ראש הוי"ו בכתב המיוחס

צורה זו של ראש הוי"ו - רגיל בכתב המיוחס, בגלל נטיה אלכסונית מעט [כללית של הכתב, בהרבה מהראשים] וכן פתיחה קעורה של פני האות.
אמנם לכאורה הרי זה דומה ליו"ד שכתבתי לעיל שיש בה חשש גולם. וזו תמונתה של היו"ד:

ונראה לי, דבוי"ו היות שזה הרגל צורת ראשה - אנו רואים הדבר כראש של האות, ולא תיקרא בשל כך גולם [כמובן - אם צורת הראש ברור, כמו במקרה שלפנינו].
משא"כ בשאר האותיות ויו"ד בכללם, שהרגיל בכל הכתבים שיש בהם גוף של היו"ד, ולא סגי בעוקצין שעל פני האות להיקרא ראש האות או גוף האות - על כן נחשבים לגלמים.

אמנם יודעני שבהשקפה ראשונה - סברא זו נראית דוחק. מ"מ אם נתבונן בדבר, לענ"ד נמצא בה טעם לשבח.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: עוד שאלות על יו"ד
פורום לנושאי סת"ם: אלפי"ן
פורום לנושאי סת"ם: צואר למ"ד כקו משוך

רושם שם הפוך על הקלף

מלחץ גלגול המזוזה נדבק [כעין חתימה ו]רושם של ה"שדי" על הקלף.

צריך למחוק רושם זה. כי יש קצת דיעות שכל רושם אותיות בצד הפנימי של הקלף, עלול לפסול המזוזה.

אין שום חשש של מחיקת השם בכך, כי הוא אינו שם אלא רושם בלבד.

אלפי"ן

יו"ד העליונה של האל"ף אין לו ראש, אלא כולו רגל עבה הדבוק לגג. קוץ ר"ת הבולט מעט אינו נחשב לראש !! אלא זה נחשב גולם. אמנם [לפי הצמח צדק] מותר לתקנו בהוספת דיו.

האל"ף כשרה. התג המיותר אינו מקלקל צורתה.

תי"ו - רגל שמאל אינה כפופה [דיה]

 

התי"ו אין רגלה השמאלית כפופה כלל - אין בה צורת אות תי"ו - ופסולה. 

התווי"ן הללו חסר להן בכפיפת רגל שמאל, אבל אפשר אם תינוק יקראם, שמותר לתקנם.

קרע במזוזה

קרע באמצע הכתב - המזוזה נפסלה. אין דרך לתקנה.

המ"ם למטה מעוגלת מדי - דינה שאלת תינוק.

עוד שאלות על יו"ד

יו"ד הראשונה - יש בה בקושי חילוק גוף מרגל ימין, וכן אין עוקצה בולט כלפי מטה כפי שצריך - חייבים לתקנה.
יו"ד השניה - הזוית היא חדה אך בולטת כלפי מעלה - וצריכה לבלוט מעט כלפי מטה.

יו"ד זו פסולה - אין בה חלוקת גוף ורגל ימין כלל.

הנו"ן ויו"ד סמוכות מדי זו לזו - אך מ"מ אין לפסול, כי לא נשתנו צורתן לאות אחרת.
היו"ד [תהיה] מעט דומה לחי"ת - מ"מ כשרה, כי ברור שתינוק יכירה כיו"ד.

כתב גרוע - שים לב שאינה מיושרת עם השירטוט !!

היו"ד פסולה כי אין לה שיעור גוף כלל אלא היא דקה. ואם נחשב את הגוף הזה לשיעור עובי קולמוס שלה, א"כ רגלה ארוכה מדי והיא בשיעור וי"ו. (יש מכשירים בכל אופן - ולכן הרוצה לתקנה, יש לו על מה לסמוך).

הוי"ו בקושי כשרה, כי בקושי יש לה ראש (בלי בליטת העוקצים). צריכים לתקנה עכ"פ.

שאלות על יו"ד

 

עוקץ שמאל של היו"ד ארוכה. אבל אינה מתדמית לחי"ת קטנה, כי רגל ימין ארוך ממנה והעוקץ דק מאוד.

יו"ד זו כשרה, ואע"פ שרגל ימין עבה עדיין יש בה גוף [ראש] היו"ד.

יו"ד זו מתדמה לחי"ת קטנה - יש צורך לשאול תינוק עליה.

יודי"ן הללו אני נוטה להכשירן (אבל יש מקום להחמיר לשאול תינוק עליהם, שמא מתדמים לחיתי"ן קטנים).

יו"ד זו עוקצה השמאלית ארוכה - אך ברור ששום תינוק לא יטעה בה כחי"ת [ויש למחוק מעט מאורך קוץ שמאל לכתחילה].

יו"ד העליונה של האל"ף

אני חושש לפסול את היו"ד העליונה של האל"ף, כי אין בה שיעור מלוא אות קטנה [דהיינו כשיעור עובי היו"ד שבכתב הזה], אלא היא דקה ביותר [ובנוגע לשיעור מלוא אות קטנה, לא אמרינן "אין שיעור לעובי האותיות"].

מ"מ כדין כל הגלמים, מותר לתקנה בהוספת דיו.

נגיעה עבה

נגיעת כל מושב התי"ו לכ"ף, א"א לגרר משום חק תוכות. וממילא כל הכתוב אחריו פסול משום כתיבה שלא כסדרן.

כל פני הוי"ו נדבקו לה"א בשם - א"א לתקנה בגרירה משום חק תוכות, ומחיקת כל הוי"ו אסורה משום מחיקת השם, ולכן אין לה תקנה אלא לקלף את כל השם.

פתח שנסגר בתריס במקום דלת

פתח רחב הכולל שלושה דלתות, אחד מצד ימין לבעלי מוגבלויות, ואחת האמצעית הפתוחה לציבור הרחב, והשמאלית לשימושים מיוחדים של בעלי המשרד.

כל אחת מהפתחים הללו חייב במזוזה בפני עצמה, כי כל פתח משרת לעצמו בלי האחרים, ואינן נחשבים לפתח ושער אחד אלא לשלשה שערים נפרדים [כמבואר בשו"ע יו"ד סו"ס רפו].

הפתח האמצעי אין לו דלת רגילה, אלא תריס המתגלגל מלמעלה כלפי מטה. תריס זה נחשב סתימה גמורה - וגם לדעת הרמב"ם פתח זה יתחייב במזוזה, אלא שאין לו משקוף ניכר כי התריס נכנס לתקרה.

לכן נראה שחייבת במזוזה, אך יקבענה בלי ברכה [בגלל שחסר בה דין משקוף גמור, לדעת הרמב"ם ושו"ע סימן רפז שפתח שאין לו משקוף פטור].

כתב מנומר

המשמעות של 'כתב מנומר' הוא שיש אי-שויון בכתב בין האותיות או המילים, שאינם שוים מצד גודלן, או אותיות משוכות ביותר, או בספר תורה אותיות רבות תלויות בין השיטות. כלומר, כל צורה שיש בה אי-שויון בולט בכתב בין חלקיו, נקרא 'כתב מנומר'. כמובן, לא כל 'מנומר' שוה בדרגת הפסול, או אי-ההידור שבו.

לדוגמא: בס"ת אם יש בכל עמוד ארבע תליות הוא פסול משום מנומר, אבל פחות מכאן אינו פסול אע"פ שבודאי אינו נאה ומהודר לכתחילה (והוא בודאי "מנומר", אלא שכשר בדיעבד). וכן אותיות משוכות ביותר אע"פ שאינן נאות משום שהכתב מנומר, אינן פסולות [ראה שוע"ר סימן לה].

מכל מקום הצד השוה בכולן שאינן מהודרין לכתחילה.

לפנינו דוגמא של כתב מנומר, מסוג שלא מצאתי שמדברים בו הפוסקים.

בכתב זה, בדרך כלל עובי הגגות הוא עובי קולמוס עבה יותר מעובי המושבות. דבר המייצר אי-שווין בכתב, והוא "כתב מנומר". ברור שאין לפסול משום דבר זה, אבל גם אינה כתיבה תמה לכתחילה.
הדבר הזה גם גורם לבעיות הלכתיות בכתב, למשל הה"א המסומנת שיעור הירך צ"ל כמלוא עובי הקולמוס של הגג, ואילו כאן הוא כמלוא עובי הקולמוס של המושב שאינו שוה לעובי הגגות !
השיני"ן יש בהן בליטה למטה שמאלה שמשנה מעט את צורתן, וצריכה שאלת תינוק אם אינה עיי"ן  (זה סתם בעיה אחרת שאינה קשורה למנומר)

דוגמא נוספת של אותן בעיות נימור.
הסימון הוא לשאלה של קצה אל"ף נכנסת תחת וי"ו - יש חוששין שמא זה משנה את הוי"ו לה"א.

אותן בעיות דלעיל.
הה"א הראשונה של שם הוי' פסולה - הנקודה שבה אין בה שיעור כלל [לפי הרמ"א והפוסקים האשכנזים, משא"כ לפסק מחבר השו"ע יש מקום לדון בה שאלת תינוק].

חדר שרוב קירותיו דלתות

שאלה לגבי חדר בבית שרוב קירותיו עשוים מדלתות, ובעצם משתמשים בשביל יציאה וכניסה בעיקר באחד או שניים מהם. האם שאר הדלתות חייבות במזוזה ? מסתמא הם נפתחים לעיתים רחוקות.

תשובה:  אם התכוונו אי-פעם להשתמש בדלתות הללו, כולן חייבות במזוזה. ואם לא נתכוונו מעולם להשתמש בדלתות הללו, אזי רק אותן הדלתות שהתכוונו להשתמש בהן חייבות.

חי"ת (על פי דעת שו"ע אדמו"ר הזקן)

 

נראה לי שחי"ת זו אינה כשרה לדעת שו"ע רבינו, שכתב שהחי"ת [דחטוטרת לפי ר"ת] צריכה להיות דוקא בצורת שתי זייני"ן -

כלומר צורת שתי אותיות דקות כמו שתי זייני"ן סמוכות זו לזו, ולכן וא"ו וזיי"ן [של האר"י] גם נקראת "תרי זייני"ן" -

אבל כאן צד ימין היא וי"ו שראשה שמנה ביותר ובקושי יצאת מכלל יו"ד, אך לפי חישוב זה [של ראש ימין, יוצא] ראש שמאל הוא נו"ן פשוטה, וא"א לצרפם יחד לאות אחת של חי"ת. דו"ק בדבר שאין כאן צירוף שני הזייני"ן או הגגות, כי אינן שוות.

כן נראה לי נכון בדעתו.

תודתי לרב שמחה פרנקל שהעלה שאלה זו.

ראה בענין זה גם:  פורום לנושאי סת"ם: חי"ת - עשויה מיו"ד זיי"ן
פורום לנושאי סת"ם: חי"ת שצד אחד שבו גולם

שאלות תינוק

הגימלי"ן - שאלות תינוק.

 

הבי"ת שאלת תינוק - בגלל צירוף כמה עיוותים קטנים בה. צורת גגה, וסגירת עוקציה מעט את חללה.

תי"ו ללא שיעור ירך

 

היודי"ן פסולים - הם בעצם ווי"ן קטנים ולא יודי"ן כלל.

נראה לי שהתי"ו הזו נפסלה מחמת מילוי דיו בחללה, כי כעת שיעור הגג התעבה כפליים ולא נשתייר שיעור ירך [מלוא אות קטנה] בירך שמאל !!

