האם מותר למכור מזוזה פסולה לנכרי?

נשאלתי:  האם מותר למכור מזוזה פסולה לנכרי?

פשוט שאסור למכור, למסור, או ליתן במתנה כל סת"ם לנכרי, בין כשרים בין פסולים, כמבואר ביורה דעה רצא סעיף ב ברמ"א [אלא אם כן יש איבה. אבל ברור שאין להסביר דבר זה לנכרי כדי לייצר איבה, ועל דרך שנאמר אני ה' דבר המסור ללב !!]

וכן פשוט מהמבואר בשו"ע יורה דעה סי' רפא סעיף א שחייבין לפדות ס"ת אפילו פסול שנמצא בידי נכרי עיי"ש.

הוספה:  אחד מהטעמים שמבואר במהרי"ל (שהביא רמ"א שם), שמא יתדמה הנכרי לישראל, כי יראה ישראל מזוזה על פתחו ויחשוב שזו היא דירת ישראל, ויש חשש שפיכות דמים כמבואר במהרי"ל.
לפי זה פשוט שגם צילום של מזוזה [שאין בה שום קדושה] וכן בית מזוזה ריקה אין למכור להם. *
אבל מזוזה [שנכתבה בקדושה אלא] שנפסלה אסור למכור להם [גם] משום שאסור למסור קדושת סת"ם לידי נכרי.

*  לפי זה מובן שגם אלו שמוכרים להם מזוזות מצולמים ובתי מזוזה כקמיע, שאסור להודיע לנכרי שמנהג ישראל לתלות דבר זה בפתחו, כדי שלא יעשה כן ויתלה המזוזה על פתח ביתו, ונמצא גורם מכשול ליהודי שיחשוב שבעל הבית הזה הוא יהודי.

החלפת יריעה אחרונה לחדשה

שאלה:  קהילה שיש להם ס"ת ישן וכשר שקורים בו, וכדי לעשות הכנסת דולרים לקופה מעוניינים להוציא את היריעה האחרונה ולכתוב יריעה אחרונה חדשה על מנת לקיים הכנסת ספר תורה לבית כנסת.

האם הדבר מותר? והאם הכותבים/קונים אותיות בסיום מקיימים מצות כתיבת ס"ת?

תשובה:  הדבר אסור, כי אסור לבטל יריעה זו ממצותה כל עוד שהיא כשרה. וגם בדיעבד שעברו ועשו, אין הכותבים הללו מקיימים מצות כתיבת ס"ת כל עוד היריעה הישנה כשרה ונמצאת [שאפשר להחזירה].

צורת הנקודה שמאלית בשתי ההי"ן שבשם הוי' ב"ה

משנת חסידים (מסכת תיקון תפילין פרק ב משנה ה, ו):

[בכתיבת הה"י הראשונה] ואח"כ יעשה רגל שמאל שלה התלוי ועומד, ותחתיו יעשה קוץ קטן מאד יוצא לחוץ כפסיעה לבר .. לפיכך יעשנו [לרגל] עב מעט להראות השני ווי"ן כאחד .. סוד רגל זה הוא כצורת וא"ו בלי ראש ..

(שם משנה ט) [ובכתיבת הה"א אחרונה ישנה דרך כתיבתה מן הה"א הראשונה] .. הקו התלוי הוא בצורת יו"ד ואין לו קוץ למטה .. וקו התלוי הזה יהיה יותר דק [כלומר צר] מהקו התלוי שבה"י ראשונה .. עכ"ל.

חילוק זה מבואר גם בדברי של"ה הקדוש (חלק א, דף ה טור ב, בסוד "דודי" ראה שם).

זו תמונת הה"א הראשונה [התמונות שציירתי הן להמחשה בלבד]

הגג רחב יותר משאר ה"א, כי תחילתה יו"ד וגם יש בה רוחב מצד עצמה [וגם הרווחנו מקום לעובי הירך שמאל]. והירך הוא כתמונת שתי ווי"ן דבוקין זה לזה [גובהה מעט יותר מקולמוס, כרבע קולמוס עודף, ולא יותר] והפסיעה קטנה מאוד יוצאת לבר [לחוץ]

[הקו האדום בתוך הנקודה הוא להמחיש שתי ווי"ן] 

זו תמונת הה"א השניה

הגג צר יותר ואין לו עקב אלא ריבוע פשוט בזוית ימין של הגג, והירך שמאל נקודה פשוטה וצרה כתמונת יו"ד אחת [נקודה בלבד], כך שהיא צרה יותר ונמוכה יותר מהנקודה שבה"א הראשונה

תמונת שם הוי' מכתב המיוחס

ניכר בכתב יד שהוא אינו עושה את היו"ד שבה"א הראשונה ממש בקצה ימין [תחילת הגג מימין] אלא יותר לאמצע הגג - ודאי שלא משך את גוף היו"ד ימינה עד סוף הגג הנראה - אלא שלאחר עשיית היו"ד וקו ממנה שמאלה לקיים ונהר יוצא כו' המבואר בקבלה, עובר על הגג משמאל לימין עד שעובר אותו ימינה לעשות עקב הגג.

פסיעה לבר מוטעית - לימוד זכות

פירסמתי מאמר שאין לעשות קוץ או פסיעה בה"א האחרונה שבשם הק' בכתב האר"י.

ראשית אציין מקור הדבר – בספר משנת חסידים (מסכת תיקון תפילין פרק ב משנה ח, ט) "בכתיבת הה"א אחרונה .. ישנה דרך כתיבתה מן [הה"א] הראשונה .. ואח"כ הקו התלוי הוא בצורת יוד ואין לו קוץ למטה כי וכו' (ומבאר את הטעם על פי קבלה) וקו התלוי הזה יהיה יותר דק [כלומר צר] מהקו התלוי שבהי ראשונה .. עכ"ל.

בכל זאת אנסה ללמד זכות מנין בא הטעות הזה.

נראה שמכיון שבכתב אשכנזי צורת הנקודה היא כיו"ד, וכל יו"ד יש לה קוץ. אלא שבה"א רגילה עושין את הנקודה כיו"ד הפוכה, וכאן עשאוה יו"ד ישרה, לכן עשו הקוץ משום שהיא יו"ד.

ואין זה נכון כנ"ל ממשנת חסידים, וכן פשוט בשו"ע רבינו סי' לו אות ה' במה שכ' בסוגרים:

ויש מי שקבלה בידו שהנקודה תהא .. כעין יו"ד .. (בכל ההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי' ב"ה שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתבאר).

אע"פ שלא זכינו לאורה זו תורת רבינו היכן כתב את הקבלה האחרת. מ"מ הדבר ברור שכוונתו לקבלת האריז"ל בכתיבת השם, ושיש שינוי בההי"ן (לשון רבים – שתי ההי"ן גם האחרונה, כמבואר במשנת חסידים שם) ויש בהן קבלה אחרת. א"כ ה"א זו אינה על פי קבלת הב"י ולכן אין צורך שתהא דוקא יו"ד (עם קוץ).

ויש להוסיף מה שנלע"ד הטעם שעושין קוץ זה ע"פ נגלה [ולמה הדבר נתחדש בדורנו. בכל הכתבים האשכנזים הישנים המפורסמים לא תמצא קוץ יורד בה"א האחרונה בכתב האר"י] דמבואר במשנה ברורה (סי' לב ס"ק מד) ששיעור מלוא אות קטנה היא כיו"ד עם רגל ימין שלה.

ולכן מאחר דשיעור רגל שמאל שבה"א היא כמלוא אות קטנה, לכן נהגו לעשות גוף כיו"ד עם רגל כלשהו, לקיים שיעור הירך כמבואר במשנה ברורה.

