מ"ם ללא מושב

למ"ם הזה באמת אין מושב, ולכן הוא פסול. אני מסתפק האם מותר לתקנו בכתיבה שלא כסדרן.

שאלה בס"ת ותפלין

הביתי"ן הללו נראה לי שהן פסולות, משום שהבי"ת עגולה ממש למטה. [אמנם קשה לפסול ס"ת בכך, ובודאי יגידו שהיות שהבי"ת ניכרת מחמת עקבה שאינה כ"ף, אין לפסול. אך מצד עצם הדין של "כתיבה תמה" בצורת האות, נראה לי שזה אינו כשר].

בנוגע לחור שבאמצע התיבה "בשדה" - שורת הדין להיות שכל האותיות כשרות ומוקפות גויל, אלא שצריך לקרבן שלא יהא ריוח באמצע תיבה [מבואר בס' מאיר עיני סופרים במקרה כזה], מותר להטיל טלאי מתחת לחור ולהמשיך את גג הדלי"ת על המטלית, ואינו פסול משום חסר היקף גויל כי כבר נכתב האות בכשרות תחילה עם היקף גויל.

טעיתי - וכך כתוב במאיר עיני סופרים (סימן יא, סעיף ג, בעיטור סופרים) שאם יש ריוח אחר התיבה פחות מט' יודי"ן מותר להמשיך גג הד' או ר' על המטלית [מאחר שמתחילה נכתב בכשרות עם היק"ג], אבל אם היה ריוח בתוך התיבה שמעכב [שיעור אות קטנה כיו"ד] או ריוח בין התיבות כשיעור ט' אותיות שמעכב, אסור להמשיך האות על המטלית.

והטעם ברור, שהכשר ספר זה ע"י כתיבה פסולה [לדעת הש"ך וב"ח יו"ד סי' רפ] דחצי אות על המטלית אינו כתב כלל.

****

הכ"ף, שאלת תינוק אם לא יקראנה בי"ת.

המ"ם סתומה,יש בה פגם במושבה וחייב לתקנה ולמלאותה.

נקרעה המעברתא

המעברתא נקרעה - התפלין פסולות.

השאלה האם אפשר לתקנה. הרב עזרא קפיף כותב, שלכאורה אפשר לתקנה ע"י הדבקת המעברתא, או הדבקת קלף בפנים בין התיתורא העליונה והתחתונה, ולפחות תהא תפלין מעור אחד [שהרי התיתורא ומעברתא צ"ל מעור אחד] ע"י דבק, שפסק רבינו דדבק ותפירה הוי חיבור לעשותו עור אחד.

אני מעיר: אפשר שלהדביק את המעברתא עצמה חזרה במקרה כזה לא מהני, משום שנקרע הוי קלקול בעור וסופו להתקלקל שוב, ועל דרך שאמרו בנוגע לגיד שנקרע, ומחיצות שנקרעו בין הבתים בתפלין ישנות בסימן לג.
אבל להדביק קלף ולעשותו מעברתא, לכאורה דבריו צודקים.

יו"ד רגלה כפופה לפניה

בשתי התמונות היו"ד רגלה כפופה לפניה היטב כעין מושב קטן - אין לפסול משום כך.

שינוי צורה בנו"ן

שתי נוני"ן הללו - נראה לי שהן פסולות משום שינוי צורתן.
וכן הנוני"ן שלמטה פסולות.

שאלות בצורת האות

דלי"ת [אחד] - ירכה קטנה מאוד. שאלת תינוק אם יקראנה ד', ואם יקראנה מותר וצריך לתקנה.

דלי"ת [ידך]  שאלת תינוק.

ה"א בשם הוי' - ירך שמאל רובה מחוץ לחלל הה"א. נראה שכשרה בדיעבד, ומותר לתקנה להמשיך מעט את גגה.

פ"א - מושבה אינו מכסה [מספיק] את הנקודה - צריך לתקנה.

הכתב חלש מאוד!

דלי"ת זו שאלת תינוק, משום שצורתה משונה, ואפשר שהיא רי"ש.

מ"ם פסולה

מ"ם (מטר) כשרה בדיעבד. אע"פ שאין פגם בין החרטום לגג הכ"ף. [הכתב גרוע בכל אופן]

מ"ם (מעל) פסולה, אין החרטום מגיע עד כנגד המושב שיהא ראוי לסתום. וזה נחשב שינוי צורת האות, לפסלה.

הדלי"ת (ולמדתם) שאלת תינוק אם אינה זיי"ן.

שאלות דלי"ת, פ"א, קו"ף

רגל הקו"ף תלויה מחוץ לחלל האות - מצד שמאל, והיא פסולה.

