פסול נקרע האות

בשו"ע יו"ד סי' רפ מבואר שלא מהני תפירה או דיבוק קרע בס"ת, אם נקרע שום אות. וכתב הבית יוסף בשם הרא"ש דאם נקרע גוף האות אין לו תיקון בתפירה [ודבק]. ולא ביאר הרא"ש מה הפסול.

ואח"כ הביא בית יוסף מהרי"ק [סימן קכב] שמבאר הטעם דנחלק האות בקרע שהוא פסול, משום שאינו מוקף גויל, וק"ו מהא דפסל הירושלמי ניקב כל חלל האות שפסול משום דאינו מוק"ג בחלל, כ"ש שגוף האות עצמו אינו עומד על הגויל, ורק הדבק מעמידו, דאינו מוקף גויל.
ובאמת הוא ק"ו אלימתא, אלא דקשה על סברא זו שהרי מבואר בב"י או"ח סי' לב [וכן פסק בשו"ע] דפסול חסר היק"ג הוא רק בשעת הכתיבה, ולא אח"כ. [ונהי דלפי הירושלמי, אה"נ פסול היק"ג הוא גם לאחר הכתיבה, כפי שביאר בשו"ע רבינו שם סעיף יט, מ"מ קיי"ל בשו"ע כבבלי, ודלא כירושלמי]. וא"כ מנא לן לפסול לדידן מה שגוף האות נקרעה וחזר ותפרה או הדביקה במטלית של קלף. (ואפשר דמהרי"ק גופיה ס"ל דלא כסברת הב"י דחסר היקף גויל פוסל רק בשעת הכתיבה, אלא כסברת הירושלמי דבעינן היקף גויל גם אחר שעת הכתיבה).

ובלשכת הסופר [סי' יח ס"ק ג בשם הב"ח] כתב דס"ל למהרי"ק דאפילו נימא דאם אינו מוק"ג מבחוץ לאות פוסל רק בשעת הכתיבה כסברת הב"י, מ"מ אינו מוק"ג בגוף האות עצמה [כלומר קלף שתחת האות עצמה] חמור יותר וחסרונו פוסל לכו"ע [אף לב"י] אף לאחר הכתיבה.

ב.  וצ"ע למה לא כתב מהרי"ק דהפסול הוא ע"פ סברת מהר"ם [הביאו ב"י סימן לב] דכל אות צ"ל גוף אחד ולא מופסקת לשתים, והרי נעשית פסוקה לשתים מחמת הקרע.

וי"ל דבא מהרי"ק לבאר, דלכאורה אחרי שיתפור שפתי הקרע יחזור ויתדבק לאות אחת שאינה פסוקה לשתים [ותהא כשרה גם לסב' מהר"ם]. קמ"ל, דכיון שרק מחמת התפירה היא אחת ולא מחמת קלף שתחתיה, וכל שאינה אחת מחמת גוף הקלף חשיבא אינה מוק"ג.

ג.  ועוד יש לדייק קצת ממהרי"ק, למה לא ביאר דפסול משום תעשה ולא מן העשוי [כסברת קצת אחרונים דאיכא פסול תולמ"ה בסת"ם].

ויש לומר דאי נחשיב התפירה ודיבוק האות להיות אחת, ויוכשר במעשה זה המתקנו, אם כן אינו פסול משום תעשה ולא מן העשוי, דשפיר הוי מעשה המתקן, ולא נעשה האות מאליה [כפי שביארו הרבה אחרונים]. מ"מ הרי תיקון זה של תפירה נחשב עשיית האות, וכשעת הכתיבה של האות, ובעת שמתקנה הרי אינה מוקפת גויל. ובזה ניחא שאין סתירה בין מהרי"ק לב"י, וכ"כ בגדולי הקדש (סי' רפ ס"ק ג).

ד.  ובדעת קדושים וגדולי הקדש (שם, ובסי' רעד ס"ק טז) כתבו דעיקר הפסול באות שנקרעה שלא מהני תפירתה, להחזירה לכשרותה, משום דתיקון זה לאות הבא מאליה, הוי כחק תוכות. שהרי האות נִתַּקְנָה ונעשית מאליה [ולא ע"י כתיבה], והוי סוג ח"ת.

ולפי סברא זו אפשר דגם אותיות ה"א וקו"ף שהקרע חוצה את חללן [ומחלקן לשני חלקים נפרדים] אע"פ שלא פגע הקרע בגוף הדיו כלל, מ"מ הרי נפסלו, ואין התפירה ודיבוק מכשירן, משום ח"ת כנ"ל.

ה.  ולענ"ד נראה לבאר פסול זה של קרע האות, שאינו ניתקן ע"י דיבוק ותפירה, ע"פ סברת מהר"ם דאות מופסקת פסולה. וטעמו של מהר"ם משום שאות פסוקה אינו כתב תם, כדרך המבואר בשוע"ר סימן לב סעיף ה דהכתב [האות] צ"ל כתב תם, ולא דמי לפסול היקף גויל משום כתיבה תמה שאינו אלא בעת הכתיבה, אבל הכתב עצמו כלומר האות צ"ל תם תמיד (גם אחר שעת הכתיבה), ונפסק האות לשתים אינו כתב תם. (סברא כעין זו נזכרת בגדולי הקדש סי' רע"ד ס"ק טז, ונראה דלא ס"ל כן, דפסולי תמה ניתנו לתיקון, ולמה לא מועיל לדבקה, על כן החליט שהפסול משום ח"ת).

אלא דעדיין צריך ביאור למה לא מהני תיקון האות בתפירה ודיבוק, כמו שמהני תיקון בכתיבה [לפסולי כתיבה תמה כקושית הגד"ה], ועל דרך שמהני תפירת קרע בגליון ועמוד ס"ת.

ונראה ע"פ מה שמבואר בשו"ע או"ח סי' לג דקשר של תפלין שנקרע נפסל ואינו כשר לתפרו כדי להחזירו לכשרותו, דבעינן קשר תם, וקשר המוחזק ע"י קשירת הרצועה אינו קשר תם. כמו כן אות המחוברת ע"י תפירה או דיבוק אינו כתב [אות] תם, ולכן פסול.

(ודלא כהבנת גד"ה הנ"ל, שכל פסולי תמה ניתנו לתיקון. כי יש חילוק בין כתב תם וכתיבה תמה, הכתיבה היא פעולה והפסול הוא רק בעת הכתיבה, כגון פסול היקף גויל שהוא רק בעת הכתיבה. אבל פסולי צורת האות ונפסקים משום שהכתב אינו תם, הן פסולים בחפצא של האות לעולם).

ו.  ונפקא מינה מה שכתב בגד"ה (שם, בשם הדע"ק) דהא דאסור לתפור או לדבק קרע באות שנפסלה כאשר שפתי הקרע רחוקים קצת ונפסלה לגמרי צורת האות, אך אם החתך דק ושפתי הקרע עומדים זה ליד זה שלא נפסדה צורת האות למראית העין, מותר לתקנה, עיי"ש שדימה זה לנקב שהדיו עובר עליו.

ולע"ד העיקר שכל שנחלקה האות לשתים אפילו בפיסוק דק שבדקים מחמת קרע הקלף, אינה אות תמה, ולא מהני לתקנה כנ"ל (וגם המקדש מעט סי' רע"ד ס"ק ל"א נראה שחושש לה ואינו מסכים להקל כדע"ק בזה. וכן עיקר, ודלא כמשנת הסופר סי יח ס"ק יב).

ז.  ונראה דה"א וקו"ף שהקרע עובר בחללן ומפרידן לשתי גופים אע"פ שאינו נוגע לדיו כלל, מ"מ האותיות הללו אינן תמות, ולא מהני תפירה ודיבוק הקלף להכשירן.