דיני היקף גויל [ע"פ
שוע"ר סימן לב, ומעט תוספת]
א. אות שמתחילת כתיבתה יש בתוכה נקב [הנראה לעין] או
סמוך לה הנוגע בה מבחוץ או מבפנים בחללה, פסולה משום שאינה מוקפת גויל. וכן אות המגיעה
עד סוף הקלף מאיזה צד, או הנוגעת לחברתה מתחילת הכתיבה, הרי זו אינה מוקפת גויל
ופסולה.
ומכל
מקום מותר לגרר מעט מדיו האות כדי שתהא מוקפת גויל וכשרה [בתנאי שתישאר צורת אות ושיעור
הכשר אות המבוארים בשוע"ר. ואפילו באותיות השם הק' מותר לגרר כדי שתהיינה
מוקפות גויל כדין].
ב. אות שניקב בגופה (בתוך הדיו) נקב אחר שנכתבה,
והנקב באמצע דיו האות (כלומר דיו מקיף לנקב מכל צד), ולא נשתנה צורתה [ולא נחסר
שיעור הכשרה] כשרה, אפילו בלי גרירה.
ג. נקב מחוץ לאות הנוגע באות שאירע אחר הכתיבה, או
אפילו נחסר כל הקלף מחוץ לאות, מן הדין כשרה בלי גרירה כמו שהיא. אך יש להחמיר
לכתחילה ולגרור מהאות שתהא מוקפת גויל [אבל באותיות השם הק' אין לגרור, אלא כשרה
כך]. ואם על ידי הגרירה תתמעט שיעור הכשרה [או תתבטל צורתה] יש להכשירה כמו שהיא.
ד. נקב בחלל האות לאחר שנכתבה, אם הנקב ממלא כל
חלל האות, כלומר שיש נקב מקו דיו אחד לקו דיו שני [המקביל לראשון, כגון גג
הבי"ת והמושב, או ירך ימין ושמאל של הה"א] ואין ביניהם שום היקף גויל
(ולאו דוקא שהנקב ממלא כל החלל ממש) מן הדין כשרה בלי גרירה כמו שהיא. אך יש
להחמיר לכתחילה ולגרור מעט מהאות שתהא מוקפת גויל בחללה [אבל באותיות השם הק' אין לגרור, אלא
כשרה כך].
ה. נקב שאירע בחלל האות [פי' חלל אות שיש בה היקף
ג' מחיצות, כגון בי"ת ה"א או מ"ם וכיוצא בהן] אחר הכתיבה, סמוך לדיו אך אינו ממלא כל חללה, כי יש היקף
גויל אחר הנקב, כך שבין קו אחד לקו המקביל שבה יש היקף גויל כשרה, ואין צריך
לגרור ממנה אף לחומרא.
ו. אותיות הנוגעות זו לזו אחר שנכתבו מתחילה בכשרות
בהיקף גויל, יש להחמיר ולגרור ביניהם [אבל מן הדין כשרות גם בלי גרירה]. ואפילו
באותיות השם הק' מותר לגרר הדיו העודף מביניהם [כי לא נתקדש תוספת זו].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה