ה"א נדמה לתי"ו

ההי"ן הללו פסולות משום שהן דומות יותר לתי"ו, מלה"א.

חי"ת שרגל אחת קצרה מהשיעור

רגל שמאל של החי"ת אין בה שיעור כמלוא אות קטנה, ביחס לעובי ראשה. על כן אין לה דין זיי"ן [אלא כמין יו"ד עבה], לדעת שו"ע הרב בסימן לו אות ח' (ע"פ מגן אברהם וכמה ראשונים) חי"ת שאינה מורכבת משתי זייני"ן או ווי"ן אינה חי"ת כלל. הרי זו פסולה.

מותר לתקן אריכות הירך שיהא בה שיעור הצריך, כי כנראה לא אבדה צורת החי"ת הנראה לעין, אלא שהתיקון קשה, שהרי אם יאריך רגל שמאל יצטרך כמו כן להאריך מעט רגל ימין, אבל צריך ליזהר שהיא תישאר מין וי"ו, כי אם תיהפך למין נו"ן פשוטה, קרוב שהיא פסולה מאותו טעם כנ"ל. ע"כ אפשר להעבות הראש ימין קצת, ולהאריכה קצת, וביחד עם אריכות ירך שמאל תהא להן שיעור אורך הצריך לשתי הרגליים הללו, כלומר מעט יותר משיעור מלוא אות קטנה, כדין הוי"ו וזיי"ן.

רי"ש מרובע פסול

שאלות על ממי"ם סתומות

 

המ"ם הזו (וקשרתם) - לדעתי יותר דומה לסמ"ך, ממ"ם !! 

המ"ם הזו (ושננתם) - צריך לשאול תינוק, כי יש בה קצת שינויים - היא צרה מאוד וגגה רחב, והפינות שלה אינן זויות גמורות אלא מעוגלות מעט. ראה הגדלה.

כ"ף פשוטה עם גג רחב

גג הכ"ף רחב מדי [ביחס לרגלה] היא מתחילה להידמות לרי"ש, וצריך שאלת תינוק.

שאלות על צדי"ם

גם אלו שאלות שהורדתי מהפורום לאנגלית:

הצד"י הזו פסולה, כי חיבור היו"ד הוא בכפיפת המושב. כך שאין הבדל מהותי בין הצד"י הזה לעיי"ן [וגם בכתב האר"י שהיו"ד הפוכה החוצה, הדבר הזה נכון].

הצד"י משונה כי חיבור היו"ד השמאלי אינו במקומו. אני מסתפק האם אפשר להכשיר ע"י שאלת תינוק, או שזה שינוי צורה גמור.

תיקון שלא כסדרן

הפרשה הזו הורדתי מהפורום לאנגלית.

הפרשה פסולה משום שהסופר תיקן והוסיף מלים - ברור שזה שלא כסדרן!

בעיות בכ"ף פשוטה

בגלל עובי הרגל של הכ"ף הוא מתחיל לאבד צורת כ"ף. נראה לי שעדיין צורה זו כשרה.

בכ"ף הזה נראה לי פסול - כבר אבדה צורת האות, בגלל חוסר פורפורציה מוחלטת.

הכ"ף האחרונה נראה לי שאלת תינוק, כי היא קצת קצרה וביחד עם עובי הירך, משתנה מעט מצורת כ"ף פשוטה.

עקב בי"ת לתוך חלל דלי"ת

הבי"ת נכנסת לחלל הדלי"ת, יש לכסות את הבי"ת ולשאול תינוק על הנשאר.

כעין זנב בתפלין בסוף הפרשה

הסופר מחק בסוף שורה, הריוח שנשאר הוא פחות מט' יודי"ן ולכן אין כאן חשש של ריוח פרשה [פתוחה] במקום שאין פרשה.

אבל שתי השורות האחרונות נכנסות, אם נצרף שיטה אחרונה של ריוח הפתוחה שאחר ימימה, והרי כאן תמונת זנב. יש בזה דיעות שונות בין הרבנים האם שייך בכה"ג, בעיה של זנב. העיקר להכשיר, כי ניכר שטעם הריוח בשיטה האחרונה הוא משום ריוח הפרשה, בפרט בריוח כל כך גדול כפי שנראה כאן אחר ימימה (ולא משום זנב).

