שאלה על בי"ת

כדאי להגדיל

הבי"ת הזו אין לה עקב ברור, וגבה מעוגלת מעט - דינה שאלת תינוק אם לא יקראנה כ"ף.

אחר קריאת התינוק כדין - מצוה לתקן את עקבה וריבועה של הבי"ת.

שאלות יו"ד, כ"ף

 היו"ד הזה אין בו גוף - לענ"ד הוא פסול. רבים מתירים לתקנו משום שנראה כיו"ד. 

יו"ד דומה לחי"ת קטנה - שאלת תינוק, וכאשר יקראנה יו"ד ראוי לתקן צורתה.

כ"ף שאלת תינוק.

שאלות על עיי"ן

העיי"ן של 'ולעבדו' נראה לי פסול.

העיי"ן של 'ובשעריך' נראה לי שאלת תינוק.

פירוד במ"ם מתחילת הכתיבה

המ"ם פרודה החרטום מהגוף - פירוד זה היה מתחילת הכתיבה.

מותר לתקנה, כי לא נשתנה צורת המ"ם לאותיות אחרות (כמבואר בשוע"ר סימן לב סעיף ל).

מזוזה ענקית רחוקה מהשער

המזוזה אינה במקומה כלל. מקומה הוא בחץ המסומן על מזוזת שער הפתח, ולא על הקיר שלפני הפתח ורחוקה הרבה ממזוזת השער.

גם אם אי אפשר לקבוע המזוזה במקומה, אין היתר לקבעה על הקיר, אלא חייב לקבוע מזוזה [המתאימה] במקום המתאים.

מ"ם שהחרטום רחב כרי"ש

החרטום של המ"ם רחב כרי"ש - כשר.

צריך ביאור מה ההבדל בין זה לחי"ת שהרחיב ראשה כדלי"ת במקום זיי"ן, שפסל בשוע"ר?
חי"ת היא אות מורכבת מב' זייני"ן [או וא"ו וזיי"ן לפי האר"י], וכ' בשוע"ר שאם שינה צורת הזייני"ן כגון שעשה דלי"ת וז' פסולה. לכאורה המ"ם שמורכבת מכ"ף ווי"ו, אם שינה צורת המורכבות הללו [כגון שעשה כ"ף ורי"ש], למה כשרה?

כ"ף מרובעת למטה

הכ"ף הזו מאוד מרובעת למטה (אבל עדיין נשאר בה צורת כ"ף, הרבה יותר מבי"ת) - נוהגים להתירה ע"י שאלת תינוק.
כן הסכמת הרבה פוסקים אחרונים, ואין לפסול [כמבואר בשו"ע רבינו ומשנת סופרים] אלא בזוית ברורה לחלוטין, אך כל שחסר בזוית משהו יש להתיר ע"י שאלת תינוק.

מזוזה ענקית - רחוקה טפח מהשער

המזוזה הזו קבועה על פתח - אינני יודע אם באמת השער הזה חייב במזוזה בכלל (הן בגלל המקום שלו, והן בגלל צורת הפתח שלו) - אך לכאורה היא רחוקה טפח ממזוזת השער, הגם שהיא קבועה על עץ יפה המחברה למזוזת השער. מ"מ אין עץ זה מזוזת השער עצמה, וממילא המזוזה רחוקה טפח מהשער.

אפשר ששער זה אינו חייב במזוזה כלל, ורק קבעוה שם לפרסם המצוה לציבור.

שאלות על צד"י

 הצד"י של מצותי - שאלת תינוק. התינוק פסלה.

 הצד"י של ויצהרך שאלת תינוק - התינוק קראה עיי"ן ופסלה.

הצד"י פשוטה על הארץ פסול - נתחברו ב' הראשים זה לזה.

רישי"ן עם זוית

ברי"ש הראשון פסלתי - משום שהוא כמעט זוית מושלמת, ונשתנה לדלי"ת.

ברי"ש בשני, היקלתי לשאול תינוק, כי עדיין ניכר היטב צורת הרי"ש.

החליף סדר פרשיות בתפלין של ראש

(הצבע הצהוב פירוש שלי)

א)  מנחות לד ע"ב: אמר רב חננאל אמר רב החליף פרשיותיה (בתפלין של ראש) פסולות. אמר אביי לא אמרן (לפסול) אלא (כשהחליף את) גוייתא (הפנימיות, כגון פרשיות והיה כי יביאך ושמע) לברייתא (החיצונות, כגון פרשיות קדש ווהיה אם שמע. כלומר שהניח פרשה אחת מהפנימית בבית החיצון) וברייתא לגוייתא (והניח פרשה חיצונית בבית פנימית), אבל גוייתא לגוייתא (שהחליף הפנימיות זו בזו, פרשת והיה אם שמע לפרשת שמע) וברייתא לברייתא (שהחליף החיצונות, פרשת קדש לפרשת והיה אם שמע) לית לן בה (לא נאמר בה פסול).

אמר ליה רבא מאי שנא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא דלא? דהך (שפרשה זו) דבעי למיחזי אוירא (שצריכה לראות אויר כלפי חוץ) לא קא חזייא (כי כעת היא פנימית, ואינה רואה האויר), והא (ופרשה זו) דלא קא בעי למיחזי אוירא (הפנימית שאינה צריכה לראות את האויר) קא חזייא (רואה את אויר החוץ ולכן פסולות. כמו כן) ברייתא לברייתא (החליף החיצונות) וגוייתא לגוייתא (החליף את הפנימיות) נמי (גם יש לפסול, כי) הך (פרשה זו) דבעיא למיחזי אוירא דימין (פרשת קדש - שצריכה לראות אויר של צד ימין) קא חזיא אוירא דשמאל (רואה אויר של צד שמאל, שאינה מקומה של הפרשה), ודשמאל (פרשת והיה אם שמע - שצריכה לראות אויר של צד שמאל) קא חזיא אוירא דימין (רואה אויר של צד ימין, שאינה מקומה של הפרשה), אלא לא שנא (אין חילוק בין המקרים, וכל החלפת פרשה ממקומה בביתה הראויה לה, פסול).

פירש"י שם: אבל גוייתא לגוייתא. כגון אם הקדים שמע לוהיה כי יביאך: או ברייתא לברייתא. כגון (שהניח פרשת) והיה אם שמוע ב(בבית שבצד) שמאל (המניח, ופרשת) קדש בימין של מניח:
מפירושו מוכח, שאביי סבר שתי קולות. א. אין סדר הפרשיות מעכב, ב. וכן אם היפך סדר הפרשיות מימין לשמאל [כלומר היפך סדרם מימין הקורא, לימין המניח] אינו מעכב.

ורבא דוחה דהיפך סדר הפרשיות מימין הקורא לימין המניח פסולות, כי הפרשה החיצונה שצריכה לראות את האויר מימין, אינה כשרה לראות את האויר משמאל.

אבל עדיין קשה (עי' מעדני יו"ט שדק בזה) למה רבא חלק על אביי גם במקרה שהיפך "גוייתא לגוייתא נמי", הרי על קולא זו לא ביאר רבא שום סברא למה היפוך סדר הפנימיות יפסול?

במלים אחרות: אביי מכשיר שתים, א) היפך כל סדר הפרשיות מימין לשמאל, ב) שינה הסדר [החליף את הפנימיות לבדן, ואז אינן כסדרן שבתורה]. ורבא ביאר דהיפך סדרן מימין הקורא לימין המניח ודאי פסול, כי אין כל פרשה חיצונה רואה את האויר שלה. אך לא ביאר רבא למה שינוי סדר הפנימיות יהא מעכב?

ב)  הנה מה שפשוט לאביי שהחיצונות שאינן רואות את האויר פסולות, הוא ע"פ הגמרא סנהדרין פט ע"א, אמר ר' זירא בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול. וגמרא זו היא דין תורה, דזה הטעם לחייב זקן ממרא מיתה כמבואר שם, שהורה בדין הכתוב בתורה ופירושו מדברי סופרים (תורה שבע"פ) לשנות דין תורה.

נמצא שפרשה חיצונית צריכה לראות את האויר, ואם אינה רואה פסולה דין תורה. ועל זה ביאר רבא דגם פרשה זו שצריכה לראות אויר ימין ושינה מקומה ורואה אויר שמאל, ולהיפך, אף היא פסולה. וממה שפשוט לרבא דאין חילוק בין המקרים, מוכח שגם זה הוא פסול דין תורה.

והיות שהלכה כרבא, א"כ תפלין של ימין המניח פסולות למ"ד צריכות להיות הפרשיות כסדרן מימין הקורא, שהרי פרשיות החיצונות רואות את האויר שאינו ראוי להן.

וזה המקור למה שפסק בשו"ע רבינו (סימן לד סעיף ד) דתפלין של רש"י פסולות לר"ת [וכן להיפך] מדין תורה, כי הרי לרש"י צריכה להיות הפרשה החיצונית של שמאל והיה אם שמע ואינה כן, ולר"ת צריכה להיות שמע ואינה כן, ואינה רואה את האויר.

(עצם פסול תפלין רש"י לר"ת ולהיפך מבואר ברא"ש טור והרבה ראשונים, אבל לא פירשו אם הוא פסול מד"ת. ומה שכ' רבינו פסולין מן התורה, כן מוכח במג"א וביאור הגר"א שם ולא טרחתי כאן לפרש הדבר).

ג)  ובשוע"ר שם סעיף ב: ואם החליף איזה פרשה שנתנה שלא בביתה המיוחד לה פסולין.

לא דקדק רבינו לכתוב כאן שהן פסולין מדין תורה, שהרי אפשר שהחליף הפנימיות לבדן ולא שינה מקום החיצונות, אינן פסולות מדין תורה, אלא מדרבנן לחוד. שהרי רבא לא הוכיח על שינוי מקום הפנימיות, למה נפסלו. ואין לנו הוכחה ששינה סדרן של הפרשיות בראש, כל שלא שינה מקום החיצונות לימין ולשמאל, שנפסול מן התורה. אבל מכל מקום מוכח מדברי רבא שגם שינה הפנימיות פסולין, וזה פשט מאמר רב שם, וכן פסק הרמב"ם (פ"ג הלכה ה), ושאר ראשונים, דכל שינוי מסדר התפלין פסולין. אלא שלא נתבאר בדבריהם, אם זה פסול מן התורה או מדרבנן.

מכל מקום מסברא לבד, היות שרבא כלל כל הפסולין יחד בהנחה כללית "לא שנא", וכן רב סתם החליף פרשיותיה פסולין, דפשט המאמר כרבא דלא שנא באיזה ענין החליפן, גם אם החליף סדרן לחוד, משמע דדין אחד לכל החילופים, ומכיון שקצת החילופים פסולין מדאורייתא, הוא הדין לשאר.

ד)  מכל זה תמוה ביותר מה שכ' בתשובות בשמים ראש (סי' כד) הובא בדעת תורה (מהרש"ם בערזאן, בעל שו"ת מהרש"ם) ומאסף לכל המחנות בסימן לד, וז"ל: דלכולי עלמא אין סדר הפרשיות מן התורה, ולשיטת כמה גאונים אם החליף הסדר יצא, ועכ"פ לכו"ע הוי רק מדרבנן, וגם ששיטת ר"ת יצא בשל רש"י וכן להיפוך. [וכתב הדעת תורה שם על דברים הללו, וצ"ע. כי באמת כנת"ל הן נגד פשט בגמרא, דמוכח מדברי רבא הנ"ל שתפלין דרש"י לר"ת פסולות, ועכ"פ מדרבנן. כלומר, גם אם נאמר שאין הוכחה מדברי ר"ז, או דרבא לא ס"ל כר"ז, או איזה חילוק אחר].

ועיינתי בס' בשמים ראש [כי היה לפלא גדול בעיני, שספר מודפס יפסוק דין כנגד פסק ברור בגמרא וראשונים] ואני תמה על בעל הדע"ת שלא דקדק להעתיקו יפה. ומעולם לא כתוב שם שהרב בש"ר מכשיר ר"ת לרש"י ולהיפך, ורק כ' שהיה מן הגאונים שפירשו דברי רבא בהחליף פרשיותיה לא שנא שהן כשרות. אבל לא הסכים הבש"ר לפסוק כן, אלא שכ' שפשוט לו שהוא מחלוקת בדין דרבנן לחוד ולא ד"ת.

אמנם פי' זה [שכתב הבש"ר מהגאונים] ליתא כלל, דפשוט במאמר רב ורבא שהן פסולות, ואי אפשר להעלות על הדעת פירוש לא שנא והן כשרות, היפך מאמר רב עצמו.

שוב מצאתי בתשו' רמ"ע מפאנו סי' קו דחותר בעוז להכשיר תפלין של ימין המניח אליבא דההלכה, הרוצה יעיין שם באריכות שלו בנסיון לבאר גמרא מנחות הנ"ל.

ה)  העולה מזה למעשה, שדעת שוע"ר דהמניח תפלין של ימין המניח (הנקראות אצלינו "תפלין של שמושא רבה") לפי רש"י [שכן ההלכה], לא קיים מצות תפלין. ופשט הגמרא שלא קיים כלל מן התורה, כנת"ל.

וי"ו עם בליטה קטנה

לוי"ו יש בליטה קטנה ימינה, שאלת תינוק אם יטעה בה כזיי"ן או לא.

אחר שיקראנה וי"ו - ראוי לתקנה (בגרירת הבליטה, אבל הוספת דיו קרוב להביא לבעיה ושינוי הצורה).

מזוזה לחדר זכוכית

נראה לי שיש לקבוע מזוזה על הקיר הלבן. לא קיבלתי אנפורמציה האם יש אפשרות לקבוע אותו בצד הפונה כלפי הקיר זכוכית [תוך חלל הפתח] או לא. אם אי אפשר לקבוע מבפנים, יש לקבוע כלפי חוץ, בתנאי שלא תהא מרוחקת טפח [8 ס"מ] מחלל הפתח [מקום סגירת הדלת].

