אלפי"ן קצת מוזרים

 

האלפי"ן כשרים.

שאלות על ביתי"ן

הבי"ת המסומנת עגולה למטה ורק העקב הברור מצילה. היא כשרה, מצוה לתקן ריבועה שלמטה.

הבי"ת המסומנת צריך שאלת תינוק אם לא יטעה בה ככ"ף, כי אין בה ריבוע הגוף ברור, והעקב אינו מספיק ברור כי הוא תלוי מעל זוית הגוף של האות באלכסון.

כ"ף עם זוית כהה, קוצו של יו"ד

היו"ד יש בו זוית מרובע ואין לו קוץ יורד ניכר. סומכים על החתם סופר ושאר אחרונים שהכשירו זוית חדה לבדה כעוקץ שמאל של היו"ד. לכתחילה מצוה לתקנם, אמנם היות שזה הרבה עבודה ויש חשש שיבואו לידי פיסול יש סופרים ומגיהים שמניחים היו"ד כמו שהיא.

הכ"ף יש בו זוית כהה, מבואר באחרונים [שו"ת לבושי מרדכי] שאין זה נקרא ריבוע, כי הגב מתפשט מאחוריו, ולכן נקרא מעוגלת וכשרה.

שאלות במזוזה

הכ"ף נסתמה חלק ניכר מחללה. מבואר באחרונים שכל זמן שהאות ניכרת כשרה, ואין שיעור [לכתחלה] של החלל מעכב בדיעבד. ולכן מותר לגרר את החלל ולהרחיבו ואין בזה משום חק תוכות, כל זמן שעצם האות היתה כשרה.

מ"ם סתומה מעוגלת למטה קצת, אינה לכתחלה וצריך לתקנה [ברור שתינוק יכירנה, ולכן אין להצריך שאל"ת].

'בניכם' הבי"ת צריך לתקן מושבה, כי היא קצרה [אך כשרה בדיעבד]. המ"ם סתומה מעוגלת למטה, יש פוסלים אותה [כן משמעות המשנת סופרים ומקדש מעט] ועכ"פ בדיעבד צריכה שאלת תינוק אם יכירנה כמ"ם ולא כסמ"ך ותיקון הזויות.

העייני"ן משך את ראש שמאל מעבר למדה, אין זה לכתחלה, ואין בידינו לפסול.

ממי"ן אינם מרובעים דים - שאלות תינוק.

הריוח בין "והיה אם" אינו מספיק, וצריך הבחנת תינוק אם הוא תיבה אחת או שתים.

הטי"ת כשרה בדיעבד, ומותר לגרר מחללה מעט.

הגימ"ל כשרה בדיעבד [אך לכתחלה אין לירך שמאל שלה צורת יו"ד הנדבקת בגוף ע"י עוקץ, ויש פוסלים].

מ"ם פתוחה

המ"ם כשרה בדיעבד. יש עליה שתי בעיות של לכתחלה. א. דעת המקדש מעט שחייב להיות פגם בין גג הכ"ף לראש הוי"ו, וכאן אין. ב. ראש הוי"ו דומה קצת לגולם (הקול יעקב פוסל גולם בחרטום המ"ם) כאן יש בכל זאת ראש משהו.

לכתחלה ראוי לתקנה במדת האפשר, להוסיף דיו לעשות ראש החרטום יותר ברור וגבוה, אך בדיעבד היא כשרה כמו שהיא.

שאלות על דלתי"ן

דלי"ת של תפדה - עקב לא ברור מספיק יש לשאול תינוק [ולתקן את זוית העקב יותר].

 

דלי"ת של דברי - פסול אין לו עקב או זוית כלל.

למ"ד לחלל כ"ף

כתבו הפוסקים שיש חשש שהכ"ף נעשית ה"א ע"י כניסת ראש הלמ"ד, ולכן צריך לכסות את השטחים מחוץ לחלל הכ"ף ולשאול תינוק היאך קורא.

הנה הדגמת הכיסוי:

יו"ד פסולה

התבונן היטב ביו"ד זו [אם אינך רואה טוב, הקש והגדל. כמעט] אין לו גוף, כלומר ראש היו"ד. החלק העבה בצד ימין הוא כולו חתיכה אחת והוא הרגל, ומחובר לשמאלו במקל שאמור להיות קוץ העליון וקוץ התחתון. ואם תאמר שהחלק העבה בימין הוא הגוף אין לו רגל.
אמנם לענין לתקנו יש מקום להקל, ודבר זה צריך שאלת רב למעשה.

חדר ארון בגדים

 

בתמונה חדר ארון בגדים Built in closet והשאלה האם חייב במזוזה, ולאיזה צד יקבעו המזוזה.
 

א.  ראה בספר חובת הדר [פרק ד סעיף ז, בהערה טז, בדף לח] בשם המנחת יצחק (חלק ד סימן צב) "ומכל מקום פשוט בארון קיר שלא נעשה כלל לכניסה ויציאה אלא להניח שם חפצים, אין בו חיוב מזוזה אע"פ שיש בו ד' אמות על ד' אמות". וא"כ אם החדר ארון פטור מצ"ע, יש לקבוע את המזוזה לכיוון כניסה לחדר הגדול, כמבואר ברבי עקיבא איגר (על גליון השו"ע יו"ד רפו סעיף יג) בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור: דהיינו מצד עצמותו פטור ממזוזה, אבל חדר שלפנים מחדר שיוצאים מחדר גדול לחדר קטן, הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול וכו'. עכ"ל. וכמו"כ חדר ארון בגדים זה אם הוא פטור מצ"ע, שוב יהא החיוב לכיוון הגדול משום פתח הגדול.
 

ב.  אמנם נלע"ד דחדר הנ"ל ארון בגדים אם יש בו דע"ד אמות, נידון כחדר אוצרות שבביתו וחייב מצד עצמו במזוזה, ולכן ראוי לקבוע על צד ימין של הבא אליו לפי מנהג כל העולם שקובעים מזוזה בחדרים הפנימיים ע"פ ימין כניסה של הבא מבחוץ.

ולמנהג חב"ד שהולכים לעולם בכל החדרים הפנימיים אחר היכר ציר - בתמונה זו יקבעו על היציאה לחדר הגדול משום שהיכר ציר הדלתות הן החוצה לכיוון חדר הגדול.

ג.  והעיקר נראה שכל דברי המנחת יצחק וחובת הדר הנ"ל, היינו כאשר אין בו כניסה כלל, כמדוייק בלשונם "שלא נעשה כלל לכניסה ויציאה", אלא הארון בנוי בקיר ויש בו דלת, והאנשים עומדים מחוץ לדלת [בחדר הגדול] או בחלל הפתח לבד ומשם נוטלים חפצים מהארון, על כן אינו נידון כלל כפתח. אך חדר ארון שנכנסים לפנים מהדלת לתוך החדר הזה, ממילא הוא פתח העשוי לכניסה ויציאה לתוך חדר זה, דינו ככל שאר חדרי הבית, אע"פ שמשתמשים בהם כאוצרות לבד.
וא"כ בחדר שהפתח שלו אינו משמש כלל לכניסה ויציאה ולא חשיב פתח, א"כ לא שייך סברת רעק"א הנ"ל, דרעק"א לא דיבר אלא כאשר הפתח משמש כניסה ויציאה, אלא דהחדר הקטן פטור מצד עצמותו ולכן חיוב פתח זה משום הגדול הוא. אך בחדר ארון שאינו פתח כלל פטור.
אבל אם החדר הוא ממש כחדר שנכנסים ויוצאים ממנו, א"כ חיובו כנ"ל לפי מנהג העולם בדרך כניסה אליו מן החוץ.

דלי"ת עם "רגל שבורה"

הרגל בדלי"ת 'שבורה' כלומר מתעקמת, ואינה משופעת ישרה כפי שצריכה להיות. מ"מ אין לפסול בדיעבד.

מזוזה עם כמה שאלות

החצים בצד שמאל מראים על כניסת השורות בשיעור כניסת אות גדולה אחת. מקובל היום לפסול צורה זו משום שהיא כזנב.

הביתי"ן יש עליהן תג גדול ועבה, צריכין שאלת תינוק (אע"פ שמסתמא תינוק יכירם).

