תצלומי תפלין מכתב ליובאויטש [כתב המיוחס]

תצלומים הללו של תפלין שנכתבו ברוסיה [בהשערה פשוטה (ללא מחקר מעמיק) נכתבו לפני כמאה שנה], קיבלתים מר' דוד מרואני, ותודתינו לו על כך.

למטה תמונת פרשת שמע של ראש, מתפלין אחרות, אף היא מכתב המיוחס:

נגיעה/קרוב לנגיעה בשם

היו"ד קרוב מאוד לנגיעה בכ"ף בשם. [אי אפשר להחליט דבר כזה ע"פ התמונה בסקן, אלא מה שקובע הוא מה שנראה בדיוק לעין רגילה במציאות].

אם לעין רגילה נראית נגיעה [אע"פ שבזכוכית מגדלת וכדומה, נראה ברור הפרד משהו ביניהם] דינם כנוגעים ואינם מוקפים גויל [ופסול עד שיתקן], וחייב לגרור ביניהם, ואף בשם ק' חייב לגרור הנגיעה כדי להכשירה. ואם לעין רגילה נראין מופרדין פשוט שכשרים [ואע"פ שבזכוכית נראית נגיעה דקה מן הדקה, כי הכל הולך אחר ראיית העין הרגילה].

גם אם היתה נגיעה זו קורה אחר גמר כל הכתיבה, מ"מ אינם מוקפים גויל ופסולים (ודלא כסברת המקילים בכך, דחסרון היקף גויל אחר הכתיבה אינו מעכב, דלא נאמר "היתר חסרון היקף גויל אחר הכתיבה" אלא לענין נקב, ולא לענין נגיעת דיו ממש של אות אחת לחברתה), ולכן חייב ומותר לגרור. ואין להחמיר משום קדושת השם [שלא לגרור, אלא לגנוז וכו'], דכל שצריך לגרר כדי לתקן ולהכשיר, העיקר כסברת החתם סופר שאינו בכלל מחיקה ואיבוד שם ק', אלא תיקונה.

עוד שאלות כ"ף, בי"ת

הכ"ף הזו פסולה, יש לה עקב ברור של בי"ת, והרי זו [לכל הפחות] דומה לבי"ת. (אם היתה צריכה להיות בי"ת, היינו דנים בה ע"פ קריאת התינוק, אם להכשיר ולתקן או לפסול).

הבי"ת הראשונה יש בה עקב ברור אע"פ שהיא עגולה למטה [הגדל לתמונה יותר ברורה].
היא כשרה, שהרי ניכרת היטב צורת בי"ת עם עקב, ואע"פ שסוף העקב עגול, מ"מ היות שבולטת היטב וצורת האות ניכרת כשרה.

אמנם לכתחלה צריך לרבעה ממש, ולכן יש לתקן לכתחלה צורת הבי"ת הזו בריבוע עם זוית סיום העקב.

הבי"ת המסומנת [הגדל תמונה] שאלת תינוק, ואע"פ שיש לה עקב ברור מ"מ הוא מעוגל כמו חצי גב הכ"ף.

שאלת תינוק באות בי"ת הדומה מעט לכ"ף

לפני שבוע שאל הרב עזרא על אות בי"ת שהיא מרובעת למטה אך בלי עקב: "האמת שלא שייך כ"כ לשאול תינוק כי בחדר מלמדים שהשנוי העיקרי בבי"ת לעומת כ"ף הוא העקב. ואולי משום כך יהיה דין הב' כדין ח' שלא מתיחסים לתינוק מאחר שלא הורגל בח' כזה, ובמיוחד שרוב הפוסקים מכשירים [בבי"ת עם זוית]. האם למעשה אפשר לתקן בי"ת כזה בלי לשאול תינוק"?

בי"ת בלי עקב

נראה לענ"ד שיש להחמיר בבי"ת מרובעת לגמרי בלי עקב כלל, משתי טעמים.

א.  אמנם נראה דעת הרבה אחרונים דבי"ת מרובעת בזויות למעלה ולמטה ואינה עגולה כלל כשרה, וכן כתב מפורש במשנה ברורה בשם חתם סופר (יו"ד סי' רסה) דמכשיר בי"ת בלי עקב. מ"מ נראה בדעת שו"ע רבינו דהעקב מעכב בבי"ת.

וזה לשון רבינו "בי"ת .. צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף". ואמנם כבר התחבטו בכוונת לשונו, ונראה עיקר הפירוש שיש להקפיד בתג שלאחריה [לא אמר 'זוית' אלא 'תג' – זוית היא ריבוע לבד, ותג הוא תוספת על האות] כלומר העקב נקרא תג, ולא סגי בזוית המרבע האות לבד. אלא צריכה הבי"ת גם בליטה כלשהו החוצה מהריבוע הנקרא תג. (ומה שכתב "לרבעה" דהיינו שישמר ריבוע האות גם אחר העקב והתג, ולא תהא עקב עגול מאוד). וכ"כ בס' משנת הסופר בדעת רבינו, וגם ע"פ המקדש מעט.

ומה שכתב רבינו אח"כ שצריך להיות לה עקב עב וטוב מפני הסוד. היינו עקב עב וטוב, אך עקב [כלו' תג – תוספת] כלשהו, הוא מהדין בצורת הבי"ת.

דו"ק לשון רבינו באות כ"ף "אבל אם עשה [זויות] למעלה ולמטה הרי זו דומה לבי"ת ופסולה". זויות למעלה ולמטה דומה לבי"ת, אך אינה בי"ת ממש!! כי הבי"ת ממש יש לה עקב.

ב.  גם לשיטת הפוסקים דבי"ת המרובעת בזויות למעלה ולמטה היא בי"ת כשרה, נראה לי דאם תינוק רגיל אינו קוראה אינה כתיבה תמה [לכל הפחות לשיטת הרמב"ם סוף פרק א בהל' תפלין, דכל אות שאין התינוק קוראה וכו' כלומר אינה כתיבה תמה].

ולכן בי"ת מרובעת בזויות לבד, שהרבה תינוקות קוראים לה כ"ף, אזי אע"פ שמבחינה הלכתית הבי"ת מושלמת בזויותיה, מ"מ היות שהתינוקות הורגלו בבי"ת עם עקב דוקא, כבר אינה כתיבה תמה.

הנקודה השניה כנראה שהיא שנויה במחלוקת הפוסקים הראשונים, כי נראה לי שיש מחלוקת עצומה בין הרמב"ם ופוסקים אשכנזים בהגדרות צורת האות וכתיבה תמה.

ג.  הנפקא מינה בין שתי הנקודות הנ"ל. לפי הנקודה השניה, היות שתינוק אינו מכירה היא פסולה כי אין לה צורת אות, וממילא תיקונה בתפלין ומזוזה הוי שלא כסדרן. משא"כ לנקודה הראשונה אע"פ שלדעת רבינו בי"ת שחסר בה לגמרי תג העקב אינה כשרה, מ"מ אם תינוק קוראה בי"ת מותר לתקנה גם בתפלין ומזוזה, מדין כתיבה מועטת המבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף ל (כדין פירוד יוד"י האל"ף ושי"ן וכו' וחסרון קוץ רבינו תם ביו"ד, שמותר לתקנם גם שלא כסדרן).

ד.  ומעתה לשאלת הרב עזרא, לדעת המשנה ברורה שהיא כשרה בלי תיקון בריבוע לבד, יש מקום לומר דלא צריך היכר תינוק. ונשאר רק שיש להסתפק האם מה שטועה בה תינוק [ככ"ף] מעכב.

אמנם לסוברים שתמונתה הנכון עם עקב אפילו לעיכובא כנ"ל, (ואפשר אף לסברת המשנה ברורה הנ"ל, מכל מקום מודה דלכתחלה צריך עקב ותג בולט כלשהו מהזוית) פשיטא שחשיב עכ"פ שינוי במקצת מצורתה (ולא הכשיר אלא אם כן תינוק מכירה כבי"ת).

וכמבואר בבית יוסף וכל האחרונים באות וי"ו שאע"פ שעשה ראשה מרובע אינה פוסלת, מ"מ טוב שלא לעשות כן שמא תידמה לתינוק כזיי"ן ותיפסל, עיין שם. חזינן, דשינוי מעט אע"פ שאינו פוסל מצד עצמו, אם תינוק יטעה בה מחמת שינוי זה יפסול האות.

לכן נראה ברור, היות שלא נוכל לומר למעשה - דבי"ת מרובעת לבד בלי שום בליטה ניכרת כעקב, זוהי תמונה כשרה בפשטות, עכ"פ אם תינוק טועה בה וקוראה כ"ף אזי היא פסולה, משום דאינה כתיבה תמה.

