מזוזה פשוטה כמו קובה

אין למזוזה הזו שום גליון ישר מצד שמאל, זה קובה כפי שהסברתי  פורום לנושאי סת"ם: הגדרת פסול קובה וזנב

מ"ם ללא מושב

למ"ם אין מושב [רק הצד ימין שבו עבה] - פסול.

טי"ת כפופה לתוכה קרוב למושב

הטי"ת כפופה מאוד לתוכה - לדעת שו"ע רבינו זה כשר (המשנה ברורה [משנת סופרים בביאור הלכה לאות ט'] מפקפק בזה).

גם כאן מושב הפאי"ן קצת קצרות, וראויות להיות לכתחילה יותר משוכות שמאלה.

דלי"ת או זיי"ן?

 שאלת תינוק.

שיעור מושב הפ"א

הפ"א כאן כשרה, אע"פ שמושבה קצרה מעט, היות שהיא מכסה [מגעת] עד מתחת לנקודת הפ"א. אבל מושב שאינו מגיע אל מתחת לנקודה, הרי זו פסולה.

שיעור ירך - ביחס לגג

התי"ו פסולה - משום שהגג עבה כפליים מהירכיים [ימין ושמאל] והרי צריך שישתייר כמלוא אות קטנה בירך. כלומר, הירך צריכה להיות כעובי הגג, מה הגג עביה קולמוס אחד [כשיעור גוף היו"ד] כן צריך שישתייר בירך. וכן נוהגים לענין דלי"ת רבתי שצריך הירך להיות עבה כמו הגג ולא פחות.

ההי"ן פסולות - על פי פשט ההלכה, שצריכה להיות שיעור לירך שמאל של הה"א, כמלוא אות קטנה שהיא יו"ד. פירוש בגובה הירך, ולא משוכה לרוחב. וכאן גובה הירך שמאל אינו חצי מעובי הגג.

כל זה על פי הבנתי בהלכה. כמובן שיהיו [בעזרת הי"ת] חולקים וסוברים אחרת. הרי זה רגיל.

חי"ת - עשויה מיו"ד זיי"ן

חי"ת צד ימין מעין יו"ד גדולה ולא וי"ו - נראה לי שלדעת שו"ע אדמו"ר הזקן (סימן לו, באות ח) זה פסול כי אין לחי"ת זו צורת שתי זייני"ן.

עוד יודי"ן פסולים

היוד"ן הללו אין להם גוף !! כולו רגל (המעשה הוא העיקר .....) או שעיקרו רגל ומיעוטו ראש, ממילא אין בו שיעור אות.

היו"ד בשם אין לו צורת יו"ד כלל והוא פסול!!
הגימ"ל [נקראת "גימ"ל בגדאדי" כי כן היו כותבים גימ"ל בבגדד] אינו כשר לאשכנזים כי הוא כמו יו"ד האל"ף שנדבק כולו לגג, וחייב לתקן צורת ירך שמאל.

נו"ן פשוטה מסולסלת ותינוק קראה זיי"ן

הנוני"ן יש בהן עיקום - ותינוקות קראוהו זיי"ן - פסול.

אין צורת אות

אני פוסל יו"ד זו, אין לה צורת אות (מרוב ש"אין שיעור לעובי האותיות" לא נשאר גוף האות !!!)

שאלות על דלי"ת

פסלנו את הדלי"ת - לא ברור אם היא דלי"ת או זיי"ן (אע"פ שיש מקום להקל ולחשוב שאלת תינוק).

דרך אגב: יש בעיה של קובה בשלוש שורות המצוינות.

הדלי"ת הזו פסולה היא עגולה כרי"ש.

גם כאן אין הזוית ועקב ברורים - אני מיקל על ידי שאלת תינוק ותיקון במקרה זה [האחרון, בגלל בליטת העוקץ שלמעלה].

קו"ף משוך

אין למשוך קו"ף כלל, כי זה מקלקל צורתו. בדיעבד אי אפשר לפסול [כל זמן שתינוק מכירו], וראוי לתקן דהיינו למשוך מעט את המושב (אבל לא הרבה) להיטיב צורת הקו"ף.

שאלות על נפסקים, חי"ת ותי"ו

בחי"ת יש דהוי דיו בקו החטוטרת - זה נחשב כהפסק. וממילא נשאלת השאלה האם אפשר לתקן את החי"ת הזו, או שנהפכה לשתי אותיות ו' ז' ואי אפשר לתקנם משום כתיבה שלא כסדרן?

משורת הדין זה תלוי בקריאת התינוק. אמנם לפי המבואר בשו"ע אין תינוק מורגל בחי"ת כזה, ועלינו להחליט האם ניכרת כשתי אותיות או כאות אחת, וא"כ צריך לראות המגיה בעיניו [אי אפשר להחליט דבר דק כזה על פי סקן] ואם נראה לו יותר אות אחת מותר לתקנה, ואם נראה לו יותר שתי אותיות נפרדות אסור לתקנה.
לחילופין - אפשר להרגיל תינוק שיכיר חיתי"ן בסת"ם ווי"ן וזייני"ן, ולשאול אותו.

בתי"ו יש הפסק שבתמונה נראית כהפסק ניכר, אעפ"כ אם במציאות נראית האות היטיב וניכרת התי"ו להדיא [לא איכפת לי מהיכר ההפסק, אלא מהיכר צורת האות] מותר לתקנה, דלא נשתנתה לאותיות אחרות. אבל אם נראית יותר לשתי אותיות דלי"ת ונו"ן אסור לתקנה.

הכ"ף פשוטה שתחתיה ['מאדך'] נכנס תג עם ראש ניכר לחללה - צריך שאלת תינוק, אם לא יטעה בה התינוק כה"א.

צד"י

הצדי"ן אינן כתובות בצורה נכונה לכתחילה. בראשון - המושב משוך ימינה מעבר לצואר. ובשניהם ראשים משוכים ביותר.

ספר תורה ישן ונקרע היקף הגויל

חסר היקף גויל לאותיות אחר שעת כתיבתן ונשארה צורת האותיות עליהן (יש רגל כלשהו ליו"ד העליונה), כשרות (על פי השיטה העיקרית בדיני היקף גויל, המובא בשו"ע רבינו סי' לב סעיף יט) כי אין חסרון היקף גויל אלא בשעת כתיבת האותיות ולא לאחר שכבר נכתבו בכשרות.

מותר וראוי להדביק קלף מאחרי הקרע לחזק את הקלף הישן, ולמנוע המשך קרע הקלף.

דלי"ת, נו"ן, פ"א

הנוני"ן הללו אני לא יודע אם זה נקרא מושב או לא??

הדלי"ת ספק אם זה צורה של אות או לא? האם מועיל שאלת תינוק??

הפ"א הנקודה שבה גולם.

ראה הגדלה

שאלות באות נו"ן

יש נוהגים לפסול נו"ן זה - כי ראשו הפוך כולו לצד ימין.

בנו"ן זה - היות והראש עובר מעט גם לצד שמאל, הוא כשר וראוי לתקן צורת הראש.

המתייג העבה את הראש של הנו"ן הרבה - אני לא יודע מה לדון בה שינוי צורה, או שאלת תינוק.

יו"ד כעין גולם

יו"ד זו כעין גולם. היכן הוא הראש והיכן הוא הרגל - זה נראה כגוף אחד!!

האם זו קובה?

ביארתי [פורום לנושאי סת"ם: שתי שאלות מעניינות מהפורום באנגלית, פורום לנושאי סת"ם: הגדרת פסול קובה וזנב]  שאם כל סיום השורות אלכסון גם נידון כקובה.  השאלה מה עם הפרשה שלפנינו?

כתב חלש - בעיות בצורות האותיות

מ"ם - אני נוטה לפסול, כי החרטום רחב יותר מהגוף (מהכ"ף).

שי"ן ראש שמאל משוך מדי - נוהגים להכשיר בדיעבד.

מ"ם סתומה - אין לה בליטת הראש משמאל, ומעוגלת מעט למטה - שאלת תינוק שמא יקראנה סמ"ך.

בי"ת משוכה ואינה שוה הגג והמושב - כשרה בדיעבד.

כ"ף פשוטה - יש להסתפק האם זו נקראת כ"ף מרובעת שיש פוסלים (אלא שמועיל תיקון להוסיף דיו כדי לעגל הכ"ף).

מ"ם עם חרטום כיו"ד

המ"ם כשר בדיעבד.

השוה ל פורום לנושאי סת"ם: חרטום מ"ם שהאריכה כעין רי"ש

מזוזה עם חותמת - פסולה

מזוזות רבות יוצרו [כלומר, נכתבו ונסחרו למכירה] בארץ ישראל לפני כחמישים שנה, עם החתמה למטה בגליון "נבדק" - דבר ידוע שהחתמה זו היא עדות על פסולם. ומיד שרואים דבר זה יש לחשוד שהמזוזה פסולה, ומכמה טעמים.

כדאי לשים לב לתיבה "אחד" או "אחר" !! שלמעלה. (כאן הוא נוטה יותר לדלי"ת, אבל ראוי תמיד לשים לב במזוזה מאיכות כזו על תיבה זו). ראה הגדלה.

בי"ת - כ"ף

כבר הזהרתי כמה פעמים על ביתי"ן כאלו, המצויים בכתב פשוט !!