הוי"ו ראשו מרובע והוא כשר, אלא שלכתחלה צ"ל ראשו עגול ולא מרובע.

יו"ד גופו דק ורגלו עבה [ביחס לגובה האות], ואין בו שיעור נכון של האות כפי שביארתי כמה פעמים.

אל"ף - יו"ד התחתונה גולם

הנקודה התחתונה היא גולם כי אין לה בליטת ראש של היו"ד התחתונה, אלא קו משוך והיא פסולה. לפי הנוהגים לתקן קו משוך בהוספת ראש, מותר לתקנה כאן. אבל לפני התיקון היא פסולה.

מזזות - נגיעה בין מ"ם לזיי"ן

הזיי"ן לא נוגע ממש למ"ם, אבל גם אם היתה נגיעה דקה, מותר לגרור ביניהם ולהפרידם. [אמנם יש שאלה במקרים מסוג זה, שמא הוי"ו של המ"ם והזיי"ן נעשו חי"ת, ושוב יש כאן פיסול בצורת האותיות, שלא ניכר ברור האם זו מ"ם וזיי"ן, או כ"ף וחי"ת. במקרה שלפנינו שתי האותיות המ"ם והזיי"ן ברורות כל אחת, ולכן מותר לתקן].

שאלה על דלי"ת

הדלי"ת יוצא ממנה קו דק למטה ויש כאן שאלה האם נעשית כ"ף פשוטה. נראה שמהני שאלת תינוק, ולאחר קריאה כדין מותר למחוק הקו הזה.

שאלות על יודי"ן

היו"ד הראשונה שאל"ת. והשניה [שם הוי'] נראה לי מוגזם ושינוי צורת האות [ובכל זאת אפשר מועיל שאל"ת].

במזוזה התגין יותר דקין ולכן לא מקלקל צורת היו"ד.

שאלות על ביתי"ן

שאלת תינוק [ולאחר קריאתה כדין, ראוי לתקן העקב וכן את מושבה בצד ימין].

גם בי"ת זו נראה שצריך לשאול תינוק כי יש בה קצת שינויים, ואע"פ שהיא מרובעת יפה מאחריה אין לה כמעט שום עקב. אחרי שתינוק יקראנה יש לתקן העקב והמושב. 

מ"ם פתוחה וחרטום רחב כרי"ש

המ"ם ב'מצותי' חרטומה רחב כרי"ש. וכן בתמונה הבאה המ"ם החרטום רחב.

נראה לי שכשר ע"י שאלת תינוק [ואני חוזר בי ממה שכתבתי באותיות הרב עמוד רכד, רכו, לפסול כי נחשב שינוי צורת האות, מה שאינה מורכבת מכ"ף ווי"ו. ועיקר טעמי ע"פ דברי הנודע ביהודה (קמא סי' פ) - שאין תמונה זו (כלומר צירוף כ"ף ווי"ו המובא בב"י מספר התמונה) מוזכרת בתלמוד ואינה מעכבת כלל].

קידוש תפלין של יד

שאלה:  סופר קידש וכתב תפלין של ראש כדין, ואח"כ התחיל לכתוב תפלין של יד וכתב כמה שורות בלא לקדש בפה. מה דין השל יד?

 

תשובה:  היות שקיי"ל תפלין של יד היא מצוה בפני עצמה מהראש, צריכה קידוש בפה לעצמה דוקא, לפני תחילת כתיבתה. ומה שכתב על דעת הראשונה היינו מחשבה לבד, וקיי"ל שאם קידש ס"ת או תפלין במחשבה לבד ולא הוציא בפיו, לא מועיל ויש לפסול.

שאלה בדין תעשה ולא מן העשוי

מה הדין בחדר שהיה בפתחו מזוזה קבועה כדין, ואח"כ שברו קיר [אחר] שבין חדר זה לשירותים, ועכשיו הפתח נהפך לכניסה לשירותים שפטור ממזוזה. אך לא הורידו את המזוזה הקבועה שם. לאחר מכן שוב בנו את הקיר שבין החדר המקורי לשירותים, והחזירו את החדר לדיור רגיל של כבוד.