מכל מקום, היות שקצת ראשה תלויה בחללה, אחרי שתינוק יקראנה, מותר לתקנה בתפלין או מזוזה להמשיך הראש/הגג מעל הרגל התלויה.

גג הדלי"ת משוכה ימינה יותר מדי - תינוק קראה זיי"ן, ופסלה.

דלי"ת - שאלת תינוק.

שאלת תינוק על פ"א זו, בגלל שהיא משונה קצת.

שאלות על צורות אותיות

הרי"ש [ב'פטר'] אין רגלה כפופה מספיק - יש מקום להסתפק האם זו כשרה, משום שאין בה בעצם רגל אלא קו אלכסון.
הרי"ש [ב'ויהרג'] פסולה, כי רגל הגימ"ל נכנס בחללה והופך אותה בעצם למעין ה"א.
בכתב זה החיתי"ן עשויין מוי"ו בצד שמאל - כבר הודעתי כי כל כתב שכזה חשוד ביותר!!

הזייני"ם (בשתי התמונות האחרונות) פסולות, אין להם ראש עובר טוב לצד ימין, אלא רק עוקץ חד שנותן להם מראה זיי"ן, אבל בסיס הראש אינו עובר לגמרי על הירך לצד ימין.

כדאי להגדיל את התמונות

רגל שמאל בה"א למטה מרגל ימין

רגל שמאל בולטת למטה מרגל ימין הקצרה מעט [משיעורה לכתחילה]. דנו בזה האחרונים והעלו, שאם רגל שמאל עומדת מקצתה כנגד רגל ימין ותינוק מכירה כה"א ולא כקו"ף כשרה.

אמנם אם רגל שמאל היתה כולה למטה מרגל ימין אע"פ שבכל אחת יש שיעור מלוא אות קטנה בירכה, יש פוסלים משום שנשתנה צורת הה"א.

ריוח בתוך תיבה

ב"דגנך" ריוח כדי שיעור יו"ד שלימה בין הנו"ן לכ"ף, אמנם למטה מושב הנו"ן סמוכה לכ"ף. מבואר במגן אברהם ושו"ע רבינו סימן לב סעיף לו שיש בזה ספק פסול, כי למעלה נראה כשתי תיבות [כלומר לא כתיבה אחת].

מזוזת שער ימין פטורה

בצד ימין של הכניסה למטבח, יש חצי קיר הבולט למעבר וחוסם מקצת הכניסה למטבח [משרת גם כספריה בצד החוץ].

נראה לי, שעל פי דין, פתח זה פטור ממזוזה.

א)  לדעת הרמב"ם [ושו"ע סי' רפז] בודאי שהוא פטור כי אין לו ב' מזוזות ומשקוף. ונראה שאין להחשיב חצי קיר זה כמזוזת ימין, אע"פ שהוא גבוה י' טפחים, כי אינו מתאים ומקביל למזוזת שמאל. וא"כ אין המזוזות [והמשקוף] תואמים כלל. ונראה שזה נחשב שאין לו ב' מזוזות השער ומשקוף, לדעתם.

ב)  גם לדעת הרא"ש וטור דמחייבים במזוזת צד ימין לחוד, מ"מ כאן גרע, שהרי הימין אינו סף חשוב. ונראה שזה נחשב "פיתחי שימאי" פתח מקולקל שפטור (וכן משמע בטור סי' רפז אם אבן נכנס ואבן יוצא פטור, דגרע ממזוזת ימין לחוד, דו"ק).

ג)  נראה עוד צד פטור, משום שאין העמוד [הזה החוסם מצד ימין] נחשב למזוזת שער, כי לא נעשה למטרת שער [שהרי אינו תואם כלל את המזוזה השמאלית, ובודאי לא נעשה למטרת תליית דלת], א"כ הרי זה אינו נחשב מזוזת סף החייבת במצוה. על דרך 'אבולי דמחוזא' המבואר ביומא יא דהיה פטור משום שלא נעשה צורת השער למטרת שער כלל, אלא רק לחיזוק התקרה. ק"ו כאן שודאי לא נעשה צד ימין זה למטרת שער.

שני ביתי"ן נדבקו במושב

ידוע [בפסקי האחרונים] ששני ביתי"ן שנדבקו המושבות שלהם פסולים, וא"א לתקן בגרירה משום ח"ת.
ויש ב' סברות בפסול זה.
א)  משום דיבוק עבה של כל עובי הקו, כי לא ידוע היכן נגמר אות א' והיכן מתחלת אות ב'. ולכן כל דיבוק של ב' גגות זה לזה, או דיבוק המושב כולו לאות שלידה (בין מלפני הבי"ת בין מאחריה) פוסל (משום שאינה 'תמה' כי אין גבולות האות ברורות), וא"א לתקנה בגרירה משום ח"ת.
ב)  בשתי אותיות בי"ת שנדבקו מושבותיהן זה לזה [ועד"ז מ"ם סתומה שנדבקה מושבה למושב של אות שלפניה, יתכן חשש זה (אבל אינו מוכרח) שלא נדע אם הוא מ"ם סתומה או ס'] - הבי"ת השניה נפסלה משום שאינה ניכרת אם היא בי"ת או כ"ף, כי אפשר שאין לה זוית וריבוע של עקב כלל, כי לא נדע מה משמעות הדיו הזה המחברם, אם הדיו שייך לראשונה והאות שלאחריה היא כ"ף, או הדיו שייכת לשניה והיא בי"ת, וממילא ליכא כתיבה תמה וברורה, ופסולה הבי"ת השניה [אבל הב' הראשונה כשרה לפי סברא זו, אלא שאינה מוקפת גויל בלבד, ומותר לגרור הנגיעה עבורה. ונפקא מינה עוד, אם נדבקו אחר כתיבתן, דרבים סוברים דאינה פסולה משום חסרה היקף גויל, כי הדיבוק אירע אחר הכתיבה. אבל השניה בכל מקרה פסולה, וא"א להכשירה בגרירה].

במקרה שלפנינו שני הביתי"ן ניכרות היטב, הן מצד שלא נדבקו בכל עובי המושב אלא רק חלק למעלה וחלק למטה ויש אויר באמצע, וכן עובי עקב ב' השניה עולה מעל הדיבוק מעט, כך שניכרות שתיהן היטב, ומותר לגרור הנגיעה לכתחילה.

יו"ד כחי"ת קטנה

היו"ד הזו דומה לחי"ת קטנה, ולכן צריכה שאלת תינוק. אם יקראנה חי"ת פסולה, יו"ד כשרה [וצריכה תיקון - להעבות ראשה ורק אח"כ להאריך מעט רגל ימין].

היו"ד הראשונה ודאי אינה נראית כחי"ת, וכשרה. השניה תלויה בקריאת התינוק כנ"ל. 

עוד יודי"ן

היו"ד הראשון של עיניך - אין בה מספיק רגל ימין. חייבים לתקן רגל ימין שבה.

שאר היודי"ן [המסומנות] - לדעתי פסולות משום שרגלם ארוכה הרבה יותר מהראש [כפי שביארתי כמה פעמים], ואם תינוק קוראם יו"ד מותר לתקן צורת ראשם.

היו"ד הזו פסולה [ואי אפשר לתקנה] משום שנעשית וי"ו ממש.

שאלות על יודי"ן, קוץ ר"ת

היו"ד המסומנת - בצד שמאל יש לה זוית לבד, אך אין עוקצה השמאלית יורדת מפניה כלפי מטה. רבים פוסלים [עד שיתקנה] משום שחסרה עוקץ שמאל "קוץ רבינו תם". בדיעבד יש על מה לסמוך שגם זוית חדה בלבד, כשרה לעוקץ שמאל.

אך פשוט שצריך לתקנה, כדי שתהא כשרה לכו"ע בעוקץ שמאל יורד כלפי מטה מעט דוקא.

היו"ד נפסקה רגלה מראשה. היא אינה נידונית כיו"ד ללא רגל ימין דפסולה, אלא תידון כיו"ד עם הפסק בגופה, שמותר לתקנה, כשאר נפסקים [לדידן דסבירא לן, דגם הפסק ניכר להדיא מותר לתקנה כל זמן שתמונת האות ברורה].

היקף גויל של פרשיות לאויר התיתורא

נשאלתי אתמול, לפי מה שאומרים שחייב להיות הפרשה דוקא באויר הבית ולא תרד לתוך אויר התיתורא. האם זה כולל דוקא הכתב או גם היקף גויל הכתב?

לכאורה נראה מסברא שזה כולל כל הכשר הפרשה וגם היקף גויל תחתון לכתב, שהרי היקף גויל הוא חלק מהכשר הכתב והפרשה. (אמנם שמעתי שיש מכשירים אם הכשר אורך האותיות בתוך אויר הבית, ש"מ שאינם חוששים להיקף גויל הכתב שיהא בתוך הבית. וחושבים שהעיקר הוא שהכתב נמצא בתוך אויר הבית. וצ"ע וחיפוש בדין זה).

ממי"ן פסולים

בשתי התמונות המ"ם אבדה צורתה - היא דומה מאוד לסמ"ך.

יו"ד האל"ף והצד"י מחוברים לאות ללא רגל ברור

יו"ד הצד"י אין לו ירך (רגל) כלל, אלא זוית פינתו דבוקה לצואר הצד"י. וכן בתמונה הבאה יו"ד העליונה של האל"ף דבוקה בפינת הגוף לגג האל"ף ללא רגל ברור.

נחלקו הרבנים בדינם. ולעניות דעתי העיקר הלכה למעשה שהן כשרות כמו שהן, ומצוה לתקנם בהוספת דיו או אפילו בגרירה להיטיב צורת ירך שלהן.

ראה גם מה שכתבתי
פורום לנושאי סת"ם: יו"ד עליונה של האל"ף ללא רגל ימין – האם זה חסר איבר?
פורום לנושאי סת"ם: ראשי צד"י דבוקים זה לזה

נגיעת יו"ד העליונה בגג האל"ף

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף כו

ומכל מקום כל מה שכתב באותו אות אחר שנעשה בה הפיסול צריך לגררו ולכתבו מחדש אע"פ שלא נכתב בכתיבה אחת עם הפסול כגון יו"ד העליונה של הא' שהיא נוגעת בגג שתחתיה יותר ממה שצריך להיות נוגעת שאין צריך להיות נוגעת אלא בעוקצה הימיני ולא בעצמה כמו שיתבאר בסי' ל"ו והוא כתב הגג סמוך מאוד עד שנגע בעצמו של יו"ד צריך לגרור כל הגג והיו"ד שתחתיה ולכתבה מחדש אבל אם עוקצה השמאלי נוגע בגג ולא עצמה של יו"ד כשר שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה אינו פוסל בנגיעתו ואם יו"ד התחתונה נוגעת בעצמה לגג א"צ לגרור הגג אלא יו"ד התחתונה בלבד שנעשית בפיסול וה"ה ברגל התי"ו:

פירוש:

ומכל מקום כל מה שכתב באותו אות אחר שנעשה בה הפיסול, צריך לגררו ולכתבו מחדש, אע"פ שלא נכתב בכתיבה אחת עם הפסול, כגון יו"ד העליונה של האל"ף שהיא נוגעת בגג שתחתיה יותר ממה שצריך להיות נוגעת (ונפסלת בכך), שאין צריך להיות נוגעת אלא בעוקצה הימיני ולא בעצמה כמו שיתבאר בסימן ל"ו (תמונת אות אל"ף), והוא כתב הגג סמוך מאוד עד שנגע (הגג) ב(גוף) עצמו של יו"ד, צריך לגרור כל הגג (שנכתב בפיסול) והיו"ד שתחתיה (שנכתב אחרי הפיסול) ולכתבה מחדש. אבל אם עוקצה השמאלי נוגע בגג, ולא עצמה של יו"ד כשר (כמו שהוא נוגע, וממילא אם רוצה לגרור הנגיעה אין בזה חק תוכות, ולא שייך להקרא כתיבה בפיסול), שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה (כי היו"ד ניכרת לעצמה, ולא כמקרה הראשון שגוף היו"ד עצמה נוגעת לגג, ולכן אינה ניכרת חלק לעצמה ופסולה, אבל זו) אינו פוסל בנגיעתו. ואם יו"ד התחתונה נוגעת בעצמה לגג (ופיסולה בדיוק כיו"ד העליונה משום שאינה ניכרת כלל כנקודה לעצמה) אין צריך לגרור הגג (כי נכתב בכשרות לפני הפיסול), אלא יו"ד התחתונה בלבד שנעשית בפיסול. והוא הדין ברגל (שמאל של) התי"ו (שנוגעת לגג עד שאבדה צורת רגל שמאל ונעשית גולם – קו משוך בשוה, שנעשית רגל זה בפיסול וצריך לגרור כולה, אך אין צריך לגרר הגג ורגל ימין שנכתבו מקודם בכשרות):

חידוש וביאור:

א)  והוא כתב הגג סמוך מאוד עד שנגע בעצמו של יו"ד כו'.

פסק זה הוא מהשו"ע, ומהר"י אסכנדרני שהביא הב"י, דאם היו"ד נוגעת לגגה פסולה. ומבאר רבינו ע"פ המג"א דדוקא נגיעת עצם גוף היו"ד, אבל נגיעת עוקצה השמאלי לבדה לא נפסלת. ונראה הטעם, דע"י נגיעת גוף היו"ד לגג הרי זה בטל חלק זה של האות, כלומר אין לו יו"ד [נקודה עליונה כלל]. ועל פי זה נראה דוקא שנגע רובו [ככולו] אבל נגיעה מועטת אפילו מעצם גוף היו"ד [כגון זוית ריבוע גוף היו"ד מצד שמאל, או זוית הגוף מצד ימין, במקום נגיעת הרגל של ימין] לא נפסל, דהיו"ד ניכרת היטב לעצמה, כנקודה העליונה של האל"ף, וצורת האות קיימת.

ב)  אבל אם עוקצה השמאלי נוגע בגג ולא עצמה של יו"ד כשר, שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה, אינו פוסל בנגיעתו.

דעת רבינו ע"פ המג"א, דמכיון שאין העוקץ שמאל משם האות (ולכן אפילו באות יו"ד עצמה אין בתיקונה משום שלא כסדרן), א"כ באל"ף בודאי אינו מעכב כלל, ואפילו נאמר שחסרה כל עוקץ שמאל, הרי אינו מעכב בה כלל, וכ"כ רבינו בסימן ל"ו בתמונת האות אל"ף.

ומכאן נלמד, שאין פסול זה משום חסרון היקף גויל, שאין היקף גויל בין יו"ד העליונה לגג [כסברת הברוך שאמר עצמו בהגהות לאות צד"י שלו, ראה ספר קובץ ספרי סת"ם עמוד קנ], דסבירא להו [למג"א ושוע"ר] דאין שום דין היקף גויל בין חלקי האות עצמה, רק בין אות אחת לחברתה.

ג)  ואם יו"ד התחתונה נוגעת בעצמה לגג כו'. כלומר דין הנקודה התחתונה ממש כדין העליונה לענין פיסולה משום דיבוקה לגג, דאם נוגעת עצמה, כלומר כל גוף הנקודה או רובה פסולה, והגרירה ביניהם היא ח"ת. אך אם נוגעת רק עוקץ ממנה וכיו"ב מיעוט מגופה בלבד, אינה פסולה ומותר לגרור ביניהם, כי ניכרת צורת האל"ף בכלל והנקודה בפרט.

ד)  והוא הדין ברגל (שמאל של) התי"ו. הטעם שכתב רבינו דין התי"ו בסעיף זה עם נגיעת נקודות האל"ף לגג, ולא עם כל הבאים בסעיף הבא [סעיף כז] "וכן הדין ביוד"י השי"ן והעי"ן .." משום שדין רגל שמאל של התי"ו כדין נקודה התחתונה של האל"ף, שהן כתובות בפיסול וצריך לגררן כולן, אבל כל מה שנכתב מקודם באות נכתב בכשרות ואין צריך לגררו.

שאלות על מ"ם

חרטום המ"ם כגולם - יש פוסלים חרטום המ' שהוא גולם (קול יעקב בסי' לב). נראה להתיר לתקנה.

חיבור משונה - נראה לי שזה שינוי גמור בצורת האות ופסולה.

שאלות על וי"ו

בשתי התמונות בעיה דומה - הוי"ו ארוכה יותר מדי מכדי שיעורה, והיא בעצם שיעור ברור של נו"ן פשוטה. הצלתה היחידה - צורת ראשה.

נראה לי שיש לפסול, ואע"פ שיש מכשירים ובפרט ע"י שאלת תינוק [ולתקן]. כאן יש בעיה נוספת - היא לא מתאימה לבי"ת שלידה בתיבה, וממילא יש כאן הבעיה שהציגו האחרונים שאין האות נקראת על ידי האותיות שעל ידה, כי ליד הבי"ת היא בודאי נראית כנו"ן ולא כוי"ו.

בצירוף שני הדברים נראה לפסול (ובכגון אלו, איני מורה לתקנה, אלא להשאירו בפיסולו).

תיקון אותיות שנפסקו שלא כסדרן

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ל

... אות שמכשירו ע"י כתיבה מועטת מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה ולא היתה נראית כלל כאות אחרת כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האות ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן יכול לתקנו אחר כן ואין בזה משום שלא כסדרן.

אבל אם רגל הה"א או הקו"ף נוגע בגג אפילו נגיעה דקה כחוט השערה שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה מכל מקום כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל א"כ שוב אין צורתן עליהן וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרן וכן בשאר נגיעות שצריך לגרור האות עד שתפסיד צורתה אי אפשר לתקנה אחר כן כגון יו"ד העליונה והתחתונה של האל"ף והשי"ן והעי"ן והצד"י והפ"א ורגל התי"ו שהן נוגעין בגוף האות יותר מהראוי בענין שנפסלה וכן מ"ם פתוחה שנסתמה וכל כיוצא בזה ואפילו במקום שא"צ גרירה כלל אלא כתיבה משהו בלבד מכל מקום אם האות חלוקה לשתים ונראית כב' אותיות כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד אף על פי שהתינוק שאינו חכם קוראן כהלכתן אינו יכול לתקנו אח"כ שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות אם כן כשמתקנם אח"כ ה"ז ככתיבה מחדש והרי זה כותבה שלא כסדרה וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן ופרידתן ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי זייני"ן עד שיסתכל בה יכול לתקנן אח"כ ואפילו אם התינוק קוראן זייני"ן אין הולכין אחריו באות זו לפי שאין התינוק מורגל בח' כזו שעם החטוטרות (אבל בצד"י ושי"ן הולכין אחר קריאת התינוק בין להקל בין להחמיר אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד אין משגיחין על התינוק) וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה אח"כ (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה) מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו ונמצא כותב שלא כסדרן אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי יכול לתקן אח"כ שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן:

פירוש:

אות שמכשירו על ידי כתיבה מועטת, מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה, ולא היתה נראית כלל כאות אחרת, כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן ו(היו"ד של ה)הצד"י ו(היודי"ן) של האלפי"ן ופאי"ן ורגלי התווי"ן שלא היו נוגעין בגוף האות (ולכן הן פסולין, כי כל האות צ"ל גולם אחת), ותינוק שאינו לא חכם ולא טפש קוראן כהלכתן, יכול לתקנו אחר כן, ואין בזה (פסול) משום (כתיבה) שלא כסדרן.

אבל אם רגל (שמאל של) הה"א או הקו"ף נוגע בגג, אפילו נגיעה דקה כחוט השערה (שהיא פסולה כי אין להם ליגע, אע"פ) שצורתן עליהן והתינוק קוראה כהלכתה, מכל מקום כיון שצריך לגרר תחילה כל הרגל (כדי לתקנה, ואי אפשר להפריד הדבק לבד משום חק תוכות), אם כן שוב אין צורתן עליהן, וכשחוזר וכותבן הרי זה כותב שלא כסדרן. וכן בשאר נגיעות (הפוסלות את צורת האות) שצריך לגרור האות עד שתפסיד צורתה, אי אפשר לתקנה אחר כן, כגון יו"ד העליונה והתחתונה של האל"ף ו(יוד"י) השי"ן והעי"ן והצד"י והפ"א ורגל התי"ו שהן נוגעין בגוף האות יותר מהראוי (כלומר נעשו קו משוך בשוה, ולא ניכר צורת כפיפת ראשן כיו"ד, או כפיפת רגל שמאל של התי"ו) בענין שנפסלה (וצריך לגרר כל הנעשה בפיסול), וכן מ"ם פתוחה שנסתמה (שצריך לגרר החרטום או לבטל צורתה) וכל כיוצא בזה (אם יתקנם באופן הנ"ל, הוי תיקונם שלא כסדרן).

ואפילו במקום שאין צריך גרירה כלל אלא כתיבה משהו בלבד, מכל מקום אם האות חלוקה לשתים ונראית כב' אותיות (אחרות), כגון צד"י שכתבה יו"ד נו"ן (ולא חיבר היו"ד לנו"ן, או שנפרד החיבור אחר הכתיבה) או שי"ן שכתבה עי"ן יו"ד, אף על פי שהתינוק שאינו חכם קוראן כהלכתן, אינו יכול לתקנו אחר כן, שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות, אם כן כשמתקנם אחר כן הרי זה ככתיבה מחדש, והרי זה כותבה שלא כסדרה.

וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן (וקוי החטוטרות המחברן – מופסקת זו מזו) ופרידתן (של הזייני"ן זה מזה) ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן (אם כן הרי אלו ב' זייני"ן, ואינה חי"ת, ותיקונו הוא כתיבה שלא כסדרן). אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי הזייני"ן עד שיסתכל בה, יכול לתקנן (את קוי החטוטרות כדי לחבר את החי"ת יחד) אחר כן. ואפילו אם התינוק (נשאל על כך ו)קוראן זייני"ן, אין הולכין אחריו באות זו, לפי שאין התינוק מורגל בחי"ת כזו שעם החטוטרות. (אבל בצד"י ושי"ן (שנפרדו ויש בהן ספק הנ"ל האם נראות כב' אותיות אחרות) הולכין אחר קריאת התינוק, בין להקל (אם יקראם כהלכתן - לתקנן) בין להחמיר (אם יקראן ב' אותיות האחרות – לפסול), אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד (ופסולות, וכל שאין בו ספק) אין משגיחין על התינוק).

וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד, אין לה תקנה אחר כן (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה), מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו, ונמצא כותב שלא כסדרן. אבל אם לא עשה עוקץ השמאלי (של היו"ד) יכול לתקן אחר כן, שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עליה, ואין בעשייתו משום כותב שלא כסדרן:

חידוש וביאור:

א)  אות שמכשירו על ידי כתיבה מועטת, מכל מקום אם היתה צורתה עליה קודם לכן בשעת כתיבתה .. ותינוק .. קוראן כהלכתן, יכול לתקנו אחר כן, ואין בזה משום שלא כסדרן.

חידוש זה [שכתבו פוסקים הראשונים] בא לבאר, דפסול כתיבה שלא כסדרן מתייחס לצורת האות הנראית בבירור והכרתו על ידי תינוק. ואם האות אינה ניכרת לתינוק אינה אות כשרה, ותיקונה הוי כתיבתה שלא כסדרן. אך כתב הנקרא לתינוק, אלא שפסולה משום דקדוק הלכתי הנקרא 'כתיבה תמה', אין הכתיבה כסדרן מעכב בה.

ולכן מה שהאות צ"ל כולה גוף אחת אמנם הוא דקדוק הילכתי, אך ניתנת לתקן שלא כסדרה.

ב)  כגון היודי"ן שעל השיני"ן ועל העייני"ן והצד"י ושל האלפי"ן ופאי"ן.

רבינו מדקדק, שהיודי"ן הן על השיני"ן ועל העייני"ן, כלומר גוף שלשת קוי השי"ן ניכרים, וכן שתי קוי העי"ן, רק היו"ד למעלה נפרדת מהקו. אבל אם חסר זרוע [קו] אחת מהשי"ן או העי"ן, הוי ביטול צורת האות וא"א לתקנה שלא כסדרן.

אבל היודי"ן של האלפי"ן ופאי"ן, אפילו כל קו החיבור המחברן לגוף האות חסר, מ"מ לא חסר בעיקר צורת האות כלום, ומותר לתקנם.

אבל בצד"י לא כתב רבינו 'של' או 'שעל'. ונראה משום המשך ההלכה, דאם הפירוד גדול וניכר כנו"ן ויו"ד א"א לתקנה. לכן לא רצה רבינו להגדיר איכות פירוד זה, כי דבר זה מתבאר בהמשך, שמדבר רק בפירוד דק וניכרת דוקא כצד"י, ולא נשתנתה לנו"ן ויו"ד.

ג)  וכן חי"ת שכתבה ב' זייני"ן ופרידתן ניכרת היטיב תיכף ומיד שרואין אותן, אבל אם אין ניכרת פרידת החטוטרות שעל גבי זייני"ן עד שיסתכל בה, יכול לתקנן אחר כן.

דין זה מקורו מהרי"ל שהביא ב"י, וכתב היות שתינוק אינו מורגל בחי"ת של חטוטרת, אין הוא יכול להיות הבוחן לכשרותה. ולכן נבחן אנחנו, אם הפירוד ניכר היטב מסתמא גם תינוק אפילו אם היה מכיר חי"ת של חטוטרת, היה קוראה זייני"ן ולא חי"ת, ופסולה. ואם הפירוד אינו ניכר היטיב, מסתמא התינוק היה קוראה חי"ת, ומותר לתקן.

מכאן נלמד שפי' קריאת התינוק, אינו בדוקא ע"י תינוק ממש, אלא הוא רק שיעור מודד לצורת האות, אם היה תינוק קוראה ומכירה. ולכן אם נוכל אנחנו לדעת מה התינוק היה אומר [והיה קוראה כהלכתה], הרי זה נחשב אות שקוראה התינוק.

ד)  (אבל בצד"י ושי"ן הולכין אחר קריאת התינוק בין להקל בין להחמיר, אלא אם כן עינינו רואות שהן יו"ד נו"ן או עי"ן יו"ד אין משגיחין על התינוק).

בסוגרים הללו, בא רבינו לבאר החילוק שבין חי"ת לצד"י ושי"ן ושאר אותיות שנפרדו, דהללו תינוק מכירם, וכל ספק בצורתם נבחן ע"י תינוק.

