שני ביתי"ן נדבקו במושב

ידוע [בפסקי האחרונים] ששני ביתי"ן שנדבקו המושבות שלהם פסולים, וא"א לתקן בגרירה משום ח"ת.
ויש ב' סברות בפסול זה.
א)  משום דיבוק עבה של כל עובי הקו, כי לא ידוע היכן נגמר אות א' והיכן מתחלת אות ב'. ולכן כל דיבוק של ב' גגות זה לזה, או דיבוק המושב כולו לאות שלידה (בין מלפני הבי"ת בין מאחריה) פוסל (משום שאינה 'תמה' כי אין גבולות האות ברורות), וא"א לתקנה בגרירה משום ח"ת.
ב)  בשתי אותיות בי"ת שנדבקו מושבותיהן זה לזה [ועד"ז מ"ם סתומה שנדבקה מושבה למושב של אות שלפניה, יתכן חשש זה (אבל אינו מוכרח) שלא נדע אם הוא מ"ם סתומה או ס'] - הבי"ת השניה נפסלה משום שאינה ניכרת אם היא בי"ת או כ"ף, כי אפשר שאין לה זוית וריבוע של עקב כלל, כי לא נדע מה משמעות הדיו הזה המחברם, אם הדיו שייך לראשונה והאות שלאחריה היא כ"ף, או הדיו שייכת לשניה והיא בי"ת, וממילא ליכא כתיבה תמה וברורה, ופסולה הבי"ת השניה [אבל הב' הראשונה כשרה לפי סברא זו, אלא שאינה מוקפת גויל בלבד, ומותר לגרור הנגיעה עבורה. ונפקא מינה עוד, אם נדבקו אחר כתיבתן, דרבים סוברים דאינה פסולה משום חסרה היקף גויל, כי הדיבוק אירע אחר הכתיבה. אבל השניה בכל מקרה פסולה, וא"א להכשירה בגרירה].

במקרה שלפנינו שני הביתי"ן ניכרות היטב, הן מצד שלא נדבקו בכל עובי המושב אלא רק חלק למעלה וחלק למטה ויש אויר באמצע, וכן עובי עקב ב' השניה עולה מעל הדיבוק מעט, כך שניכרות שתיהן היטב, ומותר לגרור הנגיעה לכתחילה.