שאלה: חדר בבית העומד לשימוש עובד סיעודי [מטפל בזקן], והעובד הוא נכרי. בעל הבית כמעט ואינו נכנס לחדר זה, רק הרהיטים בחדר הם שלו [ארונות ומטות כסא ושלחן].
האם החדר הזה חייב במזוזה או פטור? ואם כבר קבועה מזוזה שם, האם צריך להורידה או מותר להשאירה?
תשובה: כתוב בערוך השלחן [רפו סעיף ג] בעל הבית המניח חדר לעובד נכרי בביתו חייב במזוזה, משום חפצי הישראל המונחים שם, ולא גרע מבית אוצרות.
לענ"ד אין דבר זה נכון, אלא היות שעיקר החדר הוא דיור נכרי, פטור ממזוזה. ואע"פ שיש שם חפצי ישראל, דיור אדם חשוב יותר מהחפצים [ואין לומר דדיור נכרי חשיב כבהמה, דמבואר בהלכה דאם מתקשטת שמה חייב. ונראה דהוא הדין אם אוצרות ישראל מונחים בחדר בהמה]. ועוד שהרי מבואר בש"ך [רפו סק"ב] דחיוב אוצרות הוא משם שהישראל הולך שם, ובמקרה דנן שאין הישראל רגיל לילך שם, נראה לי פשוט שפטור, דהוי בית המושאל לנכרי דפטור.
אמנם לענין להוריד מזוזה הקבועה שם כבר, הגם שלשיטתי נראה שהיה ראוי להורידה דאין ראוי להניח מזוזה על פתח נכרי. אך היות שלסברת ערוך השלחן חייבת, ראוי להשאירה שם.
לסברתך, גם בית חרושת שהחרדים שרק גוים עובדים יה' פטור ממזוזה?
השבמחקאו אולי בית חרושת יש יותר סיכוי שיהודים (הבעלים) נכנסים מידי פעם, חוץ מזה, שהבית חרושת לא הוי דירה לנכים.
בית חרושת של יהודי, באותם חדרים שמשתמשים שם גוים, ואינו נכנס בודאי פטור. ובאותם שנכנס ויש לו שם חפצים השייכים לו, באנו למחלוקת. לסברת ערוך השלחן אפשר שחייב, כי הן אוצרות בעל הבית, ולסברתי הן דיור משואל לנכרי ופטור.
מחקאמנם יש לחלק קצת דבבית חרושת אין דיור גמור של הנכרי, ואפשר שחשיב כאוצרות בעל הבית. ומה שהנכרי דר שם מעט ברשות בעל הבית אינו חשוב דיור לפטור.
ואמנם לסברתי בבית אוצרות, גם קשה להחשיב מפעל ובית חרושת כאוצרות, כי אינו שייך כלל לדיור של בעל הבית.
נמצא שלענ"ד העיקר, שכל החדרים שאינם משמשים עניני דיור ליהודים, אכילה או לינה וכיוצא בזה, בבית חרשות פטורים.