והגם שרבים חולקים על המ"ב בסברתו זו, וכן נהגו כל הסופרים האשכנזים לפני השואה, מ"מ

עכשיו שנתייסדה צורת הכתב בדורנו זה בארץ הקודש, ומשתדלים מאוד לקיים דברי המ"ב בכל דבר, ממילא הנהיגו לעשות עוקץ זה ביו"ד – לא משום פסיעה לבר אלא משום צורת ושיעור היו"ד.

כל זה כתבתי ללמד זכות, אך כאמור אינו נכון על פי הקבלה.

***

דרך אגב למדנו מדברי המשנת חסידים שנקודת הה"א הראשונה עבה וגדולה יותר מהנקודה שבה"א האחרונה – וזאת ע"פ הקבלה שמבאר שם. גם זה דבר שראוי לשים לב ולדקדק בכתב האר"י.

בעזרת השם אבאר את הדבר עם תמונות לאחר השבת.

מידת חסידים

לפני כמה ימים פירסמתי מאמר   פורום לנושאי סת"ם: פסיעה לבר מוטעית

ובו הבהרתי שאין לעשות פסיעה כלל או קוץ בנקודת הה"א האחרונה בכתיבת השם בכתב האר"י, ומה שנהוג בעולם לעשות קוץ יורד למטה הוא טעות.

חובתי להבהיר שאין לגרום נזק לסופרים יראי שמים שכתבו כן, ולגנוז שמות ק' שנעשו כן, הס מלהזכיר.

מידת חסידות ויראת שמים שלא לגרום נזק כלל לחבירו, אע"פ שהוא סובל ומצטער מזה, קל וחומר בנידון דידן שההפסד מצד הכתב הוא מועט ביותר [ורק בגדר הידור בדין קבלה], ואילו ההפסד הכספי לחבירו וההפסד בגניזת כתבי קודש הן חמורים ביותר, הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום, ולא ראוי כלל לעשות דבר כזה.

אנא בקשתי מסופרי וסוחרי אנ"ש - יש להקפיד בדבר מכאן ולהבא, אך על לשעבר אין להזחיח ולהפסיד שום סופר ושום כתב שנעשה כן.

משה ויינר

אבקש לפרסם הדברים בכל צורה הראויה.

ספר תורה שנקרעה התפירה

ס"ת שנקרעה התפירה באמצעה ונשארו חלק מהתפירות למעלה וחלקן למטה בתפירה בחורין, ומחמת קרע הגיד באמצע השתחררו שתים או שלוש תפירות באמצע. מה דין ספר זה? והאם אפשר לחזור ולקשור ולתפור בגיד התפירה שנקרע?

בשו"ע יורה דעה סי' רעח: אם נקרע רוב תפירה שבין יריעה ליריעה ועדיין מחוברות בחמש או שש תפירות של קיימא כשרות.

משמע מפשט הלכה זו שלא מהני מה שתפור שתי תפירות בראשו ושתי תפירות בסופו, אלא צריך שישתיירו לא פחות מחמש או שש תפירות במקומן. אבל מה שחלקן למעלה וחלקן למטה אינו גורע, וחשוב נשתיירו שש תפירות של קיימא [ופי' בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ערה – שהתפירות במקומן ברצף, אע"פ שקצה הגיד משוחרר נקרא קיימא, עיי"ש]. ואם כן הספר כשר לקרות בו.

אבל יש אומרים שאין להוציא ספר זה לכתחילה עד שיתקנו [ראה קול יעקב יו"ד שם] ובלאו הכי פשיטא שיש לתקנו שמא ישתחררו עוד תפירות ויבוא לידי פיסול.

לחזור ולקשור את הגיד פשוט שמהני לתקן התפירה, ואם יספיק לו הגיד להחזיר התפירות למקומן ולתפור הוא הדבר הראוי. ואם לא יספיק הגיד יקח חתיכה נוספת של גיד ויקשור לקצוות הגיד הקרוע מכאן ומכאן וישלים התפירה, ואף זה ראוי.

ואם אינו יכול לחזור ולתפור לא בכך ולא בכך, יכול לדלג על שתי תפירות באמצע ולמתוח קצות הגיד מכאן ומכאן לקשרן היטב, ואף זה חשוב שהיריעה תפורה כדין לכתחילה. (ראה משנת הסופר עמ' רכב, בשער הציון אות כח).

