תליית אות בתפלין ומזוזה

לכבוד כ"ד טבת יום הילולא של אדמו"ר הזקן

(באיחור)

תליה בתפלין ומזוזה

א.  שו"ע רבינו [סימן לב סעיף לד] .. מפני שאם ימצא איזה חסרון אות באיזה פרשה לא היא לבדה נפסלה אלא כל מה שלאחריה גם כן נפסל על ידה משום שיהיו שלא כסדרן עם פרשה המוקדמת שיכתוב מחדש לאחריהן, וכן מטעם זה אינו יכול לתלות האות שנחסרה בין השיטות כדרך שתולין בספר תורה לפי שבתפילין נאמר והיו בהוויתן יהיו שצריך להיות כסדרן וכן במזוזה:

יש לדקדק מה שכתב "וכן מטעם זה אינו יכול לתלות האות שנחסרה בין השיטות". מה הרבותא שגם תליה בין השיטין פסול, הרי בכל אופן האות כתובה שלא כסדרה. אמנם דוגמא זו מובאת בהרבה ראשונים לפסול שלא כסדרן, אך מאחר שכבר כתב רבינו כמה פעמים פיסול שלא כסדרן, מה החידוש בדוגמא זו?

וכן יש לדקדק "וכן מטעם זה אינו יכול לתלות האות שנחסרה", דיש כאן לכאורה שפת יתר, וסגי לכתוב "וכן אינו יכול לתלות אות שנחסרה".

ב.  והנה בענין תליית אות בתפלין ומזוזה, יש לעיין האם יש פיסול בתליה מצד עצמה, או רק משום שאינו כסדרן – אבל אם תלה האות והכתב כסדרן כשר?

דין זה שאין תולין בתו"מ מבואר בראשונים, בסימני ספר התרומה סי' קצט בשם יש אומרים, הגהות מיימוניות וכסף משנה בביאור לשון הרמב"ם פרק א הלכה טז, וברא"ש הלכות תפלין ומזוזה. וברור בדברי כל הראשונים הללו, שהפיסול הוא משום שלא כסדרן. משמע הא אם תלה האותיות כסדר הכתיבה [בזמן הכתיבה] לא היה פסול, כי נכתבו כסדרן. וכן כתבו רבי דוד עראמה בפירושו לרמב"ם, ותשו' רשב"ץ ח"א סי' ט, וגנת ורדים כלל ב' סימן ד, ותשובת חסד לאברהם (תנינא או"ח סי' ה).

ג.  אמנם בשו"ת דבר שמואל סי' קנד [מובא בשערי תשובה סי' לב ס"ק לו] כתב שעצם התליה פסול גם אם עשאה כסדרה. ואחד מנימוקיו, שכל תליה גם אם היא כפי סדר הכתיבה, מ"מ נחשבת שלא כסדרן מצד המקום על הקלף, משום דהתלויה הוא לא במקומה בפרשה. (ואני בעניי תמהתי, הרי פסול שלכס"ד נלמד מ"והיו - דברים כהוויתן", והרי בס"ת תלויה נמי כשרה, וא"כ הכתב בתו"מ הוא במקומו הראוי לו. ואל תשיבני מכסדרן מזמן הכתיבה, דבזה ליכא פסול בס"ת, והרי מעתיק התו"מ כמו שהן כתובין נכונה במקומן על הקלף, אלא שההעתקה עצמה צ"ל כסדר הכתיבה. אבל כסדר המקום על הקלף יותר חמירא, וצריכה גם בס"ת עצמה. והרי תלייה בס"ת כשר.

ועוד קשה, הרי בתפלין של יד לפי ר"ת כותבים פרשת שמע רחוק ואח"כ כותבים לפניו פ' והיה אם שמע, והרי זה שלא כסדרן על הקלף).

וכן דעת קסת הסופר (סו"ס ט), דעת קדושים (סי' לב ס"ק כד), והסכים עמם המקדש מעט [שם ס"ק קא] וכתב "וכ"מ [וכן משמע] מפוסקים".

ומשמעות המחלוקת, דלסברא הראשונה תליה כסדרה מותר אם יש צורך גדול, ולדעה השניה תליה זו פסול אפילו בדיעבד.

ד.  ויש לומר דכוונת רבינו "וכן מטעם זה אינו יכול לתלות האות" דפסול תלית אות בתפלין הוא מטעם כתב שלא כסדרן דוקא. ולכן מובן, שאם תלה כסדרן כשר בדיעבד, כסברא הראשונה.

אמנם ביאר רבינו דבאיזה תלייה מיירי - "אינו יכול לתלות האות שנחסרה בין השיטות כדרך שתולין בספר תורה", כלומר מה שהותר בס"ת לתלות חסרון, לא הותר בתפלין. אבל מה שגם בס"ת אסור לתלות, פשוט שאסור לתלות בתפלין.

והנה גם בס"ת אין רשות לתלות בתחילה, לפי שצריך לכותבו כספר, ואין דרך תלייה בכתיבת ספר, ורק בדיעבד ששכח איזה אות או תיבה הותר בספרים לתלות שזה דרך הגהה ותיקון לבד, אבל לא בתחילת הכתיבה. כלומר, תליה הוא דרך הגהה, ולא דרך כתיבה של ספר. (וכן מבואר בגמרא ופוסקים שאסור להקטין הכתב מפני ריוח הפרשיות, כלומר אין רשות בתחילת הכתיבה לשנות הכתב, וק"ו לתלות). וכן פשוט בגמרא והלכה דמותר לתלות רק שלוש תליות בעמוד ולא יותר, כי זה דרך הגהה, ויותר מג' תלויות הוי מנומר. א"כ פשיטא דזה אסור אף בתפלין לעשות, אלא שבדיעבד אם עבר ותלה כסדר אין התפלין פסולין, אף שלא היה רשות לעשות כן.

והרי זה דומה לדין שכ' רבינו [סי' לב סעיף מח, מט] דאסור לכתוב יותר מב' אותיות חוץ לשיטה, ובשם אסור להוציא ממנו כלל אפילו אות אחת. דכל זה מדיני הכתיבה מתחילה, אבל בדיעבד כל זה לא נפסל כמבואר בדבריו. והרי יציאת השם מהדף דומה לתליה, כמבואר ביו"ד סי' רעו [יש אומרים] דאיסור יציאת השם מדין איסור תליית השם.