זיי"ן פסולה

הזייני"ן פסולים, משום שאין הראש עובר לגמרי על קו הירך. ואע"פ שבולט בעיקום מעבר לירך, אין הראש - בבסיס שבו, עובר בצורה ברורה. (כן נראה נכון למעשה, ודלא כמשמעות ספקות-הסופרים באות זיי"ן שנוטה להכשיר התמונה הראשונה ע"י שאלת תינוק).

צד"י פשוטה

הצד"י פשוטה לכאורה נראית בסדר. אבל הזרוע הימנית בעצם מחוברת מבחוץ עד למטה, אז השאלה האם נחשב הרגל יורד למטה מדיבוק הראשים, או לא??

דרך אגב: הצד"י הזו אר"י, והצד"י האחרונה בית יוסף !

שאלות על דלי"ת

הדלי"ת הראשונה שאלת תינוק, האם אינה רי"ש. השניה [והאדמה] כשרה, אך לכתחלה צריכה להיות מרובעת יותר בעקב.

הדלי"ת הזו פסולה - אין לה צורת דלי"ת כלל.

פתח מחסן מהחצר

פתח למחסן מחצר, ואין כניסה אחרת למחסן זה. היכר ציר של הדלת נפתחת לתוך החצר. האם יש כאן חיוב מזוזה?

נראה לי שפתח זה פטור ממזוזה.

מחסן הוא בגדר 'אוצרות', ולדעת הרמב"ם 'בית אוצרות' פטור ממזוזה, ולדעת הרא"ש ושו"ע חייב. אמנם כל זה באוצרות השייכים לדיור הבית, אבל מחסן של כלי עבודה וכו' שאין בו שימוש לצרכי הדיור של הבית פטור לכו"ע.

ואין לחייב פתח זה משום שנפתח לחצר, והרי היכר ציר לצד החצר, וא"כ שמא יתחייב משום פתח של החצר?

גם זה אינו, שהרי חיוב חצר לדעת הרמב"ם הוא משום שדרכו באים לבית, וא"כ אין שום טעם לחייב פתח זה, שהרי אי אפשר לבוא דרכו לבית, כי המחסן סגור.

אלא שלפי הרא"ש חצר חייב מצד עצמו [לא משום שדרכו באין לבית] אם משתמשים בו צרכי דיור מצד עצמו.

מ"מ גם לפי הרא"ש הרי הפתח אינו שייך לחצר אלא למחסן, וממילא היות שהמחסן פטור, גם פתח זה פטור.

ואין להקשות דלפי מנהג חב"ד אזלינן בתר היכר ציר?

אין זה שייך לכאן. שהרי עיקר היכר ציר הוא כאשר הדלת הוא חלק מהחיוב, אזי הדלת והיכר ציר קובעים היכן הוא החיוב. אך לפי הרא"ש פתח ללא דלת חייב, על כרחך אין הדלת כאן חלק כלל מהחיוב. אלא אזלינן אחר ההגיון הפשוט לאן פתח זה שייך – והיות שהוא פתח המחסן והמחסן פטור, נמצא פתח זה פטור ממזוזה.

ואין לצרף שתי סברות שונות, דעת הרא"ש דחצר חשיב כחדר בבית, וסברת [הרמב"ם] אזלינן היכר ציר, מאחר שברור שהן לדעת הרמב"ם [בפני עצמו], והן לדעת הרא"ש [בפני עצמו] פתח זה פטור.

למ"ד נכנסת לחלל דל"ת

א)  למ"ד שנכנסת לחלל דל"ת (או רי"ש) ונעשו ה"א פסולות (מגן אברהם סי' לב ס"ק מ, שוע"ר שם סעיף מא, ושאר אחרונים).

אבל אם נכנס ראש הלמ"ד רק מעט שלא נשתנה צורת הדלי"ת לה"א, כשרה. ורק אם נכנס בענין שתינוק דל"ח ול"ט אם נכסה לו שיטה התחתונה שלא יהא נראה רק ראש הלמ"ד ולא גוף הלמ"ד, לא יכיר האות [העליונה] מה היא, הוי שינוי צורת האות ופסול (משנה ברורה ס"ק קלב. וכן הסכימו כל האחרונים שהבוחן האם דלי"ת זו נשתנה לצורת ה"א, היא ע"י שאלת תינוק וכיסוי גוף הלמ"ד שמתחת לדלי"ת, וכן מבואר במהרי"ט שציין המג"א, קסת הסופר חקירה ג, משנת הסופר סי' ז ס"ק לו. ומה שכתב מ"ב שם דלא מועיל שאל"ת משום שעינינו רואות שנשתנה, היינו כאשר ברור שנשתנה הדלי"ת לה"א, וזה כלל נקוט כל שידוע לנו בודאות שינוי צורתה אין מועיל שאלת תינוק, אבל בספק בדלי"ת כזו, יש לשאול תינוק ע"י כיסוי).

ב)  הקשה קסת הסופר (חקירה ג) למה אנו פוסלים הדלי"ת, הרי גוף הלמ"ד מוכיח שראש הלמ"ד שייך ללמ"ד ואינו חלק מהדלי"ת, ושתי האותיות ניכרות היטב כל אחת לעצמה, ומה פסול יש כאן.

וביאר, דמכיון שבתחילת עשיית ראש הלמ"ד, נשתנה צורת הדלי"ת לה"א, מה שאחר כך המשיך גוף הלמ"ד תחתיה, נחשב שהדלי"ת נעשית בחק תוכות. כלומר, כל פעולה שאינה כתיבת צורת האות עצמה אלא עשייתה ע"י פעולה אחרת, הוי חק תוכות ופסול. וכסברא זו הסכימו המקדש מעט (סי' לב ס"ק קלב), ושו"ת אבני נזר (או"ח סי' ג).

וחידשו לפי זה, דאם ימשוך הצואר אחר שכתב גוף הלמ"ד, מלמטה כלפי מעלה, דלעולם לא יהא נראה הדלי"ת לה"א, דבכל רגע היה ניכר שהוא שייך ללמ"ד, לא יהא פסול מה שראש הלמ"ד עומדת בחלל הדלי"ת. או לכל הפחות כאשר נשאל תינוק על הדלי"ת אין לכסות גוף הלמ"ד, כמבואר במקדש מעט שם. (אבל אם התחיל ראש הלמ"ד בחלל הדלי"ת, אז צריך לכסות כל מה שלמטה כנ"ל).

ועוד חידשו, דאותיות שסופן נמשכות לתוך חלל הדלי"ת, כגון סיום מושב הבי"ת, וסוף קו אלכסון של האל"ף, אע"פ שנכנסות הרבה לחלל הדלי"ת, אינן פוסלות, שהרי ניכרות שהן שייכות לאותיות אחרות, ומעולם לא היה נראה חלק זה שייך לדלי"ת שיפסלנו.

ג)  אמנם אחרים חולקים על סברא זו, ואומרים דכל שנכנס סוף אות לחלל הדלי"ת, דין אחד לו עם צואר הלמ"ד, ופוסל כל שמשתנית צורת הדלי"ת לה"א, ולא משנה כלל באיזה סדר נכתבו. וכ"כ בקול יעקב (סי' לב ס"ק קנא בשם מלאכת שמים).

ונראה פשט לשון הפוסקים (מג"א, שוע"ר, משנה ברורה) נוטה לסברא זו - השניה, ולא חילקו כלל באיזה ענין וסדר נכנס הלמ"ד לחלל הדלי"ת, ולדעתם יש כאן ביטול צורת הדלי"ת, משום שנדמית לה"א.

ד)  ולבאר סברא זו [ליישב קושית הקסת, מדוע נחשב שינוי בצורת הדלי"ת, הרי עינינו רואות שחלק זה הוא ראש צואר הלמ"ד, ולא רגל שמאל של ה"א. וזה הכריח לבעל הקסת לחדש סברתו בחק תוכות ע"י כתיבה, והחילוק אם נכתב צואר הלמ"ד מלמטה או מלמעלה].

ע"פ המבואר בפירוש המשנה לרמב"ם (ידים פרק ד, משנה ה) כתב אשורי הוא המאושר [המשובח] שבכתב[ים] לפי שאינו משתנה ולא יפול בו דמיון לעולם, לפי שאותיותיו בלתי מתדמות, ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו, ואין כזה בשאר הכתיבות. עכ"ל.

פי' דבריו, כתב אשורי הוא מיוחד שאין טעות שיפול בכתיבתו, כי כל אות שבה מוגדרת בצורה לעצמה דוקא ולא תתחלף בצורת אות אחרת, וכן לא תיגע לאות אחרת אלא תהא מוקפת גויל כל אות לבדה.

וזהו "כתיבה תמה" שדרשו חז"ל (שבת קג, מנחות כט). כל אות יש לה צורתה המיוחדת שאינה מתחלפת באחרת, ואם מתחלפת אינה כתיבה תמה ופסולה. וכן כל אות בעת הכתיבה היא נפרדת לעצמה כדי שהיא תהא ברורה, ואם נוגעת לחברתה פסולה, כי אינה מוקפת גויל ואינה כתיבה תמה.

כלומר, כתיבה תמה בצורת האות, היא בב' פרטים. א) פן חיובי – לכל אות צורה מיוחדת. ב) פן שלילי – כל אות חייבת להבדל מהאחרת בצורה שונה, וכן במיקום נפרד על הקלף.

ה)  כן הדין בלמ"ד שנכנס לחלל דלי"ת. הדבר המבדיל בין דלי"ת לה"א היא, דבה"א יש רגל שמאל ובדלי"ת אין בה רגל שמאל, אדרבה חללה פנוי. כלומר, לא רק שאין בדלי"ת רגל שמאל, אלא צריך שיהא ניכר שאין בה רגל זה. ואם אין בה חלל הפנוי, כגון שהוא מכוסה באיזה דבר (ראש הלמ"ד, או סיום מושב הבי"ת שנכנס לחלל), הדלי"ת אינה תמה וברורה [ופסולה משום שאינה כתיבה תמה]. ולא יועיל מה שניכר שכיסוי החלל נגרם ושייך לאות אחרת, כי עכ"פ אין החלל שבדלי"ת פנוי להוכיח עליה שהיא דלי"ת ולא ה"א. ואע"פ שאנו יודעים שהיא דלי"ת, אין זה כתיבה תמה וברורה, והרי זה ע"ד אות שאינה מוקפת גויל שפסול, כי חסר הבירור וההפרדה התמימה בינה לאות אחרת.

ו)  ועל פי זה, גם אם ניקב חלל הדלי"ת [במקום שרגילה לעמוד רגל שמאל של הה"א], הרי זו פסולה, כי אינה תמה האם היא דלי"ת או ה"א. ולא מהני מה שאנו יודעים שהיא דלי"ת, דבעינן בירור מצד צורתה וגם הקלף שסביבה שהיא דלי"ת ולא תשתנה לאחרת בשום אופן, ואם לאו אינה כתב אשורי [כלומר אינה כתיבה תמה לפי תקנת חז"ל].

הפסק ניכר ולא ניכר

בשני המקרים הפסק ניכר באות, והלכה היא שמותר לתקנם בתפלין ומזוזה, כי האות ניכרת היטב. אותיות הללו אינן משתנות לאות אחר מחמת הפסק הניכר.

ההפסק בחטוטרת החי"ת אינו ניכר להדיא, ומותר לתקנה. אבל אם היה ההפסק ניכר, היה אסור לתקנה משום שנחשב ביטול צורת החי"ת, כי נהפכה לוי"ו וזיי"ן.

יו"ד כחי"ת קטנה

יו"ד כעין חי"ת קטנה - המגיה פסל.

אל"ף שחיבור שתי היודי"ן שוין זה כנגד זה

אל"ף שב' רגליה מתחברות זה כנגד זה, נידון באחרונים. והעיקר שהיא כשרה, אלא שלכתחילה מצוה לתקנה.

דוגמאות נוספות שהובאו בפורום, והיאך לתקנו. ראה:

פורום לנושאי סת"ם: אלפי"ן שהחיבור של שתי היודי"ן שוה באמצע
פורום לנושאי סת"ם: אלפי"ן ששתי היודי"ן יוצאים מאותו מקום בקו
פורום לנושאי סת"ם: אל"ף שהיודי"ן מחוברים באמצע

שאלות על למ"ד

למ"ד - שאלת תינוק.

שאלת תינוק.

ספק שינוי צורת האות - ספק חק תוכות

כעת אבאר שגם אם היה ברור לנו שבשעה שמשך הסופר ראש וצד ימין של העי"ן, נשתנה בי"ת זו למ"ם [ובזה רבים נוהגים לפסול כסברת הקסת, דנשתנה צורתו לרגע והוי חק תוכות דכתיבה], מ"מ גרירת נגיעה זו, אינו חק תוכות מדאורייתא, אלא ח"ת מדרבנן.

א)  ראה ביאור הלכה (סימן לב סעיף יז. ראה גם משנת הסופר ריש פרק ח) דמחיקת עקב הדלי"ת שישאר ממנה רי"ש, נחלקו הפוסקים האם זה פסול ח"ת מדין תורה או לא. דעת הבית מאיר ועוד, שאין זה פסול ח"ת דאורייתא אלא דרבנן לחוד, משום שמוחק רק דיו מיותר, אבל גוף האות הנשאר נכתב ולא נחקק, ואין ח"ת דאורייתא אלא כאשר חוקק בטיפת דיו לעשות ממנו עצם צורת האות. ואחרים חולקים וסוברים שהוא פסול מדין תורה. ונראה שדעת הביאור הלכה נוטה לסברא המחמירה, ע"פ דעת רעק"א [תשובות תנינא סי' לז].

ב)  בתשובות רעק"א שם, מבאר את שיטת הסמ"ק ורשב"א שמתירים לגרר כל דיו שפוסל האות לאחר שנעשה האות מתחילה בכשרות, דאין בזה ח"ת לדעתם, ומבאר רעק"א חילוק בדין ח"ת לשיטתם, בין גרירת אות אחת [כגון ה"א] להפכה לאות אחרת [דלי"ת] דהוי פיסול גמור של ח"ת, משא"כ שאירע טעות הפוסל ומבטל צורת האות שלא בכוונת הסופר, כגון נפלה טיפת דיו על האות שמבטל צורתה, דבזה ס"ל לסמ"ק ורשב"א שאין בגרירת הדיו משום פסול ח"ת.

אמנם להלכה אין אנו פוסקים כשיטת הסמ"ק ורשב"א הנ"ל להכשיר גרירה כזו.

מ"מ למדנו שלוש שיטות בגרירת עקב הדלי"ת לעשות רי"ש וכיו"ב. א) דעת הרבה פוסקים שהוא פסול תורה, ב) דעת הבית מאיר ועוד שהוא פסול דרבנן, ג) דעת הרשב"א וסמ"ק שהוא מותר אף מדרבנן.

ג)  הנה יש לומר דכל זה, כאשר גרירת הדיו הוא מעצם ציור האות, כגון באות דלי"ת שגרר ממנה העקב, ועשאה רי"ש וכיו"ב, דנחלקו הפוסקים כנ"ל האם הוא פסול ח"ת דאורייתא או דרבנן.

אבל אם הפיסול אינו בעצם דיו האות, אלא בגורם שבא מחוץ לה, כגון צואר הלמ"ד שנכנס לחלל הדלי"ת ופסלה, ושוב מחק צואר זה. יש מקום לומר, דלכו"ע ייחשב גרירה זו רק ח"ת דרבנן. שהרי אינו גורר כלל בדלי"ת עצמה, אלא גורר אות אחרת המפריע לדלי"ת.

ואף אם יבואו להחמיר בעלי שיטה המחמירה, מ"מ זכינו שמקרה זה [של גרירת צואר הל' מחלל הדלי"ת, וכן נגיעה של אות אחרת הנסמכת ופוסלת מחמת נגיעתה לאות הראשונה שנכתבה כולה בכשרות, כמקרה דנן] ודאי קל ממקרה הקודם. והראיה, שהרי רעק"א הנ"ל מסביר אליבא דסמ"ק חילוק זה, א"כ יש לומר דאף לפוסלים בה גרירה משום ח"ת, מ"מ פסול כזה אינו דין תורה אלא דרבנן לחוד.

ד)  וממש כסברא זו, וקצת דומה לשאלה שלפנינו, נמצא בתשובת הצמח צדק (או"ח סי' יח, אות ח). הצ"צ מתיר בכ"ף מרובעת שנחלקו הפוסקים מה דינה, לסמוך על שיטות הרשב"א ובית מאיר הנ"ל להתיר גרירת הזוית להכשירה לכו"ע שתהא עגולה.

כן במקרה דידן, היות שאין הפיסול ברור, ונראה לי עיקר [כפי שביארתי קודם] שמדובר כאן רק בפסול צורת האות בגדר חסרון כתיבה תמה דרבנן לחוד, ודאי נוכל לעשות חשבון הנ"ל להתיר גרירת הנגיעה.

ספק שינוי צורת האות

נראה לי דכאן שיש רק ספק שמא נפסלה צורתה של הבי"ת, והספק בשינוי צורת האות אינו מצד חסרון בעצם צורתה, אלא מדבר שחוץ לאות שפוסלה [נגיעה לאות אחרת], אין איסור לגרור נגיעה זו משום חשש ח"ת, ומטעם שאבאר:

א)  כתב במשנת סופרים אות כ"ף "זוית מאחוריה למעלה או למטה פסולה וכו' וכיון שהוא מילתא דאורייתא צריך להחמיר". ועד"ז כתב בביאור הלכה לאות טי"ת. משמעות דבריו דפרטי כתיבה תמה של צורת האות, כגון החילוק הפרטי בין בי"ת לכ"ף אם הוא זוית או עיגול שלמעלה או שלמטה, הוא עצמו דין תורה.

אמנם בשו"ת לבושי מרדכי (יו"ד ח"א סי' קפז) כתב, דהגם שכתיבה תמה היא דין תורה מהלל"מ, מ"מ לא נודע איזה פרטים הן מן התורה שמעכבות, ומי יאמר דזוית כזו או אחרת הן שינוי צורתה מדין תורה, ולכן מהני שאלת תינוק בספקות שבאות שמא נדמו לאחרת.

ביאור סברת הלבושי מרדכי, דאע"פ שעצם דין כתיבה תמה הוא דאורייתא, אך פרטי צורת האותיות אינם בעצמם מן התורה, אלא נמסר לחכמים [או למנהג] שיקבע חילוק מובהק בין האותיות, אבל מן התורה אין קביעה מוחלטת בפרטי צורת האות [למשל בכ"ף איזה עיגול מעכב בה].

ונראה לי סברא זו עיקר, דאע"פ שדין כתיבה תמה עצמה היא מן התורה, אך פרטי צורת האות ושינוייהם לעכב אינם דין תורה עצמה. והארכתי בזה במאמר  פורום לנושאי סת"ם: 'כתיבה תמה' בפרטי צורת האות

ב)  אמנם כל זה בפסול בעצם ציור האות כגון באות כ"ף האם ציורה עגולה למעלה או למטה, אבל [במקרה שלפנינו] שהפיסול הוא מחוץ לגוף האות עצמה, כלומר לא בעצם ציור האות, אלא משום סמיכותה או נגיעתה לאות אחרת, הגורם לה שינוי בצורתה, יש לומר דבזה לכו"ע [אף לסברת משנ"ס], הוא רק פסול כתיבה תמה מדרבנן.

והחילוק בין שינוי בעצם צורת האות לשינוי הנגרם מבחוץ, הוא, דהשינוי בעצם צורת האות הוא שינוי בעשייתה ובצורתה של האות, אבל השינוי שבא מבחוץ לא נתכוין לעולם הסופר שהנגיעה או הסמיכות תגרום לאחרת שתשתנה צורתה, ורק נעשה שינוי זה כלאחר יד ובטעות, ולכן פיסול 'כתיבה תמה' כזה, קרוב יותר לומר שאינו דאורייתא אלא רק מדרבנן.

ג)  מקור לחילוק זה, להקל בפיסול שנעשה מחמת טעות הסופר ולא במתכוון, נמצא בתשובות רעק"א תנינא סי' לז, שמבאר חילוק בדין ח"ת, בין גרירת אות אחת להפכה לאות אחרת דהוי פיסול גמור של ח"ת, לבין טעות שאירע שלא בכוונת הסופר, כגון נפלה טיפת דיו על האות שמבטלה, דיש פוסקים [סמ"ק, רשב"א] שמכשירים הגרירה, ואין בה משום פסול ח"ת. (והגם שרעק"א אינו פוסק כן, מ"מ למדנו דיש חילוק בין שתי המקרים, וכמו"כ לענין שינוי בצורת האות, יש לחלק בין שתי האופנים כנ"ל).

ד)  אביא שלוש דוגמאות לכך, שאנו מקילים בפיסול שבא מחוץ לאות.

א.  צואר למ"ד הנכנסת לחלל דלי"ת או כ"ף פשוטה, דנו האחרונים בכמה קולות, ומהם: א) סברת קסת הסופר אם משך הצואר מלמטה לתוך החלל, להכשיר, דניכר דשייך הצואר ללמ"ד ולא לחלל אות העליון. ב) סברת מהרש"ק דמכיון שהלמ"ד מחולקת מהעליונה כי היא עומדת בשיטה תחתונה, אין פיסול זה של אות העליון אלא משום מראית העין, דנראית כנשתנית צורתה.

אם למ"ד שנכנס לדלי"ת וכ"ף היא פסול גמור מן התורה דנשתנו צורתן של האות העליונה, כל הסברות הללו לא היו תופסים מקום, דמאי נפקא מינה למה הדלי"ת או כ"ף אבדו צורתן. אלא פשוט במושכל ראשון דפיסול זה הוא משום ביטול תמות העליונה, הוא רק מדרבנן, כי בא גורם שמחוץ לה, וגורם לה אפשרות השתנות, ולכן נטו הרבנים להקל בכמה אופנים, כי לא נתכוין הסופר מעולם באמת לעשות מהעליונה ה"א.

ב.  חי"ת שנפרדה החטוטרת מעט, פסק מהרי"ל והסכימו עמו כל הפוסקים, דיש חשש שמא נחלקה לב' זייני"ן וראוי לשאול תינוק על הדבר, אלא דתינוק אינו מורגל בחי"ת כזה. ולכן פסקו דמראין לגדול, ואם ההפסק דק ואינו ניכר, אנו מכשירים דמסתמא גם התינוק אם היה מכיר חי"ת היה מכשירו.

לו יצוייר שזה היה ספק תורה, וכי יכולנו להקל מספק כאשר אין לנו הבחנת תינוק. אלא פשוט שהוא ספק דרבנן בלבד [ומן התורה הוא חי"ת ממש בכל ענין], והקילו בדליכא תינוק.

ג.  מנהג העולם שמקילים בחי"ת או מ"ם שנפסקו מעט, דאם אין הפירוד ניכר להדיא להתיר תיקונן שלא כסדרן, דודאי הן אות אחת. אבל להיפך, אם נסמכו שתי זייני"ן זו לזו בסמיכות קרובה שאם היינו צריכים חי"ת היינו מתירים לתקנה, נוהגים להכשיר הזייני"ן כל זמן שאינן נוגעות ממש זו לזו. וכן מ"ם שנפרדה הכ"ף מהוי"ו מעט, מתירים לתקנה אם תינוק קוראה מ"ם. ואילו סמך וקירב הכ"ף לוי"ו בסמיכות קרובה כ"כ שאם היינו צריכים מ"ם היינו מתירים לתקנה אחר שאלת תינוק, אבל בכה"ג שאנו צריכים כ"ף ווי"ו ואינן נוגעין ממש, נוהגים להכשירן ולא לשאול תינוק כלל.

ודבר זה אין לו שום הסבר בשכל [ולמעשה גם אינני מסכים עם מנהג זה], מ"מ כלימוד זכות והסבר טעם למנהג העולם. דבאמת מה שסמיכות שתי אותיות גורמת להן איבוד צורתן, אינו פיסול תורה אלא מדרבנן לבד, וכאשר אינני רוצה להחמיר בכך, לא החמירו חכמים לפוסלו.

כי הסופר לא נתכוין באמת לעשות כאן חי"ת או מ"ם, אלא שתי אותיות נפרדות, אלא שנסמכו זו לזו, ואינני ורצה לשאול תינוק שמא יפסול, הרי אין כאן פיסול מוכרח בצורתן מן התורה. זה טעם לימוד זכות. ודי למבין.

על כן פשוט בעיני, דנגיעת אות לאחרת שנפסלת מחמת שנשתנית צורתה, אינה פסול 'תמה' מן התורה.

ה)  בר מן כל דין. נחלקו האחרונים האם ישנה פיסול ח"ת הנגרמת ע"י מעשה כתיבה. לדוגמא, צואר הלמ"ד שתהחיל אותה בחלל הדלי"ת, ולרגע אבדה צורת הדלי"ת ונהפכה לה"א, אבל כאשר יסיים את צורת הלמ"ד, יהיו ניכרים בבירור כל אות לעצמה. האם מעשה כתיבה זו נחשבת לחק תוכות. דעת קסת הסופר שזה נחשב ח"ת, וכן נוהגים. אבל ישנם רבנים חולקים וסוברים, דכל שנעשה ע"י כתיבה אינה ח"ת, ומכיון שמתחילה האות נעשית בכשרות וגם עתה צורתה עליה, מה שנשתנית לרגע תוך כדי כתיבה, אינה פסולה.

הדיעות הובאו בספר משנת הסופר וביאור הסופר (עמ' קטז).

לפי המקילים, בעצם אין כאן שום פיסול בצורת הבי"ת הזו, שהרי [אם] נשתנתה [זה היה] לרגע ע"י כתיבת חלק מהעיי"ן, אבל אחר השלמת העיי"ן, שוב צורת שתי האותיות ברורות, ואין כאן שום פיסול.

לכן נראה ששאלה זו שלפנינו, הוא רק בגדר ספק דרבנן, שמא האות אבדה צורתה לרגע, או לא. וספק דרבנן יש להקל.

ו)  לרווחא דמילתא יש להוסיף את שיטת הסמ"ק ורשב"א, המתירים גרירת פיסולים אחר שנגמרה צורת האות בכשרות. ולדעתם גם אם יהא פיסול משום נגיעה זו, מותר לגרור ואין כאן ח"ת.

במאמר הבא בעזרת השם – אוסיף לבאר שגם אם היה ברור לעיני הסופר שכאשר משך ראש ימין של העי"ן, נשתנה בי"ת זו למ"ם – ובזה נוהגים לפסול [כסברת הקסת], כי נראה לרגע כמ"ם. מ"מ אין בגרירת הנגיעה הזו, חק תוכות מדאורייתא, אלא מדרבנן.

ספק שינוי בצורת האות

יש נגיעה ברורה בין הבי"ת לעיי"ן (והנגיעה היא משעת הכתיבה). שאלה זו נשאלה בפורום באנגלית.

האם מותר לגרר נגיעה זו, מאחר שיש לחשוש שמא נעשה מצד ימין של העיי"ן (כי מסתמא עשה צד ימין תחילה כדרך הסופרים) יחד עם הבי"ת - צורת מ"ם, ונפסלה בי"ת זו?

נראה לי מאחר שאין שום אפשרות לדעת כעת, האם אכן היתה נעשית מ"ם ונפסלת בקריאת התינוק, וזה רק בגדר ספק (הגם שהוא ספק קרוב), הרי זה רק ספק שינוי צורת האות, ומותר לגרר הנגיעה ביניהם.

וטעמי בזה, דשינוי צורת אות כה"ג הוי רק פסול דרבנן. וכן גרירת נגיעה כזו [אף אם ודאי הדבר שנראית כמ"ם], לא הוי חק תוכות דאורייתא, אלא רק חק תוכות דרבנן. ולכן יש לומר ספק דרבנן לקולא, ומותר לגרור הנגיעה.

