יש נגיעה ברורה בין הבי"ת לעיי"ן (והנגיעה היא משעת הכתיבה). שאלה זו נשאלה בפורום באנגלית.
האם מותר לגרר נגיעה זו, מאחר שיש לחשוש שמא נעשה מצד ימין של העיי"ן (כי מסתמא עשה צד ימין תחילה כדרך הסופרים) יחד עם הבי"ת - צורת מ"ם, ונפסלה בי"ת זו?
נראה לי מאחר שאין שום אפשרות לדעת כעת, האם אכן היתה נעשית מ"ם ונפסלת בקריאת התינוק, וזה רק בגדר ספק (הגם שהוא ספק קרוב), הרי זה רק ספק שינוי צורת האות, ומותר לגרר הנגיעה ביניהם.
וטעמי בזה, דשינוי צורת אות כה"ג הוי רק פסול דרבנן. וכן גרירת נגיעה כזו [אף אם ודאי הדבר שנראית כמ"ם], לא הוי חק תוכות דאורייתא, אלא רק חק תוכות דרבנן. ולכן יש לומר ספק דרבנן לקולא, ומותר לגרור הנגיעה.
לכאורה עצ״ע כיון שלפ״ד הוי ספק ידיעה, שאינו ספק כלל, אם אחד לא יודע, השני כן יודע...
השבמחקההנחה הנ"ל שהשני יודע, זה רק במצב שודאי יש שני שיודע.
השבמחקאבל כאשר ספק בעצם הדבר [אם יש שני שיודע], שהרי ספק אם הסופר בשעת הכתיבה שם לב, הרי זה בודאי נחשב לספק אמיתי.