תמונה א: פתח לבית כנסת מפרוזדור, הדלת נפתחת לחוץ [היכר ציר לצד הפרוזדור].
תמונה ב: מבט מהבית כנסת החוצה דרך אותו הפתח, המזוזה קבועה ע"פ היכר ציר בימין צד היציאה מאולם התפילה לאותו פרוזדור. ברקע דלתות חיצוניות לרחוב.
כן מנהג כל בתי כנסיות של חב"ד שראיתי, שדלת שבין אולם המרכזי לחדר כניסה [פרוזדור] ובדרך כלל הדלתות נפתחות החוצה, שקובעין המזוזה בימין היוצא ע"פ היכר ציר.
אף על פי שאני יודע שפל ערכי, אבל זוהי טעות גמור. כי הפרוזדור הזה אינו חדר שיש בו חיוב כלל מצד עצמו, וכל מציאותו מבוא ופרוזדור לבית הכנסת עצמו. ולכן אין לילך בפרוזדור כזו אחר היכר ציר.
אמנם יש בבתי כנסת צד קל, שהרי מעיקר הדין [לרוב הפוסקים] הוא נחשב מקום פטור ממזוזה, שהרי אינו דירת חול כמבואר בגמרא ופוסקים, אעפ"כ אין שום צד חיוב על הפרוזדור בפני עצמו, אם כן אין שום טעם לקבוע המזוזה בימין היוצא לפרוזדור.
כל זה אם הפרוזדור אינו משמש כלום אלא מבוא ובית שער לאולם התפלה, כמו שהוא ברוב המקומות. אבל אם חדר זה משמש לעצמו בצורה קבועה צורך המתפללים לאכול שם, לשתות שם, או שיש שם מנינים קבועים, אזי יש לילך אחר היכר ציר. אבל מה שעיקרו פרוזדור בלבד, ורק במקרים ארעים משתמשים בו שימוש אינו נחשב כלל למקום חיוב בפני עצמו, שיהא לו חיוב לעצמו לקבוע בו על פי היכר ציר.
***
מצורפות שתי תמונות נוספות של מוסד דומה, שיש פרוזדור כניסה והמזוזה קבועה ע"פ היכר ציר, בניגוד לכלל האמור.
שוב שאלוני: הרי בבית רבינו ב770 דלת החדר שלפני חדרו של הרבי [דלת לחדר המכונה "גן עדן התחתון"] נפתח לפרוזדור הכניסה, והמזוזה קבועה ע"פ היכר ציר לצד היוצא לחוץ.
עניתי: שאני בית רבינו שבבל, שכל חדר יש בו חשיבות מיוחדת, מצד שימוש של הרבי בעל הבית על המקום, וכידוע ומפורסם כמה עבודות בקדושה עשה רבינו במקום זה.
ולבד כל זה, אין חדר הנ"ל ב770 דומה כלל לנידון שלנו, כי שם הפרוזדור אינו רק מעבר מן החוץ, אלא גם מעבר לבית כנסת הקטן שממול דלת זה. וממילא דלתות שנפתחות לפרוזדור המוביל לחדרים החייבים מצד עצמם, דינם כדלתות שנפתחות בין החדרים עצמם [כמבואר בשו"ע רפו סעיף יט, דו"ק היטב שם] ואזלינן בהו אחר היכר ציר.
תודתי נתונה לרב דוד ברסמן שיחי' שהעלה נושא זה לדיון, ושלח לי את התמונות.
האם יש עוד רבני חב"ד שמצטרף אתך בנושא הזה?
השבמחקאני לא חושב (כלומר לא שמעתי רב אחר שיגיד דבר כזה). לא בדקתי מה דעת אחרים.
השבמחקאני מקבל את הביקורת, אבל חושב שמהראוי שאפרסם דעתי - אם מישהו רוצה לשמוע או לפחות להתעניין בטעם הדבר.