עמודי כניסה לחצר בנין, וסגר אותם עם דלתות

שאלה:  חצר כניסה לבתים ויש עמודים בכניסה ובין העמודים כעין צורות פתח, ואח"כ סגרו חלק מהחצר וקבעו דלתות בין העמודים הללו. האם פתחים הללו חייבים במזוזה?

תשובה:

א)  אם עשו מסגרות לדלתות הללו בין העמודים, פשיטא שזה צורת פתח גמור, וחייבת במזוזה.

ב)  אבל אם הדלתות ציריהן קבועות על העמודים עצמם, באנו לספק בפוסקים בדין זה, ויקבע מזוזה בלי ברכה.

בבירור שאלה זו, יש להקדים, שהדבר פשוט דמתחילה לפני קביעת הדלתות, בין העמודים לא היה מקום חיוב מזוזה כלל, כי העמודים הללו אין להן דין צורת פתח, דלא נעשו לשם פתח אלא לשם תמיכת הבנין. השאלה היא, האם תליית דלת במקום שלא נעשה מתחילתו לשם פתח, גורם לו להתחייב במזוזה?

א.  בגמרא יומא (דף יא) א"ל אביי לרב ספרא הני אבולי דמחוזא (פתחי העיר מחוזא) מאי טעמא לא קבעו בהן מזוזות, וענה רב ספרא משום שנעשו לחיזוק התקרה של החומה (הנקראת בגמ' שם 'כובי', ולא נעשו לשם פתח). והקשה אביי דיתחייבו אבולי דמחוזא במזוזה, משום דירת השומר שבתוך אקרא דכובי. אלא אמר אביי דפטורים משום סכנה (של הנכרים).

משמע דאביי חולק על סברת רב ספרא לפטור משום דהפצימין לא נעשו לשם שער אלא לחיזוק, וס"ל לאביי דאין זה טעם לפטור.

וקשה דבמנחות (דף לג) א"ר חסדא אכסדרה פטורה לפי שאין לה פצימין פי' שלא נעשו עמודיה לשם שער אלא לתמיכת התקרה לבדה. ואביי שם נושא ונותן בדבר, ולא חלק על רב חסדא. שמע מינה דאביי מסכים לסברא דהפצימין שלא נעשו לשם שער אלא למטרה אחרת פטורה.

ויש לומר, דאה"נ בסברא זו לא נחלקו כלל, אלא רב ספרא היה סובר לפטור מסברא זו, אפילו כאשר פתחי האקרא הם גם דירה לשומר, ועל זה חלק אביי דמכיון דנעשו לב' מטרות גם לשם חיזוק וגם לשם שער לדירת השומר, חייבת. אבל האכסדרה וכיו"ב שעמודיה לא נעשו כלל לשם פתח ושער פטורה לכו"ע. (והעתיקו פסק זה דאכסדרה, ברמב"ם הל' מזוזה פ"ו, ושו"ע יו"ד סי' רפו).

ב.  וכתב הכסף משנה (שם) דכוונת הרמב"ם בפטור אכסדרה, דאע"פ שתלו בה דלתות פטורה. כלומר, דאי ליכא דלת פטורה בלאו הכי לרמב"ם, ומה צריך לטעם הגמרא דהפצימין לחיזוק התקרה עבידי ולא לשם שער, אלא על כרחך דיש בה דלת ואעפ"כ פטורה.

וצ"ע, דהרי לאביי אם יש ב' שימושים לשער, גם לחיזוק וגם לשם שער חייבת כנת"ל. והרי כאן לפי הכסף משנה, הפצימין אמנם לחיזוק התקרה, אך הן גם פצימין לדלתות.

ואפשר לומר, דבאכסדרה תלו הדלתות אח"כ, ואזלינן אחר עיקר עשיית הפצימין, והיות שמתחילה נעשו לשם חיזוק ולא לשם שער, לא נשתנה דינן מפטור, גם כאשר תלה דלתות.

אמנם יישוב זה דוחק, ובתרתי. א. למה תליית הדלת לא תפעל שינוי בחשיבות הפצימין, דמעתה עומדים המה גם לדלתות, ומעתה נעשו (גם) צורת פתח. ב. מה יהא הדין אם מתחילה כאשר עשה האכסדרה תלה בה דלת, האם נימא דחייבת משום שהעמודים הם גם להחזיק הדלתות?

ג.  ונראה, דכיון שעיקר מבנה כזה – אכסדרה – צורתה שעמודיה הן לחיזוק התקרה, לא אזלינן כלל בתר הדלתות. כי עיקר העמודים לחיזוק התקרה, ותליית הדלת טפל למטרה זו, ולכן פטורה אף אם מתחילה עשאה עם דלתות (וכן מבואר דעת הדע"ק רפ"ו סקי"ב הביאו מקדש מעט שם ס"ק כב. עיין עוד בדע"ק שם ס"ק כד), אמנם באבולי דמחוזא ואקרא דכובי היא נראית כפתח רגיל ואין צורתה מוכיחה עליה שנעשית לשם חיזוק.

ד.  ואם חילוק זה נכון, לכאורה יקשה על מה שכ' בדע"ק (שם סקי"ב, הביאו במקדש מעט) דלא הולכים אחר מחשבת עושה השער, אלא אחר רגילות פתח כזה להמון העם. ואכסדרה רגילה להיות לשם חיזוק ופטורה, ואין משנה מחשבת האדם בענין זה.

והרי באקרא נראית לכל העולם כשער רגיל, ולמה חשב רב ספרא לפוטרה, וגם אביי רק חלק היכא דאיכא נמי דירה לשומר, הא לא"ה היה מודה לפטור.

ויש לומר, דסברת הדע"ק היא רק אחר מסקנת אביי, דאם הפצימין עומדין לב' מטרות תתחייב, וממילא אזלינן בתר ההרגל מה נחשב עיקר חשיבות הפצימין, ואם עיקרה לחיזוק פטורה, אע"פ שיש בה גם דלתות כבאכסדרה. משא"כ באקרא כנ"ל, הגם דיודעים שהיא נעשית לחיזוק, מ"מ כל העולם יודעים שיש בה גם דירת שומר.

ה.  כל זה הוא דעת הדע"ק, ונראה לי נכון בשיטת הרמב"ם כפי שביארה הכסף משנה.

ומעתה לשאלה שלפנינו, אם נראה מקום זה אחר תליית הדלת כפתח רגיל שנעשה מתחילה לשם שער יש לקבוע בה מזוזה, כי ע"י תליית הדלת הפכה להיות שער רגיל. אך אם ניכרת עדיין שעיקרה עמודי בנין שלא לשם פתח, ורק הוא קבע בה דלתות, לא אזלינן בתר מחשבתו כלל, אלא אחר עיקר הרגל צורה זו, ופטורה.

אמנם מצינו דעה אחרת בנידון. והוא בהקדים שכל ביאור הנ"ל באכסדרה ושיטת אביי, הוא ע"פ דעת הרמב"ם דכל מקום שאין בו דלת אינו חשוב שער, ופטור. אמנם לשיטת רוב הפוסקים החולקים על הרמב"ם, וס"ל דפתח ללא דלת נמי חייב במזוזה, יש מקום לסברא אחרת בנידון.

