מרפסת קטנה שבה סוכה, לענין קביעת מזוזה בערב החג

ערב חג הסוכות

 

שאלה:  יש לי מרפסת קטנה שאני משתמש בו לתליית כביסה ואין בו שיעור ד' אמות על ד' אמות. היציאה למרפסת זו היא מחדר שינה, ויש בפתח דלת והיכר ציר שלו לתוך הבית (חדר שינה הנ"ל).

במרפסת זו בניתי סוכה, וכעת שמתי לב שאין על הפתח מזוזה. האם אני צריך לקבוע מזוזה היום [ואם לא אצליח לעשות כן, בחול המועד?] לכיוון כניסה לבית, או שמא משום שאני משתמש בו בעיקר להכנס לסוכה פתח זה פטור ממזוזה כל שבעת ימי החג. ואני יכול [או רצוי, או חייב] לדחות קביעת המזוזה עד אחר החג?

 

תשובה:  פתח זה חייב במזוזה משום חדר השינה על פי מנהג חב"ד שהיכר ציר הוא לתוך החדר, וחדר שינה הוא מקום מגורים של קבע כל השנה, ואם כן אין זה משנה מאומה מה שבנית במרפסת סוכה. ואם לא תצליח לקבוע מזוזה היום, עליך לקבעה בברכה בהקדם אפילו בחול המועד של החג.
 

(יש להעיר - לפי מנהג אחרים שלא הולכים אחר היכר ציר וקובעים במרפסת כזו, את המזוזה לכיוון הכניסה למרפסת. אכן צריך לדחות את קביעת המזוזה לימין כניסה למרפסת עד אחר החג, שהרי בחג עיקרו הוא סוכה שפטור ממזוזה. ואפילו לסברת המחייבים חדר דירה של כל השנה שרק הסיר את התקרה כדי לסככה בסכך לכבוד חג הסוכות כי נשאר בחיובו גם בשבעת ימי החג [ראה פורום לנושאי סת"ם: חיוב מזוזה בסוכה] מ"מ נראה שמרפסת זו שהיא טפלה לבית שהרי אין בה שיעור ד' אמות על ד' אמות להתחייב מצד עצמה [ומה שחייבת במזוזה, היא מצד שמצורפת לבית], כו"ע מודים שבחג הסוכות שבנה בה סוכה, הסוכה עיקר ופטורה כל שבעת ימי החג. ולענ"ד גם בערב החג עצמו פטור, כי כבר בנה שם סוכה ועיקר דירת המרפסת כעת היא הסוכה שמתכונן לדור שם בחג).

תיקון ראשי זייני"ם

 

נתתי שתי תמונות של הזייני"ם כי בקטן הוא נראה יותר טוב, והקטן יותר קרוב למציאות.

נראה לי שמותר לתקן ראשי הזייני"ם אחר שאלת תינוק [שיקראם זיי"ן].

מזוזה מוזרה

קיבלתי סקן של מזוזה זו, ולא ראיתיו בעינים. יש כאן דברים מוזרים:

רוב היודי"ן כתובים מעל השירטוט ולא תחתיו (הגם שלדינא נראה בדיעבד שזה כשר. הגם שדעת הדעת קדושים ודברי חיים מצאנז שכתב שאינו נוגע לשירטוט אלא מתחת לשירטוט הוא פסול, צ"ע מה דעתם בכתב שהוא מעל השירטוט ולא מתחתיו), מ"מ שום סופר לא כותב כן לכתוב מעל השירטוט !! [ניתן להגדיל. בתמונה למטה מצוינים רבים מיודי"ם הללו]

יש במזוזה זו שירטוט כפול [והגם שקצת סופרים מהדרים עושים כן, נראה לי שטעם הסופר כאן מסיבה אחרת, ודי למבין].

השירטוט אינו שוקע מצד הכתב, אלא הוא בולט מהצד האחורי של הקלף. גם זה לדינא נראה שכשר בדיעבד, ראה ברוך שאמר עמוד סד שמשוה שירטוט מצד השיער [כלומר לא מצד הקלף שבו הכתב, אלא חורץ מאחורי הקלף והשרטוט בולט בצד הכתב] לשירטוט בצבע. והפוסקים [ראה שו"ע רבינו לב סעיף ח] כתבו שבדיעבד הוא כשר. מ"מ אין דרך שום סופר לשרטט כן.

המסקנה המתבקשת - המזוזה הזו לא נכתבה על ידי סופר שלמד דיני הכתיבה, ולא למד ממורה נכון היאך לכתוב מזוזה !!

זהירות בעקב הדלי"ת

יש להקפיד שקצה גג הדלי"ת בצד ימין - תהא זוית ממש, עקב בולט היטב, או עוקץ חד.

במזוזה זו ציינתי מספר דלתי"ם שקצה הגג מעוגל, ואע"פ שתינוק מסתמא יקראם דלי"ת בגלל שהגג עובר מעט ימינה על הרגל, וגם הרגל מעוקם - דבר המבדילו מרי"ש. מכל מקום אין זה נכון לכתחילה לעשות כן ריבוע גג הדלי"ת, אלא שיהא מרובע ממש בזוית חדה או עוקץ או עקב בולט היטב כנ"ל.



תי"ו שחסר לה בצורת רגל שמאל

תי"ו זה בתפלין, תינוק נשאל עליה וקראה תי"ו.

אני מסתפק בכל זאת האם מותר לתקנה משום קריאת התינוק [כעין היתר המתירים לתקן גלמים על ידי קריאת התינוק] או דילמא כאן גרע ואבדה לגמרי צורתה, והיא כעין חצי חי"ת וחצי תי"ו.  דעתי נוטה להחמיר ולפסול.

*****

אמרתי למגיה שאינני יודע מה לענות לו על שאלה זו. הוא שאל עוד תינוק, והתינוק לאחר התלבטויות בין חי"ת לתי"ו, החליט בסוף שהוא תי"ו. והמגיה הכשירו [כנראה לתקנו].

נו"ן פשוטה עם ראש הפוך

הנו"ן פשוטה של 'נתן' ראשה הפוך. הוא פסול.  [ראה הגדלה]

ולענין תיקון בתפלין, המנהג להחמיר שלא מהני תיקון בתפלין או מזוזה משום שלא כסדרן  (וצ"ע בזה, למה לא יועיל תיקון אם תינוק קוראה נו"ן כשאר גלמים. ראה מה שכתבתי למעלה  פורום לנושאי סת"ם: ראשים הפוכים
וראה גם כן בביאור הסופר [משנת הסופר עמ' עו, ד"ה ראשה] לענין נו"ן כפופה עם ראש הפוך הפונה רק לצד ימין, ומסתמא הוא הדין בנו"ן פשוטה שראשה הפוך).

ספר תורה שנקרעה התפירה והקלף בקצה היריעה

שאלה:  ספר תורה שהתפירה בין שני יריעות נקרעה לגמרי, ומחמת קרע התפירה נקרע גם הקלף שבמקום התפירה, עד שרוב גליון היריעה שהיה בתפר נקרעה ואיננה, ורק נשאר מעט ממנה. היאך לתקן ספר זה?

 

תשובה:  אין ראוי לקפל קצה היריעה שנשארה ולתפור שם, כי לכתחילה צריך שיהא שיור קצה היריעה אצבע לפני התפירה, כדי שישתייר ריוח גליון בין כל עמוד ועמוד בס"ת כשתי אצבעות, ועכשיו אם יקפל קצה היריעה לא ישאר שיעור אצבעיים (ואע"פ שאין זה מעכב כמבואר ביו"ד סי' רעג, מ"מ לכתחילה מצוה להניח שיעור ריוח זה).

אלא ידביק היטב טלאי של קלף לכל אורך קצה היריעה ויתפור בטלאי ובשיורי היריעה עצמה את יריעה זו לחברתה, כדי שישתייר שיעור ב' אצבעות בין עמוד לעמוד. שהרי פשוט כשם שטלאי המחוברת לקלף נוהגים להתיר לכתוב עליה מלה או יותר שחסרו מהספר, ק"ו שאפשר לחברה ליריעה על מנת לתפור את היריעות זה לזה.

נו"ן עם תג אחד גבוה

הנו"ן יש לשאול תינוק [שיקראנה נו"ן ולא למ"ד] וכאשר יקראנה נו"ן יש למחוק חלק מהתג.

האל"ף נראה היו"ד כולו דבוק לגג. אמנם בהגדלה נראה חריץ מסויים מפריד בין היו"ד העליונה לגוף. דבר זה תלוי בראיה במציאות.

תפלין ומזוזה שנפלו

תפלין או מזוזה שנפלו לרצפה. מה עלי לעשות?

תפלין שנפלו הבתים עצמן לרצפה [כאשר לא היו מכוסים בנרתיקן] מנהג עתיק שנהגו להתענות. אבל נפלו מכוסים בנרתיקן נהגו רק לתת מטבע לצדקה (ראה שו"ע רבינו סי' מד סעיף ה, משנה ברורה סי' מ סק"ג).
מי שקשה לו מאוד להתענות, יפדה תעניתו בסכום השוה לב' סעודות שאוכל ביום, ויתן ממון זה [דמי סעודתו] לעניים כצדקה. וראוי שיאמר בפיו: "הרי אני נותן ממון זה לסעודות עניים תמורת צום שהייתי רוצה להתענות משום שנפלו לי התפלין. ותהא צדקה זו כפרה עבורי".

על נפילת מזוזה אפילו הקלף עצמה אין מנהג להתענות או לתת צדקה. (ונראה הטעם, דאין קדושתה גדולה כמו קדושת התפלין. ראה ס' חובת הדר פרק א הערה מג).

ונראה פשוט שהוא הדין בנפילת קלפי התפלין עצמן (פרשיות כשרות), אין מנהג. דלא נאמר מנהג זה לצום [ופדיון התענית], אלא על תפלין כשרות הראויות להניחן לקיים בהן מצותן. [ולכאורה הוא הדין בקציצה סגורה ותפורה עם פרשיותה, אבל טרם הונחו בה הרצועות דאינה ראויה להנחה, ומסתמא גם בזה אין מנהג].

בי"ת בספר תורה בבלי

זהו ספר תורה בבלי, וכך היה מנהגם לעשות ביתי"ן עם עקב צר [כלומר רק בולט מעט ימינה] ומשופע מאוד כלפי פנים [שמאל].

היום כאשר נהוג אצל הכל לעשות עקב הבי"ת יותר בולט, וסיום מושב הבי"ת יותר מרובע. האם יש בעיה בספר תורה כזה?

 

נראה לי, שהיות שהיישוב היהודי בארץ ישראל [וכן בשאר מושבות בחו"ל] מעורב מיוצאי כל קהילות עם ישראל, ואין היום קהילה בבלית ממש, כמו שהיתה בבבל, ששם כולם הכירו אות זה כבי"ת. חובה לילך אחר קריאת רוב העולם, ואם תינוקות מתקשים לקרוא אות מסויימת היום. אזי יש לתקן צורת האות כפי שנהוג הקריאה אצל כל העולם. לכן לענ"ד חובה לתקן ביתי"ן אלו שנראים לתינוקות כעין כפי"ן. (ואמנם יש בזה אריכות דברים בשיטות הראשונים בנידון, אך אין כאן מקום להאריך).

כעין קובה בתפלין

אמנם אי אפשר לפסול פרשה זו משום עשויה כזנב [או קובה], כלומר שאין שורותיה מסתיימות בשוה, משום שאין אנו פוסלים כזנב וקובה אלא אם כן הכניסות [או הבליטות] הן לפחות אות [גדולה] שלימה [בי"ת לדוגמא]. אך פשוט שאין לעשות כניסה אלכסונית כזו, שגורם שהעמוד משופע, לכתחילה.

ובפרט שעיקר דין קובה וזנב נאמר על כל המזוזה, כלומר כל צורת העמוד [דו"ק היטב ברמב"ם הל' מזוזה פ"ה, שו"ע יו"ד סי' רפח. ורק האחרונים (מהרש"ל, ש"ך יו"ד שם) החמירו לפסול קובה וזנב גם בג' שורות בלבד]. ובתפלין שהן רק מספר שורות, הרי כל השורות נכנסות באלכסון הרי זה דומה לזנב.

אמנם במאמרים יותר מאוחרים [ראה תחת התוית: קובה או זנב] כתבתי שלפי הרמב"ם נראה שאלכסון זה הוא פסול קובה.

משיכת התי"ו

אמנם נהוג למשוך גוף התי"ו [כלומר הגג], אך לכתחילה אין למשוך רגל שמאל. ולא כמו שעשה כאן בתיבה 'בעתו' שמשך הרבה את רגל שמאל [והיא דומה לכעין כ"ף המחוברת לדלי"ת, תמורת נו"ן המחוברת לד' כפי שצריכה להיות].

יתכן שבתחילה עשה רגל שמאל כדינו [ראה בליטה בגג מצד שמאל, וכנראה ששם סיים גג האות מתחילה, ויתכן שגם סיום רגל שמאל היה מקביל] ואח"כ החליט להמשיך הגג. אעפ"כ לא היה צריך להמשיך גם רגל שמאל כל כך, והיה עדיף שרגל שמאל תסתיים לפני סוף הגג. ומה שהגג היתה בולטת מעבר לרגל שמאל של התי"ו, לא היה בזה חסרון.

חיוב מזוזה בסוכה

הלכה ידועה [יו"ד סי' רפו סעיף יא] שסוכת החג פטורה ממזוזה, כי היא דירת ארעי.

אמנם האם כל סוכה פטורה ממזוזה?

כתב במשנה ברורה [סו"ס תרכו]:   "כתב הפמ"ג [משבצות זהב סו"ס תרמג] מזוזה בסוכה פטור, ומשמע חדר של כל השנה שדר בו תמיד ובסוכה מסיר הגג אפ"ה בסוכות פטורה דבשבעה ימים לאו קבע מיקרי.   ומי שיש לו שני חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדר לסוכה, פתח הסוכה צריך מזוזה משום חדרו. ואם הולך מסוכה לחדרו בענין שהפתח הוא מחדר הסוכה יש לומר חייב הוא במזוזה בפתח בסוכה הפתוח לרשות הרבים וכדומה דהוי בית שער".

אמנם אין דעת כל הפוסקים מסכמת לדברי הפמ"ג ומ"ב.

א.  דעת הפמ"ג ומ"ב הנ"ל דסוכה הבנויה בחדר קבוע שדר בו כל השנה פטור ממזוזה, משום שהסיר את התקרה כדי להניח את הסכך, ונמצא שאין כאן דיור קבע [דבית ללא תקרה פטור] משום הסכך. וכן דעת הפר"ח המובא בשערי תשובה שם סו"ס תרכו, ובפתחי תשובה יורה דעה סי' רפו (ס"ק יג), וכן דעת שו"ת בנין ציון סי' צט.

אמנם דעת שו"ת ארבעה טורי אבן סי' יד דמכיון שהוא דיור קבע של כל השנה חייב במזוזה, ולא נפטר הסוכה ממזוזה אלא כאשר מחיצותיה הן ארעי. וכדעה זו סוברים גם סידור דרך החיים (הלכות מזוזה סי' רלח סעיף ח), וערוך השלחן (סי' רפו סעיף כז). וכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קנג) דדעה זו נראה עיקר.

[ויש להעיר דלפי הרמב"ם חדר שמקצתו מקורה [ד' אמות ליד הפתח] חייב במזוזה. וא"כ יתכן לכאורה חדר גדול שד' אמות נשארו בקירוי לצד הפתח, וסיכך על ג' קירות הרחוקות מהפתח, וא"כ עדיין חייב במזוזה. ואפשר דגם לסברת הרמב"ם הנ"ל, היינו דוקא כאשר החלק שאינו קרוי טפל ומתחבר לחלק הבית הקרוי. אבל כאן הסכך מפרידו, ואם הוא עיקר החדר יש לומר דמודה הרמב"ם בכה"ג דפטור (אליבא דסברת הפוטרים)].

ב.  ויש לעיין לדברי הפוטרים, בסיכך על גבי החצר דמשתמש בו כל השנה וחייב במזוזה. ועתה ליכא משום הסרת התקרה, האם פטור ממזוזה, דחסרון תקרה כל השנה אינו פטור בחצר, וא"כ מה איכפת לי מה שיש עליו סכך בחג, הרי משתמש בחצר כל השנה ולא נשתנה מאומה בזה בחג.
השאלה היא לשיטת הרא"ש דחצר חייבת משום שמשתמש בה לעצמה ואינה פטורה משום חסרון תקרה, כי דרכה בכך. אך לשיטת הרמב"ם שחצר אינה חייבת מצד עצמה אלא משום שהיא מבוא ובית שער לבוא דרכה לבתים, א"כ ע"פ דברי הפמ"ג ומ"ב חייבת כמבואר בדבריהם.

ברם מעצם הסברא שכתבו הפמ"ג ומ"ב דסוכה שהיא בית שער כל השנה לא נפטרת בחג, יש ללמוד דגם לרא"ש מה שמשתמש בו כל השנה ונשאר בשימוש זה ולא נשתנה, חייבת במזוזה.

נמצא סוכה שבנויה על גבי קירות החצר [דאין בה משום הסרת תקרה] נשארה החצר בחיוב מזוזה שלה של כל השנה.

ג.   [לשון הפמ"ג ומ"ב הנ"ל עם קצת ביאור] "ומי שיש לו שני חדרים זה לפנים מזה אם הולך מחדר לסוכה [כלומר פתח שבין הסוכה לחדרו], פתח הסוכה [שהוא פתוח לחדרו] צריך מזוזה משום חדרו. [ואע"פ שכל השנה הולך בפתח זה מכיוון חדרו לחדר הפנימי שעתה הוא סוכה, היות שהסוכה פטורה כנ"ל משום הסרת התקרה. א"כ עתה צריך להפוך המזוזה ולקבוע לצד כניסה לחדרו משום חדרו]. ואם הולך מסוכה לחדרו [כלומר הילוכו הרגיל בכל השנה מהחדר שהוא עתה הסוכה לחדרו] בענין שהפתח הוא מחדר הסוכה [לחדר הפנימי] יש לומר חייב הוא במזוזה [גם] בפתח בסוכה הפתוח לרשות הרבים וכדומה דהוי בית שער" [והפתח הפתוח לחדרו המזוזה קבועה כבר כל השנה לימין כניסה לחדרו].

כל זה סברת הפמ"ג ומ"ב, אך לסברת החולקים הנ"ל חדרים הללו נשארו בחיובן בקביעותן של כל השנה.

גג וגב האות כאחד

לפ"א המסומן אין חלוקה ברורה בין גג לגב, אלא יורדת באלכסון ובשיפוע ימינה. אע"פ שאין זה כתבה תמה לכתחילה, שהרי בכל הכתבים יש לפ"א צורת כ"ף או בי"ת וממילא יש לה גג שטוח [עם השירטוט], מ"מ אי אפשר לפסול מקרה זה.

יש להעיר שגם הכ"ף פשוטה של 'ובקומך' גגה משופע מדי (הגדל תמונה), אמנם אין לפסלה, אך היא ממש על הגבול. עוד קצת שיפוע והיתה מאבדת צורתה.
ניתן להגדיל את התמונות

[הסימון האדום אינו שייך לכתבה זו] שים לב לאותיות המסומנות בצהוב (לבבכם, ובקומך), אמנם גבן ניכר כלפי חוץ האות, אך מכיוון חללם כמעט אין להם גב, בגלל משיכת הגג למטה בשיפוע.

ראשי שעטנ"ז ג"ץ משוכים

כבר כתבתי כמה פעמים על בעיה כאובה - אסור להאריך ראשי שעטנ"ז ג"ץ. שיעור משך הראשים המתוייגים הוא כשיעור קולמוס או מעט יותר. הרבה סופרים שאינם מומחים מאריכים את הראשים עד שיעור ג' קולמוסים כדי למלאות רווחים, ודבר זה הוא מנהג פסול.

