שאלות, קו משוך בגימ"ל ושי"ן

ראה הגדלה

הנו"ן [נשבע] כשרה אע"פ שיש לה זוית בעקבה.

הבי"ת [בפיך] כשרה, אע"פ שגגה עובר כמו העקב.

העיי"ן [בעבור] הראש שמאל עבה הרבה יותר מראש ימין, ואין זה נכון לכתחילה, כי לכתחילה צ"ל חלקי האותיות שוין ביחס זה לזה.

אבל רגל הגימ"ל [חג] וראש ימין של השי"ן [עשה] הן גלמים ופסולים (ע"פ השו"ע סימן לב סעיף יח).

צד"י פשוטה

הצד"י פשוטה כשרה בדיעבד, כי נשתייר מתחת לדיבוק הראשים שיעור ירך מלוא אות קטנה, כמבואר בפמ"ג ומשנת סופרים.

הדלי"ת [העבדה] צריכה שאלת תינוק בגלל שעקב וסיום גגה לא ברור [ואם התינוק יקראנה, צריכה תיקון].

הצד"י היא כשרה, הגם שהיא קצרה וכפופה לאחור מעט.

מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני

א)  בשו"ע אדמו"ר [סימן לו] מבאר צורת האות למ"ד [ע"פ הב"י], ולבסוף מסיים "וכל זה לכתחילה". ועל דרך זה כתב באות תי"ו "וכל זה לכתחילה". ונראה פירוש דבריו דצורת האותיות למ"ד ותי"ו, מכיון שלא נתבארו כלל בש"ס, ממילא אין שום פרט בהם שמעכב בדיעבד [כל זמן שכללות צורתן ניכרת].

סברא זו מבוארת בדברי רבינו [סי' לב סעיף לז] לענין האות ה"א שרגל שמאל אינה עומדת בשמאל שלה, אלא עומדת כנגד אמצע גגה, שבדיעבד אין לפסול משום שפסול זה אינו מפורש בתלמוד. וכ"כ בשו"ת נודע ביהודה יו"ד סי' פ, ושו"ת צמח צדק יו"ד סי' רה.

ב)  ויש לשאול מדברי החתם סופר (יו"ד סו"ס רסז) המבאר דין נגע יו"ד האל"ף לגג יותר מדי דמבואר בשו"ע שפסול, "אע"פ שלא נזכרה צורת האל"ף בש"ס, מ"מ כך קבלנוה ממשה מסיני, וכך הוזכרה צורתה בספרי הגאונים שמפיהם אנו חיים". ואמנם אין כוונת החת"ס שהפסול נגעה יו"ד האל"ף לגגה הוא עצמו מהלכה למשה מסיני, אלא, דצורת האל"ף ופרטיה כגון צורות היודי"ן שבה הן הלכה למשה מסיני, ועל כן שינוי גמור מציור זה ופרטיה כגון נגע יו"ד האל"ף לגג, פסול (מן התורה).

נשמע מדבריו דיש הלכה למשה מסיני בצורת האותיות, וא"כ לכאורה הוא הדין באותיות למ"ד ותי"ו, אע"פ שלא נתבאר בש"ס צורתן, מ"מ יש בהם הלכה למ"ס כמו שאר כל האותיות.

ומקורו של החת"ס מהגמ' בשבת (דף קג-ד) מנצפ"ך צופים אמרום כו' שכחום וחזרו ויסדום כו'. דמוכח מכל הסוגיא שצורות האותיות מסיני. [ואין הדעת סובלת לומר דקצת האותיות צורתן מסיני וקצתן אינו מסיני, וד"ל].

ג)  ואמנם נוכל לומר דאין מחלוקת, ונמציא איזה יישוב להפריד בין שתי הענינים. מ"מ אליבא דאמת, נראה לי שיש כאן מחלוקת בגדר צורות האותיות מהלכה למשה מסיני, כלומר צורת האות מדין תורה.

וסברת המחלוקת היא, האם רק כללות צורות האותיות נאמרו למשה מסיני, כלומר הן דין תורה. דזה על כרחך בכלל כתיבה תמה, שאמרו (שבת קג) שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן, וביאר הרמב"ם (הל' תפלין פ"א הלכה כ) וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה, פסולה. לפיכך צריך להיזהר בצורת האותיות, שלא תדמה היו"ד לוא"ו .. וכן כל כיוצא בהן, עד שירוץ הקורא בהן.

דעת הרמב"ם דמדין כתב תם צ"ל כל אות ואות ניכרת לעצמה בצורה מיוחדת לה, וכל שאבדה צורתה לאדם בינוני [או תינוק דל"ח ול"ט] שאינו יכול לקרותה, פסול מן התורה. וכן פשוט בדבריו בהל' ס"ת [פרק י, בעשרים פסולים שפוסלים ס"ת] - טו) שנפסדה צורת אות אחת עד שלא תיקרא כל עיקר, או תדמה לאות אחרת כו'.

הרמב"ם משוה אבדה צורתה או שנתחלפה צורתה בצורת אות אחרת, שניהם אינה כתיבה תמה. ופשטות ברייתא [שבת הנ"ל] פסול תורה אמרה.

וזה דעת רבינו, דרק כללות צורת האות מן התורה, אך פרטיה אינם דין תורה, אלא מדרבנן. ויש מהאותיות שלא פירשו כלל בפרטיה כלום, ולכן כתב "וכל זה לכתחילה". ודו"ק.

אמנם סברת החת"ס דלא רק כללות הצורה נאמרה מסיני אלא גם עיקרי פרטיה. לדוגמא, באל"ף שצורת הנקודה העליונה והתחתונה כעין יו"ד. ומכאן למד שאם נגעה היו"ד לגג הא' יותר מדי הרי נשתנה צורתה מפרט הנאמר בה מהלכה למשה מסיני, ולכן היא פסולה.

ד)  ונראה שזה גם דעת קסת הסופר, שדן [פרק ט סע' ד, ובלשכה שם אות י] בפסול מ"ם וסמ"ך שנסדקו ואינן מחוברות לגמרי מכל צידיהן, דחמיר פיסול זה משאר נפסקין שמותר לתקנן שלא כסדרן, אבל נסדק גוף המ"ם וסמ"ך לא מהני תיקון בתו"מ שלא כסדרן, דזה פסול מהלוחות (כדמוכח בשבת קד). כלומר אם אינן גוף אחד מחוברות מכל צידיהן הרי זה שינוי מהלוחות, ועל כן חשיב פיסול של תורה, ולא מהני תיקון שלא כסדרן, משא"כ שאר נפסקין שיש לומר דאינן פסול תורה (עיי"ש בלשכה).