ברכה על החזרת מזוזה שתוקנה

מזוזה שהורדה לבדיקה ונמצאו חסרים בה קוצי ר"ת או שהיו בה נפסקים הפוסלים ותיקנם, כאשר מחזיר את המזוזה למקומה [באותו יום] האם צריך לברך?

לכאורה נפסקים שפסולים לכל הדעות ודאי שצריך לברך עליה, שהרי הקביעה הראשונה בטלה משום שלא היתה כשרה.

אמנם בנוגע לקוצי ר"ת יש לומר, דתלוי לפי מנהג בני ספרד ואשכנז. לבני אשכנז שדין קוצו של יו"ד השמאלי מעכב לפסול, כמו כן צריך לברך, שהרי היה פסול מקודם. אבל לבני ספרד שאינו מעכב, ממילא לא בטלה קיום מצותו, לא יברך. ויש להוסיף דגם לבני אשכנז היינו דוקא כאשר הפינה השמאלית שביו"ד היתה עגולה ללא זוית, אך אם היה לה זוית אע"פ שלא היה בולט הקוץ למטה כלל, כיון דיש אומרים שזה עוקץ שמאל [דרבינו תם] ממילא מה שתיקן הקוץ להבליטה, אין לברך על זה.

זיי"ן משונה

קבלתי תמונה זו מעזרא, ואינני יכול לראות בעיני את הזיי"ן במציאות.

יתכן שבמציאות קוי הראש של הזיי"ן יותר ברורים, אבל אם היה מגיע לפני שאלה זו כמו שהיא נראית כאן, הייתי פוסל את הזיי"ן משום שאין צורתה ברורה (אין זה "כתיבה תמה").

מזוזה במרפסת קטנה שאינה מקורה

שאלה:  מרפסת קטנה [היוצאת מהבית] ואין בה שיעור ד' אמות על ד' אמות, ואין עליה תקרה. מה דינה לענין קביעת מזוזה? האם יש לצרף שתי טעמים לפטרה [כעין ספק ספיקא בדין]?

תשובה:  מצד שהיא קטנה שאין בה שיעור אין לפטור, כמבואר בפתחי תשובה (רפו ס"ק יא בשם חמודי דניאל) דכל שמצורף לבית גדול חל עליו חיוב.

ומה שאינה מקורה בתקרה, גם בזה אין טעם לפטור, שהרי חצר מחוייבת במזוזה ואע"פ שאינה מקורה כי דרכה בכך (כמבואר ברא"ש. ואין להקשות דאם באנו בה מטעם חצר ע"כ אינה חייבת שהרי היא נפרדת מהבית ואין בה שיעור. דפשוט דהכוונה ברא"ש שכל שדרכו בכך כמו חצר אין בזה חסרון מה שאינו מקורה, דדוקא בית דאין דרכו בלא תיקרה פטור, וא"כ מרפסת זו היות שדרכה בכך, והיא חשובה כחדר מהבית חייבת). וכ"כ בחובת הדר פרק ב סעיף ה.

ומה שהערת על אפשרות ספק ספקא – אינו שייך לכאן דספק ספקא פירושו שיש ב' ספקות בענין אחד, ולכן אנו אומרים שספקו להקל אפילו בדין תורה. אבל כאן שתי הספקות אינם בענין אחד, אלא כל נושא הוא ענין לעצמו, ואין ספק אחד תורם מאומה לספק השני. [דרך משל: אם היה ספק על המרפסת משום שאין בה שיעור כנ"ל, הרי מה שאין בה תקרה אינו מגדיל ספק השיעור כלל. ואין זו בתורת ספק ספקא כמבואר בש"ך יו"ד סי' קי בכללי הס"ס].

יש לציין שבספר חובת הדר [פרק ד הערה טז] כתב על מרפסת קטנה כזו שאין לברך על קביעת מזוזה בה [משמע שמחשיב ענין הראשון ספק עכ"פ]. אם כן יקבע בה מזוזה בלא ברכה.

הכרת תינוק משום שיש אות סופית

שו"ע רבינו סימן לב סעיף מו: צריך ליזהר .. בין תיבה לתיבה כמלוא אות קטנה .. ובדיעבד אין לפסול אלא אם כן נראית כתיבה אחת לתינוק שאינו חכם ולא טפש כמ"ש ביורה דעה סימן רעד בספר תורה. (ומקורו הט"ז וש"ך יו"ד שם). והיינו שאם קירב התיבות פחות משיעור מלוא אות קטנה ויש להסתפק האם נראים כתיבה אחת, שואלים תינוק דלא חכם ולא טפש היכן הפסקים בין התיבות, ואם מכיר הרי זה כשר.

ולא חילק רבינו בין תיבה המסתיימת באחת מאותיות הכפולות מנצפ"ך למסיימת בשאר אותיות, שמע מינה דלא חוששין ואומרים שהתינוק הכיר הפרדת התיבות בגלל האות הסופית [שאין דרכה כלל באמצע התיבה, והיא הוכחה לסיום התיבה, אע"פ שאין מרחק כשיעור כלל] ואם לא היתה מסיימת בכפולה אלא בשאר אותיות לא היה מכיר הפרדת התיבות כי אין ריוח מספיק.

משמע דמכל סיבה שהתינוק מכיר הפרדת התיבות, אפילו אם הסיבה היא משום האות כפולה הרי זה כשר.
ויש להעיר ממשמעות שוע"ר והפוסקים הנ"ל לספיקו של הרב בני יונה (יו"ד רעד סעיף ד) בענין זה. ומשמע שם דמסקנתו להכשיר, וכ"כ במקדש מעט שם ס"ק כז להלכה. [ויש מחמירים בזה אא"כ בשעת הדחק. ראה משנת הסופר סי' ז' סק"ח].

ב.  ומעתה, יש לדון בדבר דומה, אם יש שאלת תינוק על ספק בצורת אות כגון בין סמ"ך למ"ם סתומה, או בין זיי"ן לנו"ן פשוטה, והאות המסופקת עומדת באמצע תיבה, האם יכול להראות לתינוק כמו שהן באמצע התיבה, ונאמר דאין אנו חוששין שהתינוק מכיר האות רק בגלל שאין דרך הכפולה [הסופית] לעמוד שם, ולא הכירה מחמת ציור האות האמיתית.

מצד אחד יש לדמות הדברים, ולומר שלא איכפת לנו מאיזה סיבה התינוק מכיר האות, אם בפועל מכירה וקוראה כדין, אזי זאת היא הכרעה איזו אות זו.

אך לאידך יש לחלק בין הנושאים, דבקירב התיבות השאלה היא על פסול בקריאה מתוקנת, וכל שניתן לקראה מאיזה טעם לא איכפת לנו על המרחק. משא"כ בצורת האותיות דיש בהם דין כתיבה תמה צריך שהאות תהא ברורה בצורת כתיבתה איזו היא, וכל שההיכר הוא מחמת גורם חיצוני לבד לא מועיל. וכן נוטה משמעות מקדש מעט הנ"ל.

סידר פרשיות של ראש בטעות כרש"י

שאלה:  טעה וסידר בתפלין של רבינו תם את הפרשיות בראש כפי סדר רש"י והניחם כך כשנה, האם מותר לחזור ולסדרם כסדר רבינו תם?

תשובה:  מותר לסדרם כסדר ר"ת, דהרי איסור הורדה מקדושה לחול הוא משום השתמשות בקדשים שלא כדין (כמבואר בשו"ע רבינו ס"ס לד) והרי הקדש בטעות אינו הקדש. ויש עוד טעם משום בזוי מצוה, ויש לדמות איסור זה לדין שאם התנה מראש שיוכל לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה המבואר בסי' מב. ואמנם לכאורה תנאי מועיל רק מקדושה חמורה לקדושה קלה ולא מקדושה לחול, כמבואר בשו"ע רבינו שם סעיף ו' מחלוקת האם מועיל תנאי להורידו לחול, מ"מ בצירוף סברת המקילים דמהני תנאי ויש לומר דהקדשה בטעות לא חשיב הקדשה כלל לאוסרו, נראה דשורת הדין דמותר לסדרו כרצונו לרבינו תם.

