החליף סדר פרשיות בתפלין של ראש

(הצבע הצהוב פירוש שלי)

א)  מנחות לד ע"ב: אמר רב חננאל אמר רב החליף פרשיותיה (בתפלין של ראש) פסולות. אמר אביי לא אמרן (לפסול) אלא (כשהחליף את) גוייתא (הפנימיות, כגון פרשיות והיה כי יביאך ושמע) לברייתא (החיצונות, כגון פרשיות קדש ווהיה אם שמע. כלומר שהניח פרשה אחת מהפנימית בבית החיצון) וברייתא לגוייתא (והניח פרשה חיצונית בבית פנימית), אבל גוייתא לגוייתא (שהחליף הפנימיות זו בזו, פרשת והיה אם שמע לפרשת שמע) וברייתא לברייתא (שהחליף החיצונות, פרשת קדש לפרשת והיה אם שמע) לית לן בה (לא נאמר בה פסול).

אמר ליה רבא מאי שנא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא דלא? דהך (שפרשה זו) דבעי למיחזי אוירא (שצריכה לראות אויר כלפי חוץ) לא קא חזייא (כי כעת היא פנימית, ואינה רואה האויר), והא (ופרשה זו) דלא קא בעי למיחזי אוירא (הפנימית שאינה צריכה לראות את האויר) קא חזייא (רואה את אויר החוץ ולכן פסולות. כמו כן) ברייתא לברייתא (החליף החיצונות) וגוייתא לגוייתא (החליף את הפנימיות) נמי (גם יש לפסול, כי) הך (פרשה זו) דבעיא למיחזי אוירא דימין (פרשת קדש - שצריכה לראות אויר של צד ימין) קא חזיא אוירא דשמאל (רואה אויר של צד שמאל, שאינה מקומה של הפרשה), ודשמאל (פרשת והיה אם שמע - שצריכה לראות אויר של צד שמאל) קא חזיא אוירא דימין (רואה אויר של צד ימין, שאינה מקומה של הפרשה), אלא לא שנא (אין חילוק בין המקרים, וכל החלפת פרשה ממקומה בביתה הראויה לה, פסול).

פירש"י שם: אבל גוייתא לגוייתא. כגון אם הקדים שמע לוהיה כי יביאך: או ברייתא לברייתא. כגון (שהניח פרשת) והיה אם שמוע ב(בבית שבצד) שמאל (המניח, ופרשת) קדש בימין של מניח:
מפירושו מוכח, שאביי סבר שתי קולות. א. אין סדר הפרשיות מעכב, ב. וכן אם היפך סדר הפרשיות מימין לשמאל [כלומר היפך סדרם מימין הקורא, לימין המניח] אינו מעכב.

ורבא דוחה דהיפך סדר הפרשיות מימין הקורא לימין המניח פסולות, כי הפרשה החיצונה שצריכה לראות את האויר מימין, אינה כשרה לראות את האויר משמאל.

אבל עדיין קשה (עי' מעדני יו"ט שדק בזה) למה רבא חלק על אביי גם במקרה שהיפך "גוייתא לגוייתא נמי", הרי על קולא זו לא ביאר רבא שום סברא למה היפוך סדר הפנימיות יפסול?

במלים אחרות: אביי מכשיר שתים, א) היפך כל סדר הפרשיות מימין לשמאל, ב) שינה הסדר [החליף את הפנימיות לבדן, ואז אינן כסדרן שבתורה]. ורבא ביאר דהיפך סדרן מימין הקורא לימין המניח ודאי פסול, כי אין כל פרשה חיצונה רואה את האויר שלה. אך לא ביאר רבא למה שינוי סדר הפנימיות יהא מעכב?

ב)  הנה מה שפשוט לאביי שהחיצונות שאינן רואות את האויר פסולות, הוא ע"פ הגמרא סנהדרין פט ע"א, אמר ר' זירא בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול. וגמרא זו היא דין תורה, דזה הטעם לחייב זקן ממרא מיתה כמבואר שם, שהורה בדין הכתוב בתורה ופירושו מדברי סופרים (תורה שבע"פ) לשנות דין תורה.

נמצא שפרשה חיצונית צריכה לראות את האויר, ואם אינה רואה פסולה דין תורה. ועל זה ביאר רבא דגם פרשה זו שצריכה לראות אויר ימין ושינה מקומה ורואה אויר שמאל, ולהיפך, אף היא פסולה. וממה שפשוט לרבא דאין חילוק בין המקרים, מוכח שגם זה הוא פסול דין תורה.

והיות שהלכה כרבא, א"כ תפלין של ימין המניח פסולות למ"ד צריכות להיות הפרשיות כסדרן מימין הקורא, שהרי פרשיות החיצונות רואות את האויר שאינו ראוי להן.

וזה המקור למה שפסק בשו"ע רבינו (סימן לד סעיף ד) דתפלין של רש"י פסולות לר"ת [וכן להיפך] מדין תורה, כי הרי לרש"י צריכה להיות הפרשה החיצונית של שמאל והיה אם שמע ואינה כן, ולר"ת צריכה להיות שמע ואינה כן, ואינה רואה את האויר.

(עצם פסול תפלין רש"י לר"ת ולהיפך מבואר ברא"ש טור והרבה ראשונים, אבל לא פירשו אם הוא פסול מד"ת. ומה שכ' רבינו פסולין מן התורה, כן מוכח במג"א וביאור הגר"א שם ולא טרחתי כאן לפרש הדבר).

ג)  ובשוע"ר שם סעיף ב: ואם החליף איזה פרשה שנתנה שלא בביתה המיוחד לה פסולין.

לא דקדק רבינו לכתוב כאן שהן פסולין מדין תורה, שהרי אפשר שהחליף הפנימיות לבדן ולא שינה מקום החיצונות, אינן פסולות מדין תורה, אלא מדרבנן לחוד. שהרי רבא לא הוכיח על שינוי מקום הפנימיות, למה נפסלו. ואין לנו הוכחה ששינה סדרן של הפרשיות בראש, כל שלא שינה מקום החיצונות לימין ולשמאל, שנפסול מן התורה. אבל מכל מקום מוכח מדברי רבא שגם שינה הפנימיות פסולין, וזה פשט מאמר רב שם, וכן פסק הרמב"ם (פ"ג הלכה ה), ושאר ראשונים, דכל שינוי מסדר התפלין פסולין. אלא שלא נתבאר בדבריהם, אם זה פסול מן התורה או מדרבנן.

מכל מקום מסברא לבד, היות שרבא כלל כל הפסולין יחד בהנחה כללית "לא שנא", וכן רב סתם החליף פרשיותיה פסולין, דפשט המאמר כרבא דלא שנא באיזה ענין החליפן, גם אם החליף סדרן לחוד, משמע דדין אחד לכל החילופים, ומכיון שקצת החילופים פסולין מדאורייתא, הוא הדין לשאר.

ד)  מכל זה תמוה ביותר מה שכ' בתשובות בשמים ראש (סי' כד) הובא בדעת תורה (מהרש"ם בערזאן, בעל שו"ת מהרש"ם) ומאסף לכל המחנות בסימן לד, וז"ל: דלכולי עלמא אין סדר הפרשיות מן התורה, ולשיטת כמה גאונים אם החליף הסדר יצא, ועכ"פ לכו"ע הוי רק מדרבנן, וגם ששיטת ר"ת יצא בשל רש"י וכן להיפוך. [וכתב הדעת תורה שם על דברים הללו, וצ"ע. כי באמת כנת"ל הן נגד פשט בגמרא, דמוכח מדברי רבא הנ"ל שתפלין דרש"י לר"ת פסולות, ועכ"פ מדרבנן. כלומר, גם אם נאמר שאין הוכחה מדברי ר"ז, או דרבא לא ס"ל כר"ז, או איזה חילוק אחר].

ועיינתי בס' בשמים ראש [כי היה לפלא גדול בעיני, שספר מודפס יפסוק דין כנגד פסק ברור בגמרא וראשונים] ואני תמה על בעל הדע"ת שלא דקדק להעתיקו יפה. ומעולם לא כתוב שם שהרב בש"ר מכשיר ר"ת לרש"י ולהיפך, ורק כ' שהיה מן הגאונים שפירשו דברי רבא בהחליף פרשיותיה לא שנא שהן כשרות. אבל לא הסכים הבש"ר לפסוק כן, אלא שכ' שפשוט לו שהוא מחלוקת בדין דרבנן לחוד ולא ד"ת.

אמנם פי' זה [שכתב הבש"ר מהגאונים] ליתא כלל, דפשוט במאמר רב ורבא שהן פסולות, ואי אפשר להעלות על הדעת פירוש לא שנא והן כשרות, היפך מאמר רב עצמו.

שוב מצאתי בתשו' רמ"ע מפאנו סי' קו דחותר בעוז להכשיר תפלין של ימין המניח אליבא דההלכה, הרוצה יעיין שם באריכות שלו בנסיון לבאר גמרא מנחות הנ"ל.

ה)  העולה מזה למעשה, שדעת שוע"ר דהמניח תפלין של ימין המניח (הנקראות אצלינו "תפלין של שמושא רבה") לפי רש"י [שכן ההלכה], לא קיים מצות תפלין. ופשט הגמרא שלא קיים כלל מן התורה, כנת"ל.