נוני"ן על הגבול ...

הנו"ן של אלקינו נראה כנו"ן, ובודאי מועיל שאל"ת.

אבל הנו"ן השני של ושננתם, והנו"ן של נפשך נראה יותר כבי"ת, ועכ"פ שינוי מצורת הנוני"ן [לכאורה פסולים ולא מועיל שאל"ת].

הנו"ן של אנכי נראה כבי"ת, ופסול.

הנו"ן של נשבע - שאל"ת.

נו"ן עם רוב הראש הפוך לצד ימין - אבל יש משהו בולט לצד שמאל, ולכן יש להכשיר לתקנה.

הכל על הגבול ...

וי"ו - שאלה

 

הוי"ו משונה מעט צורתו, וגם הוא ארוך - יש צד ספק לפסול, משום "תרתי לריעותא" כלומר צירוף של מספר בעיות, או שמא בכל אופן מהני שאלת תינוק.

פרוזדור, ארון בנוי בקיר - לענין מזוזה

אע"פ שהדברים פשוטים, אך לחביבות הדבר [וכבר הרבה זמן לא הכנסתי משהו מקביעת מזוזה] אני מעלה שתי תמונות הללו:

 

מעבר פרוזדור בתוך בית - פשוט שפטור ממזוזה, כי אין לו צורת פתח כלל, לא מזוזת שער מימין ומשמאל, ולא משקוף. [הגם שיש חומרות בפתיחות כאלו בחדרים חשובים (כסברת הרא"ש וטור ביורה דעה סימן רפז), אך במעבר כפרוזדור אין טעם להחמיר].

ארון בנוי בתוך הקיר ואינו חדר בפני עצמו. אין לו מזוזת שער מימין ולא צורת פתח - ולכן פטור ממזוזה.

צד"י פשוטה

 

היו"ד הימני של הצד"י רחוקה מאוד מהנו"ן, ונראית כוי"ו יותר מיו"ד. אמנם אין זה לכתחילה, אך אין לפסול בגלל זה.

צורות אותיות

הדלי"ת קצת צרה - יתכן שאלת תינוק אם לא יטעה בה כזיי"ן. (כתבתי "יתכן" כי זה תלוי למראה עיני המורה במציאות)

הוי"ו יש לו בקושי ראש, אך בדיעבד זה מספיק [כי ניכר צורת ראש מחמת שיפוע הפתיחה] שלא לפסלו משום גולם. כמובן שמצוה לתקן צורת הראש של הוי"ו.

הגימ"ל רגל שמאל קו משוך - ופסולה, לפי מסורת הכתיבה האשכנזית, שרגל זו דמות יו"ד לה, וא"כ חייבת להיות מחוברת בעוקץ דק, ולא דבוקה כל פניה.

ריוח ט' יודי"ן באמצע פרשה

 

בין התיבות "בביתך - ובלכתך" יש ריוח כשיעור ט' יודי"ן ואם כן הוא פסול. [קשה לתקנו כאן, כי א"א להמשיך את הכ"ף פשוטה].

אפשר למדוד ע"י התיבה "היום" שסימנתי מעל הריוח הנ"ל. תיבה זו רחבה כט' יודי"ן, ואפשר לראות שהיא נכנסת לתוך שיעור הריוח הנ"ל.
ידידי ר' שלום מראה בהערה שיש בעצם ריוח 7 יודי"ן. אמנם קשה מאוד לדקדק בזה על חוט השערה, אך כנראה שיש פחות מט' יודי"ן, וא"כ השיעור כאן אינו ריוח פוסל.

הזיי"ן הראשון של "מזזות" - המתייג העבה את הראש הרבה כדי להוסיף התגין. עדיין זו כשרה, כי שיעור ירכה יותר מראשה. אבל במקרים אחרים ייפסל הזיי"ן מחמת תוספת זו, כי שיעור ראשה תהא כירכה.

