ביאור סוגיית היכר ציר

ביאור דין 'היכר ציר'

א)  מנחות לג: ואמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר. מאי היכר ציר? אמר רב אדא אבקתא. היכי דמי? כגון פיתחא דבין תרי בתי בין בי גברי לבי נשי.

ופירש רש"י שם: היכי דמי. האי הלך אחר היכר ציר דרב יהודה: כגון פתחא דתרי בתי [בין] בי גברי ובי נשי. אדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים המחזרין בביתו וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל בית לרה''ר, ואמרי' לקמן (דף לד) מזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה, והכא בפתח שבין זו לזו לא ידעינן הי ליחשוב ביאה והי ליחשוב יציאה, אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי להאי, אלא הלך אחר חור שבסף שציר הדלת סובב בו ההוא צד שהחור בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו נותנין מזוזה:

פשוט וברור בלשון רש"י, שהגדרת 'היכר ציר' הוא כדי לקבוע איזה צד ימין של הכניסה. כלומר מאחר שבפתח זו איני יודע מאיזה צד לחשוב ימין ביאה, הלך אחר היכר ציר, לקבוע איזהו ימין ביאה.

ולכן פירש רש"י את דוגמת הגמרא "כגון פתחא דתרי בתי בין בי גברי ובי נשי" שבכל אחד מהם "יש פתח לכל בית לרה''ר". כי אם לא היה לאחד מהם פתח לרה"ר, היה פשוט שימין הכניסה הוא בעל כרחך מאותו בית שפתוח מרה"ר לבית השני, ולא היינו צריכים לשאול איזה צד הוא ימין הכניסה. וממילא בכה"ג שאין בית אחד פתוח לרה"ר לא אלזינן בתר היכר ציר, אלא אחר ימין כניסה. [ונראה שרש"י דייק "פתחא דתרי בתי" שכל אחד מהם הוא בית בפני עצמו, כלומר יש לו כניסה מצד עצמו ואינו צריך לחבירו. ולכן נתעורר השאלה בפתח האמצעי שביניהם].

ושיטה זו של רש"י הועתק לפסק הלכה ברא"ש, טור, ושו"ע סימן רפט סעיף ג.

(קיצור: שיטת רש"י דעיקר הקובע הוא ימין כניסה מצד הבא מרה"ר, ובליכא סימן זה לידע איזה ימין כניסה אזלינן בתר היכר ציר לקבוע איזה צד הוא ימין כניסה).

ב)  לשון הרמב"ם (הלכות מזוזה פרק ו הלכה יא): פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו אם רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח חייב במזוזה. פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה: [ושם הלכה יב: והיכן קובעים את המזוזה בתוך חלל של פתח בטפח הסמוך לחוץ בתחלת שליש העליון של גובה השער. ואם קבעה למעלה מזה כשרה. והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח וצריך לקובעה על ימין הנכנס לבית ואם קבעה משמאל פסולה. ובית של שותפין חייב במזוזה]:

ג)  הכסף משנה שם העתיק לשון הגמרא ופירש"י הנ"ל על דברי הרמב"ם, ולא העיר מאומה, מוכח דס"ל דביאור רש"י תואם את שיטת הרמב"ם, ואין חילוק ביניהם. וכן פשוט מספריו בית יוסף סימן רפט ופסק שלו בשו"ע כנ"ל, דלא העתיק כלל לשון הרמב"ם. וידוע דרכו של הב"י שלא לפסוח מלבאר בספרו ב"י את שיטת הרמב"ם, אם היא דעה מחודשת שלא הובאה בטור, ומדשתק הב"י מלהביא את לשון ודעת הרמב"ם, מוכח בבירור סברתו שאין שום שינוי וחידוש בשיטת הרמב"ם משיטת רש"י הנ"ל. ועל כן סתם הדבר בשו"ע כרש"י רא"ש והטור.

(קיצור: דעת הרב ב"י בכל ספריו דהרמב"ם אינו חולק על פירוש רש"י).

ד)   וזה לשון השאילתות (פר' עקב): ומצוה להניחה בשקפא דימין [במשקוף ימין של השער] כד עייל [ימין של הנכנס] שנא' וכתבתם על מזוזות ואומר ה' צלך על יד ימינך. והני מילי פתחא בראה [פתח חיצון כלפי רה"ר] אבל ביתא דאית ליה בבין [חדרים] ולא ידעינן סיפי גוואי [בפתחים שבתוך הבית] בהדין גיסא עיילין [באיזה צד נכנסים לחדר] אזלינן בתר דמחית צינורא דדשא [חור הציר של הדלת] דאמר ליה ריש גלותא לרב נחמן קבע לי מזוזאי אמר להו לקבעו להון דשי ברישא דאמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר הכרת ציר. [הסוגרים המרובעות בקטע זה, הן פירוש מילולי שלי, ללשון הארמי של השאילתות]

דעת השאילתות ברור דלא כפירש"י, ושאלת הגמרא היכי דמי לענין היכר ציר, אינו רק בפתח פנימי שיש לכל חדר פתח חיצון לרה"ר [כרש"י], אלא אפילו בפתחים פנימיים שאין להן פתח חיצון. שהרי כתב "והני מילי פתחא בראה אבל ביתא דאית ליה בבין ולא ידעינן.." הרי שהכלל ימין כניסה הוא רק בפתח חיצון, אבל בפתח פנימי אין לידע איזה ימין לביאה. ולמה אין לידע? שהרי בהרבה חדרים נדע מצד הבא בפתחים הקודמים היאך ימין כניסה לפתח של חדר זה [כמנהג העולם לחשב בדרך זה], ואם מדבר [הגמרא והשאילתות] רק במקרה שאין לידע מאיזה צד כפירש"י, לא הול"ל והני מילי דמשמע שולל ענין הראשון. אלא פשט לשונו מבואר [כמנהג חב"ד] דבפתח פנימי שבתוך הבית, ימין כניסה של כל חדר, הוא לאותו חדר שיש בו היכר ציר.

אבל הצד השוה לרש"י והשאילתות, דשאלת הגמרא ובירור 'היכר ציר' הוא כדי לידע כו', כלומר סימן לאיזה הוא ימין הכניסה. דאנו מסתכלים על היכר ציר ומזה לומדים היכן ימין כניסה לאותו חדר. אלא שנחלקו רש"י והשאילתות בפרט מסויים, האם היכר ציר חשוב יותר מימין כניסה מהדלת הראשית, או לא.

(קיצור: דעת השאילתות דכל פתח פנימי אזלינן בתר היכר ציר, דלא כסברת רש"י וסייעתו).

ה)  ועתה נבאר דעת הרמב"ם שכתב "פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה". לא מבואר בדבריו [כלומר דילג פרט המבואר בגמ'] כגון פתחא דבין תרי בתי בין גברי ונשי, דסבור דאין זה חשוב כל כך. ופשט לשונו דלא תלה שום סיבה אחרת, אלא תמיד בפתח פנימי שבין שני בתים הולכים אחר היכר ציר, ולא התנה כפירש"י דלכל חדר יש פתח חיצון, שמע מינה דסובר כשאילתות.

אמנם בהתבוננות בלשון הרמב"ם בכללות פרק זה, נראה דביאר מתחילת הפרק את הדינים של איזה בית חייב או פטור ממזוזה, ולא ביאר כלל עדיין בפרק זה מקום הקביעה. ורק בהלכה שאחריה [הלכה יב] מבאר היכן קובעין כו'.

נראה דהרמב"ם סובר ב"פתח שבין שני בתים" שאין השאלה [רק] על איזה צד יקבע את המזוזה, כי לא נודע איזה הוא ימין כניסה כפירש"י [כי אם היה מבאר כרש"י וכפי המובן מהכסף משנה הנ"ל, היה לרמב"ם להעמיד דין זה בסוף הלכה יב ששם מקומו, וע"ד סדר הטור ושו"ע (סי' רפט) שמופיע דין פתח שבין ב' בתים כו' לאחר דין ימין כניסה]. אלא השאלה היא: איזה בית [חדר] חייב במזוזה, וע"ד הדין הקודם ברמב"ם בהלכה זו "פתח שבין בית המדרש או בין בית הכנסת וביתו, אם רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח חייב במזוזה" שהשאלה האם יש חיוב או פטור על הפתח, כמו כן כאן השאלה בפתח שבין שני הבתים האם יש חיוב על הפתח הזה או לא. ולכאורה תמוה מה שאלה זו?

ונראה לי, דהרמב"ם לשיטתו [ריש הפרק] דבית שאין לו דלת פטור ממזוזה, דלא נקרא "שער" אלא פתח שיש בו דלת, כמבואר בתשובתו לחכמי לוניל (שהעתיק כסף משנה לעיל הלכה ה). ואין חילוק בין פתח חיצון לפתח פנימי (דלא כשיטת הגדולי הקדש סימן רפו ס"ק ח, ומקדש מעט שם ס"ק מו, דבחדרים הפנימיים אין חסרון דלת פוטר מחיוב מזוזה אף לרמב"ם, כי טעם הרמב"ם שבית שאין בו דלתות פטור משום שמירת הבית, השייך רק לדלת חיצונית. דמבואר בתשובתו) "כל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי שער לא מיקרי", וא"כ גם בפתח פנימי אם אין בו דלת, הרי זה 'פתח' ולא 'שער' ופטור.

וזהו שאלת הגמרא - פתח שבין שני חדרים לאיזה חדר שייך החיוב, ועל זה ענו "הולכין אחר הציר של דלת מקום שהציר נראה עמו שם קובעים את המזוזה", כלומר אין זה רק סימן לידע היכן מקום הקביעה, אלא הוא החיוב עצמו, שחדר שהדלת שייכת לו היא החדר המחוייב במזוזה, ועל כן שם קובעין על ימין שלו, כי החדר השני שאין בצד שלו דלת, אינו חייב במזוזה.

ומעתה כמה נפקא-מינות לדינא. לדוגמא: פתח שבין שני בעלי בתים, מי חייב במזוזה?

וכמובן נפק"מ לענינינו, שאין להתחשב בשום סיבה אחרת לקביעת צד ימין הכניסה העומדת בניגוד לעצם חיוב החדר מטעם היכר ציר, כי לצד השני שאין שייך לו הדלת אין עליו חיוב.

ונלע"ד שזה אחד מהעיקרים בביאור מנהג חב"ד לילך בכל החדרים הפנימיים אחר היכר ציר.

(קיצור: דעת הרמב"ם דכל פתח פנימי אזלינן בתר היכר ציר, משום דאותו חדר שבו הדלת, שם הוא מקום החיוב).

ראה גם מה שכתבתי במאמרים הבאים השייכים לנושא זה
פורום לנושאי סת"ם: "במזוזה הלך אחר הרגיל"
"במזוזה הלך אחר הרגיל" בפתח שיש בו היכר ציר