ונראה דזה גם טעם קסת הסופר [סימן ה] שדן להחמיר בפשטא כרעיה דדלי"ת כלפי הגימ"ל, וכן מושב השי"ן שיהא אחד כרעא, לומר שפרטים הללו מעכבים, משום דנזכרו שתי פרטים הללו בש"ס. כלומר, דיש לומר מדהזכירו חז"ל פרטים הללו בש"ס, הן מעיקר פרטי האות, ופרטיהם מסיני כאמור, על כן מעכבים.

ה)  וקרוב אצלי דכן הוא סברת הברוך שאמר, שפוסל כ"ף פשוטה מרובעת בזוית, ואע"פ שאינה מתחלפת בשום אות אחר, ואין אחד שיטעה בקריאתה. דמ"מ הרי זה שינוי גמור מצורתה שנאמרה מסיני, דשתי הכפי"ן מסיני ניתנו ועל כן דומין לגמרי, ובשתיהן מעכב בהן שיהיו עגולות דוקא ולא מרובעות.

וכן נראה פשט דברי הרמב"ן בחידושי שבת שם, שאם שינה מכל צורות האותיות הנזכרות שנלמדו מהברייתא פסול. כלומר לא רק המפורשים שלא יעשה ביתי"ן כפי"ן, אלא גם כל שלמדנו מדברי הברייתא בפרטי האותיות הם לעיכוב. לדוגמא הרמב"ן ורוב הראשונים לומדים מדברי הברייתא שלא יעשה זייני"ן נוני"ן, שמע מינה שראש הנו"ן פשוטה כראש זיי"ן ולא כראש וא"ו. ס"ל לרמב"ן דזה מעכב, ואם עשאה כראש וי"ו היא פסולה, בדיוק כזיי"ן שעשאה כראש וא"ו.

ו)  אמנם דעת הצמח צדק חולקת על סברת החת"ס הנ"ל כנתבאר פורום לנושאי סת"ם: תשובת חתם סופר סימן רסט ומפורש בדבריו [יו"ד סי' רה] דאין פרטי צורות האות מסיני, אלא חכמים תיקנום. ולכן [עיקר סברתו] בכ"ף פשוטה דפרט זה של זוית או עיגול אינו מעכב כלל, וכן לענין נדבקו יו"ד האל"ף לגג מתיר לתקנה שלא כסדרן, דבודאי אין אלו פסולין של תורה.

וכבר ביארתי עיקר מחלוקת זה במאמר פורום לנושאי סת"ם: 'כתיבה תמה' בפרטי צורת האות.

ז)  והנה פרטי הנפקא מינה ממחלוקת זו רבו מלספור. ואזכיר רק שתים מהן.

א. דעת המשנת סופרים בביאור הלכה דאות למ"ד שאין בה מושב כלל היא פסולה דחסר מצורתה (וכ"כ במקדש מעט אות ל'), אבל דעת שו"ע רבינו והצ"צ נראה דכשרה, ועכ"פ פשוט שמותר לתקנה שלא כסדרה.

ב. דעת החת"ס (יו"ד רסט) דנו"ן פשוטה שאין ראשה זיי"ן, אלא כוי"ו פסולה [כן פשוט בשיטתו, דכל שינוי מצורת ראש זיי"ן הוא שינוי עיקרי מצורת הנו"ן, ולאו דוקא הציור המסויים שנשאל שם. ואכמ"ל], וכן דעת קסת הסופר. ובפשטות מתאים זה לפי שיטתם הנ"ל, דזה פרט הנזכר בתלמוד ועל כן בודאי מעכב, כי הוא פרט מהלל"מ בצורות האותיות. ולכן מסתבר שלדעתם לא מהני תיקון שלא כסדרן [ע"פ המבואר בדברי הקסת לעיל, וכן אוסרים תיקון נגעו יוד"י האל"ף לגגן שלא כסדרן כסברת הפמ"ג].

אמנם נראה שלפי סברת הצ"צ, אע"פ שתואר צורתה של הנו"ן פשוטה ראשה כזיי"ן, כי כן מבואר על פי התלמוד. אמנם אין זה מהלל"מ, והיות שלא נזכר בפירוש שהוא מעכב לפסול, יש לומר בדיעבד שכשר גם כראש וי"ו. ועכ"פ פשוט שמותר לתקנו שלכ"ס (כפסק המקדש מעט באות ן').

יו"ד עליונה באל"ף

ראה הגדלה
חיבור היו"ד לגג כמין מעויין, ויש טוענים שחסר ירך היו"ד. העיקר שזה כשר, ואין כאן חסרון.

כמובן מי שרוצה לתקנו בהוספת דיו להיטיב צורתו מותר.
ראה עוד תחת התוית "חסר איבר"

קרע בתיתורא

קרע קטן בתיתורא, פוגם את הריבוע. חייבים לתקנו בהדבקה טובה.

ראה פורום לנושאי סת"ם: קרע בתיתורא,  פורום לנושאי סת"ם: תיתורא קרועה

איה סופר .. איה מגיה ..

 

פ"א מחודשת - מורידים עוקץ קצר מהגג, במקום הפ"א המחודשת של הכתיבה תמה. [חילופים דחילופים ותמורות דתמורות..]

הפ"א של פן - המושב כמעט אינו מכסה הנקודה. אינו לכתחילה.

הנו"ן של נשבע - שאלת תינוק בגלל התוספת.

הלמדי"ן - הסופר שכח לעשות את המושב. איפה היה המגיה ??????

לדעת המשנה ברורה הלמ"ד פסולה, וא"א לתקנה במזוזה שלא כסדרן. לדעת שו"ע רבינו יש להקל לתקנה.
אבל השאלה העיקרית נשארה: איה סופר ??? איה מגיה ??? אולי זה הגהה ראשונה?!!

משקוף מדורג

פתח מעבר מחדר לחדר. השאלה שהמשקוף משונה ואינו מיושר, האם זה פטור ממזוזה?