האם מזוזה זו שהיתה קבועה בעת שהיתה פתח של שירותים נפסלה, וכעת היא פסולה משום "תעשה ולא מן העשוי", או לא?

 

צ"ע מה הדין, דלכאורה סברת רוב הפוסקים שאם נקבע המזוזה בכשרות, אע"פ שאח"כ נפטר הבית מחיוב [כגון הסרת תקרה או דלת, כמבואר בסימן רפו בפתחי תשובה] מ"מ לא בטל קביעותה, ואינה נפסלת משום תעשה ולא מן העשוי, א"כ הוא הדין במקרה זה.
אך בית הכסא אינו מקום פטור, אלא מקום שאסור לקבוע בה מזוזה [משום בזוי כתבי הקדש (ובזוי המצוה) כמבואר ברש"י יומא יא מובא בבית יוסף ר"ס רפו], ושמא משום דאסור שיהא שם מזוזה גרע, ונתבטל קביעות הראשון (כי אינה פטור, אלא אסור שיהא שם). או שמא בפועל [הגם שיש איסור בהנחתה שם] מ"מ הקביעות עצמה לא בטלה.

הגהת מזוזה

הכ"ף פשוטה רחבה מדי. כמדומה לי שזה כעין כ"ף פשוטה הרחבה שצריך לשאול תינוק אם אינה רי"ש. הגם שנראה לי שתינוק יקראנה כ"ף, מ"מ האריכה יותר מדי לכתחילה.
הגימ"ל חיבור רגלה שמאל גבוה מדי. לכתחילה צ"ל החיבור למטה מחציו של רגל ימין.
הה"א ירך שמאל צ"ל רגל בעמידה, ולא קו משוך כעין מושב.
הבי"ת העקב רחב מדי החוצה, צ"ל יותר צר.

יו"ד רגל כפוף מאוד

הדלי"ת רבתי צריך להאריך רגלה שתשוה ארכה לעובי הראש.

היודי"ן שתי התמונות רגלן כפוף מדי שמאלה. כשרות.

שאלה על צואר הלמ"ד

הוי"ו עבה גופו, אך הוא כשר.

הלמ"ד הצואר משופע ומעין גולם, הוא כשר.

הנני מציע לתקנם ע"י מחיקת מקצת מהעובי, כפי שאצייר להלן. ואין בזה ח"ת משום שהן כשרים גם ככה.

יכול לגרר מה שצבעתי צהוב, וישאר צורת הוי"ו והלמ"ד יפים יותר.

מגילת אדמו"ר מהר"ש

תצלומי קירוב של עמוד אחד מהמגילה. תודתי לר' שלום גלויברמן על כך.

ניתן להגדיל על ידי הקשה על התמונה.

מספר הערות על הכתב למטה:

אע"פ שכללות הכתב כולו הוא בסגנון הכתב של ר' ראובן סופר [סופרו של אדמו"ר הזקן] וכמעט כל פרט הנמצא בכתב ההוא נמצא כאן. מ"מ שתי שינויים משמעותיים ישנם ביניהם:

הדלי"ת כאן סיום הגג מצד ימין עם זוית חדה ועוקץ בולט למעלה כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן. ואילו בכתב ר' ראובן סיום הגג והעקב מעוגל מעט ואין לו עוקץ הנ"ל.

הה"א כאן סיום גגה כבדלי"ת בזוית ועוקץ הנ"ל, ואילו בכתב ר' ראובן סיום הגג דומה לדלי"ת כנ"ל.

ירך שמאל של הה"א כאן הוא כעין יו"ד הפוכה כבכתב בית יוסף, ואילו בכתב ר' ראובן הוא כעין יו"ד ישרה שפניה מעט באלכסון כלפי מעלה.

***

בנוגע לקו"ף - נראה שהרבי מהר"ש עושה לגוף הקו"ף מושב מעט כמבואר בבית יוסף. בתמונות של התפלין המפורסמות המיוחסות ככתב יד של ר' ראובן כמעט אין לקו"ף מושב בולט כלל, אלא רק איזה בליטת משהו.

