ריוח אחר פרשת שמע בתפלין ר"ת

למה הרבה סופרי חב"ד מניחים ריוח [תשע אותיות] אחר פרשת שמע, בסוף התפלין של רבינו תם?

נראה לי שזו הצורה הנכונה, וכן ראיתי הרבה פרשיות ישנות של כתב חב"ד שהניחו ריוח אחר פרשת שמע בר"ת, כמו ברש"י.
ונראה הטעם לקיים שיטות הסמ"ק וברוך שאמר והטור, דסוברים שדין ריוח הפרשה בתפלין [אינו ממש כבס"ת, אלא] שהריוח בכל עמוד בתפלין עושה פרשה זו עצמה פתוחה, ולכן נהגו באשכנז [בזמן הראשונים, כמבואר ברמ"א בסי' לב ע"פ תשובות מהר"ם פאדוה, ובתשובת מהרש"ל סי' לז] לעשות כל הג' פרשיות פתוחות בסופן [כלומר להניח ריוח ט' אותיות בסופן שתהיינה פתוחות] ובפרשה האחרונה והיה א"ש סתמוהו מכל וכל, שלא הניחו ריוח כלל לא בראשו ולא בסופו, וזהו סתומה גמורה. (וסברת רבני וסופרי אשכנז הללו, דלא כסברת הרב ב"י אליבא דהרמב"ם, שריוח בתפלין של יד עושה הפרשה הבאה אחריה פתוחה או סתומה, בדיוק כבס"ת).

ולכן גם בתפלין ר"ת צריך להניח ריוח ט"א אחר ובשעריך, כדי שתהיה פ' שמע - היא בעצמה פ' פתוחה, בדיוק כמו בתפלין רש"י.

ראה פורום לנושאי סת"ם: תקנת אדמו"ר הזקן להניח ריוח ט"א אחר פרשת שמע בתפלין שכבר כתבתי זה, בכלל ביאור תקנתו בהנחת הרווחים בתפלין ומזוזה, עיין שם.