נו"ן כפופה כעין נו"ן שבצד"י

 

נוני"ן כפופות צוארן לאחור כעין הנו"ן שבצד"י. אמנם אין זה לכתחילה [כי מבואר בגמרא שבת קד שהצד"י "הוסיף כפיפה על כפיפתו" (של כפיפת הנו"ן)] אך בדיעבד כשר.

ראה תוית - נו"ן שבורה

בעיות קשות בה"א וקו"ף

 

קו"ף - רגל שמאל תלויה למטה מרגל ימין. היא פסולה, כי אינה בחלל האות. נראה לי שמותר לתקנה משום שניכרת לתינוק, ואין בזה שלא כסדרן.

תי"ו - רגל שמאל יורדת למטה הרבה מרגל ימין, כשרה בדיעבד, אך אינה כתיבה תמה לכתחילה בצורת התי"ו.

ה"א - פסיעתה ענקית נדמית לתי"ו. אולי מועיל שאלת תינוק (בדיעבד).

קובה במגילה

יש כאן יציאה של שתי שורות, לאחר שורה רגילה. בס"ת או במזוזה זה פסול משום קובה. האם יש קובה במגילה?

לכאורה כן, כמו בס"ת, שהרי כל דיני כתיבתה כס"ת. ומ"מ נראה להקל, שעיקר דין קובה הוא דוקא על רוב ועיקר הדף שדומה לקובה או זנב, אבל שלוש שורות לבדן שיוצאות אות אחת או שתים, היא חומרא גדולה שנהגנו. ולכן במגילה נראה להכשיר קובה קטנה כזו.

כמובן עדיף לתקן.

ידידי ר' יוסף משה מציין שבעצם השורה השניה אינה יוצאת מלוא אות גדולה אלא אות קטנה בלבד, וא"כ אינה נחשבת [אף בס"ת] כקובה.

צד"י - יו"ד הימנית מחוברת גבוה סמוך לראש

צד"י - יו"ד הימנית שלה מחוברת סמוך לראש. כשרה.

אבל אם היתה מחוברת בראש [השמאל] עצמה [ולא בצואר הצ'], אפילו אם החיבור היה רק ע"י עוקץ דק, פסולה (אמנם לפעמים אפשר לתקנה אפילו בתפלין).

ראה גם פורום לנושאי סת"ם: צד"י

ה"א מקולקלת

אני חושש שאין בהם צורת אות ה"א.

גימ"ל שאלת תינוק

 

שאלת תינוק אם היא אינה נו"ן.

שאלו כמה תינוקות, ורובן קראוהו גימ"ל. ועל כן מותר לתקנו - להאריך את רגל ימין.

דלי"ת רבתי נפסלה

 

נטפה טיפת דיו על הדלי"ת, ופסלה. אין לה צורת אות.

למ"ד תוך חללה של כ"ף פשוטה

 

למדי"ם עוברים דרך חלל הכ"ף פשוטה. יש פוסלים משום שהכ"ף נהפך לצורת ה"א גבוה. וצריך לבדוק את הדבר ע"י סגירת השטח שמחוץ לחלל הכ"ף פשוטה, ולשאול תינוק על מה שבתוך השטח של חלל הכ"ף. אם יקראנה ה"א פסולה, ואם כ"ף כשרה. כבתמונה הבאה.

ויש מכשירים כמו שהיא, משום שהראש מתחיל מחוץ לחללה של הכ"ף, וממילא ניכר הדבר שלא נעשה לשם ה"א כלל, אלא הוא רק ראש של למ"ד [סברת קסת הסופר].

תי"ו שנתמלא חצי גובה חללה דיו

בתי"ו נתמלא חצי העליון של החלל בדיו. אין כאן שינוי צורת התי"ו. וגם מבחינת שיעור האות אין לפסול, שהרי רגליה ימין ושמאל עבים [ארוכים] כשיעור עובי גג זה, וממילא עומדים עדיין בשיעור הצריך לאות [שתי רגליה, יש בהן כמלוא אות קטנה], וא"כ התי"ו הזו כשרה. וממילא מותר לגרר מחללה את ריבוי הדיו הזה, כדי להיטיב צורתה [כפי שצריכה להיראות לכתחילה].

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: תי"ו - גגה עבה ולא נשתייר שיעור מלאו"ק בירכיים

שי"ן

 היו"ד האמצעי בשי"ן דבוקה לצד ימין שלא כדין - בדיעבד כשרה. 

דיו שנפל על האות והגביה הדיו בעודו לח

תמונה זו לקוחה מהפורום באנגלית

נפלה טיפת דיו על השם, והסופר ספגה בנייר בעודו לח וכולה נספגה ולא נשאר ממנה כלום על הקלף - מנהג ירושלים שנוהגים להכשיר כן, כל עוד שהדיו לא נספג בקלף, ואין מחשיבים זה לחק תוכות.

וי"ו וזיי"ן ארוכים

ראשי הוי"ו והזיי"ן צריכים להיות [עביין - גובהן] בערך שליש הגובה של כל האות, והרגל שתי שלישים. ואילו כאן הן ארוכות בערך פי שלוש מהראש, והראש הוא חלק רביעי. 

מכל מקום כשר, שהרי אינן יוצאים מחוץ לשיטה [כלפי מטה], וזה נקרא "כתיבה ארוכה". כלומר, גובה הכתב הוא כארבע או חמש קולמוסים לשיטה [ולא כתיבה רגילה - שהיא גובה שלוש קולמוסים לאות רגילה בשורה].

הווי"ן [היום, ומלקוש] ארוכות וגם יורדות למטה מהשיטה - שאלת תינוק אם יקראם וי"ו או נו"ן פשוטה.

דרך אגב: הלמ"ד נכנס לשיטה שמעל, ואין זה נכון לכתחילה.

וא"ו ארוך מדי ופסול.

וא"ו יורד מהשיטה - אבל עובי ראשו מציל עליו שהוא בשיעור וי"ו, כי יחס הראש והרגל משתמרים.

הזיי"ן השניה [מזזות] ארוכה ויורדת מעט מהשיטה - שאלת תינוק אם היא נו"ן או זיי"ן.

הזיי"ן פסולה - היא ארוכה מדי, הן ביחס לראשה [לשיעור האות עצמה] והן ביחס לגובה השיטה.
זה נראה לי ברור בדעת שוע"ר (סי' לב סעיף כ, ע"פ רמ"א שם סעיף טו, טז). אבל לדעת השו"ע (שם) יועיל כאן שאלת תינוק (בכיסוי שאר אותיות התיבה).

ה"א או חי"ת?

זו בעיה גדולה לדעתי. התמונה כאן היא לדוגמא בלבד (כי במציאות חשוב ביותר איך נראית האות הזו לעין רגילה ובגודל אמיתי, ללא שום כלי עזר וללא הגדלה).

העולם רגיל לומר שאם אפשר להכיר הפסק כלשהו בין רגל שמאל של הה"א לגגה, היא כשרה ללא פקפוק.

ולענ"ד אין הדבר הזה נכון, אם ההפסק דק כל כך אע"פ שניכרת הפסק כלשהו, אך היא נראית לעינינו יותר כחי"ת - אזי היא חי"ת!!! ואי אפשר להכשירה לה"א. רק אם ניכרת להדיא ההפסק בין הירך לגגה, אזי היא ה"א.

ואם הדבר בספק מה היא, ה"א או חי"ת - דינה שאלת תינוק.

ראיה דרך זכוכית מגדלת כאן אינה מועילה כלום - אלא רק הראיה בעין רגילה.

ראה עוד דוגמאות בתוית: ה"א - חי"ת. ובפרט פורום לנושאי סת"ם: ה"א המתחלפת בתי"ו או חי"ת

הפסק ניכר בצד"י בכתב האריז"ל

היו"ד לא נתחברה לגוף הצד"י. השאלה - האם מותר בתפלין [ומזוזה] לתקנה שלא כסדרה?