אמנם מבואר בטור [יו"ד סי' רפז, ועוד פוסקים] שאבן נכנס ואבן יוצא היינו פתחי שימאי ופטור ממזוזה. אבל יש לומר שזה דוקא כאשר הקיר הרוס, ומחמת ההרס אבן נכנס ואבן יוצא כו' אבל כאשר הפתח מתוכנן ובנוי מלכתחילה באופן כזה אינו נקרא 'שימאי'. זכור לי שיש מי מהפוסקים האחרונים המבאר כן, אע"פ שיש מקום בסברא להתווכח על זה.

ואמנם יש מקום לפטור מצד ס"ס, לדעת הרמב"ם פטור בלאו הכי כי אין בו דלת, ויש אומרים שאין זה משקוף [סברת הטור הנ"ל, וגם סברת נמוק"י או ריטב"א דהמשקוף צ"ל ישר דוקא].

בכל זאת לדינא ראוי להחמיר ולקבוע כאן מזוזה בלי ברכה.
ראה גם פורום לנושאי סת"ם: משקוף שאינו שוה

צורות פתח הנ"ל כעמודים באמצע חדר פטורים ממזוזה, כי אינם פתח כלל, אלא עמודי תמיכה וקישוט, כנתבאר כמה פעמים.

ראה עוד דוגמאות - תחת התוית "עמודים פטורים ממזוזה"

נו"ן עם עקב מעט, מ' וז' נוגעות

אין לפסול נו"ן זה בגלל עקבו [כמבואר בתשובת לבושי מרדכי שהבאתי בבלוג קודם]. הרוצה להחמיר ישאל תינוק.

"מצוך" הכ"ף קצרה ביחס לתיבה כולה, כי הצד"י גבוה. לכתחילה צריכה הכ"ף להיות ארוכה ויורדת מתחת שאר האותיות. 

הנו"ן [בניכם] כשרה, היא אינה דומה לבי"ת כלל.

נגיעה בין המ"ם לזיי"ן - יש להקל ולגרור, הן בגלל צורת המ"ם שהיא ברורה ביותר, והן משום שאין דיבוק הו' [חרטום המ"ם] לז' נראה כל כך כחי"ת.

ראשים שצ"ל עגולים - והם מרובעים מעט

בהשגחה פרטית, אחר שהכנתי הבלוג הקודם מתשובת לבושי מדרכי, קיבלתי שאלות שמדמות חלק מהבעיות האמורות שם:

הכ"ף יש בה ריבוע מעט. אין בה פסול כי כללותה עגולה.

הרישי"ן מרובעים מעט - אין למהר לפסלן, אלא דינם שאלת תינוק, כי אינם מרובעים בזוית גמורה ועוקץ חד.

השי"ן ראשו השמאלי רחב מאוד ביחס לכללות התיבה (מין "מנומר" שאינו תמה לכתחילה כנתבאר פעם. ראה פורום לנושאי סת"ם: כתב מנומר).

הווי"ן [ויתכן עוד שלא ציינתי] מרובעים מעט עם עוקץ משהו - כשרים כנתבאר בתשו' לבושי מרדכי.

הזיי"ן הראשון שבמזזות, ראשו עבה מצד שמאל. מ"מ נשתייר בירכו שיעור מלוא אות קטנה וכשרה. מותר לגרר מעט מעובי הראש של הז'.

אם היתה צד אחד עבה מדי ובצד השני דק, עד כדי שאם נסתכל בצד אחד נראה שיעור ירך ובצד השני לא - נראה להחמיר [שלא להכשירה כך, בלי תיקון] משום חסרון שיעור.
ראה גם  פורום לנושאי סת"ם: פסולי יו"ד וזיי"ן, פורום לנושאי סת"ם: מדידת שיעור מלוא אות קטנה בירך, פורום לנושאי סת"ם: נתעבה גג הנו"ן פשוטה

תשובת לבושי מרדכי - בשינוי צורות ו, נ, ב, כ, ר

תשובת לבושי מרדכי (מהדורא תנינא, יורה דעה סי' קכד)

פסקי הלכה מתשובה זו (ביאור והערות שלי בסוגרים).

א.  וי"ו שראשה מרובעת עם זוית ועוקץ נוטה לצד ימין - כשרה. ואם תידמה לזיי"ן (היינו שהעוקץ יוצא באלכסון חד וניכר כלפי ימין) שאלת תינוק.

(כלומר, זוית ישרה בראש הוי"ו מצד שמאל, אינו מעכב, וגם הטיית עוקץ הזוית לצד ימין אינו משנה עיקר צורת הוי"ו. ואין זוית או עיגול צד ימין של הראש עיקר ההבדל בינה לזיי"ן, אלא יציאת ראש הזיי"ן מעבר לירך).

ב.  נפלה טיפת דיו לחלל הוי"ו, אם אין להעלות על הדעת דמיון לה"א - כשרה (כלומר מן הסתם אינה שאלה, אבל אם יש להעלות על הדעת שתשתנה ותיראה כמין ה"א - תיפסל, או תיבחן בשאלת תינוק).

(ונראה לי דכל שכן ראש למ"ד או עקב הבי"ת הנכנסים לחלל הוי"ו, אינה מתדמה כלל לה"א).

ג.  נו"ן (כפופה) שיש לה עקב ממש כמו בי"ת פסולה. (הדיוק בדבריו "עקב ממש כמו בי"ת" כלומר שדומה ממש לבי"ת, שנו"ן זו יש בה מושב ועקב כבי"ת, אבל אם העקב אינו ממש כבי"ת לא תיפסל. וכן מוכרח, שהרי בבית יוסף (א"ב השני, אות נו"ן) מבואר שיש לנו"ן עקב, שמע מינה שאין כל העקבות שוין. ועל כרחך הנו"ן שפוסל הלבושי מרדכי מיירי שחלקה התחתון של האות דומה ממש למין בי"ת, והיא חציה בי"ת ולכן פסולה. אבל אם העקב עגול יפה, או צר אע"פ שמסתיים למטה בזוית אין לפסלה, כי כללות צורתה נו"ן).

ד.  בי"ת שיש בה עקב, אך היא עצמה [העקב] עגולה - שאלת תינוק (אם תינוק יטעה בה ככ"ף).