ולכן גם אם הפירוד ניכר להדיא, עדיין אין זה מחליט שהן פסולות דאפשר שתינוק יכיר כללות צורת האות ויכשיר. ורק בחי"ת שאין אנו יכולים לשאול את התינוק, קבענו מודד משלנו, פירוד ניכר להדיא או לא. ועוד יש לומר דשאני צורת החי"ת וצורתה המיוחדת בחיבור חטוטרת, שבזה המודד הוא פירוד ניכר להדיא, לשאר פירודים שגם אם הפירוד ניכר היטב מ"מ ברור לכל (ולתינוק איזה אות היא) ולכן כל שתינוק קוראה מותר לתקנה.

ועל כן גם בחי"ת של חטוטרת שיש פירוד בין רגלה לגגה, אם הפירוד ברגל שמאל - יש לומר אם הפירוד ניכר להדיא הרי נעשית כעין ה"א ופסולה, אבל פירוד רגל ימין שאינה מתדמה לאות אחרת, כל שנראית לעינינו כחי"ת מותר לתקנה, אע"פ שהפירוד ניכר להדיא.

אבל אם הפירוד בין רגל שמאל לגגה דקה מאוד ולא ניכרת להדיא, הרי אף התינוק אם היה מכירה [לחי"ת דחטוטרת] היה קוראה, ומותר לתקנה.

ה)  וכן אם לא עשה רגל ימנית של יו"ד אין לה תקנה אחר כן (אפילו אם התינוק קוראה כתיקונה) מפני שאין שם יו"ד עליה בלא רגל זו, ונמצא כותב שלא כסדרן.

כאן מחדש רבינו (על פי המגן אברהם), דאע"פ שהתרנו לתקן פסולים החסרים כתיבה מועטת, מ"מ אם בטל שם האות אע"פ שמה שחסר בה הוא מעט, וגם תינוק מכיר האות, מ"מ כבר בטל שמה, והוי כתיבתה ותיקונה שלא כסדרן. (ובזה יש להתאים את מה שנכתב לעיל, שאם חסר בשי"ן ועי"ן זרוע אחת פסולה ולא מהני הכרת תינוק כלל, כי בטלה שמה, ועינינו רואות שאין זו האות).

ודקדוק רבינו "וכן" להשוות דין חסר רגל ימין ביו"ד, לדין נפרדה חטוטרת החי"ת פירוד להדיא, או שאר אותיות שעל ידי פירודן ניכרות היטב לעינינו שנשתנו, שלא מועיל בכל אלו קריאת התינוק. דלא מועיל קריאת התינוק, אלא בספק אם יש בה צורתה.

ומ"מ ביו"ד הוא חידוש גדול, שהרי לעיל נשתנו צורתן הנראית לעינים, כלומר הצד"י נראית ליו"ד ונו"ן ולא לצד"י, והחי"ת נראית ב' זייני"ן. אבל היו"ד נראית לנו כיו"ד, ומ"מ היות שבטל שמה לא מהני קריאת התינוק.

ו)  פסק זה הוא דעת שו"ע אדמו"ר ע"פ המגן אברהם. אמנם דעת אדמו"ר הצמח צדק (שו"ת או"ח סימן יז) נוטה להתיר תיקון יו"ד בלא רגל ימין, שלא כסדרן, משום שתינוק מכירו.

ונפקא מינה עוד שם, לענין קוין משוכין בשוה שהזכיר רבינו, שא"א לגררן משום ח"ת וממילא צריך לבטל צורתן והוי שלא כסדרן. ולא ביאר רבינו, האם מותר לתקנן בהוספת דיו (כתיבה מועטת) לעשות לקו זה ראש, שהרי ניכרות בצורתן זו לתינוק.

והנה לדעת המג"א הנ"ל יש לומר דא"א לתקן קוין הללו, שהרי בטל בכך שם האות, כיו"ד ללא רגל ימין, כן הדין כאשר יש בה קו ללא ראש בולט, הרי חסר בה חלק ובטל שמה של האות, וכן כתב בפרי מגדים. אמנם הצמח צדק נטה דכל שתינוק מכירו, מותר לתקנה, כי אינו חושש לסברא זו של המג"א דבטל שם האות ממנה.

שאלות על רי"ש ופ"א פשוטה

הרי"ש רגלה מעוקמת. כשרה, כי נראית רי"ש בבירור. (אפשר לדעת התקון תפלין זה נקרא מעשי"ט [כמו כתב רש"י] ולא כתיבה תמה).

הפ"א ירכה קצרה, אבל יש בה כמלוא אות קטנה יורד מהנקודה, כפי שכתב במשנת סופרים, שזה שיעור יריכה.

רי"ש זו רגלה מעוקמת יותר - נראה לי שצריכה שאלת תינוק. אבל אם היה בה מעט מושב, היתה פסולה.