ואין לדמות זה לחי"ת דחטוטרת המבואר בראשונים שתינוק אינו מכירה, דהתם מפורש בראשונים דאף חי"ת כשרה ממש טועה בה, ממילא אינו מכיר אות חי"ת [של סת"ם] כלל, משא"כ בי"ת שלימה עם עקב כל תינוק מכירה, וכן מכיר היטב ההבדל בינה לכ"ף. ממילא קרוב לומר שזה שתינוק טועה בבי"ת כזו [מחמת שינוי מעט בצורתה הנכונה] דינה כוי"ו עם ראש מרובע הנ"ל, דנפסל.

שאלה על מ"ם פתוחה

במ"ם זה יורד קו שכמעט סוגר את חלל הכ"ף. היות שצורת המ"ם כאן ברורה, היא כשרה ומותר [וצריך] למחוק את הקו המיותר.

נשאלתי: מה היה הדין אם היה סוגר קוץ דק זה עד המושב?

תשובה: המ"ם היתה פסולה כי היא גם סתומה, ולא יועיל שאלת תינוק, דבין כה אינה כתיבה תמה. ואופן תיקונה - אם קרה קוץ זה אחר סיום האות, לבטל האות מ"ם מצורתה. ואם קרה בעת כתיבת הכ"ף עצמה, הוי כתיבה בפיסול, וצריך למחוק אותה החלק מהכ"ף שנעשה בפיסול, וכל החרטום שנכתב אחריה. ואם זה קרה אחר סיום הכ"ף ולפני כתיבת החרטום, די לגרור כל החרטום שנכתב בפיסול.

שאלות

סליחה על האיכות.

גימ"ל - הרגל קו משוך בשוה.
תי"ו - עוקץ גבוה בולט מרגל שמאל כלפי הגג - צריך לתקנו.
יודי"ן - משוכין מדי לרוחב השיטה, כשרים רק בדיעבד.
עיי"ן - קוץ בולט מסוף מושבו, מתחיל להדמות לשי"ן. יש לשאול תינוק, ואם קוראו עיי"ן צריך למחוק הקוץ הזה.

רי"ש קרוב לדלי"ת

הרי"ש כמעט מרובע. אלא שחסר מעט בריבועו (המדויק - כלומר זוית מושלמת), נוהגים להכשירו כרי"ש [אפילו ללא תיקון] משום שכולם, מבוגר ותינוק כאחד קורין אותו רי"ש ללא היסוס.
דוגמא נוספת לרי"ש כזו ["ובשעריך"]:

תינוק פסל את הנו"ן

תינוק קרא לנו"ן הזה - גימ"ל, ופסלה.

פסולי בי"ת, יו"ד

מזוזה גרועה - הבי"ת באמצע פסול, בטלה צורת האות.

אבל גם הביתי"ן למעלה [המסומנים, "בין" "בשבתך" - הגדל לתמונה יותר ברורה] כמעט כפי"ן. צורתם כ"ף מושלמת רק הוסיף מעט בליטת תג. אני מסתפק האם הן כשרות, כי עיקר צורת הגוף כ"ף, ובודאי א"א להכשיר ללא שאלת תינוק.

היו"ד "וימי" הוא גוף וקוץ לבד, חסר לו איבר - או רגל או גוף !!!

אמנם רבים מקילים לתקן משום שתינוק קוראו, אבל לענ"ד זה רק מתאים לסברת המקדש מעט וצ"צ המתירים תיקון גולמי אות, אבל למשנה ברורה שפוסל תיקון גולם בתפלין ומזוזה [משום שלא כסדרן], ק"ו ביו"ד זה שהוא ממש גולם, תיקונו הוי שלא כסדרן.

גימ"ל שראשה אינו בולט שמאלה

הגימ"ל הזה ראשו הפוך, כלומר פונה רק לימין ולא עובר על הקו שמאלה. מ"מ נראה לי פשוט שמותר לתקן צורתה (כי ניכרת היטב כגימ"ל).

ראה מה שכתבתי בענין זה תחת התוית "ראשי אות הפוכים" [בתחתית הכתבה מופיע תוית זו והקלק עליה, והיא תפתח את כל הבלוגים בנושא זה], ובפרט כתבה זו פורום לנושאי סת"ם: ראשים הפוכים

(דוק שאין לדון כל "ראש הפוך" ביחס שוה - לענין האם אפשר לתקנו בתו"מ).

בי"ת בכתב המיוחס עגול

הבי"ת המסומנת - אם נתבונן בצורתה נראה שאין לה עקב כלל אלא גבה עגולה ממש מאחוריה [בחציה התחתון], ואם כן היא כ"ף.