ה.  רי"ש וכ"ף שאינם עגולים ממש, אלא יש בכ"ף מושב עם זוית, ואפילו עוקץ מה יוצא מהזוית, אם גבה של הכ"ף יוצאת בעיגול להלאה מזוית זו, כשרה. [וכן כתב עוד בלבושי מרדכי מהדורא קמא יו"ד סי' קפז. ומה שכ' כאן בפנים סי' קפב, הוא טעות הדפוס] ואין זה נקרא כ"ף מרובעת למטה לפסלה (אלא אם סיום המושב והגב מחוברים בזוית ישרה בלבד).

וכן הדין ברי"ש שבסוף עובי משיכת הגג זוית, אלא שהירך יוצא ממנו להלאה כלפי חוץ לימין, ואע"פ שיש בזוית זו עוקץ מעט בולט מהזוית, כשרה. ואין לפסול אלא אם העוקץ יוצא מסיום של צד ימין. (כלומר העוקץ בולט מעבר לירך ימין, דאז מתדמית לדלי"ת).

ו.  (למדנו מדברי הלבושי מרדכי כלל בהבחנת צורת האותיות: אין להסתכל כל כך על חלק קטן של האות, האם יש בפרט הזה שינוי בצורת האות לצורה אחרת, אלא רק על כללות ציור האות. והוא כלל גדול בדיני צורת האות. ונראה לי שהוא סברת המכשירים אות שנשתנה חלקה לאות אחר, ודלא כפוסלים בכך. ראה משנה ברורה סי' לו סק"ג).

צילום מעמוד ס"ת של בעל התפארת שלמה

קיבלתי הצילום מהרב דוד לייב גרינפלד שליט"א, ותודתי לו על כך.

הס"ת היה של הרבי שלמה הכהן מראדומסק [בעל התפארת שלמה] מגדולי אדמור"י פולין [נפטר בשנת תרכ"ו, והיה בן דורם של חידושי הרי"ם, האדמו"ר מקאצק, הצמח צדק והדברי חיים]. הס"ת כעת נמצא בתל אביב.

הרב דוד לייב שליט"א מעיר על כך, שבפולין נהגו הרבה חצרות חסידיים להקפיד על כתב האר"י בתפלין בלבד, ואילו בספרי תורה נהגו בכתב ב"י.

פ"א שבורה

עקב הפ"א בולט הרבה. בספר כתיבה תמה קורא לזה "פ"א שבורה" ופוסלה. ואין הלכה כדבריו, אלא היא כשרה.

ראיה לדבר בצד"י של כתב האר"י וספרדי יש שבירה בצואר הצ' - שמע מינה שאין אנו חוששים לשבירת קו האות [פי' עיקום באמצע הקו], כל זמן שלא נפסק לגמרי.

ראה פורום לנושאי סת"ם: צד"י של כתב האר"י, ותגיות "נו"ן שבורה"

עוקץ הדלי"ת רבתי מצד ימין

נראה לי [בכתב המיוחס] שהעוקץ בימין גג הדלי"ת רבתי מכוונת. ולא כדלי"ת רגילה שהיא מעט עגולה שם, וללא עוקץ כלל.

הטעם לסיום גג הד' הרגילה בעיגול, מובן ע"פ המבואר בהמשך באתי לגני [(במאמר השני) וכ"כ בקול הרמ"ז], דצורת אות דלי"ת היא רי"ש ויו"ד דבוקה מאחוריה [והטעם כי הד' מורה על דלות ועניות, כמבואר שם]. וידוע דהיו"ד עגולה מעט מצד ימין למעלה, וכמו"כ בימין גג הדלי"ת.

אבל טעם הד' רבתי שנתגדלה ד' פעמים כמבואר בכתבי האר"י, וי"ל מטעם זה יש בה עוקץ דוקא [מצד הגדלתה - היפך העניות].

פ"א פשוטה נוגעת בדקות לגג תחתיה

 

לדעתי לא ניתן לפסוק למעשה בשאלה דקה כזו ע"פ תמונה לבד, ורק ע"פ ראיה במציאות, מ"מ אני אדון בדבר לפי התמונה כאן.

היות והנגיעה דקה ביותר, אפשר לשאול תינוק. אם יקרא את האות פ"א פשוטה [מותר לגרור הנגיעה, ותהא כשרה] ואם יקראנה פ"א כפופה פסול. 

פסולי זיי"ן

הז' השני ב"מזוזות" פסולה [לענ"ד זה נכלל בכוונת החתם סופר (יו"ד תשובה רסט)].

גם ז' זאת פסולה. העליתי את זה כאן כי בפורום באנגלית יש דיון בדבר. ולענ"ד אין בז' כזו צורת אות ז' כלל, כי אין הגג עובר על צד ימין של הירך, וזה מעיקר צורת הזיי"ן שראשה עובר מב' צדיה.

פרשיות ישנות כתב האר"י מפולין #2

 

הערות על הכתב:

ראשי שמאל של טי"ת, עי"ן ושי"ן - ממש צורת ווי"ן ע"פ האר"י, אבל רוב העולם החסידי עושה איזה פשרה מעט בין צורת זיי"ן לוי"ו.

ראשי גימ"ל, נוני"ן, וראשי שמאל של הצדי"ן - צורת זיי"ן כמבואר בבית יוסף.

תגי בדקחי"ה - הן בנוסף לעוקץ בקצה הראש, והן לפנים מעט משמאל הראש.

מ"ם סתומה - עגולה מצד ימין למעלה, כמבואר בב"י.

נקודה של ה"א שניה בשם הוי'ה - אינה כנקודת שאר ההי"ן [כעין יו"ד הפוכה], אלא כיו"ד ישרה ועוקץ רגל יורד ממנה כלפי מטה.

צדי"ן - ראש שמאל בדרך כלל רחב כפליים מראש ימין.

למ"ד - המושב משוך כמעט עד כנגד סוף הגג [פרט ללמדי"ן שמשך הגג, אז השאיר המושב בשיעור הרגיל]. כן נהגו הרבה סופרים בפולין ואוקראינה.

****

כל מי שיש לו הערות והוספות בנוגע לכתב הזה, תבוא עליו ברכה.

פרשיות ישנות כתב האר"י מפולין

קיבלתי צילום מפרשיות תפלין כתב האר"י. הכתב נראה מיוחד [כלומר סופר בקי כתבם], השערתי שהכתב הוא מאיזור גאליציה [דרום פולין, שלפני המלחמה].

כל מי שיכול לתרום מידע נוסף יבורך.

 

 

 

 

 

 

דוגמאות נוספות מהתפלין של יד, עם הערות שלי על הכתב, יבואו בבלוג הבא - פורום לנושאי סת"ם: פרשיות ישנות כתב האר"י מפולין #2.

פרשיות תפלין מכתב חב"ד [המיוחס לר' ראובן סופר]

להלן צילום פרשיות כתב חב"ד שנכתבו ברוסיה לפני כמאה שנה לפחות. הכתב יפה להפליא.
תודתינו לרב דוד מרואני שיחיה ששלח התמונות.
וכן תודתי לר' ישראל לוין שיחיה הכותב לנו בהערה, שבעצם אלו צילום מפרשיות המיוחסות לר' ראובן הסופר [או תלמידו].

***

לחיבת הקודש הוספתי מעט הערות למטה.

 

 

 

 

הדלי"ת רבתי סיום גגה מצד ימין בעוקץ חד, משא"כ דלתי"ן רגילות שלו סוף גגן בעיגול מעט. למה השינוי?

צד"י כפופה ופשוטה ראש שמאל כפליים [ולפעמים אפילו יותר] מראש ימין. למה?

מ"ם סתומה הוא עושה קודם צורת הבי"ת, ורק לבסוף עושה את קו הסתימה. דבר זה ניתן לראות בבירור בחלק מהממי"ם.
ראש נו"ן [כפופה] וראש שמאל של צד"י [כפופה] אין הירך יוצא ממש מהקצה. ודלא כראשי שמאל של שי"ן עי"ן וטי"ת וראש הגימ"ל שיוצא הירך מקצה הגג של ימין כמין וי"ו מעוקם לאחור.
(וצ"ע קצת מלשון תשו' הצ"צ או"ח סי' יח שראש נו"ן כפופה כמין וי"ו מעוקם בכתב שלנו)
וראש שמאל של צד"י פשוטה כן יוצא הירך מהקצה !!

נו"ן - ספק שמא היתה ראשה הפוך

המגיה תיקן בראש הנו"ן [נפשך], ומסתפק שמא לפני התיקון היה ראש הנו"ן הפוך, כלומר בולט על הצואר לימין בלבד ולא לשמאל.

נראה לי פשוט שספק כזה, יש להקל ולהכשיר.

תשובת חתם סופר סימן רסט

חידושי הלכה שלמדנו מתשובת החתם סופר

א.  שינוי גמור בצורת האות פוסלת, אע"פ שאין פיסול זה מבואר בתלמוד ופוסקים.

ב.  אין שינוי גמור צריך להדמות לאות אחרת דוקא כגון ביתי"ן-כפי"ן, אלא אפילו אין השינוי נדמית לשום אות אחרת, מכיון שנשתנה צורתה לגמרי פסולה.

ומוכיח החת"ס את הדבר מפירוש הגהות מיימוניות לברייתא שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן, דפירושו שלא יעמיק הרבה את גג האל"ף כעין בטן העיי"ן, דבזה נשתנה צורת האל"ף. וכן שלא יעשה גימלי"ן צדי"ן פי' בהג"מ שאם ישתוו רגלי הגימ"ל למטה תדמה לצד"י הפוכה. ואע"ג דבשתי שינויים הללו אינן דומות לאות אחרת, דהאל"ף אינה דומה כלל לעי"ן בכך, וכן הגימ"ל אינה דומה כלל לצד"י [דאות הפוכה אינה אות] מ"מ נחשב שינוי צורתן לפסלן.

(ואין הכרח שכוונת החת"ס למעשה לפסול שינויים הללו כביאור הג"מ, אלא רק בא להוכיח ממה שמפרש בעל הג"מ את הברייתא לפסול צורות שנשתנו מכתיבה תמה, אע"פ שלא נשתנו לאות אחרת. ש"מ ששינוי גמור מצורתה בכל אופן פוסל).

ג.  יו"ד שנשתנה ממש לצורת למ"ד אף בשם [בס"ת] מותר לתקנה, ואין בזה מחיקת השם, כי אבדה לגמרי צורת האות הזה.

ואופן תיקונה הוא, ע"י גרירת כל עוקציה עד שתשאר רק נקודת גוף היו"ד לבדו, ואז יוכל לתקנה (רגלה ועוקציה) כהלכתה (כסברת המג"א דיו"ד ללא רגל ימין אין עליה שם אות. והעתיק המ"ב במשנת סופרים (אות יו"ד) את דברי חת"ס הללו להלכה, דיו"ד שנפסלה סגי לבטל צורתה ע"י מחיקת עוקציה ורגל ימין. ודלא כמשמעות תשובת הצ"צ (או"ח סימן יז) שגוף היו"ד ללא רגל ימין ועוקצי שמאל, יש בה עדיין צורת האות לענין שמותר לתקנה בתו"מ שלא כסדרן. ק"ו שלא נחשב ביטול צורתה בכך, אלא צריך לגרור את כל נקודת היו"ד).

ד.  "הארכתי בענין הזה באלפי"ן שהיודי"ן נוגעים בגוף האל"ף והתרתי למחוק לצורך תיקון". והוא מה שכ' החת"ס בתשובה סוף סימן רסז באל"ף שנגעה היו"ד לגמרי לגג ונפסלה, אף בשם קדוש נחשב לביטול צורת האל"ף, ומותר לגרר ממנה על מנת לתקנה, ואין בכך משום מחיקת השם.

שמע מינה סובר החתם סופר כסברת הפמ"ג דתיקון קו משוך באל"ף הוי שלא כסדרן, דהרי אין עליה שם אל"ף כלל, ולכן מתיר למחוק אפילו בשם קדוש.

וזה דלא כסברת תשובת הצ"צ (הנ"ל) שנחשב אל"ף כזה [נדבקה כל היו"ד לגג - קו משוך בשוה] צורת אות לענין תיקון שלא כסדרן. (ולכאורה נפק"מ, שלפי סברת הצ"צ יהא אסור למחוק כן בשם קודש).
ראה פורום לנושאי סת"ם: מחלוקת החתם סופר והצמח צדק – פרטי צורת האות האם הן הלכה למשה מסיני

קרעים בקלף - שאלות על צורות האותיות

ראה הגדלה

קרעים בתחתית הקלף הגיעו עד לאותיות ך, פ.

האות פ"א עדיין כולה מחוברת [גוף אחד] ונשארה בצורתה, והמושב הוא דק אבל שלם ["אין שיעור לעובי האות" בכהאי גוונא], והיא כשרה. ומה שמחוסרת היקף גויל לאחר הכתיבה כשר [לפי עיקר הדין. ורק לשיטה אחת (הירושלמי) פסולה, כמבואר בשו"ע סי' לב סעיף יט. ומבואר שם שלכתחילה ראוי להחמיר].

הכ"ף פשוטה אע"פ שהיא מוקפת גויל [נראה שמישהו גירר אחר הנקיבה], אבל ספק אם יש בה צורת כ"ף, או שמא נדמית לרי"ש (לכאורה מועיל בזה שאלת תינוק, להכשירה בדיעבד).

למטה תמונת הגדלה של הכ"ף הזו:

נגיעת גג חלול לאות אחרת

בדרך כלל בנגיעת גגות של שתי אותיות זה לזה בכל עוביין, אנו מחמירים לפסול משום שינוי צורתן של כל אחת מהן, וגרירת הנגיעה הוי חק תוכות, אלא צריך לבטל את שתי האותיות.

אמנם במקרה זה שגג הדלי"ת חלולה והאל"ף ניכרת היטיב, נראה פשוט שלא נפסלה צורת האל"ף ורשאי למחוק הנגיעה לבד, והאל"ף כשרה.

שתי שאלות

 

נמרח דיו בין גג האל"ף לנקודה התחתונה - אם תינוק מכיר את האות, מותר לגרר המריחה.

נגיעה דקה בין גג הלמ"ד למושב - הלמ"ד כשר, ומותר [וראוי] לגרר הקו.

עשיית תפלין ותפירת ס"ת ע"י פסולים

שו"ע אדמו"ר סימן לט סעיף ג

כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן אבל לעבדן כשר אפילו נכרי אם מעבד לשמו כמו שנתבאר בסימן ל"ב ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש שהוא בכלל חפוי ותפירה אבל אם גרר דבק שבין אות לאות או עשה שאר תיקון כשר בדיעבד וה"ה אם תפר ספר תורה:

***

חידוש וביאור:

א)  כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן .. ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש ..

לכאורה לשון רבינו כאן כפול. ויותר מכך, לכאורה משמע סתירה בין רישא לסיפא, דברישא משמע חיפוי אף של יד פסול, אבל בסיפא דתלה בשי"ן, משמע רק בשל ראש פסול אבל חיפה ותפר תפלין של יד אין לפסול.

(אמנם בבית יוסף כתב [על ל' הרמב"ם מפני השי"ן] דמכיון שבמקצת עשייה בבתים [בעשיית השי"ן] יש בו פסול, הוא הדין לשאר. ושמא כוונתו אף לעשיית תיקון [חיפוי ותפירה] בבית של יד, וכ"כ בלשכת הסופר סי' כא סק"ב. אמנם צ"ע דבר זה בביאור לשון הרמב"ם כדלהלן. ובכל אופן צ"ב לשון רבינו).

עוד קשה מאי שנא תפירת תפלין דפסול ע"י הפסולים, ואילו תפירת יריעות ס"ת כשר בדיעבד על ידם.

ב)  אמנם נראה לענ"ד לדייק לשון רבינו, ובהקדים ביאור כללות הענין.

כוונת רבינו לשלול, שלא כל עשיה מ"הלכה למשה מסיני" בתפלין, תיקון עשייתו ע"י הפסולים יפסל. אלא רק "מעשה בגוף התפלין" או דבר השייך לשי"ן, הוא שמעכב עשייתו ע"י הפסולים.

וראיה לדבר [ונראה שזה כוונת רבינו "אבל לעבדן כשר אפילו נכרי כו", שלא בא רק לגלות לנו דין עיבוד העורות והקלפים, אלא גם להוכיח] שמצינו דבר שהוא מעכב בתפלין מדין תורה שצ"ל עיבוד העור לקלף לשם קדושה, והוא דין תורה [כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף י] ואעפ"כ כשר ע"י הפסולים [אם נעשה לשמה].

וכן מוכח ממה שכ' רבינו בסימן לג סעיף ה דהשחרת הרצועות אע"פ שהוא הלמ"מ מ"מ כשר ע"י פסולים, אם נעשה לשמה כמבואר שם.

ג)  ויש לדקדק ולפרש את לשון רבינו: מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן .. ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש.

גוף התפילין – הוא הקציצה דוקא כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף עז, אבל התיתורא, וכל שכן המעברתא והרצועה, אינן גוף התפלין.

חיפוי הבתים – פי' עשיית הבתים עצמן, כגון לרבען [וכ"כ בביאור הלכה] בין של יד בין של ראש [וכ"כ לשכת הסופר הנ"ל].

או לתפרן - פי' לתפור הבתים של ראש יחד לעשותן טוטפת אחת, שהרי העיקר שתפלין תפורין מעורות רבים נחשבים כעור אחד כמבואר בשוע"ר סי' לב סעיף נח. ולא דיבר כאן ברישא בסגירת ותפירת הבית לתיתורא בגידין, אע"פ שהוא הלמ"מ, כי אינו מעשה בגוף התפלין.

וכן כריכת הפרשיות במטלית ושערות, אינו פסול ע"י פסולים, שאינו מעשה בגוף התפלין [ודלא כביאור הלכה (ד"ה בכל), שהבין כל תיקון עשיות שבבית ובתיתורא מעכב, אם נעשו ע"י פסולים].

ואם אחד מהפסולין חפן בבתים – פי' הכניס הפרשיות לבתים של ראש, פסול מפני השי"ן.

או תפרן – כלומר תפר וסגר הבתים של ראש בתפירת גידין לתיתורא פסול, מפני השי"ן. אבל הכנסת הפרשיות לבית של יד ותפירתו לתיתורא כשר [בדיעבד] על ידי הפסולים, מפני שאינן מעשה בגוף התפלין.

מפני השי"ן של שם שבבתים של ראש – כלומר בשל ראש יש בעשייתו לבית עם הפרשיות [הן הכנסתן והן תפירתן] עשייה בשי"ן, ולכן פסול. משא"כ בשל יד. ומעתה ניחא דתפירת יריעות ס"ת שוה לתפירת בית של יד שבשתיהם כשר [בדיעבד], אם נעשה [לשמה] ע"י פסולין.