ואם היה מעשה הפוך דסידר בטעות בתפלין של רש"י פרשיות כסדר ר"ת, פשיטא דמותר לסדרם כרש"י, ע"פ המבואר בשו"ע רבינו ס"ס לד דהעיקר כרש"י עיין שם.

קו"ף - שאלת תינוק

קו"ף זו צריכה שאלת תינוק, שהרי גופה דומה למעין למ"ד.

יו"ד עם פגם בגופה

היו"ד  בשם הק' יש בה פגם ועלולה להיראות כחי"ת [או שינוי צורתה באופן אחר, וכן חסר בה משיעור גוף היו"ד שצריכה להיות מלוא אות קטנה כלו' עובי הקולמוס בגופה].

נראה פשוט שמותר לתקן (אבל לענין לשעבר האם היתה כשרה, צ"ע).

דיו המחלחל מעבר לקלף

שאלה:  קלף שהוא דק מאוד בגלל מחיקה ואחר הכתיבה נראה הדיו מצד שני של הקלף, ולא נראה לעין שום נקב בקלף אבל כנראה חלחל הדיו לצד שני של הקלף, האם יש בזה פסול? ואם לא, האם צריך/יש אפשרות לתקן?

תשובה:  אמנם יש בקצת ספרים שכתבו דין כזה [מקורו מהירושלמי מגילה שאם דיו יוצאה מבין הנקבים הרי זה פוסל] שאם הדיו נראה בצד שני הרי זה נקב שפוסל. אמנם בפוסקים [טור שו"ע שוע"ר משנה ברורה וכו'] לא הזכירו פסול זה כלל, דנראה שהוא חלוק על פסק שלנו [ע"פ הבבלי] שהעיקר להכשיר כל שהנקב אינו מפסיק את הכתיבה, ואין נקב פוסל בכתב אלא א"כ נראה לעין [כמבואר בשו"ע רבינו לב סע' יז], אבל עצם יציאת דיו או חלחול הדיו דרך קלף דק לא נזכר פיסול כזה בפוסקים. ממילא פרשה זו כשרה. (וכן מבואר במשנת הסופר, בביאור הסופר עמ' קה ד"ה כשר, דכשר לכו"ע חלחול דיו ואין זה בסוג נקב. ודבריו מסתברים שהרי כל פסול נקב הוא משום חסרון היקף גויל ואנו רואים שהאות מוקפת גויל, ואיננו רואים בעינינו שום חסרון בקלף).

ולענין תיקון מאחר שהפרשה כשרה מעצם הדין אין צריך לתקן שום דבר. אמנם עצה טובה, כדאי לטלות קלף דק מתחתיו, כי הרבה פעמים נגרם מזה שיש דיו בצד שני של הקלף, שלאחר גלגול הפרשיות, נמרח ונדבק דיו על שאר הכתב ופוסלו. לכן עצה טובה לטלות קלף על מקום החלחול כדי שלא יגרום נזק לשאר הכתב.

י' ארוכה

התינוק קראה י.

לכאורה עפ"י מ"ש בילקוט הסופר ד"ה האריך רגלו דינה כ-י ואפשר לתקנה.

יודי"ם עם קוץ שמאלי בולט

שאלות על יודין שיש להן קוץ שמאל ארוך ודומין לחיתין קטנות.

את ה-י הראשונה התינוק כבר לא קרא.

הבנתי מהמקדש מעט הל' צורת האותיות אות י' סע' י שמתקנים אז, על אף קריאת התינוק.

אם כך, לא הבנתי מה הועילה הש"ת ?