אמנם אין בידי לפסול לגמרי [רק משום זה], כל זמן שהאות בכללות ניכרת. אבל יש לפרסם שדבר זה אינו נכון, והופך כל כתב בצורה כזו ל-"אינו כשר לכתחילה" אלא "כשר בדיעבד".

 

שתי דוגמאות למטה לבעיה. בתמונה ראשונה גג הגימ"ל [דגנך] רחב ביותר. בתמונה שניה גג הנו"ן [עיניך] רחב ביותר. אמנם לא פסלנו אותיות הללו, כי עדיין ניכרים היטב שהן גימ"ל ונו"ן. 

בנו"ן יש בעיה נוספת של שינוי צורת האות, כמבואר באחרונים [בספר דעת קדושים], שראש ארוך יותר מהמושב הוא שינוי צורה. אמנם אין נוהגים לפוסל בדיעבד רק משום זה, אבל כל הבעיות ביחד מצטרפים לעיוות בצורת האות. ובודאי אינו כשר לכתחילה.

דוגמא נוספת למטה - העיי"ן ראש שמאל משוך ביותר, גורמת לעיוות צורת האות [שאלת תינוק].

וי"ו הלוקה בשיעור האות

הוי"ו הראשונה של מזוזות, הסופר הוסיף עוקץ על ראש הוי"ו ולא הצליח במלאכתו והפך את ראש הוי"ו לראש עבה בגובה של שתי קולמוסים - יש כאן בעיה חמורה של שיעור האות!

שיעור הוי"ו - הרגל כפול באורך מעובי הראש, אך כאשר השיעור הזה מתעוות משתנה גדר האות. נכון שתינוק יקראנו וי"ו בגלל שגובהו שוה לאותיות הארוכות בשיטה, אבל מצד שיעור האות הוא על הגבול בין וי"ו ליו"ד.

נראה לעניות דעתי שבמקרה שלפנינו, הוא פסול ולא מועיל שאלת תינוק.

דיעות אחרות בודאי יאמרו לשאול תינוק, ואח"כ לתקן ע"י אריכות הרגל מעט.

צד"י שחלק גדול מחללה אטום

נראה לי שעדיין הצד"י כשרה.

עוד הגהות במזוזה

בשבתך- סיום הכ"ף דבוק לגג המ"ם שתחתיו בדיבוק עב, נמצא שבשעת כתיבת גג המ"ם, נעשית הכ"ף לבי"ת גבוהה, ונפסלה. והמשך כתיבת המ"ם אינו מכשירה, אלא היא נעשית מאליה כעין חק תוכות. המנהג לפסול.

לאהבה - ועוד ההי"ן שצוינו, הסופר מוסיף ברגל ימין פניה שמאלה. בשביל מה? אמנם יש להכשיר בדיעבד, אך אין זו כתיבה תמה לכתחילה להוסיף בציור האות, דבר שאינו מצורת האות המקובלת.

ומלקוש - סיום רגל הקו"ף נוגע לגג הכ"ף שתחתיה, מותר לגרור ביניהם.



הגהות במזוזות

שי"ן של תירשך - ראש האמצעי כמעט אינו בולט והוא גולם, צריך תיקון.

עיי"ן - שאלת תינוק אם אינו צד"י.

בי"ת - הגג צר ביותר אבל כשר, צריך תיקון.

וי"ו - כמעט אין לו ראש רק קוץ בולט, או שחציו ראש אם נחשיב את תחילת השיפוע כלפי מעלה כראש הוי"ו. כדאי לתקן.

צד"י פשוטה עם בעיה

נראה לי שהצד"י פשוטה ב"הארץ" בסוף הפרשה פסולה, כי היו"ד דבוקה לגמרי לגוף, וגם תלויה בשינוי צורה.

כ"ף עם קוץ דומה ללמ"ד

הקוץ שעל הכ"ף ב'נפשכם' הוא ארוך - ויש חשש שהכ"ף דומה ללמ"ד. לכתחילה יש לפסול, אך בדיעבד [או בשעת הדחק] יש להכשיר על ידי שאלת תינוק, ואח"כ תיקון לגרור מעט מאורך הקוץ [אך אין זה מהודר].

התינוק קראה למ"ד.

גימ"ל שנתמלא מעט בין הרגלים

הגימ"ל ב'והגדת' נתמלא מעט בין רגליה, נראה לי שהיא כשרה ומותר לגרר מעט כדי להעמיק את הסדק שבין רגליה.

בי"ת עם פגם בין הגוף לעקב

הבי"ת של ובקומך יש פגם בין הגוף לעקב, נראה לי שבעיקרון צריך לשאול תינוק (אע"פ שמסתבר שתינוק יקראנה בי"ת - לכל הפחות במקרה שלפנינו).



תי"ו עם שתי "רגלים שמאליות"

מנהג העולם לפסול תי"ו כזה משום שהרגל ימין יש לו צורה של רגל שמאל, וזה נחשב לשינוי בצורת האות.

שאלת תינוק בה"א

ה"א שניה של שם ק' רגל ימני כפופה לאחור.

גימ"ל בעייתי

הגימ"ל בדגנך אינני יודע אם הוא כשר. גגו רחב ביותר והרגל שמאל מחובר בגובה הירך. האם זה שינוי צורה או שמהני שאלת תינוק?

בעיות ברי"ש

הרי"ש יש לו עוקץ והוא דומה קצת לדלי"ת, האם מועיל שאלת תינוק? נראה לי שכן.

הרי"ש יש לו עוקץ חד, נראה לי לפסול.

שים לב שעל הוי"ו מעליו היה סימון X בעפרון. לא היה ברור למגיהים מה כוונת הסימון הזה, אבל צריך לפקוח עין כי לצערינו הרב היו כבר מקרים שדברים שנרשמו כפסול, חזרו סוחרים ותיקנום ושוב מכרום ככשרים.

ה"א רגל ימין באמצע

הה"א רגלה הימני באמצע גגה, נראה לי שבדיעבד כשרה. אבל אם זה יהיה יותר שמאלה מכפי שהוא לפנינו [וכן ביחס לרוחב הגג, אם רגל ימין בצד שמאל] הוא פסול, כדין רגל שמאל שעומד בצד ימין המבואר בפוסקים.

שיעור רגל ברי"ש

הרי"ש רגלה קצרה מעט. ויש עוד בעיה שהגג מתעבה בשיפוע מעט כלפי הרגל.

שיעור הרגל ברי"ש וכיוצא בו צריך להיות כמלוא אות קטנה, ופירושה שעובי הרגל [גובה] הרגל יהא כשיעור עובי הגג, שהוא כמשיכת הקולמוס. היאך מודדים שיעור זה ברי"ש שלפנינו?

נראה לי שאפשר למדוד הרגל מתחילת השיפוע ויש בה שיעור רגל בשופי. ולא נמדוד מסוף השיפוע, שאז יהא לנו בעיה האם רגלה כשיעור, כי עובי הגג שמעליה יהא הרבה יותר מעובי [גובה] חלק זה ברגל.

ברור שכדאי לתקן ולהמשיך את רגל הרי"ש.

נו"ן בעייתית

הנו"ן של בניכם מעוותת, יש לפסלה כשינוי צורה.

שאלה על חשש בל תוסיף בקביעת מזוזה

שאלה:  עברנו דירה, בכניסה לדירה יש מבואה, יותר מד' על ד' אמות, לדלת של המבואה יש ציר בצד שמאל והיא נפתחת החוצה.

בעל הדירה קבע מזוזה בצד שמאל הנכנס במקום הציר, וקבר את המזוזה בתוך האלימיניום, ומסובך מאוד להוריד
את המזוזה. אני מעוניין לקבוע מזוזה בצד ימין, ולא יודע אם מותר לי משום בל תוסיף?

תשובה:  [פשוט שרצוי להוריד את המזוזה מצד שמאל, אך] אם לא ניתן להוריד המזוזה שמצד שמאל, רצוי שתכסה את המזוזה בחומר קבוע בעובי טפח, כדי שיהא פני המזוזה שקוע טפח בתוך המזוזה של השער, ואזי היא כאילו איננה, ואין בעיה של ב"ת.

אם גם דבר זה בלתי אפשרי, אזי אתה רשאי לכסות אותו במכסה קבע אפילו פחות מעובי טפח, ולקבוע מזוזה בצד ימין כדין.

הטעם דבאמת מדינא אין בל תוסיף על מזוזה הקבועה שלא כדין בצד שמאל, אלא דאסור לכתחילה משום דנראה כעין בל תוסיף (כעין המבואר בפוסקים או"ח סי' לד לענין תפלין ר"ת דנראה כבל תוסיף) ולכן ע"י הכיסוי שאינו נראה, ליכא משום בל תוסיף אפילו למראית העין.

סיכום הלכות קביעת מזוזה בימין כניסה

סיכום הלכות קביעת מזוזה בימין כניסה (מנהג חב"ד, על פי הבנת הרב משה ויינר)

א.  דלת הפתוחה לרחוב, הכניסה הוא לצד הבית.

ב.  דלת הבית הפתוחה מהחצר או מהמבוא [בית שער] לבית, אם הדלת הזה הוא כניסה עיקרית לבית, קובעים בימין הכניסה לבית, ואפילו אם הדלת נפתחת לחצר או למבוא (לא הולכים אחר היכר ציר במקרה זה).
ואם הדלת אינו כניסה עיקרית, הולכים אחר היכר ציר בפתח שבין הבית לחצר או למבוא.

ג.  במה דברים אמורים, כאשר יש איזה שימוש בחצר או במבוא, אבל אם אין בו שום שימוש וכל ענינו רק מעבר וכניסה לבית, אזי [בבית שער ומבוא עצמן לעולם] אין הולכים אחר היכר ציר, אלא הם בטלים לגבי הבית. והקביעה הוא בימין של הפונה לצד הבית.

ד.  כל החדרים הפנימיים שבתוך הבית, כולל מרפסות הבית, שיש בהם דלתות, לפי מנהג חב"ד קובעים מזוזה בימין של הצד שיש בו היכר ציר. כלומר, לצד שהדלת קבועה בו שם הוא כיוון הכניסה, ולימין הכניסה לאותו חדר שם הקביעה. [ואפילו החדר סתום לגמרי שאין בו שום כניסה אחרת אליו, ולא חלון לקפוץ אליו, הולכים אחר היכר ציר].