חי"ת נדבקה לזיי"ן

בעיה מפורסמת!! החי"ת נדבקה תגה לתג הזיי"ן, כך שנוצרו שתי חיתי"ן, הימני [האמיתי] והשמאלי [ע"י הדיבוק] ואין זה כתיבה תמה, כי כל זוג היו כשרים כחי"ת, וגרירת ההפרדה הוי חק תוכות. (ראה אותיות הרב עמ' קמז, וילקוט הסופר במשנת הסופר עמ' נד, שמביאים הדיעות השונות בענין הזה, ושיש מכשירים לגרור הנגיעה. ונראה לי העיקר כסברת האוסרים).

מזוזה משונה, חשד שלא נכתבה ע"י סופר כשר

'מזוזה' זו העלתה בפורום באנגלית לפני כמה ימים:

***

לא רק שהמזוזה הזו פסולה משום שסופי השורות עשויים כזנב וקובה (מבואר בשו"ע יורה דעה סי' רפח).

זנב פירושו שלשה שורות שנכנסות פנימה כל אחת לפחות אות גדולה שלימה, כגון סופי השורות "וקשרתם, ולמדתם, ובלכתך, ביתך" - ד' שורות רצופות נכנסות כל אחת יותר משיעור אות גדולה.

קובה פירושו שלשה שורות בולטות החוצה, כגון "את, יבולה, לכם, וקשרתם",

קשה לי להניח ששום סופר יעשה דבר כזה בכוונה שהרי אם ידע שיפסלוהו למה עשה כן?

והרי ברור שה'סופר' כאן עשה זיג-זג זה בכוונה.

שימו לב לעוד שתי שינויים מהנהוג בכתיבת סת"ם - א) חיבור ראש האמצעי לשי"ן אינו לצד שמאל למטה כפי שצריך, אלא לאמצע קו הוי"ו השמאלי. ב) החי"ת עשה את הגג ישר כרש"י - באף עדה [פרט לעדת התימנים, וכמדומה לי שהכתב הזה אינו כתב תימני] לא נהוג לכתחלה לעשות כן, אלא חי"ת המורכבת משתי זייני"ן או זיי"ן ווי"ו -

מסקנת האמור שמי שעשה מזוזה זו לא התכוון לכתוב על פי המסורה כלל, ודי למבין...

כדאי לשים לב לשינויים הללו, כי לפעמים יופיעו רק חלקם, וממילא ה'מגיה' צריך להתעורר בחשד לגבי כשרות מזוזה. ראה דוגמא הבאה:

במזוזה זו בשיני"ן החיבור של קו האמצעי הוא לקו השמאל שלא כדין דלכתחלה, אמנם אי אפשר לפסול משום זה. אך החשד שלי התעורר, מצאתי הפסק בבי"ת המסומנת.

יש לי כלל גדול כאשר לא ברור "חזקת הכשרות" של המזוזה, ונמצאו פיסולים שמותר על פי דין לתקנם, איני מתקנם - הנח למזוזה להשאר בפיסולה, אין שקר לומר שהמזוזה פסולה, ואינני מורה על התיקון, אלא ישאר כמו שהיא.

רי"ש עם הפסק ניכר ברגל

יש הפסק ניכר בירך הרי"ש, ולא נשתייר בו שיעור מלוא אות קטנה בחלק העליון. מכל מקום כל שתינוק יכירנו כרי"ש, בצירוף החלק התחתון, מותר לתקנו [זה פשוט לשיטת רעק"א המתיר לתקן בתפלין הפסק ניכר להדיא, וכן דעת שו"ע רבינו סי' לב סעיף ל. ולא כשיטת הפמ"ג שמחמיר לפסול הפסק ניכר להדיא, כמבואר במשנה ברורה סימן לב ס"ק קכב.
ובתמונה השניה נראה לי שמותר לתקנה אף לשיטת הפמ"ג, דמבואר במשנה ברורה שם ס"ק מ דאם הירך קצר מעט משיעור מלוא אות קטנה והתינוק מכיר היטב האות, מותר לתקן בתפלין חסרון זה, וכמו"כ כאן בתמונה השניה היא נראית ודאי כרי"ש, גם ללא התוספת שלמטה. אבל התמונה הראשונה אין בחלק העליון לבדה צורת רי"ש כלל, ולכן לפי הפמ"ג תיקונה הוא כתיבה שלא כסדרן.]