גליונות צרים

כל הצילומים האלו הופיעו כאן בפורום (תוספת החיצים הם שלי).

השאלה זה האם אפשר לצאת מתוך הנחה שכל המקומות שמסומנים (עם חץ אדום) הם הסוף של הקלף? אם כן, רואים שר' ראובן לא הקפיד להשאיר רווח של "חצי ציפורן" מעל ראשי ה-ל' ומתחת לרגלי ה-ך' וה-ן' כמו שכתוב בשו"ע ש"יש לחוש לדבריהם לכתחילה". אמנם יש כל מיני תירוצים שבזמנם לא היה שפע של קלף וכו', אבל את זה (נלע"ד) אפשר לתרץ על האורך של הקלף, שלכן כתבו את ה"של יד" על 2 חלקים (כמו שלכאורה מובן ממה שמסומן בחצים הירוקים), אבל לא נראה לי שתירוץ זה תקף גם לרוחב של הקלף, שהרי אפשר לשרטט שורות יותר צרות ע"ח הגליונות.

ולכאורה רואים את זה גם גם בפרשיה של התפילין של הריי"צ (בצד התחתון).

 

ואם זה באמת כך אז אפשר לבקש מהמשרטט להקטין מעט (בשל יד) את הגליונות ולהגדיל את השיטין ע"מ להקל על הכתיבה (כידוע למתעסקים בזה שבמידות האלו כל עשירית מ"מ הוא חשוב ביותר), ולדוגמא ברוחב 38 מ"מ אפשר לעשות שכל שיטה יהיה 4.9 מ"מ, גליון העליון 4 מ"מ והשורה התחתונה כולל הגליון 4.6 מ"מ ואז תהיה הכתיבה ממש תענוג (ביחס למה שיש עכשיו שזה 4.75 מ"מ לשורה). ואם כל זה יהיה מקום ל-ד' רבתי כדבעי עם כל התגים.

זהירות - עקב הבי"ת

בעיה כאובה שכתבתי עליה כמה פעמים - יש להקפיד על עקב ברור לבי"ת. גם לסוברים שאינה מעכבת, וריבוע גמור של הבי"ת למטה כשר בדיעבד, או כל שניכר היטב צורת הבי"ת שאינה כ"ף דיה, מכל מקום כל זה אינו לכתחילה אלא בדיעבד. לכולי עלמא תמונת הבי"ת צריכה להיות עם עקב ברור.

כדאי להגדיל

שתי התמונות הראשונות הן כתב אדמו"ר הזקן, והביתי"ן המסומנות אין העקב ברור. אמנם ניכרת בליטה כעין עקב, אבל בגלל שאין שבירה ברורה המפרידה בין גב האות לעקב שלה, היא גם דומה [בחציה תחתון של האות] למעין כ"ף. [לא באתי כאן לפסול, אלא להזהיר על כתיבה תמה לכתחלה הדרושה. גם אם יאמרו שניכר היטב שהן בי"ת, מכל מקום אני מזהיר על כתיבה תמה לכתחלה]

שתי תמונות האחרונות הן בכתב אר"י ובית יוסף. לראשון - אין עקב בכלל, ובשני - אי אפשר לקרוא לעוקצים הללו עקב. אמנם רוב הפוסקים מכשירים ביתי"ן הללו, אך אינן לכתחלה כנתבאר קודם.

המתייג מקלקל

המתייג לא איכפת לו או שאינו יודע מה עושה - הוא מקלקל את צורת האותיות, בתוספת תגין עבים ומעבה את גובה ראשי האות.

בנוגע לעיי"ן [ועצר] נראה שבדיעבד לא פסל. במקרה של נו"ן [ונתן] אינני יודע בבירור פסול לפסול את הנו"ן, וצ"ע.

אך הנו"ן פשוטה של "תתן" [בתמונה הראשונה] פסולה [לדעת הרמ"א ושו"ע רבינו] שרגלה [מדדתי] בערך פי שתים לבד מהראש ולא יותר, וזה ממש שיעור זיי"ן !!

בי"ת עם עקב משוך ביותר

הבי"ת הזו אינה לכתחלה, שהרי העקב הוא חצי מהאות. אולם לפסול אי אפשר משום שתינוק בודאי יכירנו. וצריך לתקנו [כל מה שאפשר, כלומר ע"י עיבוי צד ימין של הבי"ת, על חשבון בליטת העקב] להיטיב צורת האות.

אבל אם העקב היה רוב המושב, כלומר בולט יותר ימינה ממה שהמושב בולט תחת הגג שמאלה, נראה שיש לפסול.

