מזוזה שנכתבה על חלק מיריעת ס"ת שנפסלה

הרב עזרא קפיף שיחיה שואל: מה הדין במזוזה שנכתבה על קלף מיריעה של ס״ת, היריעה נפסלה בשעת הכתיבה, והסופר במקום לגנוז את היריעה, השתמש בשאר הקלף לכתוב עליה מזוזה. כמובן שלכתחילה אסור לעשות זה (אם לא התנה מראש) אבל מה הדין במזוזה עכשיו?

בקול יעקב (סימן לב ס"ק לו) [אחר שהביא דיעות האם מותר לכתוב תפלין או מזוזה על יריעת ס"ת] כתב: וכיון דפלוגתא היא [דיש אומרים שמותר לכתוב מזוזה על יריעת הס"ת] לכתחלה אין לעשות כן, אבל בדיעבד אם כבר כתב אין לפסול. ואפילו לדעת האוסרים אפשר לומר לא אסרו אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אם כבר כתב מותר. עכ"ל.
לענ"ד דברי הקול יעקב קשים לקבלם.
ראשית מה שכתב כיון דיש אומרים דמותר, היינו סברת הפרי מגדים (אשל אברהם לב סק"י), וזהו דעת יחיד, והעיקר דכל האחרונים הסכימו שאסור לכתוב מזוזה על יריעה זו שנתקדש במעשה כתיבת תיבות ס"ת לשם קדושת ס"ת, כפשטות שו"ע רבינו סימן מב סעיף ו, וכן דעת חתם סופר שו"ת יורה דעה סי' רעט, קסת הסופר סימן כה סעיף ג. וכן פשט הגמרא מנחות דף לב ס"ת שבלה אין עושין ממנו מזוזה מפני שאין מורידין כו'.
ומה שכתב הקול יעקב דאפילו לדעת האוסרים אפשר לומר דלא אסרו בדיעבד כו', אין סברא זו מוכרחת כלל. ולענ"ד העיקר כסברת החתם סופר הנ"ל [העתיקו הפתחי תשובה והקול יעקב יו"ד סי' רץ] דבחיתוך הגליונות מס"ת אחד והדביקום בס"ת שני, אין לקרוא בס"ת השני משום שנעשה עבירה והוי כעין מצוה הבאה בעבירה. וע"ד שכ' הר"י בן הרא"ש [בב"י יורה דעה סי' רעו] דאם קדר את השם שאין לקרוא בספר וכו'.
ולענ"ד ק"ו אם כתב מזוזה על קלף שנתקדש בכתיבת ס"ת, דהיינו הורדה גדולה יותר [מחיתוך הגליונות לעשותם טלאים לס"ת] ושינוי מקדושת ס"ת לקדושה פחותה של מזוזה, שיש כאן עבירה.
עיין שו"ת מהרש"ג או"ח סימן ה דחלק על סברת החת"ס הנ"ל (אמנם הוא חלק על התשורת ש"י שכתב כסב' החת"ס לענין תפלין. ולא הארכתי כאן בפרטי מחלקותם), דהעבירה הוא רק בשעת חיתוך ולא אח"כ בשעת הקריאה, ולכן אין זה עבירה בקריאת התורה בה. יש לומר דבמזוזה יודה לאסור, שכל זמן שקובעה ומניחה כמזוזה הוי הורדה נמשכת, דמוריד הס"ת מקדושתה לעשותה מזוזה, ויש מעשה עבירה וביזוי קדושת הס"ת לא רק לסופר שכתבה, אלא גם לקובעה בפתח ביתו (עיין ג"כ בשו"ת פרי השדה ח"ב סי' כט בסופו).

על כן נראה דבמקום שאין מזוזה אחרת ודאי יש לסמוך על פסק הקול יעקב דרב גדול ומובהק היה, ובפרט שאיסור הורדה בפשטות הוא מדרבנן לבד ולא מד"ת כמבואר בשו"ע רבינו ס"ס לד ושו"ת מהרש"ג הנ"ל, ובדרבנן יש לשמוע למיקל. אך בדאיכא מזוזה אחרת אין לקבעה כלל, משום ביזוי קדושת ס"ת ואיסור הורדה. וגם בדיעבד שכבר קבעה יש להחליפה.

ומה שכתבת שאם התנה מועיל לכתוב עליו מזוזה, אמנם כמדומה לי ראיתי כן בכמה אחרונים מפורש. אך צ"ע למעשה, דמשמע משו"ע רבינו סי' מב סעיף ו דרק להשתמש בס"ת לדבר חול כאשר עדיין הספר בקדושתו מהני תנאי, אבל לא דבר המבטל קדושתו - לזה לא מהני תנאי כלל. וה"ה לשנות קדושת ס"ת לקדושת תפלין או מזוזה, נראה לי פשוט שעל זה לא מהני שום תנאי כלל. ועל כן גם אם התנה בעת עיבוד הקלף כפי שנהוג, או בתחילת הכתיבה, לאחר שהתחיל לכתוב על היריעה ספר תורה, אסור להורידו לגמרי מקדושתו. וגם בדיעבד אסור לקבוע מזוזה כזו בפתח, אלא טעון גניזה.
וכן נראה לי פשוט שהתנאי המדובר בשו"ע רבינו בסימן מב שמועיל להשתמש בספר תורה בעת קדושתו, הוא תנאי בעת הכתיבה, ולא בעת עיבוד הקלף, דו"ק.