והנה דוגמאות של קו"ף מפרשיות תפלין המיוחסים לר' ראובן [הגדל]:

התמונה הראשונה היא מפרשה של יד המיוחסת לר' ראובן או תלמידו ר' זונדל. והתמונות האחרונות הן של פרשיות של ראש המיוחסות [לאחד מהם].

בתמונה הראשונה נראה שכמעט אין לקו"ף מושב, משא"כ בתמונה של ראש הקו"ף של "קדש" יש לו מושב כעין שעושה הרבי מהר"ש, משא"כ במלה "החקה" [דומה לתמונה ראשונה שאין לה כמעט מושב].

חי"ת משונה

נראה לי שהחי"ת הזו פסולה, כי אין לה מצד ימין צורת זיי"ן או וי"ו [מסתמא ימצאו רבים שיכשירו את זה, משום שהוא דומה לחי"ת דר"ת או לחי"ת דרש"י].

ראה דומה לזה  פורום לנושאי סת"ם: שאלות בצורת האותיות

שיעור מלוא אות קטנה בירך

הדלי"ת רבתי היא פסולה, כי שיעור הירך של הדלי"ת חייב להיות כמלוא אות קטנה [כמבואר בשו"ע רבינו לב סעיף יט]. וכאן שהגג עבה צ"ל שיעור הירך כמלוא עובי הגג שלה. [אמנם לענין תיקון, יש לשאול תינוק ואם קוראה יש לסמוך על כמה פוסקים שמתירים בדלי"ת רבתי מלוא אות קטנה של דלי"ת רגילה, וכן סברת המשנה ברורה שאם תינוק מכירה מותר לתקנה אפילו שלא נשתייר בה שיעור ירך]. 

הזיי"ן המסומנת פסולה, כי גגה עבה יותר מהראוי ואין לה שיעור בירך. שיעור ירך הזיי"ן צריך להיות יותר ממלוא אות קטנה [כמבואר בשו"ע רבינו לב סעיף כ], דהיינו יותר ארוכה מעובי גגה. [בדיעבד, יש לסמוך על משנה ברורה הנ"ל אחר קריאת התינוק (וכאן ודאי שתינוק יכירה, וממילא אין צריך לשאול) ולתקנה, להאריך רגלה. אך דא עקא צריך זהירות גדולה כי ע"י אריכות רגלה תרד מהשיטה, ותתחיל להדמות לכעין נו"ן פשוטה. ולכתחילה אין לזיי"ן לירד מהשיטה. ממילא גם אחר התיקון יהא כל הסיפור הזה בדיעבד גדול].

הפסק במ"ם

יש לשאול תינוק ואם קוראה מ"ם, מותר לתקנה גם בתפלין ומזוזה.

מגילת אדמו"ר מהר"ש

מי שרוצה צילום מהמגילה, וכן תיקון שהוכן על פי מגילה זו, עם ביאור והדגשת השינויים, יוכל לקבלו בקבצי PDF

נא לשלוח בקשה למייל שלי moishebaz

ואני אשלח לו בדואר.

תודתי על כך לשי גנני שיחי'

שאלות בצורות אותיות

ביו"ד הראשונה של ימים יש את הבעיה המפורסמת שאין עובי גופה [כלומר ראש היו"ד] כשיעור הראוי לאות [ולא שייך כלל "אין שיעור לעובי האותיות" במקרה דידן של היו"ד, כי זה כל שיעורה] ונמצא שהיו"ד פסולה. אמנם אפשר לתקנה ע"י הוספת דיו להעבות מעט את ראשה.

היו"ד השניה יותר גרועה מהראשונה, אבל לאחר שאלת תינוק מותר לתקנה כנ"ל.
הוי"ו כשר.
הגימ"ל אע"פ שאין ירך שמאל מחוברת לגוף כתיקונה לכתחילה, כי היא צריכה להיות מחוברת בראשה ולא מתחתיתה, מ"מ בדיעבד כשר.

היו"ד המצויינת [לדעתי] פסולה, וא"א לתקנה, משום שינוי גדול בצורת האות.