יש דיון בענין זה, האם מועיל שאלת תינוק להתיר לתקנה (ע"ד המבואר בשו"ע, ושוע"ר סימן לב סעיף ל), או שמא נשתנה לעינינו לשתי אותיות אחרות [יו"ד, נו"ן].

ואמנם בס' משנת הסופר [ילקוט הסופר פרק ה, אות צד"י] כתב בשם כמה אחרונים להתיר לתקן צד"י של כתב האר"י שיש הפסק ניכר בין היו"ד לצואר הנו"ן, כי אינו נראה כיו"ד ונו"ן.

אך נראה שמדבר שם רק כאשר יש ליו"ד זו ירך, וממילא ניכרת כיו"ד הפוכה, וא"א לקראה כיו"ד ישרה ונו"ן.

אמנם כאן שלא עשה ליו"ד שום ירך, אני נוטה להחמיר שלא לתקנה, כי ניכר לעינינו שהן שתי אותיות אחרות, יו"ד [אע"פ שאין בה ירך, לא בצד ימין ולא בצד שמאל] ונו"ן.

והגם שיש סברא להיפך להתיר - כי היו"ד אינה שלימה, וגם הנו"ן שונה הרבה מנו"ן רגילה, וממילא נראית כצד"י ולא כשתי אותיות אחרות הנ"ל [וכ"כ בספרי אותיות הרב עמוד רפה], מ"מ קשה לי להקל בדבר.

שאלות על עיי"ן

 

נראה שכדאי לשאול תינוק על העיי"ן הזה, בגלל צורת חיבור ירך שמאל שבה - שמתדמה מעט למושב של טי"ת.

המושב קצר. נראה שזה כשר, אך לכתחילה יש להאריך יותר מושב העיי"ן.

נו"ן פשוטה כפופה ופסולה

הנוני"ן פסולות משום שינוי צורה.

הפסיעה לבר בה"א השניה היא טעות, כפי שפירסמתי בעבר.

סמ"ך בכתב המיוחס

 

כשרה ומהודרת. [ההבדל בינה למ"ם - ניכר בצורת גופן - הסמ"ך אין בה ריבוע הגוף כלל].

קירוב זייני"ן לכעין חי"ת

 

כתב חלש !!!

שתי הזייני"ן נראין נוגעות - יש כאן חשש שינוי לחי"ת. צ"ע היאך לדון בה, וצריך לראות זה במציאות.

ברגל שמאל של הה"א חלל מושלם - אני חושש לאות חלולה !

נקודת הפ"א אינה מושלמת - היא כעין גולם. בודאי אינה לכתחילה וצריך לתקנה.

מזוזות - נגיעה בין וי"ו לזיי"ן

נגיעה דקה ביותר בתחתית הגגות של הוי"ו לזיי"ן [בסקן זה נראה קרוב לנגיעה. למעשה אין כל כך נפקא-מינה בנידון]

אין זה שינוי לחי"ת, כי שתי האותיות הללו ניכרות לעצמן, ולא מתחלפות לחי"ת, אלא אם נוגעות בתגיהן מלמעלה כעין חטוטרת, או בנגיעה ודיבוק עב כל עובי [או רוב עובי] הגגות, שבזה מתדמות לחי"ת (של ר"ת או של רש"י). אבל נגיעה דקה בתחתית גגן אינן נעשות חי"ת, ולכן מותר לגרר ביניהם, כשאר נגיעות שבין אותיות שלא נשתנו צורתן. 

פ"א - נפסקה הנקודה מהגג

מותר לתקנה, שהרי ניכרת כפ"א ולא נהפכה לאות אחר.

ריוח בתוך תיבה, בין התיבות

 

יש ריוח בתוך התיבה בין הו' לא', ויש בה שיעור ליו"ד שלימה [הקוץ הבולט של האל"ף מטעה !!].
מכל מקום היות שבכללות נראית כתיבה אחת [ביחס לרווחים שמבחוץ, דהיינו הרווחים שבין התיבות] ולכן יש להכשיר.