גוף הבי"ת למטה אינו מרובע כלל, אלא הוא כ"ף גמור, עם איזה קוץ בולט זכר לעקב הב' - פסול.

הפסק בלמ"ד בין הוי"ו לכ"ף

ההפסק ניכר [דבר זה תלוי במציאות הנראית לעין, ואני דן כאן לפי התמונה שלפנינו]:

יש מחלוקת בין האחרונים האם הפסק כזה נחשב שנפרד הל' לשתי אותיות ונפסל, משום שנעשה כ"ף ווי"ו, או היות שאין דרך האות ו' להיות תלוי באויר מעל השיטה - מוכח שהוא למ"ד, ולא כ"ף ווי"ו. והעיקר להקל כאן, כפסק המקדש מעט [לב ס"ק קטו].

תיתורא קרועה

התיתורא נפסלה, כי הקרע ביטל את הריבוע שלה, וריבוע התיתורא הלכה למשה מסיני.

אפשר להדביק בדבק ולחבר את חתיכות העור להיות התיתורא שוב מעור אחד.
יש אומרים שע"י הדבק יהא דינו כתפלין שאינם מעור אחד, שכשרות, אך אינן מהודרות. וראה מה שכתבתי פורום לנושאי סת"ם: קרע בתיתורא

ראש הזיי"ן אינו באמצע

בעיה זו מצויה בכתב המיוחס - ויש ליזהר בה.

ראש הזיי"ן אינו בולט בשוה לימין ולשמאל, אלא עיקר בליטתו ימינה ורק מעט בולט שמאלה! (אם לא היתה בליטה כלל שמאלה, היא היתה פסולה!)

הזיי"ן כשרה בדיעבד, אך אין זה צורתה לכתחילה. וראוי לתקנה, א) מחיקת מעט מהראש בצד ימין, ב) הוספת מעט דיו לראש מצד שמאל. אפשר גם לתקנה ע"י עיבוי הירך מעט כלפי מרכז האות, והוספת מעט דיו לראש בצד שמאל.

כתיבת אות כסדרה

בערוך השלחן (סי' לב סעיף ד): "בכל אות גופה יש בו קודם ומאוחר כגון בה"י, יש לו לכתוב מקודם הדלי"ת ואחר כך היו"ד, וכמו כן בכל האותיות, ומ"מ אם הקדים המאוחר לית לן בה, דכל זמן שלא נגמרה האות אין זה כלום (פמ"ג)". כלומר, אין דין כתיבה כסדרן [המעכב] בחלקי האות, ועיקר דין סדר כתיבתה "כתיבה כסדרן" ביחס לשאר הכתב שבפרשיות והמזוזה, היינו דוקא גמר האות.

וכ"כ בפמ"ג [השמטה לפתיחה לסי' לב, המודפסת במשבצות זהב סו"ס לח], והדוגמא שנתן הפמ"ג הוא הקדים נו"ן שבצד"י ליו"ד אינה מעכבת. ש"מ שבצד"י יש לכתוב קודם היו"ד הימני ואח"כ הנו"ן, אלא שזה רק לכתחלה.

וכן ברור בבית יוסף [ודאי שזה מקורו של פמ"ג הנ"ל] והעתיקו בשו"ע רבינו (סימן לו אותיות ט' ע' צ' ש'), דראשי אותיות הללו מימין קודמים בזמן הכתיבה, לראשים השמאליים. דו"ק שם דהדבר ברור בלשונם, והנפקא מינה שכתבו לענין זה בכתיבת צורת ראשי אותיות הללו, שלא יהא מעביר על המצוה.

וכן מבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף כה דכתיבת המ"ם, קודם יכתוב גוף המ"ם דהיינו הכ"ף, ואח"כ החרטום שהוא כעין וי"ו. ובסעיף כו שם, מבואר סדר כתיבת האל"ף, ראשית נקודה העליונה, ואח"כ הגג, ואח"כ נקודה התחתונה, והנפקא מינה להלכה כמבואר שם בגדרי כתיבה בפיסול, עיין שם.

מכל זה למדנו שיש לכתחלה למצוה [מדין כתיבה תמה לכתחילה המבואר בשו"ע רבינו ר"ס לו] לכתוב כל אות כסדר המיוחד שקבלו הראשונים ע"פ הקבלה והמסורת.

וכן מבואר עוד בכתבי האר"י, בנוגע לכתיבת שם הוי' דיש סדר בכתיבת חלקי האותיות ע"פ הכוונה המבוארת שם.

בעיה ברגל נו"ן פשוטה

הנו"ן פשוטה - עיקר הרגל עבה כדין, ויורד ממנה קו דק בלבד. יש מקום לטעות בה כזיי"ן - זה תלוי בראיית האות באמת ואי אפשר לקבוע על פי סקן בלבד, כי כל שינוי קטן במציאות - ישנה את תמונתה והכרת האות.