הפיכת כ"ף פשוטה לרי"ש

שאלה:  האם מותר להפוך כ"ף פשוטה לרי"ש, ע"י משיכת גגה הרבה עד שתדמה לרי"ש ארוכה וגדולה, ואח"כ ימחוק את יתרת הרגל היורד מהשיטה, או שיש בזה בעיה של חק תוכות?

 

תשובה:  בדיעבד נראה שהרי"ש כשר, אך לכתחילה אין לעשות כן, כפי שאבאר.

א.  לכאורה מפסק שו"ע רבינו (סימן לב סעיף כה, ובסי' לו אות ך) פשוט דכ"ף שהאריך גגה מרגלה פסולה משום דנעשית רי"ש, ופסק כן ע"פ הב"י בסי' לו, ומגן אברהם בסי' לב ס"ק כו. וכ"כ במשנת סופרים אות ך ע"פ הט"ז ביו"ד סי' רעג, ועוד. ואם כן משמע דזה רי"ש גמור וכשר, ונמצא זה מתקן [מהכ"ף] בדרך כתיבה [להפכה ל]רי"ש כדין, ומה שגורר אח"כ אריכות רגל הרי"ש לתקן צורתה, אין בזה פיסול משום חק תוכות, כי כבר תוקנה בכתיבה.

ב.  ולכאורה יש סיוע לזה ממה שנוהגים בדלי"ת רבתי להאריך רגלה מתחת לשיטה כפליים [או פחות מעט] משיעור רגל הדלי"ת הרגילה, וכן וא"ו דגחון בס"ת שהיא רבתי ורגלה יורדת מהשיטה. כי תמונת האות נבחנת מכללותה והיא דלי"ת או וא"ו, ולא כ"ף ונו"ן. א"כ כמו כן בתיקון הכ"ף [דידן] הרי נעשה רי"ש גמור.
אמנם יש לחלק, דבאותיות רבתי הנ"ל עובי הגג מוכיח עליה שהיא רבתי, ולכן גם מה שבולטת למטה מהשיטה הוא מצד שהיא אות רבתי ולא מצד שהן [כ"ף או נו"ן] פשוטות.
וכ"כ בגנת ורדים (מובא בשערי תשובה סי' לב ס"ק כא) בכ"ף פשוטה שהאריך גגה בסוף השיטה יותר מרגלה, אפשר להקל בשעת הדחק, דמוכחא מילתא ע"י כתיבתה בקולמוס דקה שאינה מאותיות הגדולות, רק שהאריכוהו להשלים השיטה כו'.
ועל כרחך סברתו דאריכות רגלה שיורדת מהשיטה מוכחת עליה שהיא כ"ף.

ג.  א"כ לסב' הגנת ורדים הרי כ"ף זה שהאריך גגה הרבה עדיין כ"ף ופסולה לרי"ש, כי יורדת מהשיטה, ומה שמחק אריכות רגלה אח"כ הוי ח"ת לעשותה רי"ש.
ואע"פ שלא קיי"ל כלל כסברת הגנת ורדים, כמבואר בשו"ע רבינו ומשנ"ס ושאר כל האחרונים, דאין להתיר כלל אפילו בשעת הדחק כ"ף שהאריך גגה הרבה מהשיעור עד שנעשית כרי"ש. מ"מ שמא רק לפסול הכ"ף אמרו אבל לא להקל להכשיר רי"ש כזו.

על כן בשאלתינו, אין לעשות כן לכתחילה, לחשוש לסברת הגנת ורדים הנ"ל.

רי"ש שאלת תינוק

רי"ש של וערפתו - שאלת תינוק.

מ"ם פסולה

נראה לפסול את המ"ם הזה משום שינוי גמור בצורת האות.

יו"ד שדומה לחי"ת

ר' פרץ העיר את תשומת לבנו לתשובת הצ"צ שהופיע מחדש בשנים האחרונות (ולא ראיתיו עד הנה, ויישר כוחו על כך).

בשו"ת צמח צדק [שער המילואים חלק ה, אורח חיים סימן ה] מובא שאלה, וזה לשונה:

ובדין יו"ד שקוץ השמאלי שוה לקוץ הימין, שנראה כחי"ת, ומבואר בשו"ת חינוך בית יהודא סי' ע"ד שלפי דעת האגור אין צריך לגרור רק כל עוקץ השמאלי וחוזר וכותב עוקץ השמאלי כדינו, ולפי דעת ר"י אסכנדרני צריך לגרור גם רגל הימין וחוזר וכותב גם רגל הימין ועוקץ השמאלי כדינו, ואם לא יגרור רק עוקץ השמאלי יש בו משום חק תוכות. ולענין הלכה אם לעשות לחומרא נמצא קולא הוא אם שוין הקוצין ביו"דין של השם.

תשובת הצ"צ:  בדין היו"ד, נראה דלא דמי לחק תוכות, כיון גם קודם המחיקה היה יו"ד יותר מחי"ת, מפני שרגל הימני עקום מהאי טעמא שלא ידמה לחי"ת, כמ"ש בב"י סי' ל"ו.

הרי דעת הצ"צ שמותר לגרר מעט מאורך אריכות עוקץ שמאל ואינו ח"ת, כי תמונת היו"ד עליה. [ואע"ג שלא ענה בפירוש על יו"ד כזה בשם. לכאורה נראה מדבריו, שלא יגע בו. או דיש לומר (כמדומה שכ"כ בשו"ת חתם סופר) שהעודף שאינו צריך לאות לא נתקדש, ומותר לגרר אורך זה גם ביו"ד של שם].

ובספרי אותיות הרב (עמוד קסג) כתבתי דכן משמע בשו"ע רבינו [כסברת הצ"צ הנ"ל] שלא לפסול יו"ד שהאריך עוקצה השמאלי.

אלא ששם כתבתי דאפשר דכל זה לא מיירי כאשר האריך הרגל והקוץ כשיעור עובי קולמוס אחד, כשיעור עובי ראש היו"ד. אך אם האריך שניהם כל כך [וכל שכן יותר] אפשר שפסולים כי נשתנו צורתם. (ולא מוכרח שזה סותר להיתר הצ"צ).

אבל נראה פשוט כמבואר שם [ובודאי בכה"ג לא התיר הצ"צ, וכן משמע מלשון התשובה] שדוקא שנראה לנו יותר ליו"ד. אבל אם נראה לנו כחי"ת או שממש נסתפק לנו בצורת האות ותינוק קראה חי"ת, בכה"ג הוא פסול גמור מהדין ומחיקת אריכות עוקץ שמאל הוי ח"ת.

יו"ד שנראה כחי"ת

האם כתבו כאן על יו"ד שנתארך הקוץ דר"ת עד ששוה בארכו לרגל ימין?

שאלות

השי"ן ראש שמאל רחב מדי, אך אין בידנו לפסלו. הגם שאין זה נכון לכתחילה. וכן אין להרחיב כלל ראשי שעטנ"ז ג"ץ הרבה.    התי"ו יש בו הפסק, האות ניכרת היטב ומותר לתקנה בתו"מ.

רי"ש

רי"ש כשר.

שאלות על אלפי"ם

בשלושה אלפי"ן הראשונים כשרים [ואינם דומים למה שכתב האמרי שפר שעשה גוף האל"ף כרי"ש ויו"ד לאחריה, פסול. שזה היה כאשר גוף האל"ף ממש רי"ש, משא"כ בתמונות שלפנינו].

אבל שתי האלפי"ן שלמטה היו"ד התחתונה מוגבהת [ביחס למקומה בתמונת האות], צ"ע שמא נחשב שינוי בצורת האל"ף. [בספר אותיות הרב סוף אות א הבאתי מה שכתב בשו"ת רב פעלים, עיין שם. ולדינא נראה דמהני שאלת תינוק].

בי"ת - מושב קצר מדי

הבי"ת פסולה כי אין לה מושב כשיעור. המושב צריך להיות לכתחילה מקביל ברוחב כמו הגג, ואם יש שינוי ביניהם עדיין כשר, כל שנשתייר יותר מחצי רוחב מהגג. אך כאן כאשר נסיר/נכסה את העקב [שמטעה את העין] נראה ברור שהמושב קצר מדי.

 

הנה תמונה שבה הגדלתי המלה "נשבע" וכיסיתי את העקב - עכשיו ברור שאין זו בי"ת: