ראיתי תפלין שקרה בו קרע, כי כאשר באו לפתוח את הבית [באמצעות סכין] נחתך עור התיתורא התחתונה באלכסון מהפתיחה, בעומק כחצי ס"מ.
נראה לי ששפיר הדבר להדביקו בדבק, שהקרע יתאחה, והוא מהודר לכתחילה. ואמנם כל זמן שלא תיקנו היה פסול משום שהתיתורא שלמטה לא היתה מרובעת, כמבואר בביאור הלכה [סי' לב סעיף לט] דאם נפגם הריבוע הרי זה פסול. ופשוט שה"ה קרע עמוק קצת הוי פגם הפוסל את הריבוע.
אמנם להדביקו הרי זה כשר, לא מיבעי לסוברים דעורות דבוקים הוי עור אחד כפי שפסק רבינו [סי' לב סעיף נח], אלא גם לסוברים דהבית של התפלין צריך להיות מעור אחד טבעי ולא עורות דבוקים, נראה דהיינו דוקא הבית עצמה שנאמר בה גזירת הכתוב "אות" ו"זכרון" שממנו למדו חז"ל שיהא הבית והזכרון מעור אחד דוקא. אך לענין התיתורא שלא נאמר בה פסוק כלל, אלא היא הלכה למשה מסיני, הרי שעורות מדובקים שפיר חשיבי תיתורא כשרה.
ועי' משנה ברורה וביאור הלכה [סי' לב סעיף מה] דיש דיעות שצריך שתיתורא ומעברתא יהיו עור אחד עם הקציצה עצמה. אמנם העיקר לדינא, וכן נהגו, שהתיתורא אינו צריך להיות מעור אחד עם הבית. (ויש להוסיף דלדעת המשנה ברורה [ראה ביאור הלכה סעי' לח ד"ה יעשה] עור אחד החתוך מהצדדים והדביק הצדדים לסגור החתך, הוי עור אחד לכו"ע, כמו"כ הכא).
ולכן נראה עיקר הדין דגם תיתורא ומעברתא שאינן מעור אחד טבעי אלא עורות דבוקים יחד, הוי כשר. וכן נוטה בספר זכרון אליהו עמוד קצב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה