א. כתב בשו"ע רבינו [סי'
לב סעיף כח]: אם נשתנה צורת האות ע"י דביקתה לחברתה אין פירוד מועיל בה
(משום איסור חק תוכות) .. ויש אומרים שהוא הדין אם כל אורך האות דבוקה
לחברתה אין פירוד מועיל בהן. (היש אומרים, הם ב"ח אבן עזר סי' קכה, מגן
אברהם ס"ק כז שמביא דבריו).
פשוט בכוונתו שאם כל אורך האות דבוקה היא פסולה משום שינוי צורה הלכתית,
ולא משום שנשתנה צורתה להיכר העין, שאם כך היה זה נכלל במה שאמר קודם "אם
נשתנה צורת האות ע"י דביקתה כו" ולא היה צורך להלכה חדשה נוספת, וכן לא
היתה זו רק דעת יש אומרים.
שמע מינה שפסול זה הוא גם כאשר כל אחד מהאותיות ניכרת היטב בצורתה, ואעפ"כ יש כאן פסול חדש.
ולכן קשה לקבל שהכוונה שנדבקה ממש כל גובה האות
ג' קולמוסים לאות שלידה, דאין לך שינוי צורת האותיות גדול מזה!
ואל תשיבני שפעמים אפשר שיכירו את האותיות גם אחר דיבוק גדול כזה, כי הפסול
של נשתנה צורת האות היא לא רק כאשר נשתנה לבלי הכיר איזה אות היא, אלא כל שינוי
גדול [אע"פ שברור לנו ולתינוק מה היא האות] ושינוי גמור גם כן פסול, ולאו
דוקא שינוי שהתינוק אינו מסוגל כלל לקראה. כדוגמת שינוי נגיעת רגלי הה"א
וקו"ף לגגן דאין זה משום שהתינוק אינו מכירו, (וכן יודי"ן או ווי"ן
הארוכים יותר משיעורן, או זיי"ן שרגלה קצרה משיעורה, שלא מהני שאלת והיכר
תינוק להכשיר בכל אלו, מאחר שהפסול ההלכתי ברור, וכן פירודי האותיות שאינן גולם
אחד אע"פ שתינוק מכירן).
אלא ביאור הפסול הזה הוא, שנדבקו כל גובה קוי האות למשל גגי שתי
אותיות נדבקו זה לזה בכל עובי גגן, ואע"פ שהאותיות ניכרות היטב משאר חלקי
גופן בכל זאת יש כאן פסול הלכתי. וכן מבואר בדעת קדושים (סי' לב ס"ק יט).
[ציור 1]
ציור 1
ב. דקדק רבינו לכתוב בפיסול זה
האחרון "אין פירוד מועיל בהן" לשון רבים, כלומר לשתי האותיות
שנפסלו, כי אין הפיסול משום היכר צורת האות, אלא פיסול הלכתי ששתיהן נפסלין בדיבוק
עב כזה.
משא"כ בדין הראשון שנשתנה צורת אות להיכר העין מחמת דיבוק, אפשר
שאות אחת מהמדובקות נשתנתה ולא חבירתה, לכן כתב "אין פירוד מועיל בה"
לשון יחיד.
דוגמא לדבר: שי"ן שנדבקה ראשה השמאלי דיבוק דק לנו"ן כך
[ציור 2] ואי אפשר להכיר האם זו נו"ן או צד"י, אבל השי"ן אין לטעות
בה. הרי הפירוד מועיל לשי"ן אבל לא לנו"ן והיא לבדה נפסלה משום שאבדה
צורתה. [וגם לא אמרינן יגיד עליו [על הנו"ן] ריעו [השי"ן] - איזו אות היא,
שאין זה מועיל במקרה דנן, כי אינה כתיבה תמה].
ציור 2
ג. בשו"ת דבר שמואל (מובא
במקדש מעט סי' לב ס"ק פ, גדולי הקדש שם ס"ק כג) שני ביתי"ן שנדבקו
מושבן, השני פסול משום שאינה ניכרת אם היא בי"ת או כ"ף אבל לא הראשונה.
[ציור 3]
וכתב בגדולי הקדש שם שהדבר שמואל חולק על סברת הדעת קדושים,
דאין פיסול בעצם הדיבוק של אות לאות בדיבוק כל עובי המושב, אלא רק משום
שהבי"ת השניה אינה ניכרת, אבל הראשונה לא נפסלת. אבל לסברא הראשונה [שהנני
מייחסה לשו"ע רבינו] שתי הביתי"ן פסולות, כנתבאר.
וכן יש חולקים על סברת היש אומרים [הב"ח] שהביא רבינו והם החלקת
מחוקק ופרי חדש בשו"ע אבן העזר סי' קכה, וס"ל דלעולם אין פיסול
בדיבוק עב אלא אם אבדה צורת האות למראית העין. ודעת המקדש מעט (שם ס"ק צ) שסברתם
עיקר [דלא כב"ח הנ"ל].
ציור 3
ד. ונראה לי ביאור שיטת
המחמירים בדיבוק עב בין אות לאות שפסול, על דרך הפסול המבואר בשו"ע סי' לב סעיף כה שאם
נדבקו יוד"י האל"ף לגוף האות יותר ממקום דיבוקן שהוא פסול, ואסור לגרור
הדבוק משום חק תוכות.
ותמוה, דהרי לא מוכרח שנשתנה צורת האל"ף משום זה, ולמה לא נשאל
לתינוק. אלא ברור שזה פסול הלכתי (דו"ק בלשון המשנה ברורה שם ס"ק קטו
שכתב כן) ולא משום שבטלה צורת האות הניכרת לעין.
[ונפקא מינה כמבואר בכמה אחרונים,
דמותר להוסיף דיו ולתקנה שלא כסדרן, דאין זה מחדש צורת האות הניכרת לתינוק, דגם
מקודם היתה האות ניכרת לתינוק, אלא מחדש הלכות האות. וזה ממש כדין פירוד דק בגוף
האות שמבואר בשו"ע שם סעיף יח שמותר לתקנה שלא כסדרן כי האות ניכרת רק חסר
בהלכות האות].
וגדר הפסול הזה הוא, כי האל"ף מורכבת מג' חלקים, יו"ד [נקודה]
העליונה קו הגוף ויו"ד [נקודה] התחתונה, והאות צריכה להיות ניכרת בשלשה
איברים נפרדים זה מזה [פרט לחיבור הצריך ע"י העוקץ], אבל אם נדבק אחד
היודי"ן לגמרי לגוף הרי זה חסר איבר אחד מן האות.
וכן ביארתי בנוגע לגימ"ל שנדבקה לגמרי רגל שמאל לרגל ימין הרי
חסר איבר בה.
וכן אם קוי ב' אותיות נוגעות זו לזו בדיבוק גמור, הרי לא ניכר היכן
נפסק האות הא' והיכן מתחיל האות הב', וא"כ זה נחשב כחסר איבר הנ"ל.