תי"ו ודיו בחללה

בתי"ו נתמלא חלק החלל העליון מחללה בדיו, נראה שזה עדיין כשר כי לא בטל צורת האות, ומותר לגרר הדיו הזה החוצה.

אם היה מתמלא יותר דיו [עד מקום כפיפת הרגל] היינו מגיעים לפסול, שבטל צורתה.

אסור למשוך ראשי שעטנ"ז ג"ץ !!!

אסור למשוך ראשי שעטנ"ז ג"ץ !!! זה מקלקל צורת האות.

דיבוק קו"ף לוי"ו

נגיעה מהקו"ף לוי"ו - יש כאן שאלה של מ"ם. צריך לשאול תינוק - אם יקראנו מ"ם, צריך למחוק הקו"ף [הגג שלו] והוי"ו [כולו] וכל מה שכתוב אחריה אינו כסדרן. ואם יקראם קו"ף ווי"ו, מותר לגרר הנגיעה.

שינוי גודל קשר של ראש - האם מחייב ברכה

שאלה:  כבר בירך והניח תפלין, ובאמצע התפלה הרגיש שהקשר של ראש גדול מדי ועליו להקטינו, הסיר את השל-ראש והקטין למדתו. האם צריך לברך על השל-ראש ["על מצות תפלין"] או שמא עדיין הברכה הראשונה שבירך עולה לו?

תשובה:  אם מתחילה שיעור הקשר היה כשר, ורק תיקן מידתו לשפר את הנחת הראש, פשוט שלא יברך שוב, כמבואר בשו"ע רבינו סימן כה סעיף לא "אבל אם הוא בעצמו הזיזן ממקומן והיה בדעתו לחזור ולהניחן .. מיד .. אין צריך לחזור ולברך".

אבל אם שיעור הקשר הראשון היה גדול כל כך שלא היה כשר, נמצא שלא הניח עדיין הראש כלל, והרי מכיון שהרגיש זה לאחר שסיים הנחתן והסיח דעתו מברכתו תחילה, כי חשב שכבר נסתיים הפעולה שעליה בירך, (ובלשון רבינו שם סעיף לג) "כבר נגמרה המצוה השייכה לברכה שבירך עליהם תחילה וכשמחזירן למקומן מקיים מצות תפלין פעם ב' [וכאן פעם ראשונה] ולכך צריך לחזור ולברך". וכן נראה מדעת הביאור הלכה (סי' כה סעיף יב, ד"ה נפסק הקשר, עיין שם).

ולכן צריך לברך "על מצות תפלין" כמבואר בסימן כו, בדין מי שמניח תפלה של ראש לבדה.

ואם ספק לו האם המדה הראשונה היתה כשרה, נראה דספק ברכות להקל, ולא יברך.

בעיות חמורות ברווחים, ועוד שאלות

למטה המזוזה הזו עם סימון הבעיות

נפשך - ריוח מדי בין הנו"ן לפ"א (לכאורה שאלת תינוק, קשה מאוד לתקנה).
מצותי - היו"ד רחוקה מהמלה ולכאורה פסולה. מועיל תיקון לקרב גג התי"ו ליו"ד.
ומלקוש - הוי"ו קצת קצרה ובעיקום - שאלת תינוק אם לא יקראנה יו"ד.
את יבולה - קרובות מדי זו לזו. צריך לגרר מעט מגג התי"ו.
נפשכם - התיבה הזו פסולה בגלל הריוח. איני רואה אפשרות לתקנה (אולי ע"י עיבוי גב הפ"א ??).
הנו"ן [ב'למען'] פסולה לפי שיטת שוע"ר והרמ"א, ששיעור לא נכון באותיות הפשוטות פוסל. כאן בגלל עובי הגג הרי רגלה רק כפליים מגגה, והיא שיעור זיי"ן. (מותר לתקנה אחר שאלת תינוק, ע"י הארכת הרגל מעט)

עוד שאלות במזוזות

נו"ן - שאלת תינוק אם אינה בי"ת.

מ"ם ראשונה - כשרה אע"פ שחללה צר ביותר.

מ"ם שניה - שאלת תינוק אם אינה דומה לסמ"ך.

תי"ו - רגל שמאל אינו ניכר כפיפת [סיבוב] המושב - צריך תיקון.

סמ"ך - גגה עובר כפליים מעבר לסתימה - כשרה בדיעבד.

צד"י פשוטה - ראש ימין רחב ביותר, כשר בדיעבד.

מ"ם - שאלת תינוק.

יו"ד רחב ביותר כרי"ש - שאלת תינוק.

מ"ם - כשר בדיעבד. מותר לגרר מעט מחללה.

נו"ן - שאלת תינוק.

מ"ם פתוחה - אם החרטום מגיע כנגד המושב כשרה וראוי לתקנה, ואם אינה מגיעה עד כנגד המושב פסול. ונראה דאם תינוק יקראנה מ"ם, מותר לתקנה גם בתפלין ומזוזה.

מ"ם סתומה - כדאי לשאול תינוק. 

שאלות במזוזה

הזייני"ן ב"מזזות" יש להם סיבוב כעין נו"ן הפוכה - אין לפסול.

הוי"ו גולם בלי ראש - פסול.

הזייני"ן - כנ"ל. 

המ"ם הזה נראה לי לפסול.

ריוח בתוך תיבה, ועוד שאלות

הגדל את התמונה

אל"ף חיבור נקודה העליונה לקצה הגג - כשר בדיעבד

כ"ף יש בה כעין ריבוע למטה - שאלת תינוק (אם לא יטעה בה כבי"ת)

תי"ו רגל ימין קצר מאוד - כשר בדיעבד כאשר נשתייר בה מלוא אות קטנה (פשוט שמצוה לתקנה)

ריוח בתוך התיבה "מזו זות" חייבים לתקן, אין להכשיר בלי תיקון. התיקון - להעבות מעט רגל הזיי"ן וראשו לצד ימין [בזהירות גדולה !!]

למ"ד נכנס מעט לחלל כ"ף

קצה גג הלמ"ד נכנס לחלל הכ"ף. יש לשאול תינוק ע"י כיסוי כל מה שחוץ לחלל הכ"ף, ואם יטעה לקרותו ה"א פסול. כמדומה לי שבמקרה כזה ברור שתינוק יכיר את הכ"ף. למטה תמונה של השטח המסומן לבדו -

תג נכנס לחלל הכ"ף - יש לכסות ולשאול כנ"ל.

נקודה תחתונה באל"ף - לא קו

כדאי להגדיל לתמונה יותר טובה

באל"ף - לא למשוך את הנקודה התחתונה כל כך, הנקודה הזו צ"ל נקודה ולא קו רוחב. גם לפי קבלת האר"י שתמונתה דלי"ת קטנה הפוכה, היא קטנה, כעין נקודה וכעין גודל גוף היו"ד [ולא הרבה יותר מזה כעין גג דלי"ת ממש או רי"ש קטנה].

נקודה = גודלו כשיעור גוף היו"ד, או פחות או מעט יותר.

קו = אורכו לגובה השיטה כשיעור שתי קולמוסים או פחות מעט או יותר, וכן [קו או גג] לרוחב השיטה כן שיעורו.

נקודות האל"ף גם העליונה והתחתונה צריכות להיות בשיעור "נקודה".

האל"ף האחרונה מסומנת כי הנקודה העליונה שבה קצת מעין גולם, אלא שעדיין יש לה צורת נקודה ומותר לתקנה.

כעין נקודה נוספת בפ"א

חלק מהפאי"ן עשה הסופר [הוסיף בחלל] בליטה מצד ימין כנגד הנקודה, וכעת נראית כעין פ"א עם שתי נקודות.

הסופר מנסה ליצור מין בליטת עקב "מודרנית" על פ"א ספרדית (שאין בה בליטה של עקב כלל).

סביר להניח שלא נשתנה צורת האות הנראית לעין הקורא, ואין אפשרות לפסול. אך זה עומד בניגוד למבואר בשו"ע רבינו ריש סימן לו שאין לסופר להמציא צורות חדשות לאות, אלא לכתוב רק ע"פ המסורת בצורות האות (והוא הנקרא בלשונו שם "כתיבה תמה לכתחלה").

פסולי ריוח בין התיבות או בתוך התיבה

 אין מספיק ריוח בין התיבות על לבבכם, צריך לשאול תינוק על הרווחים כאן.

אין ריוח בין בכל לבבך, הוא פסול עד שיתקן. ואפשר לתקן ע"י קירוב הכ"ף ללמ"ד, והלמ"ד לבי"ת.

יש ריוח יותר מדי בין השי"ן למ"ם וזה נראה כשתי תיבות 'הש' 'מים'. בדיעבד ודוחק אפשר לתקן ע"י עיבוי השי"ן והמ"ם.

בי"ת פסולה - גופה כ"ף

הבי"ת השניה של לבבכם פסולה, גופה ממש כ"ף, אלא שיש בה מין עוקץ שעשוי להטעות שהוא עקב הבי"ת (ולכן פסולה גם לכ"ף, כי אינה "כתיבה תמה" ואינה בי"ת או כ"ף כשרה).

הפסקים קטנים באותיות

ישנם הפסקים קטנים ביו"ד ובמ"ם - מותר לתקנם בתפלין ומזוזה, כי לא נשתנו צורת האותיות.

בחי"ת בין החוטרא להוי"ו יש הפסק דק - מותר לתקנו. (הכתב מאוד מאוד גרוע, ורק הבאתי הציור בשביל ההפסק)

דלת הזזה מוגבה מהרצפה, ולא נעשה מתחילה למטרת פתח

[את התמונה הוספתי מהפורום באנגלית, והוא אינו משקף לגמרי את השאלה עצמה, רק בצורה כללית]
שאלה:  פתח עם דלת הזזה, בין הבית לחצר, שגבוה [המפתן שלו] מהרצפה [של הבית והחצר] כ25 ס"מ. הוא נבנה מתחילה כחלון גדול של הסלון של הבית, בצד ימין של דלת הזזה זו נמצאת דלת הכניסה האמיתית של הבית, והדלת הזזה היתה אמורה לשמש כחלון, אך בפועל נכנסים דרכה לבית יותר מאשר דרך הדלת האמיתית. האם חייב במזוזה?

תשובה:  מצד הגובה אין בו פטור, ואם היה פתח רגיל אע"פ שגבוה מהרצפה עד עשרה טפחים ונוח להשתמש בו היה חייב במזוזה.

אבל הבעיה השניה - שמתחילה נעשה לחלון ולא לשם פתח [מעבר ודלת] היא בעיה, שהרי פתח ושער שלא נעשו מתחילה לשם שער פטור ממזוזה. וכאן הבעיה, האם הרגל השימוש משנה קביעה הנ"ל, או שעד שלא נעשה מעשה בפועל לשנות את הפתח עדיין במתכונתו הראשון הוא.

לכן נראה לי שיש לקבוע מזוזה בלי ברכה בפתח זו, על ימין הכניסה לכיוון הבית.

ירכיים קצרות, חרטום מ"ם קצר

רגלי התי"ו מימין קצרות, ובקושי מגיעות לכפיפת רגל שמאל. וכן בה"א רגל ימין בקושי מגיע לנקודת שמאל - מ"מ כשרות בדיעבד, כי יש בהם שיעור ירך [כמלוא אות קטנה, כמבואר בשו"ע]. כמובן מצוה לתקנם שיהא שיעור ירך שלם.

המ"ם החרטום קצר - אם הוא מגיע כנגד המושב [שראוי לסתום] כשר, ואם אינו מגיע פסול (ראה ביאור הלכה), ומ"מ נראה לי שמותר לתקנו בתפלין ומזוזה אף שלא כסדרן, משום שבודאי תינוק קוראו.

וי"ו גולם

 

הכ"ף יש לו יציאה כמו עקב - שאלה אם זה אינו בי"ת. צריך לראות את זה במציאות!

הוי"ו הוא גולם ופסול, אין לו ראש ברור, אלא קו נטוי מעט באלכסון.