אבל לפי הנראה כאן בתמונה - נראה לי שדינה שאלת תינוק.

יש הרבה מה ללמוד מבעיה זו.

תודתי לרב שמחה פרנקל על התמונות הללו, יישר כוחו.

כדאי להגדיל לקבל תמונה יותר ברורה של הענין

כפי"ן מרובעות מעט

הכפי"ן מרובעות מעט - כשרות [כך פסקו הרבנים האחרונים], ואין לפסול אלא בזוית מרובעת ממש ושלימה בפינה התחתונה [90 מעלות בדיוק].

כתב מהודר - יש מה לשפר

השי"ן - צריך שיהא לו מושב כמפורש בבית יוסף, ולא חיבורי קוין דקין לבד !! זו טעות מפורסמת.

הפ"א - לכתחילה לא יהא המושב עודף מעבר לגג החוצה, אלא יהיו פני הגג ופני המושב שוים בצד שמאל של האות.

בי"ת - צריך ליזהר מהקוצים הללו הנכנסים לחללה, לפעמים יגרמו לשאלה חמורה של מ"ם סתומה.
וי"ו [ב'לטוטפת'] - צריכה להיות עגולה ולא מרובעת [מ"מ היא כשרה, אלא שלכתחילה צ"ל עגולה].

טעות בפסיעה לבר

רגלי הה"א עושים בהם פסיעה גסה - ומגיע לכדי שאלה האם זה דומה לתי"ו. וצריך שאלת תינוק.

יש להקפיד ש"הפסיעה" תהא דקה, ולא תשנה כלל את צורת הה"א. זה נכון, לא רק ע"פ ההלכה, אלא במיוחד גם על פי קבלה - שהפסיעה הזו תהא קטנה וזעירא !!

הטיתי"ן - יש להקפיד שלא תהא יציאה למטה בצד שמאל, זה עלול לדמות את הטי"ת - לעיי"ן או צד"י פשוטה.

החכם עיניו בראשו!!

דלי"ת רבתי בתפלין ומזוזה

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ב

על פי הקבלה צריך לכתוב ד' של אחד גדולה כל כך כמו ארבע דלתי"ן קטנים:

פירוש:

על פי הקבלה (של האר"י ז"ל) צריך לכתוב ד' של אחד (בתפלין של ראש ושל יד, ובמזוזה) גדולה כל כך כמו ארבע דלתי"ן קטנים.

פירוש: הדלי"ת הזו צריכה להיות גגה עבה ד' קולמוסים, שהיא ד' דלתי"ן (רגילות, או קטנות כפי שיבואר). והירך יהא ארוך כשיעור עובי ד' קולמוסים כלפי מטה, והוא שיעור "ארבע דלתי"ן קטנים", כמבואר בשו"ע רבינו להלן סעיף יט ששיעור ירך הדלי"ת כשהיא קצרה כמלוא אות קטנה, דהיינו כמלוא אות יו"ד שהיא שיעור עובי הקולמוס. נמצאו ד' דלתי"ן קטנות, עובי גגן ד"ק ועובי [אריכות] רגלן ד"ק. וזה שיעור הדלי"ת רבתי בתפלין ומזוזה.

אבל בס"ת דלי"ת רבתי אינו צריך להיות גגה עבה כל כך, אלא כמו כל האותיות רבתי שהן כפולות, כלומר, שיעור הגג כפליים בעוביה מהרגילה, ורגלה ארוכה כפליים.

נמצא ששתי הדלי"ת רבתי [בתפלין וס"ת], שוין בשיעור אורך רגלן שהוא כפליים מדלי"ת רגילה. כי הד' הרגילה ירכה לכתחלה שתי קולמוסים, והרבתי ד' קולמוסים. אבל השינוי בין תפלין וס"ת הוא בעובי גגן, בתפלין ומזוזה עוביה ד' קולמוסים, ובס"ת עביה רק ב' קולמוסים.

עיי"ן, צד"י

הצד"י יש לפסול משום שחיבור היו"ד הוא במקום כפיפת המושב, ונחשב שינוי לצורת עיי"ן (כמבואר בפוסקים).

העיי"ן אין בו מושב בולט מספיק שמאלה - יש לפסול משום שדומה לטי"ת (יש מקום לדון כשאלת תינוק, אבל נראה לי כאן בכתב זה להחמיר).

למ"ד בלי מושב

כתב ספרדי - הלמ"ד אין לו מושב.

לפי מנהגי אשכנז, למשנה ברורה הלמ"ד פסולה, כי חסר לו חלק מהאות, אך לפי שו"ע רבינו כשר בדיעבד. וא"כ לדידן מותר לתקנה, להוסיף לה מושב. למנהג ספרד נראה דמותר להשאירה כך.

"ובשעריך" מחלוקת רש"י ורמב"ם

"וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך" - פירש רש"י: ובשעריך לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עיירות.

פשט רש"י דריבוי שערי חצירות מדינות ועיירות הוא דין תורה, הנלמד מתיבת "בשעריך" המיותר.

אבל דעת הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ה, ובתשובתו מובאת בכסף משנה שם. וכן יוצא דעת חידושי הריטב"א ביומא יא) - "ובשעריך" בא ללמד על שער החייב במזוזה שצריך שיהא בו דלת, כלומר אין חיוב בפתח אלא שיש לו מזוזות הסף ודלת, וזה נקרא "שער". אבל לא בא לרבות שערי מדינות חצרות ועיירות, דאלו אין בהם חיוב כלל במזוזה מן התורה. ואף מדרבנן אינן חייבין, אלא אם נפתחים להם בתים שדרים בהן.

רש"י והרמב"ם לשיטתם. לרש"י פתח חייב במזוזה אע"פ שאין בו דלת, לכן לומד מיתור "ובשעריך" שערי חצרות. אבל לרמב"ם אין לימוד לשערי חצרות, ואינן בכלל ביתך וע"כ פטורים מן התורה.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: חיובי 'בית אוצרות' מחסן או חנות במזוזה
פורום לנושאי סת"ם: חיוב מזוזה בבית אוצרות מד"ת או מדרבנן

תלתא לגריעותא [שלשה בעיות]

בתי"ו זו שלשה בעיות (שינויים):

א) גג ימין משוך הרבה וגג שמאל אינו בולט,  ב) רגל ימין ארוכה מרגל שמאל,  ג) רגל שמאל אינה כפופה דיה !!!

כמו שישנו כלל בהלכות טריפות ש'תרתי לריעותא' בעצמו נחשב לחסרון בכשרות, כמו"כ סברא זו עצמה פשוטה לעניננו, צירוף בעיות קטנות ושינויים קטנים - הן פגיעה ב"כתיבה תמה" ו"צורת האות".

אותיות פסולות

 המ"ם פסולה - שינוי צורה.

 התי"ו השניה פסולה, אין לה רגל שמאל של ת' בכלל.

סמ"ך מרובע ופסול, דומה למ"ם.

התי"ו [וסרתם] ג"כ חסר לו צורת רגל שמאל, הוא רק משוך באלכסון אך אינו מתכופף כפי שצריך.

שאלות בצורות האותיות

מ"ם אין לו מושב - פסול.

יו"ד ארוכה לדעתי זו שיעור וי"ו ופסולה. העולם מכשיר כי ניכר היטיב צורת יו"ד ביחס לשאר כל הכתב.

כ"ף בקושי כשרה, מושבה צר מדי. כעת עדיין כשרה אך פחות מזה, יש כבר חשש פיסול של שינוי צורת הכ"ף.

רגל כ"ף נוגעת לגג תחתיה

רגל הכ"ף נוגעת לגג הה"א שלמטה - אם זה היה קורה קרוב לסיום הגג שבצד ימין, או שהסופר היה עוצר בחצי הגג, נמצא שנהפכה הכ"ף הזו לבי"ת גדולה [גבוהה] ונפסלה. ואע"פ שהמשיך עשיית הגג והשלמת הה"א, וניכר כעת שתי האותיות כל אחת לעצמה, מ"מ היות שלרגע נפסל הכ"ף משום שינוי צורתה, המשך תיקונה הוי כחק תוכות [בכתיבה]. כן פסק בקסת הסופר.

אמנם כאן מסתמא משך גג הה"א כולה בבת אחת, אם כן לשום רגע בכתיבה ממש לא נשתנתה הכ"ף - וכשרה ע"י גרירת הנגיעה, כמו כל שתי אותיות הנוגעות זו לזו שאינן מוקפות גויל, שמותר לגרר ביניהם.

(ואיני אומר שבאמצע משיכת הקולמוס לשניה אחת נהפכה צורתה, כי אינני מתייחס אלא לפעולות גמורות של כתיבה, ולא לשינוי תיאוריטי).

דיני תפירת הבית, תיתורא עליונה, הגדרת בית תפלין

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף עז

קבלה ביד הגאונים לתפור י"ב תפירות כנגד י"ב שבטים ג' תפירות בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות בכל תפירה ותפירה ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסל וא"צ שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לבית ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה כדי שתהיה התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסול שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין והבתים הם הנקראים תפילין ולא התיתורא שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתים ולא די בריבוע התיתורא מפני שאמרו תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין:

פירוש:

קבלה ביד הגאונים לתפור (את הבתים של התפלין כדי לסוגרן ב)י"ב תפירות, כנגד י"ב שבטים, ג' תפירות בכל צד (של הבית), וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות (מצד מעלה של התיתורא ומצד מטה) בכל תפירה ותפירה, ואם פיחת מי"ב תפירות או הוסיף לא פסל. ואין צריך שתהיה התפירה בתוך (גוף) הבית (עצמה) אלא (יכול לתפור) סמוך לבית (בכפלי התיתורא), ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט (למטה ולצדדים) ונכפל (לצידי הקציצה כעין כנפים) בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה, כדי שתהיה התפירה גם בעור (זה) המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית), ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא, ואם לאו פסול, שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין, והבתים הם הנקראים תפילין, ולא התיתורא (ואם התפירה תהא רק בתוך התיתורות, אזי התפלין גופן לא נתפרו, ופסולין). שמפני זה צריך לרבע גם גוף הבתים ולא די בריבוע התיתורא, מפני שאמרו תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, והבתים הם הנקראים תפילין, ו(אילו) התיתורא נקראת 'תיתורא של תפילין' (ולא 'תפלין' עצמם):

חידוש וביאור:

א)  קבלה ביד הגאונים לתפור .. וחוט התפירה יהיה סובב מב' רוחות .. ואם פיחת או הוסיף לא פסל. לא נתבאר בפוסקים הראשונים, האם תפירה זו מלמעלה ומלמטה [סובב מב' רוחות] מעכבת.

אמנם פשוט דהתפירה מרובעת מהלכה למשה מסיני, וסתם ריבוע הוא בעל ד' צלעות, כלומר מהלל"מ שתהא התפירה מד' רוחות סובב כל צידי הבית לד' רוחותיה. אך האם תפירה זו מעכבת מב' רוחות שלמעלה ולמטה, לא נתבאר. עי' במשנה ברורה (ס"ק קעד) דלא מוכח מדין תורה והלל"מ דתפירה מרובעת גם מלמעלה וגם מלמטה, דו"ק בדבריו שלומד מדין תיתורא שמסתפק אף בה (בס"ק קעז ושער הציון שם) האם תיתורא עליונה מעכבת. ולפי זה פשיטא דתפירה התחתונה מעכבת ריבועה (והסתפק רק על תפירה שלמעלה האם ריבועה מעכבת). ובערוך השלחן (סעיפים עה, עו) סתם דתיתורא ותפירה בעינן מרובעות גם מלמעלה וגם מלמטה. ונראה סתמות דבריו דזהו הלל"מ. (ואין דבריו נראים לי כפי שיבואר).

וקצת משמע בדברי רבינו כאן, דרק מספר התפירות [י"ב, אם פיחת או הוסיף] אינו מעכב, אך תפירה מב' רוחות כלומר מרובעת מלמעלה ומלמטה מעכבת. (ואין זה תלוי בדין תיתורא העליונה, וכפי שיבואר בהמשך דעת רבינו דאין הלל"מ לענין תיתורא העליונה).

ב)  ואין צריך שתהיה התפירה בתוך הבית אלא סמוך לבית. זה לשון הרא"ש (הל' תפלין סי' ז, הובא בב"י ומג"א), ומפרש רבינו דאין הכוונה שלא צריך להיות התפירה בעור הבית כלל, אלא דסגי שהתפירה תהא בעור המתפשט למטה בין הכפלים [וזה נחשב שהתפירה היא בתפלין עצמן], אבל תפירת התיתורות לבדן, אם לא נתפר גם עור הבית עמם, פסול מטעם שמבאר.

אמנם מוכח מלשון הרא"ש ורבינו דגם תפירה בגוף הבית עצמה כשרה, רק דאינה צריכה לכך, ולכן אם תפר גוף הבית בקצותיו לתיתורא התחתונה [כשיטת רש"י ורמב"ם] כשרה.

ג)  ומכל מקום צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה. מבואר במשנה ברורה (ס"ק רכח) דצריך להיות כנפי עור הבית והתפירה בהן, בכל ד' רוחות המתפשטות תחת תיתורא העליונה, דהתפירה צ"ל מכל ד' רוחות התפלין, ואם הכנפים הן רק בב' או ג' צדדים אינה כשרה, דבצדדים האחרים לא נתפרו התפלין. ותפירת גוף התפלין חייב להיות מד' רוחות.

נראה לענ"ד לדייק מדברי רבינו "צריך שיהיה עור הבית מתפשט ונכפל בין ב' הכפלים של התיתורא במקום התפירה", דצריך רק שיתפשט העור תחת התפירות מד' רוחות [כסברת המ"ב הנ"ל] אך לא בעינן שהתפשטות עור זה תהא מרובעת, דלא הזכיר רבינו דבר זה [דאחרת רבותא הול"ל, דבעי שכפלי העור שהן המשך הבית יהיו מרובעים תחת תיתורא העליונה, אלא ודאי דלא בעינן ריבוע שם].

ד)  ב' הכפלים של התיתורא.

במשנה ברורה (ס"ק קעז, ובשער הציון אות קפא) מסתפק האם תיתורא עליונה ותחתונה שתיהן הלל"מ. ולשונו קליל, דמשמע ספקו שמא סגי אפילו תיתורא אחת לבדה, רק העליונה. אבל פשוט בראשונים (רש"י ותוס' מנחות לה, רמב"ם טוש"ע) דעיקר התיתורא היא התחתונה הסוגרת פי הבתים, ואם כן עיקר ספקו על העליון לבד. וראה בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סי' א) דאין שום הכרח לומר דתיתורא העליונה הלל"מ.

ויש לומר דדברי רבינו [ע"פ דברי רא"ש הנ"ל] הן בתפלין שהתיתורא מעור אחר שאינו עור אחד עם עור הבתים, ולכן חייב להיות תיתורא עליונה, כדי לתפור הבית בתוך התיתורות. אבל אם עשו את חלק העליון של מושב התפלין מהתפשטות עור הבתים עצמן [כדעת רש"י, וכפי שעושים היום בכל התפלין המהודרות, שעור העליון של התיתורא הוא בעצם המשך עור הבית, הנקרא בפי כל "תפלין מקשה" שכל הבית והתיתורא כולו מעור א'] אזי התפירה אינה בין כפלי התיתורא, אלא בין עור הבית עצמו לתיתורא התחתונה.

וצ"ע אם באופן כזה חל דין תיתורא על חלק העליון של מושב הבתים, דאינו תיתורא אלא המשך התפשטות עור הבית. ומנהג העולם לומר, דהוא גם עור הבית וגם תיתורא, וחייב להיות מרובע. וצ"ע.

אמנם פשט הראשונים הנ"ל דרק התחתונה היא תיתורא [הלל"מ], ואין דין תיתורא בעליונה, וא"כ מדינא דאורייתא [הלל"מ] אין מושב התפלין העליון צ"ל מרובעת. (ודוחק לומר חידוש, דכל חלק מהתפלין חייב להיות מרובע מהלל"מ. דאיך יתכן לומר הלל"מ על חלק שאינו צריך מצד עצמו, שהרי כנ"ל כפלי התפשטות עור הבית לצדדים סגי לתפרה לתיתורא התחתונה, ובהם עצמם לא נזכר ריבוע).
ומצאתי בלשון כתבי האריז"ל (פרי עץ חיים, שער התפלין פרק י) שקורא לחלק העליון הזה "מעברתא" ולא קורא לה "תיתורא".

ה)  התפירה גם בעור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית) ונמצא גוף הבית תפור בתיתורא ואם לאו פסול שהרי הלכה למשה מסיני שתפילין יהיו תפורין והבתים הם הנקראים תפילין והתיתורא נקראת תיתורא של תפילין.

פסק זה של רבינו, מחייב שהנחת הפרשיות יהיו דוקא בתוך הבית עצמו. ומעתה בתפלין העשויים [כפי שמתאר רבינו כאן] שהתפשטות עור הבית הוא למטה בין כפלי התיתורא, כל שמונח הפרשיות בתוך עור הבית עצמו, שגם הוא מכלל הבית, בתפלין של יד יש מקום לומר דהוי הפרשיות בבית עצמו, משא"כ בתפלין של ראש לא שייך להניח הפרשיות בחלק זה שבין כפלי התיתורא, כי המחיצות שבראש אינן יורדות בתוך אויר התיתורא, ושם אינו תפלין של ראש כלל.

אמנם יש מקום לומר לאידך שאין זה לגמרי מקום הבית, ואע"פ שכתב רבינו "עור המתפשט מהבית (שהוא נחשב מגוף הבית)", נראה דהיינו לענין דין תפירת הבתים, אבל לא לענין הנחת הפרשיות בה. וכן משמע ממה שרבינו הכניס בסוגרים "(שהוא נחשב מגוף הבית)", משמע שאין על כפלי העור דין בתים בפשיטות גמורה לכל דבר.

אבל בתפלין כפי שעושים היום שעור עליון של התיתורא הוא כיפול עור הבית עצמו, פשיטא שאסור שתרד לשם הפרשה, שהרי התיתורא אינו מקום הנחת הפרשה, שהפרשה צ"ל דוקא בבית עצמו, ועור זה המתפשט לצדדים, אם הוא מהבית אינו מרובע שם [כריבוע הבית] והבתים צ"ל מרובעים בכל משך גבהן, או שהוא תיתורא.

