מה הדין בסופר שכתב סת"ם ונמצא תחת שולחן הכתיבה [תוך ד' אמות שלו] חיתול תינוק מטונף, האם יש פסול בסת"ם שכתב?
נראה לי שהסת"ם כשרים. ראה בשו"ע רבינו סי' עו סעיף יא קרא קריאת שמע או התפלל במקום שראוי להסתפק בו בצואה ומצאה שם אחר כך צריך לחזור ולקרות ולהתפלל לפי שפשע וכו' אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו מצואה אינו צריך לחזור ולקרות ולהתפלל.
הרי מבואר שעבר וקרא ק"ש במקום מטונף מן הדין יצא ידי חובתו אם היה הדבר בשגגה, ואם הדבר היה במזיד רק משום קנס חכמים לא יצא וחייב לחזור ולקרות ק"ש ולהתפלל. וכן מבואר בביאור הלכה סוף סי' עו, דזה שלא יצא הוא מדרבנן.
אם כן קנס זה על הגברא [וכן מסתבר שהאיסור לקרוא ק"ש או לעשות כל דבר שבקדושה מול טינוף הוא איסור על הגברא] אבל אין זה פוסל החפצא, אם כן בכה"ג הסת"ם כשרים. [לכאורה אפילו היה מקום שראוי לבדוק, או אפילו ידע בודאי שיש בו צואה ועבר בזדון וכתב שם סת"ם, לכאורה משורת הדין הסת"ם לא נפסלו. ואין לומר דמכיון שידע שיש צואה הרי לא התכוין לשם קדושת סת"ם, דכמו כן היו אומרים דאם ידע שיש שם צואה לא היה לו כוונה בק"ש ותפלה והרי כוונתם מעכבת, אלא על כרחך שאינו מוכרח לשלול שנתכוין לשם קדושת הסת"ם. ועדיין יש לעיין בדבר לענין המזיד, אך בשוגג ברור הדבר שהסת"ם כשרים].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה