"הנני בזה ע"ד שאלתו בתפילין שנמצא בו אות תי"ו שנכתב כזה, כלומר שבשני הרגלים הי' לה בליטה לחוץ למטה, אם מהני קריאת תינוק תי"ו.
...אבל היכא דנכתב ככתיבת תי"ו, דל"ש בזה לחוש מה שחששו בקריאת חי"ת, משום שנכתב עם חטוטרת כנ"ל, דאף דמה שאין חטוטרת מורה שאינו ח', אבל אינו מוכיח על אות תי"ו, זולת משום הבליטה, שמורה על תי"ו. וגם אין כאן חשש שינוי לאות אחר, וגם אין נכנס לכלל שינוי גדול לומר דעי"ז אין כאן אות כלל, ועכ"פ מהני קריאה תינוק כמבואר בפוסקים, וכשר ע"י תיקון אפילו בתו"מ כננלענ"ד.
...אבל כאן האות נכתב כהלכתו אלא שהוסיף בליטה יתירה, ויש לדון רק משום שינוי קצת, אבל לא משום היפוך ...אבל אם החשש רק משום דל"ה כתיבה תמה, ותינוק מכירו, שפיר מהני תינוק אפילו בתו"מ.
...עוד נראה לחלק בין ראש לבליטה יתירה, דהרי זה דומה יותר לאיזה קוץ מיותר, שהחמיר בה הרד"ך דהוי שינוי כל דהו, כמו חסר קוץ ביו"ד, וחלקו עליו כמבואר כ"ז באריכות בגדולי הקדש שם (כלל י"ב), ועוד יש להוכיח כן מהמבואר שם בכמה דברים כה"ג, ובהיכר תינוק לענ"ד להקל דמהני תיקון ע"י הוספת דיו גם בתו"מ..."
שבט הלוי חלק ה סימן ח:
"ואשר שאל באות תי"ו (ציור 13 [שרגל הימיני כפופה לחוץ כמו השמאלי]) האם זה נקרא אות הפוך, וכן שינוי צורה עד שאינה ניכרת כלל, או שמא עדיין צורתה עליה אלא שנחסר קצת דיו מרגלה הימנית.
הנה אין ספק בלבי שצורה הזאת פסולה ואמנם אם אפשר להוסיף דיו בצד ימין להשוות הרגל בודאי מותר להוסיף דלא גרע מרי"ש שכתבו דלי"ת בסי' ל"ב סי"ז דמותר להוסיף דיו, איברא בתו"מ קשה להקל מטעם שלא כסדרן, ושמעתי שמי שהוא הקיל גם בזה ודידי צ"ע עדין"
הנה דעתו של המנחת יצחק ברור, שכבשני הרגלים יש בליטה למטה לחוץ. על ידי תינוק אף בתפילין ומזוזות אפשר לתקנו.
ונימוקו מתאים מאוד עם מה שכותב אדה"ז לב, א, "אם שינה לא פסל אא"כ הפסיד צורת האות לגמרי", וכאן ודאי שלא נפסדה לגמרי, כי אינו דומה לאות אחרת, ולא שייך לומר דאינו אות כלל, שהרי ניכר לכל וגם תינוק יכירנה.
וגם מה דמדמהו לחסר קוץ ביו"ד, ראה עד"ז גם בשו"ת צמח צדק מליובאוויטש או"ח סימן י"ז, דאף שיש לתקנו אין בזה משום שלא כסדרן, כיון דניכר לתינוק.
וכן בצמח צדק אה"ע סימן קס"ד וקס"ה "דמשום תוספות איזו תג וכה"ג באות אינו נפסל בכך כל שנקרא יפה".
והנה כאן יש להוסיף:
א. ה"כפיפה" שברגלו הימני אינו כפוף כל כך יוצא מן הכלל מבאותיות ד ה וכו', וכמו שכמביא הצ"צ בסימן הנ"ל "שזה שהצריכו בגמ' דוקא להראות לתינוק דלא חכים, ולא אמרו להראות לחכים ולכסות לו שאר האותיות, הטעם הוא יען שאנו צריכים שאותה אות תקרא כהלכתה בערך השאר אותיות כו', כפי ערך אותו כתב כו', ולכן צריך להראות כל הכתב ההוא, שבערך אותה כתב יעריך אותה אות. ואם יהיה חכים יבין המשמעות ויכריחנו הענין. וכשלא יהיה חכים לא יבין המשמעות ומה שיאמר הוא האמת".
ב. ה"כפיפה" שברגלו הימני אינו כמו ברגלו השמאלי, הימני אינו משוך כ"כ כמו השמאלי, גם אינו כפוף לגמרי אלא עדיין עומד על קוץ, אינו דומה לה"ציור 13" שבשבט הלוי, ו"אין ספק בלבי" שבזה גם שבט הלוי יכשר.
עכ"פ אם רק על סמך השני מראה מקומות שציינת, פסקת ש"המנהג לפסול", נ"ל שזה עובר קו.
מקור המנהג?
השבמחקראה שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' ד, שבט הלוי ח"ה סי' ח.
השבמחקשו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן ד:
השבמחק"הנני בזה ע"ד שאלתו בתפילין שנמצא בו אות תי"ו שנכתב כזה, כלומר שבשני הרגלים הי' לה בליטה לחוץ למטה, אם מהני קריאת תינוק תי"ו.
...אבל היכא דנכתב ככתיבת תי"ו, דל"ש בזה לחוש מה שחששו בקריאת חי"ת, משום שנכתב עם חטוטרת כנ"ל, דאף דמה שאין חטוטרת מורה שאינו ח', אבל אינו מוכיח על אות תי"ו, זולת משום הבליטה, שמורה על תי"ו. וגם אין כאן חשש שינוי לאות אחר, וגם אין נכנס לכלל שינוי גדול לומר דעי"ז אין כאן אות כלל, ועכ"פ מהני קריאה תינוק כמבואר בפוסקים, וכשר ע"י תיקון אפילו בתו"מ כננלענ"ד.
...אבל כאן האות נכתב כהלכתו אלא שהוסיף בליטה יתירה, ויש לדון רק משום שינוי קצת, אבל לא משום היפוך ...אבל אם החשש רק משום דל"ה כתיבה תמה, ותינוק מכירו, שפיר מהני תינוק אפילו בתו"מ.
...עוד נראה לחלק בין ראש לבליטה יתירה, דהרי זה דומה יותר לאיזה קוץ מיותר, שהחמיר בה הרד"ך דהוי שינוי כל דהו, כמו חסר קוץ ביו"ד, וחלקו עליו כמבואר כ"ז באריכות בגדולי הקדש שם (כלל י"ב), ועוד יש להוכיח כן מהמבואר שם בכמה דברים כה"ג, ובהיכר תינוק לענ"ד להקל דמהני תיקון ע"י הוספת דיו גם בתו"מ..."
שבט הלוי חלק ה סימן ח:
"ואשר שאל באות תי"ו (ציור 13 [שרגל הימיני כפופה לחוץ כמו השמאלי]) האם זה נקרא אות הפוך, וכן שינוי צורה עד שאינה ניכרת כלל, או שמא עדיין צורתה עליה אלא שנחסר קצת דיו מרגלה הימנית.
הנה אין ספק בלבי שצורה הזאת פסולה ואמנם אם אפשר להוסיף דיו בצד ימין להשוות הרגל בודאי מותר להוסיף דלא גרע מרי"ש שכתבו דלי"ת בסי' ל"ב סי"ז דמותר להוסיף דיו, איברא בתו"מ קשה להקל מטעם שלא כסדרן, ושמעתי שמי שהוא הקיל גם בזה ודידי צ"ע עדין"
הנה דעתו של המנחת יצחק ברור, שכבשני הרגלים יש בליטה למטה לחוץ. על ידי תינוק אף בתפילין ומזוזות אפשר לתקנו.
ונימוקו מתאים מאוד עם מה שכותב אדה"ז לב, א, "אם שינה לא פסל אא"כ הפסיד צורת האות לגמרי", וכאן ודאי שלא נפסדה לגמרי, כי אינו דומה לאות אחרת, ולא שייך לומר דאינו אות כלל, שהרי ניכר לכל וגם תינוק יכירנה.
וגם מה דמדמהו לחסר קוץ ביו"ד, ראה עד"ז גם בשו"ת צמח צדק מליובאוויטש או"ח סימן י"ז, דאף שיש לתקנו אין בזה משום שלא כסדרן, כיון דניכר לתינוק.
וכן בצמח צדק אה"ע סימן קס"ד וקס"ה "דמשום תוספות איזו תג וכה"ג באות אינו נפסל בכך כל שנקרא יפה".
והנה כאן יש להוסיף:
א. ה"כפיפה" שברגלו הימני אינו כפוף כל כך יוצא מן הכלל מבאותיות ד ה וכו', וכמו שכמביא הצ"צ בסימן הנ"ל "שזה שהצריכו בגמ' דוקא להראות לתינוק דלא חכים, ולא אמרו להראות לחכים ולכסות לו שאר האותיות, הטעם הוא יען שאנו צריכים שאותה אות תקרא כהלכתה בערך השאר אותיות כו', כפי ערך אותו כתב כו', ולכן צריך להראות כל הכתב ההוא, שבערך אותה כתב יעריך אותה אות. ואם יהיה חכים יבין המשמעות ויכריחנו הענין. וכשלא יהיה חכים לא יבין המשמעות ומה שיאמר הוא האמת".
ב. ה"כפיפה" שברגלו הימני אינו כמו ברגלו השמאלי, הימני אינו משוך כ"כ כמו השמאלי, גם אינו כפוף לגמרי אלא עדיין עומד על קוץ, אינו דומה לה"ציור 13" שבשבט הלוי, ו"אין ספק בלבי" שבזה גם שבט הלוי יכשר.
עכ"פ אם רק על סמך השני מראה מקומות שציינת, פסקת ש"המנהג לפסול", נ"ל שזה עובר קו.
"עכ"פ אם רק על סמך השני מראה מקומות שציינת, פסקת ש"המנהג לפסול", נ"ל שזה עובר קו."
השבמחקמה הפירוש "עובר קו"?