פסק זה תואם את המבואר בשוע"ר [סי' לב] סעיפים נה, סא, דהפרשיות [בין ביד בין בראש] צריכות להיות מונחות דוקא בבתים (והוא דין תורה, כמבואר בסעיף נה) ולא למטה באויר התיתורא.

קו ימין בשי"ן גולם

קו ימין של השי"ן גולם והוא פסול. החריץ כלשהו המפריד בין הראש העבה למושב לא מועיל - כי הולכים אחר הצורה הנראית לעין, ולא אחר התבוננות דקדקנית באות (כמו דרך זכוכית מגדלת. יש להדגיש שהתמונה כאן מוגדלת מהמציאות - כך שבמציאות היא נראית ממש גולם).

יו"ד כלמ"ד קטנה

הגדל תמונה

יודי"ן כלמדי"ן קטנות !

כ"ף - יש על פניה עוקץ והיא מתחילה להדמות ללמ"ד - שאלת תינוק.

שי"ן שבעור הבתים באותו כתב של הפרשיות

שאלה:  האם זה משנה אם תמונת השי"ן שבעור בתים של ראש הוא אותו שי"ן [מאותו כתב] של הפרשיות, או שאין בזה שום ענין?

תשובה:  לכתחלה חייב להיות השי"ן מאותו כתב של הפרשיות, אם הפרשיות כתב בית יוסף - שניהם בית יוסף, אם כתב האר"י - שניהם כתב האר"י וכו' בשאר הכתבים. דבר זה נרמז בלשון שו"ע רבינו סימן לו באות שי"ן - "ולפי קבלת האר"י ז"ל כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין כג' ווי"ן ישרות". פי' כל השיני"ן לרבות השיני"ן שבגופי הבית של ראש, שאף הן ווי"ן ישרות. וכבר כתבתי זה ב פורום לנושאי סת"ם: שו"ע אדמו"ר סימן לו, אותיות ש,ת

הטעם לזה, כי יש לשי"ן זה גם דין כתב, כמבואר בשו"ע סימן לב לענין עשיית השיני"ן שיש אומרים שלא יהא בשי"ן זה חק תוכות, ובשו"ע סי' לט לענין פסול [שאינו כשר לכתיבה] שחופה הבית או תפר, שהתפלין פסולות כדין נכתב ע"י הפסול, משום עשיית השי"ן שבעור שיש לה דין כתב, עיין שם.

אמנם בדיעבד פשיטא שכל צורות השי"ן [שבכתבים השונות] כשרות, ואינו מעכב, אלא שאין לעשות כן לכתחלה משום נימור הכתבים.

פינת קיר באמצע חדר

חץ אדום מצד ימין - מזוזה קבועה בפתח החדר.

חץ כתום במרכז - פינת קיר הסוגרת מעט מחלל החדר.

אע"פ שראשי כתלים - פינות קיר משתי הצדדים - עלולות להחשב צורת פתח, להתחייב במזוזה [בלי ברכה, לפי שיטת הרא"ש וטור בסי' רפז "ראשי הכתלים הן הן פצימי שער החדר". אבל לרמב"ם ושו"ע שם, נראה דפטור לגמרי], מ"מ היינו דוקא במקום שראשי קיר הללו, מבדילות את החדר ממקום אחר.

אך פינות שבאמצע חדר ואינן מבדילות חדר זה, מחדר או מקום אחר, אלא רק משנים את צורת החדר בלבד, היות שהוא כולו חדר אחד, די במזוזה א' שבפתח לחדר. ואין ראשי קיר הללו נחשבים לצורת פתח, ופטורה ממזוזה לכל הדיעות.
המשקוף המקושט הבולט מלמעלה ומפינות הקיר, אין לו שום משמעות כאן.

ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: קביעת מזוזה בפתח חדר שנפתח כולו לחדר מרכזי

תודתי לרב דוד ברסמן על התמונה

שתי זייני"ן ותגיהן סמוכות

בדרך כלל שתי זייני"ן סמוכות ונראות כנוגעות בתגיהן - יש בו חשש לחי"ת, כמפורסם.

אך במקרה שלפנינו אני נוטה יותר להקל, דאינם נראית יחד כחי"ת, מחמת שהתגין גבוהות וזקופות ואינן נראות כחטוטרת של חי"ת. אמנם יש מקום להחמיר.

יש קצת טשטוש דיו בין התגין, אך במציאות אין נגיעה ביניהם, הגם שזה מוגדר כמצב של "אינו ניכר להדיא [ההפסק]".

גם אחר מחיקת התגין החיצונים עדיין אינה נראית כל-כך חי"ת.

תודתי לרב יוסף משה על התמונה