה, ואע"פ ששתי הפינות ימין ושמאל עגולות מעט - פשוט שתינוק יקראנה מ"ם, ולכן מותר לתקנה.

זה ברור בשיטת שו"ע רבינו בסימן לו אות מ"ם, דו"ק. אמנם שיטת המקדש מעט, שכל שיש בה ב' פינות עגולות אבדה שם מ"ם ממנה. [ונראה דעתו דאפילו פינה אחת מעוגלת לבדה כבר נפסלה, ואין כאן מקום להאריך בביאור דבריו].

וי"ו - חסר בה שיעור אות

היו"ד יש בה צורת אות אבל היא גדולה [ארוכה] כמו כל אותיות השיטה - נוהגים להכשיר.

הוי"ו ראשה עבה ביותר ואין בירכה שיעור אות - פסולה, אע"פ שנראית כוי"ו, מ"מ צריך שיהא בוי"ו הירך עודפת בצורה ניכרת על שיעור ראשה, דאחרת אינה וי"ו כלל.

מ"ם פתוחה שהפגם סגור לגמרי

יש קצת אחרונים שפוסלים מ"ם כזו, ואין דעתם עיקר. אלא אחר שאלת תינוק יש להכשיר ע"י תיקון, שיוסיף דיו מעט להגביה גג הכ"ף וגג הוי"ו [החרטום] ובכך תיווצר פגם.

תוספת זו מודגמת למטה:

ה"א שירכה רחב כמושב

לדעתי מצוה לפסול ה"א זו, [אע"פ שאין הנקודה/מושב נוגעת לירך ימין] משום שכמעט סתומה לגמרי, ואין זה צורת ה"א. צורת הה"א שיש בה ירך שמאל, שהוא כעין ירך-רגל, אבל כאן היא ממש מושב גמור, וגם שסותמת כמעט כל חלל האות. 

נו"ן רחב אך כשרה

אע"פ שגגה רחב צורתה שמורה עליה בגלל משיכת המושב היטב, ואינה דומה לבי"ת כלל.

נו"ן פשוטה אינה ארוכה יותר מהאות שלידה

אני מסתפק האם חומרת האחרונים ב'פן' שהנו"ן פשוטה אינה יורדת למטה מהפ"א, נכונה גם כאן ב'למען' או שמא שאר התיבה מוכחת שהיא נו"ן פשוטה. וכן נראה עיקר.

נו"ן עם ראש גולם

הנו"ן אין לו ראש נפרד מהצואר - נראה שהוא גולם ופסול.

שינוי צורת האות

נראה לי שהדלי"ת הזו פסולה - משום שינוי בצורת האות. (גם הנו"ן של 'דגנך' - אינו מסומן - נראה לי פסול משום שדומה יותר לכ"ף. חבל שאיכות התמונה אינה הכי טובה). 

נראה לי שהנו"ן הראשונה של 'ושננתם' פסול, משום שינוי צורת האות.