ראה הגדלה
בין ובלכתך בדרך יש ריוח גדול, מדדתי ויש בה כמעט ג' אותיות בינוניות [מסומנות בתיבה אדומה בתיבה ואהבת]. בדקדוק יש כשמונה וחצי יודי"ן ריוח. קשה להקל.

וא"ו מרובע

כשר.

תי"ו - גגה עבה ולא נשתייר שיעור מלאו"ק בירכיים

 

כבר הערתי על בעיה זו  פורום לנושאי סת"ם: תי"ו ללא שיעור ירך

נראה שהיא פסולה, כי אין בה שיעור ירך לא ברגל ימין ולא בשמאל [כמלוא אות קטנה] ביחס לעובי גגה.

מעיקר הדין נראה שמותר לתקן ירכותיה בכתיבה [ולא בחקיקה].

ראה דין דומה בנוגע לדלי"ת הרבתי  פורום לנושאי סת"ם: שיעור ירך בדלי"ת רבתי, מ"ם סתומה

רי"ש

 

רי"ש ארוכה מעט - שאלת תינוק אם אינה כ"ף פשוטה.

רי"ש זו מוזרה - איני יודע מה לדון בה. מן הסתם שורת הדין, דינה קריאת התינוק. אבל משהו מוזר כאן ...

פתחים בבית חב״ד לעזרת נשים, ופתח אחורי לגינה

פתח עיקרי לעזרת נשים.

מעבר נוסף בין עזרת גברים לנשים. מאחורי העזרת נשים דלת לגינה.

שתי הפתחים הללו [לעזרת נשים] צריכים מזוזות בלי ברכה [כי אין בהם דלתות]. הראשון שהוא עיקר כניסה לנשים חייב במזוזה בצד ימין של כניסה לעזרת נשים, כי זה דרך כניסתו הרגיל של פתח זה.

פתח השני הרחב - תלוי איזה דרך רגילים יותר להשתמש בפתח זה, מצד גברים לנשים או מצד נשים לגברים. אם אין הכרע בדבר, נראה שיש לקבוע אף בפתח זה לצד הנשים.

במקרים הללו היות שאין כאן דלת, אין "היכר ציר", אלא אנו מסתכלים על דרך ההילוך הרגיל, או חשיבות החדר לקבוע לאן שייך הפתח.

בנוגע לפתח לגינה - אם משתמשים בגינה זו, אוכלים שם או לומדים שם וכל הדומה, יש לקבוע [ע"פ מנהג חב"ד] ע"פ היכר ציר, כי גינה זו תיחשב כחצר וכחדר בבית.

אבל אם בגינה לא משתמשים שם כלל, וגם אין מעבר משם החוצה לרחוב - הרי פתח זה פטור.
אבל אם הוא משמש מעבר ליכנס מהרחוב דרך שם [פתח אחורי], חייב בצד ימין של הכניסה מהגינה לבי"ת חב"ד.

ואם יהא מעבר לא רגיל [כלומר לא רגיל להשתמש בה] מהגינה החוצה לרחוב, שאפשר לצאת מהבית חב"ד החוצה דרך הגינה לרחוב [או להכנס משם] - ראוי [להחמיר] לקבוע בצד ימין של הכניסה לבית חב"ד בפתח זה של הגינה.

חזר השואל: אמנם הגינה סגורה לגמרי ואין ממנה מעבר החוצה כלל, אך הוא משמש מקום משחקים לילדים כל השנה.
אם כן, הרי זה נחשב לחצר שיש בו דיורים, שהרי דיורי ילדים חייבים במזוזה גם, ועל כן לפי מנהג חב"ד יש לקבוע בפתח זה על פי היכר ציר.

שאלות על צורות אותיות

הכ"ף כשרה.

ראש הנו"ן כעין גולם - נראה שמותר וצריך לתקנו.

יש פגם קצת ברי"ש - כשר, ומותר לתקנו בהוספת דיו.