ד)  מפני השי"ן. בפרי מגדים [א"א סי' לט סק"ו] דן דגם בעשיית הקשרים שברצועות, קשר הדלי"ת בש"ר וקשר היו"ד בשל יד, אין לעשותן ע"י הפסולים. משום שדינם כמו השי"ן, שנחשב מעשה כתיבה ע"י פסולים.

ולכאורה לפי הנת"ל בדעת רבינו נראה דבדיעבד כשר, דאינו מעשה בגוף התפלין או בשי"ן.

וצריך לומר דעשיית השי"ן נחשב כעין כתיבה (משא"כ עשיית הקשרים ברצועה). ונכלל עשיית השי"ן במה שאמרו "כל שאינו בכלל קשירתן אינו בכלל כתיבתן". ואע"פ שאין בשי"ן דין כתיבה ממש, ולכן עשייתה ע"י חק תוכות אינו מעכב להרבה דיעות כמבואר בשו"ע רבינו סי' לב סעיף סה.

ה)  עוד יש לדקדק בכפל לשון רבינו הנ"ל, דיוק לדין בדיעבד [בשעת הדחק].

אמנם ברישא כתב "כל שפסול לכותבן פסול לכל תיקון עשייתן כשעושה מעשה בגוף התפילין כגון לעשות חיפוי הבתים או לתפרן" דמשמע פסול אף בדיעבד. מ"מ מדסיים "ואם אחד מהפסולין חפן בבתים או תפרן פסולין מפני השי"ן .." משמע דברישא יש מקום שלא לפסול בדיעבד.

במלים אחרות: עשה ותיקן הבית של יד ע"י פסול, יש מקום להתירה בשעת הדחק.

והטעם, דנתבאר בשוע"ר סימן לב סעיף נז דעור הבתים צ"ל מעובד לשמו, אבל דעת יש אומרים [רש"י ורמב"ם] שאינו עיקר הקדושה ולא צריך עיבוד לשמה. [וזהו הטעם שכ' הרמב"ם לפסול חיפה או תפר דוקא בש"ר מפני השי"ן. דאזיל לשיטתו הנ"ל, דאין עיבוד העור לשמה כל שכן שאר תיקון עשיות הבית אינו מעכב ע"י הפסולים. דזה סברא פשוטה כל שאינו מעכב לשמה, ודאי שאינו מעכב אם נעשה ע"י הפסולים].

ומאחר שפסק רבינו שם ד"יש לסמוך על דבריהם כשאי אפשר בענין אחר", הוא הדין כאן אם חיפה הבית של יד ורבעה אחד מהפסולים, יש לסמוך על דברי הרמב"ם ורש"י [להניחן בברכה] שלא להתבטל ממצות תפלין בשעת הדחק.

דין עוקץ שמאל ביו"ד - בתשובת חתם סופר

בתשובת חתם סופר (יורה דעה סימן רסה):

יו"ד שאין לה עוקץ בשמאלה ולמעלה, אין לפסול כי יש אומרים שאין צריך עוקץ ממש בולט לחוץ ונמשך למטה, רק זויות למעלה ולמטה לאפוקי עגולה.

יש לדקדק מהלשון "עוקץ בשמאלה ולמעלה .. רק זויות למעלה ולמטה" - דבעי עוקץ שמאל עליון כמו עוקץ התחתון, אלא דסובר החת"ס דלא מעכב שהעוקצין הללו יבלטו החוצה [לא למעלה ולא למטה] מגוף היו"ד, אבל זוית [ישרה] סגי להחשב עוקץ שמאל, גם למעלה וגם למטה.

ונפקא מינה דאם עגולה מלמעלה בצד שמאל ואין לה שם אפילו זוית, תהא היו"ד פסולה כי חסרה עוקץ שמאל [וכמשמעות הנודע ביהודה יו"ד סי' עד - ראה תשובת נודע ביהודה - ניקב בגג היו"ד וחסר עוקץ שמאל] אע"פ שעוקץ שמאל שלמטה בולטת ממש החוצה [כלפי מטה] מגוף היו"ד.

(ואין לפרש בדבריו, דאם יש לה זוית למטה כשרה דוקא כאשר יש לה גם זוית למעלה, אבל אם היה לה עוקץ בולט למטה היתה כשרה, אפילו בלי זוית כלל למעלה מצד שמאל. דהלשון "יו"ד שאין לה עוקץ בשמאלה ולמעלה" - מוכיח דהדיון על חסרון בליטת העוקץ שמאל שוה הן ביחס לעוקץ שלמעלה והן לעוקץ שלמטה, וכן [בתשובתו] דינם שוה שסגי להו בזויות למעלה ולמטה). 

יו"ד - חשש לחי"ת קטנה

היו"ד [ידך] רגליה [כלומר רגל ימין ועוקץ שמאל] שוין בארכן, ולכן נדמית כעין חי"ת קטנה.

יש לשאול תינוק ואם יקראנה יו"ד יש להכשיר, ואין צורך להסתיר לפני התינוק את שאר האותיות.

ויש לתקנה ע"י הוספת טיפת דיו מעט להעבות ראשה מעט, ואח"כ להאריך רגל ימין מעט כדי שתהא ארוכה מעוקץ שמאל. [אני נותן הדמייה לתיקון זה למטה] יש ליזהר שלא תתמלא דיו בין רגליה ותיפסל כגולם, וכן יש ליזהר שלא יאריך הרגל ימין הרבה !!!

*****

יו"ד זו כשרה, אע"פ שרגליה [כמעט] שוות, עובי גופה [ראשה] אינו נותן לו מקום להידמות כלל לחי"ת קטנה.

גם כאן יש לתקנה בהוספת מעט דיו להאריך רגל ימין.

תשובת נודע ביהודה - ניקב בגג היו"ד וחסר עוקץ שמאל

הנודע ביהודה (קמא, יורה דעה סימן עה) דן בנקב שנעשה אחר הכתיבה בגג היו"ד של שם קדוש, והנקב החסיר את עוקץ שמאל שלה. האם תיקון עוקץ שמאל צריך להיות מוקף גויל.

