שו"ע
אדמו"ר סימן לב סעיף כג
וכן
אם טעה וכתב ד' במקום רי"ש או ב' במקום כ' אין תקנה לגרור או למחוק התג מפני
שהוא כחק תוכות ..
אבל
אינו יכול לגרור הכ"ף לעשותה כמו בי"ת או הרי"ש לעשותה
כדלי"ת:
***
חידוש וביאור:
א) יש לדקדק מהו "אם טעה וכתב
ד'".
ונראה
דאם נתכוון לכתוב דלי"ת [אע"פ שהיה טועה לכתוב כאן דלי"ת] אין זה
"כחק תוכות", אלא חק תוכות ממש, שהרי גורר מתוך הדלי"ת
לעשותה רי"ש.
אבל
אם טעה וכתב ד' כלו' אפילו היתה כבר עשויה רי"ש וטעה [בציור האות] ועשאה כדלי"ת
שהוסיף בה התג, אין לגררה מפני שהיא כחק תוכות. ואין צריך לומר שטעה והתכוון לכתוב
דלי"ת גמורה, דודאי הוי ח"ת ממש.
ולפי
זה כוונת רבינו "אם טעה וכתב ד'" אין לתקנה בגרירת התג, דלכל הפחות הוי
כחק תוכות.
ב) אבל אינו יכול לגרור הכ"ף לעשותה כמו
בי"ת או הרי"ש לעשותה כדלי"ת. וזהו
ח"ת ממש.
מענין לענין באותו ענין:
השבמחקכתב בית במקום דלית יכול לגרור את המושב והרגל והתג ולהשתמש בגג ולהשלים לדלי"ת?
זהו מחלוקת הפוסקים. ולכתחילה ראוי לגרור כל הבית, כמו שכתב רבינו לענין טעה ועשה דלי"ת במקום רי"ש שיגררנה כולה.
מחקכמו כן אם כתב במקום מטר כט.
השבמחקמותר לגרד את החלק השמאלי של הטית ולחבר את הואו שנוצר כחטום למ"ם?
לכאורה לא.
השבמחקזה יותר גרוע, כי הטי"ת אינו נחשב כלל מכתיבת המ"ם, אלא דיו בעלמא. ובאנו למחלוקת הרד"ך והב"י (שהביא המגן אברהם הנ"ל) בנפלה ט"ד וגמר ממנה אות.