הדלי"ת - אינה יפה, אך כשרה. היה ראוי לתקנה.
נגיעת דלי"ת ורי"ש - מותר לגרר ביניהם לתקנם.
עיי"ן - ראש שמאל משוך מדי, כשרה בדיעבד.
צד"י פשוטה - ראש ימין הוא בעצם גולם, כי עיקרו קו משוך בשוה, ואילו הקוץ שיורד אינו גוף היו"ד, ובטל במיעוטו. חובה לתקנו בהוספת דיו, או במחיקת היו"ד הזה וכתיבתו מחדש.
שאלה בנושא תיוג:
השבמחקה"ע" של ןבשעריך וה"ש" של נשבע נשארו ללא תיוג כנראה מחשש לכניסה לתוך ה"ך" הסופיים.
מה עדיף לא לתייג כבדוגמה.
לתייג בעדינות תיוג קטן, גם אם יכנס כניסה קטנה.
יש פוסקים שמחמירים מאוד ויש כגון הבן איש חי שמקל גם בכניסת ראש למד, היכן הגבול?
זה עצלנות לשמה, בודאי חייבים לעשות תגין קטנים [ואין להם שיעור] ולא יכנסו לחלל הכ"ף ובודאי שלא יפסלו.
מחקעוד שאלה:
השבמחקבנגיע בין הדלת והריש, במזוזה לאחר גמירת מקילים לא להתחשב בדעת הרשב"א. אם הסופר היה נעצר, מה היה צריך למחוק:
1. רגל ה"ר" עד הנגיע.
2. את כל ה"ר" כי הוא נכתב בכתיבה אחת.
3. מה לגבי ה"ד". האם לא נהפך ל"ת" ע"י הנגיע וגרידתה חק תוכות?
שמעתי שלפי רבינו הזקן, דעת הרשב"א לא נלקחה להלכה, אז האם סופר חב"די יכול להפריד את הנגיע גם אם לא המשיך ונעצר במקום?
נראה לי שדעת אדמו"ר הזקן שלא להתחשב כלל בדעת הרשב"א, ואפילו לא לכתחילה כהידור. ולכן גם אם עצר בעת כתיבת הרי"ש, לא היה צריך למחוק שום חלק מהאות, כי לא היה ברי"ש שום כתיבה בפיסול.
השבמחקבדלי"ת אין שום פיסול בכלל, היא לא נשתנתה לשום צורה אחרת.