ה.  פתח שיש בו דלת הזזה, נידון בדין היכר ציר. והחדר ששם שייך וקבוע דלת ההזזה, הוא הצד של היכר ציר. ובצד ימין של כניסה לאותו חדר קובעים המזוזה.

ו.  פתח שאין בו דלת קובעים בו מזוזה בלא ברכה. וקובעים בימין הכניסה לחדר היותר חשוב ועיקרי, אע"פ שעיקר ההליכה והרגל ההליכה הוא מצד הפוך. וזה דוקא כאשר ניתן לבוא לחדר זה שאינו חשוב מצד אחר, לא דרך פתח זה.

ז.  אבל חדר שהוא סתום [שאין לו פתח אחר] ואי אפשר לבוא בדרך אחר אליו, והפתח הזה הוא היחיד ליכנס לחדר. קובעים בימין הכניסה לתוך החדר. [אפילו מחדר חשוב לחדר לא חשוב, ואע"פ שיש לחדר זה חלון הפונה החוצה, אין החלון כלום].

ח.  פרוזדור (שהוא מקום הליכה בלבד) או חדר מדרגות שבתוך הבית, אם הוא בא מכיוון החוץ, כל דלתותיו נידונים כבית שער ואין הולכים בהם אחר היכר ציר, אלא אחר כיוון הכניסה לבית.
אבל אם הפרוזדור עומד בין שני חדרים, או חדר מדרגות בין שתי קומות שיש בהן חדרים, אזי הולכים אחר היכר ציר בכל דלתותיו. ואפילו אם שתי הדלתות בקצותיו, הציר שלהם הוא כלפי החדרים, או שתיהם כלפי פנים הפרוזדור, הולכים רק אחר היכר ציר.
ואם אין לפרוזדור [זו העומד בין החדרים] דלת [או דלתות] הקביעה הוא לצד החדרים, שהם חשובים.

ט.  בתי כנסת ואולמות גדולים שיש לפני האולם המרכזי חדר גדול ומרווח המשמש כניסה בלבד, ואין בו שום שימוש מעין שימוש האולם [למשל בבתי כנסת, אין בחדר זה תפלה או לימוד. ובאולמות, אין בחדר זה שום חלק מהסעודה] דין חדר זה כבית שער לבד, ולכן דלתות האולם המרכזי הגם שנפתחות החוצה לתוך חדר זה, אין הולכים בהם אחר היכר ציר [כדין בית שער כנ"ל] אלא קביעת המזוזה הוא בימין הכניסה לאולם.

שֵם קונה מקומו בקלף

שאלה:  סופר כתב פרשת והיה אם שמע ונלחץ בשורה אחרונה ולא היה לו כלל מקום לכתוב "על הארץ" ועל כן מחק כמה מלים בשורה והיות שכתוב שָם שֵם ה' נתן לקולף מומחה שיקלפנו, ואח"כ כתב הסופר על מקום המחק והקילוף והשלים את הפרשה.

א.  האם היה מותר לקלף השם עבור הצלת הפרשה?

ב.  לאחר שכבר עשה זה וכתב תיבת חול על מקום שמקודם היה כתוב שָם שֵם ה', האם זה כשר?

תשובה:  לענין השאלה הראשונה נראה שלא היה רשות ביד הסופר לקלף שם שנכתב בקדושה במקומו ללא טעות. ואע"פ שהפרשה תלך לגניזה כולל כמה שמות, מ"מ אין רשות לקלף על מנת לגנוז שם בשביל הצלת יריעה או פרשה. דבר זה מבואר בפוסקים (ראה קסת הסופר סימן ח סעיף יא). אמנם בביאור הסופר (שם סעיף יא ד"ה אסור) כ' בשם קול יעקב דנהגו לקלף שם אף רק להכשיר ולהציל יריעה או פרשה. וממילא יש למקילים על מה לסמוך.

וכן לענין השאלה השניה כתבו האחרונים (קסת הסופר שם סעיף יא, וכן הסכמת רוב האחרונים ובכללם אדמו"ר הצ"צ בשו"ת יו"ד סי' רעו) דאסור לכתוב על מקום הקילוף תיבת חול, דשם קונה [כלומר מקדש] את מקומו [ואסור להורידו לקדושת תיבת חול].

וכתב במשנת הסופר שם (ס"ק מה) דכן המנהג, ואין להורות היתר בדבר זה. אמנם בביאור הסופר (שם ד"ה אסור לכתוב) דסברת הקול יעקב ומנהג בגדאד להקל גם בענין האחרון.

עכ"פ לכתחילה בודאי היה אסור לעשות שתי הדברים.

ולענין דיעבד, נראה לי דאם היה שוגג שלא ידע שיש בדבר איסור, נראה דהפרשה כשרה לאחר המעשה. אך אם הזיד לעשות הדבר, נראה לי דאין להשתמש בפרשה זו, על פי דברי החתם סופר (שו"ת יו"ד סי' רעט, מובא בפ"ת יו"ד סי' רצ סק"ד) דס"ת שנעשה בו עבירה [בתיקון הכשרו] אין לקרוא בו.