ו.  הפרישה (יו"ד סי' רפז) הקשה על פסק הרא"ש וטור (שם) דפתח הממלא כל רוחב הבית חייב במזוזה, והרי היא פרוצה בכל רוח רביעית, ומאי שנא מאכסדרה דפטורה. ותירץ הפרישה, דפתח זה תלו בה דלת, ולכן חשיב הדלת מחיצה ברוח רביעית לחייבה, משא"כ אכסדרה אין בה דלת. (נמצא חולק על סברת הכסף משנה הנ"ל, וסבר הפרישה אליבא דהרא"ש דאם יתלו באכסדרה דלת תתחייב. וא"כ יש לחלק בין אכסדרה לאבולי דמחוזא, דאבולי דמחוזא היו חייבין לאביי משום שהיו להן דלתות. אבל תמוה, דרב ספרא ואביי נחלקו בגלל דירת השומר, ולכאורה אם יש להן דלתות פשיטא דחייבין לפי הפרישה. ואפשר ליישב בדוחק [בכמה אופנים, ואחד מהם], דגם הדלתות עצמם באבולי דמחוזא נעשו לחיזוק התקרה, ולכן סבר רב ספרא לפטור, וחלק אביי מטעם הנת"ל דנעשו לב' מטרות, גם לדירה).

אמנם בן הפרישה (בהגהת פרישה בסי רפו, על דין אכסדרה) כתב חילוק אחר, דפתח הממלא כל הרוח בסי' רפז מיירי שנבנה לשם בית ודיור, וזויות הכתלים נעשו לשם פצימי הפתח, אע"פ שלא תלה בה דלת, משא"כ אכסדרה נעשית לשם אויר ועמודיה לתמיכת התקרה בלבד, ואף אם תלו בה דלת פטורה (כסברת הכסף משנה ודע"ק הנ"ל).

ז.  אם כן באנו למחלוקת על פי סברת הפוסקים דפתח ללא דלת חייבת, האם תליית דלת בצורת פתח דפטור, גורם לחיוב. דלסברת הפרישה מחייב, ולסברת בנו אינו מחייב, מאחר שעיקר צורת הפתח הוא פטור. (ראה גם בחובת הדר פרק ז סעיף ד דיש מחייבים כה"ג, והוא ע"ד סברת הפרישה).

אם כן מספק ראוי לקבוע מזוזה בפתח כזה (הגם שניכר הדבר שעמודיה עיקרן לתמיכת הבנין, ולא לשם פתח) בלי ברכה.

אותיות משונות - נו"ן, מ"ם סתומה

הנו"ן המסומנת צריכה הבחנת תינוק [ולאחר שיקראנה - תיקון צורת המושב].

הממי"ן משונות - שאלות תינוק.

דיו דהוי באות, כתמי מים

דיו נפל או דהה באות אל"ף ובי"ת המסומנות.

האל"ף מותר לתקנו כי לא נשתנה צורתו כלל, אבל הבי"ת יש עתה ספק שמא נתחלפה צורתה לנו"ן, על כן צריכה שאלת תינוק האם יקראנה בי"ת לפני התיקון. [ראה הגדלה]

המ"ם חרטומה קצר - כשרה כי החרטום מגיעה עד כנגד המושב.

יש כתמי מים או לחות בקלף - אני תמיד ממליץ לבעלי המזוזות להחליפם בחדשות, כי המים שנספג בקלף ממשיך להתפשט, ובמשך הזמן הוא גורם לפיסולים באותיות, סדקים, נפילת אותיות וכדומה. השאלה היא רק כמה זמן יקרה הדבר.

הגהות מזוזות

עיי"ן קו ימין שלו נראה גולם - צריך תיקון.
ממי"ן עגולות מעט - שאלות תינוק אם אינן סמ"ך.

תי"ו פסולה - ממש כחי"ת.
נו"ן פשוטה קצרה - שאלת תינוק אם אינה זיי"ן, וצריכה תיקון אם יקראנה נו"ן.
שי"ן - קו משוך בראש האמצעי - צריכה תיקון.
וי"ו יש בה עיוות קטן - כשרה.

ההי"ן רגל שמאל משוכה ומשונה מעט - כשרות בדיעבד.
תגין גדולים על בי"ת ודלי"ת - עד שלא תיראה ממש כלמ"ד יש להכשיר, ובספק שאלת תינוק.
ריוח יותר מדי בתיבת על - פסול.
גימ"ל - ירך שמאל שבה קו משוך בשוה, יש פוסלים כמו יו"ד האל"ף.

שאלות תינוק - נו"ן ותי"ו

ראש הנו"ן רחב מדי. דינה שאלת תינוק ואם קוראה כשרה בדיעבד. (הדעת קדושים נוטה לפסול נו"ן כזה)

ירך ימין שבתי"ו ארוכה מעט למטה מירך שמאל, והיא מתחילה להתדמות לפ"א פשוטה עם נקודה הפוכה (הפמ"ג כותב שאם תיראה כפ"א פשוטה, אע"פ שהנקודה הפוכה היא פסולה).

במקרה שלפנינו היא עדיין ספק תי"ו ספק פ"א - ומועיל שאלת תינוק, ואם קוראה תי"ו יש למחוק אריכות רגל ימין.

ראש למ"ד נוגע מתחת לרי"ש

הסופר התחיל לעשות ראש הלמ"ד קרוב מדי לרי"ש, והוא נגע בתחתית הרי"ש.

דינה שאלת תינוק אם יקראנה רי"ש או כ"ף פשוטה.

התינוק קראה כ"ף ופסל את הרי"ש.

ביתי"ן פסולות, ועוד שאלות

הבי"ת פסולה - אין לה צורת בי"ת, בגלל אלכסון הגב ואין לה זוית כלל למטה.

הדלי"ת רבתי - ירכה קצרה מגגה, הירך צ"ל כשיעור הגג ולכן חייבים לתקן אורך הירך.

הצד"י - ראש ימין שבה גולם!! (יש לתקנם)

ביתי"ן פסולות כנ"ל. כדאי להגדיל את התמונה

תודתי לרב ישראל דרוטמן שיחיה על התמונות

ביתי"ן בעייתיים

הביתי"ן הללו מאוד מאוד בעייתיים !!

 הבי"ת הזו נראית לי יותר צורת כ"ף - מצורת בי"ת.

הבי"ת הזו ממש כ"ף. הסתכל בה טוב!!

יו"ד כחי"ת קטנה

יו"ד דומה לחי"ת קטנה - שאלת תינוק. ויש לתקנה לאחר שיקראנה יו"ד.

וי"ו, יו"ד

נראה לי לפסול את הוי"ו הזה, ראשו רחב מדי.

המ"ם עקומה מדי וכשרה רק בדיעבד, כי היא מתדמה מעט לסמ"ך משום שאין צד ימין שבה יורד ישר.

אני מסתפק על היו"ד הזה - האם ניתן להכשירו על ידי שאלת תינוק.