ריוח בתוך התיבה שנוצר מחמת דיהוי חלק מהדיו

 

גג התי"ו מצד שמאל דהה לגמרי הדיו. התי"ו כשר, אך נוצר ריוח בתוך התיבה שלא כדין - חייבים לתקן בהעברת דיו על הגג כדי לצמצם את הריוח.
ראה הגדלה

כתב גרוע ופסוליו

 

התווי"ן - לדעתי חסר להם צורת האות - כי אין להם צורה מושלמת של רגל שמאל, או שלא ניכר כפיפתן כדין.

הפ"א פסולה - הנקודה שבה גולם. [העיקר שהנקודה "החדשה" שמצד ימין היא עיקר האות !! ודי למבין !!] 

ריוח לפני והיה אם שמע - במזוזה

 

אין שיעור ט' יודי"ן [מהכתב הזה] בריוח שלפני והיה אם שמע.

איננו רואים בתמונה מה יש אחר ובשעריך שלפניה, אם היה אחר ובשעריך ריוח כדי ג' אותיות [יודי"ן] או יותר, יש להכשיר כשיטת הט"ז את ריוח המזוזה. אבל אם לא היה שם ריוח, אזי יש לפסול את המזוזה (משמעות שוע"ר סימן לב סעיף נ) כי אין שם שיעור פרשה כלל.

הצד"י - ראש ימין גולם ופסול [עד שיתקן].

[חלק מ]היודי"ן גדולים ביותר ביחס לשאר הכתב, ואין זה ראוי לכתחילה.

גלמים ועוד שאלות

ראה הגדלה

צדי"ן - הראש ימין עיקרו גולם, נראה לי שפסול ולא מועיל משהו בולט (לנוהגים תיקון בגולם, יש להתיר ע"י תיקון הראש).

גימ"ל - רגל שמאל מודבקת כמעט כולה לימין והיא גולם, והמשהו שיורד אין בו להציל. מ"מ יש לשאול תינוק שלא יקראנו נו"ן, ואם קוראו גימ"ל יש להתיר לתקן צורת ירך שמאל.

תוי"ן - אין רגל שמאל בולט כדין - וגם נראים כחי"ת. א"א להכשירן בלי שאלות תינוק שלא יטעה בהן כחי"ת, ואז ההיתר לתקן רגלם בתפלין ומזוזות תלוי במח' האחרונים בהיתר תיקון קוין פשוטין כגולם.

פ"א - הנקודה אינה ברורה דיה, ויש לתקנה.

למ"ד - קו הצואר אינו בקצה - נראה שבדיעבד כשרה ומצוה לתקנה.

יציאת המ"ם אינו פוסל משום קובה, כי אינו יוצא אות שלימה.

שאלה בשם, גימ"ל

 

נמרח דיו בה"א שבשם אחר שנכתב בקדושה - יש לשאול תינוק, אם לא יוכל לקרוא את הה"א מותר למחוק צד שמאל של הה"א מלמטה כלפי מעלה, אבל אם תינוק יקראנו ה"א [וכך כמעט ברור שיהיה] אין לה תקנה [אלא בקלוף השם כולו].

הגימ"ל כשרה [ראה מקדש מעט (גימ"ל, ס"ק ג) ואותיות הרב עמ' פ בענין זה. יש טעות שם ונתחלפו תמונה מספר 27 ותמונה 28].

צורות אותיות

הבי"ת הזו בעיקרה כשר, אבל ראוי לשאול תינוק עליה כי יש בה קוצים הנוטים לסגור חללה, וגם כי אין עקבה חד דיה.

אחר שתינוק יקראנה כדין, יש למחוק את הקוצים הללו ולרבע יותר טוב את עקבה.

הבי"ת הזו פסולה - גופה כ"ף.

עיי"ן - שאלת תינוק.

הדלי"ת הזה אני נוטה יותר לפסלו, כי אין הגדרה ברורה בינו לרי"ש. מ"מ אפשר לשאול תינוק שמא יקראנו דלי"ת ונוכל להכשירו [בתיקון].

דין קובה במזוזה

אין זה תמונה של מזוזה אמיתית, אלא חתכתי את הפרשה הראשונה והדבקתיה פנימה, כך ששתי פרשות המזוזות זה תחת זה אבל אינן מיושרות בצד שמאל, ושורות פרשת והיה אם שמוע בולטות שמאלה הרבה משורות פרשת שמע.

בקול יעקב (יו"ד סי' רפח) העתיק בשם האמרי שפר שצורה כזה כשר.

ואחר בקשת המחי"ר מכבוד הרב קול יעקב, כי מרוב ענותנותו הוא האמין יותר מדי לבעל האמרי שפר.

נראה לי פשוט שצורה זו פסולה, כי אין זו צורת דף, ומבואר ברמב"ם (הל' מזוזה פ"ה) שטעם פסול קובה זנב ועיגול כי אין צורות הללו צורת דף, והמזוזה צריכה להיות בצורת דף. וממילא פשוט שגם צורה זו אינה צורת דף אחד. ואע"פ שמזוזה שעשאה בשתי דפים [עמודים] כשרה, היינו כשתי עמודים בס"ת זה בצד זה, אבל לא זה מעל לזה, עמוד צר מעל עמוד רחב [או להיפך].

כ"ף פשוטה עם גג רחב כרי"ש

תמונה זו לקחתי מהפורום באנגלית

הכ"ף פסולה כמבואר בשוע"ר והאחרונים - כי גגה רחבה כ"כ שנעשית רי"ש.

מושב הבי"ת

המ"ם סתומה היא בעצם סמ"ך, אלא שהסופר הוסיף לה איזה עוקץ. לדעתי היא פסולה.

הבי"ת הראשונה [ירבו] נכנסת לחלל הרי"ש - ופוסל את הרי"ש [שנהפכת לה"א מחמת עקב הב'].

הבי"ת השניה פסולה אין לה מושב וצורת אות. 

הבי"ת הזו כשרה [ומצוה לתקן צורתה].

יו"ד ללא גוף ורגל ניכרים

ביו"ד הזה אין ניכר ההפרדה בין גופו של היו"ד לרגלו, אלא כולו גולם אחד [קו אחד] לענ"ד הוא פסול גמור משום שאין בו צורת אות. ואע"פ שיש בו בליטת עוקץ ר"ת, לכאורה אין זה גוף האות.

מ"מ נראה שאם תינוק מכירו ליו"ד, יהא מותר לתקנו.

ביו"ד זה בעיה דומה, הקוים החיצוניים כל כך עבים עד שאינו ניכר לעין גוף היו"ד עצמה, ואע"פ שנשאר סדק דק בין עוקץ שמאל לרגל, עיקרו נראה ללא גוף.
(התיקון בהוספת דיו כאן קצת מורכב, אבל אי אפשר לגרר מתוכה, משום חק תוכות).

היו"ד אין בו גוף כנ"ל. קל לתקנו בהוספת דיו.

הפ"א מגושם ביותר (קו הפנימי המחודש והנוסף נהפך להיות עיקר האות)

קובה בתפלין

אין כאן פסול קובה. כי ג' שורות התחתונות יוצאות כולן שוות, ואין אחת בולטת יותר מחברתה.

יש להוסיף שאינן בולטות הרבה - אבל אפשר שאם היו בולטות הרבה כגון תיבה שלימה אע"פ שהן היו שוות, אפשר שהיה פסול.

שמע ישראלי

מ"ם סתומה פסולה

 

המ"ם פסולה משום שינוי בצורתה (גופה עגולה מימין ומשמאל, והעקב היוצא ממנה אינו מיטיב או מציל צורתה).

הנו"ן שאלת תינוק.

שאלות על תי"ו

נראה לי שהתי"ו פסול בגלל שינוי צורתה [היא קצת חי"ת קצת תי"ו].

רגלי התי"ו באמצע הגג ולא מצד שמאל - פשוט שדינם כה"א וקו"ף שכתב רבינו שהם פסולים [אם רגלם השמאלית נגד אמצע גגן] לכתחילה, ורק אם אי אפשר לתקנם [כמו במקרה שלפנינו] הן כשרות.