דילגתי אמצע התשובה המפלפל בדין היקף גויל .. והנה סיום הפסק

סיכום דבריו:

א.  נקב לאחר הכתיבה אינו פוסל משום חסר היקף גויל ביחס לאות עצמה [משא"כ נקב בין אות לאות אחרת פוסל גם אחר הכתיבה (עכ"פ לתירוץ א' של הב"י)].

ב.  יו"ד החסרה עוקץ שמאל, לר"ת נחשב כאילו אינה אות יו"ד.

ג.  עוקץ שמאל שחסר היקף גויל, חשיב האות עצמה אינה מוקפת גויל ופסולה.

ד.  הנו"ב מכשיר במקרה זה [יו"ד בשם ק'] לתקן העוקץ אע"פ שלא יהא מוקף גויל - מכח צירוף ספק ספיקא, שמא הלכה כתירוץ הא' שבב"י ואין דין היקף גויל כלל לאות אחת לבדה, אלא דין היקף גויל הוא רק בנקב שבין שתי אותיות, והעוקץ כשרה לר"ת. ו[אם לאו] שמא הלכה כרש"י דחסר עוקץ שמאל אינו מעכב ביו"ד.

ואכתוב כמה חידושי הלכות שיש לדקדק מדבריו:

א.  הנו"ב סובר כשיטת הב"י שעוקץ שמאל דר"ת הוא תג ממש הבולט מגוף היו"ד (ודלא כסברת הרבה ראשונים ואחרונים שהוא ראשו כפוף לבדו).
ועוד סובר הנו"ב שעוקץ שמאל [של ר"ת] מתחיל מעל גג היו"ד ויורד התג על פניו מתחת לגג היו"ד. וכל תג שמאל זה מלמעלה עד למטה מעכב לר"ת. (אחרים סוברים שעוקץ שמאל המעכב לר"ת, הוא רק הבולט למטה מתחת גג היו"ד).

ב.  חסרון עוקץ שמאל לר"ת - "בטל שם אות מן היו"ד", כלומר נחשב שאינו אות יו"ד.
וצ"ע היאך מכלכל הנו"ב את סברת מהר"ם דמותר לתקן חסרון עוקץ שמאל שלא כסדרה, משום ששם אות יו"ד עליה בלי עוקץ זה (ולכן אין זה כתב שלא כסדרן), משא"כ חסר רגל ימין אינו אות יו"ד כמבואר במגן אברהם.
ואפשר דסובר הנו"ב דהיינו רק בנוגע לדין כתב שלא כסדרן שיש מקום להקל בה כסברת מהר"ם לתיקון נפסקים וחסר עוקץ שמאל, אבל בנוגע לדין היקף גויל המפורש להדיא בתלמוד אין להקל כלל, ואף העוקץ המעכב שאינו מוקף גויל מעכב.

ג.  אע"פ שהאות היתה מוקפת גויל מתחילת כתיבתה בשלימות וכשרות, כאשר נפסלה האות ונחסר ממנה דבר המעכב, בטל שם האות. וכתיבת התיקון חייב היקף גויל. כתחילת כתיבתו. ולכן תיקון עוקץ היו"ד, חייב להיות מוקף גויל.
לא ברור ציור הנקב והתיקון בדברי הנו"ב, והאם כוונתו שתיקון העוקץ ותג עצמן ייכתבו ללא היקף גויל. אבל לא יפלא שכוונתו, שאע"פ שאפשר עתה להוסיף עוקץ ותג חדש על פני היו"ד מעבר לנקב, ועוקץ זה יהא כולו מוקף גויל, מ"מ היות שבשעת תיקונו נחשב כתיבתו [מחדש] אין כל האות מוקפת גויל, כי נשתייר הנקב בגגו, א"כ נחשב היו"ד מחוסר היקף גויל. [במלים אחרות: החלק של היו"ד שאינו מוקף גויל (הגג) נעשה אחר הכתיבה, והתיקון (שהוא חלק אחר) אמנם מוקף גויל, ואעפ"כ נחשב כל האות לענין אחד ושעת תיקון נחשב כשעת כתיבה, ואינו מוקף גויל].

ד.  אמנם אפשר שהנו"ב כתב דברים הללו בביאור שיטת ר"ת לרווחא דמילתא. כלומר, אם נתפוס בסברת ר"ת את הקצה הכי מחמיר, דהיינו שכל התג השמאלי [מראשו] נחשב לעוקץ שמאל המעכב, ודינו ככתיבת האות עצמה המעכבת בכל פרטיה [אפילו לענין שלא כסדרן, כסברא אחת שהביא הב"י סימן לו] - מ"מ לתירוץ אחד דהב"י אין כאן חסרון היקף גויל.
ולאידך אם באנו להקל, הרי מספק  נוכל להקל עד השיטה המקילה ביותר - כלומר שיטת רש"י דאין עוקץ שמאל מעכב כלל. והוא הדין שיש במקצת הסברות הנ"ל להקל ולומר שגם לר"ת אינו מעכב [עוקץ שמאל שלמעלה], או תיקון כתיבתו לא בעי היקף גויל וכו'.

ספק בשירטוט מזוזה

התיבות "על הארץ" נכתבו על הגרר, והמגיה אומר שהוא אינו רואה את השירטוט, ומסתפק שמא המתקן לא שירטט שוב אחר הגרר.

לכאורה יש להחמיר, שהרי שירטוט מזוזה על כל שיטה ושיטה הוא הלכה למשה מסיני.

אמנם יש מקום להקל, בצירוף הסברות הבאות: א) השיטה האחרונה בודאי משורטטת כפי שנראה מצדי התיבות, ולכן יש אומרים שנחשב שיטה זו משורטטת. ב) יש סברא שב' תיבות לבדן אינן צריכות שירטוט. ג) רבים סוברים שטעם השירטוט הוא ליישר הכתב, והיות והיה שירטוט בודאי לפני הגרר ונשאר רושם עכ"פ והכתב מיושר, יש לומר שחשיב בכך משורטט.

לכן במצב של ספק, יש להקל. בצירוף ד) הרי היה משורטט תחילה, ורק ספק שמא נמחק. [אמנם קשה לומר כאן אוקים אחזקה קמייתא, כי הריעותא ושינוי ברור לעינים שיש כאן גרר].

אבל במצב של ודאי שחסר שירטוט אפילו בשיטה זו האחרונה, אין להקל כלל.