ממי"ן וסמכי"ן

המ"ם של ושננתם דומה לסמ"ך - ואכן תינוק קראה סמ"ך ופסלה.

המ"ם של וקשרתם קצת יש לה זנב ואלכסון - מ"מ פשוט שכל תינוק יקראנה מ"ם, וכשרה.

נראה לי שסמ"ך זו פסולה, כי עיקר צורת גופה כמ"ם.

סמ"ך של 'וסרתם' שאלת תינוק, והעיקר להכשיר. ראה אותיות הרב עמ' רנא תמונה 12.

הממי"ן ב'בם' ו'אם' הם אלכסוניים, ולכאורה צריך שאלת תינוק אם לא יקראם סמ"ך. נראה לי ברור שתינוק יכירם ויקראם מ"ם, בגלל ריבוע הגוף.

צד"י פשוטה

חיבור יו"ד הצד"י [ראש הימני] צריך להיות בצואר האות ולא לראש [השמאלי], ואם החיבור הוא רק לראש הרי זה שינוי צורה והיא פסולה (ונראה שמותר לתקן גם בתו"מ, ברוב המקרים. וצ"ב).

במקרה שלפנינו החיבור הוא במקום שמתחברים הראש לצואר, נראה לי שהוא כשר כמו שהוא.

מריחות דיו ודיבוקי אותיות

 

אינני מתייחס לכל הדיבוקים שישנם במזוזה זו, אלא רק לחלק מהם:

הארץ - הדיבוק שבין ראשי הצד"י מותר לגרור. [הדיבוק לרי"ש לא ברור דיו מהתמונה, כמה היא]

ידכם - הד' נדבקה לכ' ומותר לגרר. הכ"ף נדבקה למ"ם אין להתיר ולגרור משום שזה דיבוק עבה בכל קוי האות.

והיו - נוצר קרן מאחורי הראש יש לשאול תינוק אם אינה זיי"ן.

עיניכם - אני מסתפק על העיי"ן אם אפשר שיש לה צורה ואפשר לשאול תינוק, או שבטלה צורתה לגמרי ופסולה ולא מהני שאלת תינוק.

 

******

הה"א פסולה כי נקודתה דבוקה ברובה למ"ם, ובטלה צורת האות.

כניסה פטורה ממזוזה

הכניסה הקשתית פטורה ממזוזה, כי היא אינה פתח אלא חלק מהבנין והעמודים הם קישוט ותמיכה של הבנין.

זוהי אכסדרה [הנזכרת בשו"ע יורה דעה סי' רפו סעיף ו] שפטורה ממזוזה, כי העמודים לא נעשו לשם צורת פתח, אלא לתמיכת הגגון.

מעשה שהיה ב"ידכה"

הרב המגיה חשש שמא התגין נוספו אחר גמירת כתיבת הפרשה - כי סופר זה שלח פעם פרשה לא מתוייגת, שמע מינה [חלק] מהפרשיות נכתבו לפני התיוג. ויש כאן חשש שמא ע"י התג השמאלי נדמה הכ"ף לאות למ"ד (ומה שאח"כ הוסיף עוד תגין שמשנה צורת האות חזרה לכ"ף, הוי כתיבה שלא כסדרן).

הרב המגיה כיסה את שתי התגין הימניים ושאל תינוק - והתינוק קראה למ"ד.

אמנם הוחלט שהיות שיש כאן כמה ספיקות [שמא הסופר כתב התגין בשעת הכתיבה, ושמא תג זה הועבה אחר גמר עשיית התגין] וגם יתכן שהתינוק לא הבחין יפה בכ"ף ולמ"ד שבכתב של הפרשה הזאת, לשאול עוד שתי תינוקות בכיסוי כנ"ל.
התינוקות נשאלו והם קראוהו כ"ף, והכשירו את התפלין.

תגין הנכנסין לחלל אות אחרת

תגין נכנסים לחללי האותיות, כפי שמסומן בתמונה הבאה:

נראה לי שבנוגע לדלי"ת הרבתי הוא לא ישתנה מחמת התגין לצורה של ה"א (כמובן אפשר לשאול תינוק ע"י כיסוי השורה שתחת הדלי"ת, וכיסוי שתי התגין הימניים - בהנחה שהשמאלית נכתבה ראשונה)

וכנ"ל בנוגע לתגין הנכנסין לידך. אך התגין הנכנסים ולבקומך יש כאן שאלה שמא נשתנה צורתה לה"א גבוה, וצריך לשאול תינוק. לדעתי אפשר לשאול תינוק ע"י כיסוי השורה התחתונה - זהה לסגירת הריבוע האדום שסימנתי.

בעיה אחרת היו"ד המוסמנת בחץ - כל הרבנים יכשירו לכל הפחות ע"י שאלת תינוק. אבל דעתי ידועה להחמיר ברגל ארוכה וכו'.  למטה הגדלה של בעיית היו"ד הזו:

*****

תמונה נוספת של תג נכנס לחלל כ"ף, ודינה שאלת תינוק, בכיסוי השורה [כלומר כיסוי גוף הה"א] שתחת הכ"ף.