דוגמאות נוספות:

שאלות

המ"ם סתומה - משונה מעט, ואין לה זויות חדות בקצותיה למטה - שאלת תינוק, וראוי לתקן במדת האפשר.

הטי"ת - כפיפתה עמוקה ומגעת כמעט עד המושב - לפי הביאור הלכה שאלה חמורה ולדעתו יש פוסלים הטי"ת. לדעת שו"ע רבינו כשרה, אף שאינה צורתה לכתחלה.

הבי"ת - גגה צרה ביחס למושבה, בדיעבד כשר.

המ"ם - שאלת תינוק ותיקון.

צד"י פשוטה

הצד"י פשוטה דומה קצת לטי"ת, ולכן חייבת שאלת תינוק.

הכפי"ן - קצת צרים ועבים - ראוי לשאול תינוק עליהם.

בעיות בחי"ת

החי"ת - הוי"ו שלה ארוך יותר מהזיי"ן - צריך לתקנה.

גם בחי"ת זו אותה בעיה, הזיי"ן ארוכה כעין נו"ן פשוטה. לדעת שו"ע רבינו זה פסול, משום שאינה צורת ב' זייני"ן אלא צורה חדשה. [נראה לי, היות שתינוק יכיר אות זו לחי"ת עכ"פ מותר לתקנה ע"י הוספת דיו גם בתפלין].

המ"ם סתומה - עקומה ושאלת תינוק אם לא יטעה בה כסמ"ך.

החטוטרת גבוה מאוד. מנהג העולם להכשיר. אך נראה לי שגם זו אינה כשרה לדעת שו"ע רבינו [משום שינוי צורה], ואין להקל למי שנוהג כפסקי שו"ע רבינו.

זיי"ן והרגל כפופה מעט

שאלה זו קורה הרבה בכתב המיוחס - בגלל צורת עשיית הרגל על ידי פתיחת קו קעורה, נוצרה לנו"ן דימוי למושב הנו"ן.

במקרה שלפנינו יש לשאול תינוק ולנהוג על פיו, ואין לפסול, משום שאינה נו"ן ממש. 

רגלים ישרות שעשאום כפופות

רגל ימין של התי"ו כפוף לימין מעט, ודומה כאילו יש בתי"ו שתי רגלים כפופות.

רגל הזיי"ן כפופה לאחור ודומה מעט לנו"ן הפוכה - בשתי המקרים היות שניכרת יותר צורת האות הצריכה [בזיי"ן הוריתי לשאול תינוק] ואילו הכפיפה הוא מעט. בתי"ו רגל ימין אינו כפוף ממש כמו כפיפת רגל שמאלי, ובזיי"ן אין הכפיפה מספיקה לנו"ן כפופה, יש להתיר לתקנם.

צורת פתח ללא סף שמאל וללא משקוף יורד

המזוזה קבועה על סף [מזוזת שער] ימין, ואין כנגדה סף שמאל [אלא רק קיר פשוט של אורך החדרים]. כמו כן אין משקוף יורד על צורת הפתח, אלא רק תקרת הבית.

יש פוטרים משתי הסיבות הנ"ל, א. דעת הרמב"ם ושו"ע שפתח שאין בה שתי מזוזות ומשקוף פטור ממזוזה. והרבה מפרשים "משקוף" משקוף ניכר ויורד ובולט למטה לכסות על צורת הפתח.

אמנם דעת הרא"ש שגם שער שאין לו מזוזה הסוגרת חלל הפתח אלא בצד ימין [כמו כאן] וכנגדה יש קיר שנמשך ישר [כלומר ללא כניסה של סף הסוגר בחלל] חייב במזוזה. וכתבו האחרונים שיש להחמיר כדעתו ולקבוע מזוזה בלא ברכה.

וכן יש מפרשים הסוברים שמשקוף ותקרה כלשהו לכסות השער מחייב, ולא פטרו חז"ל אלא שער שהוא פרוץ לגמרי מלמעלה. וכן קבלתי מהרב אברהם צבי הכהן זצ"ל שיש להחמיר ולקבוע מזוזה בפתח שיש בה כיסוי התקרה אע"פ שאין משקוף יורד. [הוראתו זו לא התייחסה לצירוף הענין הראשון, מזוזת ימין לבדה, אלא רק לענין השני בשער שיש לו תקרה ולא משקוף בולט]. וא"כ פשוט שיש מקום להחמיר ולקבוע מזוזה כפי שמופיע כאן.